פסק דין לפני תביעה בגין נזקי גוף שלטענת התובעת ארעו לה בגין נשיכת כלב שלכאורה שייך לנתבעת. הנתבעת כופרת בכך שהתובעת ננשכה על ידי כלב ואם ננשכה על ידי כלב, הרי שלא ננשכה על ידי כלבה של הנתבעת. התובעת העידה כי ביום 11/4/02 בשעה 16:00 לערך, בעודה הולכת על המדרכה ברח' אלכסנדרוני בב"ש התנפל עליה כלב בגודל בינוני, מסוג מעורב בצבע לבן וכתמים חומים. הכלב נשך אותה ברגל שמאל וגרם לה חבלות גופניות. לטענת התובעת, היא לא ידעה מיהו הבעלים של הכלב שנשך אותה. אולם, אחד בשם יבגני דרבקין (להלן: "דרבקין") אותו הכירה באופן שטחי, ראה את האירוע וסיפר לה שהוא מכיר את בעלת הכלב. דרבקין פנה לבעלת הכלב (הנתבעת) על מנת לקבל פרטים בדבר הכלב. 4. כעולה מעדות דרבקין, ביום האירוע היה בחדרו כאשר שמע צעקות ורעש מהרחוב. לפיכך, הוא יצא לחלון חדרו וראה כלב מתנפל על התובעת, אותה הוא מכיר מהשכונה. משראה דרבקין את המתרחש, הוא רץ לרחוב. ביני לביני, נמלט הכלב והוא ראה סימני נשיכה ודם בחלק האחורי של רגל שמאל של התובעת. 5. דרבקין הוסיף כי הוא ידע מיהו הבעלים של הכלב, שכן הוא ראה את הכלב עם בעליו (הנתבעת) מטיילים באזור. לפיכך, הוא פנה לנתבעת על מנת לקבל את פרטי הכלב. הנתבעת מסרה לדרבקין כרטיס חיסונים ורשיון להחזקת כלב. 6. זאת ועוד, דרבקין הוסיף וטען כי ראה לא אחת את כלב הנתבעת משוטט באופן חפשי ברחוב בעודו נובח ומתנפל על עוברי אורח. לטענתו, הכלב אף ניסה לתקוף אותו , אך ללא הצלחה. 7. בחקירתו הנגדית, חזר דרבקין על עדותו שניתן היה לראות בברור מחלון חדרו את כלב הנתבעת תוקף את התובעת. הוא חזר ואישר בחקירתו הנגדית שקודם לאירוע נשוא התביעה היכרותו עם התובעת היתה שטחית. 8. לטענתו, הכיר דרבקין את הנתבעת הן מתוקף העובדה שמדובר בשכנים והן מאחר וגם הוא היה בעלים של כלב והם ראו אחד את השני מטיילים עם כלביהם. הוא הוסיף בחקירתו הנגדית וטען שככלל הכלב נשוא התביעה התהלך ברחוב כאשר אינו קשור לרצועה. 9. עדה נוספת מטעם התובעת היא הגב' סבקה (להלן: "סבקה") . סבקה העידה שלא ראתה את האירוע נשוא התביעה. אולם, היא ראתה לא אחת את הכלב משוטט חופשי ברחוב, ללא מחסום פה ומנסה לתקוף עוברי אורח. לטענתה, אף היא היתה כמעט קורבן של נשיכה. 10. בחקירתה הנגדית אשרה הגב' סבקה כי היא מזהה את הנתבעת מאחר והן גרות בשכנות. היא עמדה על גרסתה שהכלב של הנתבעת הינו כלב תוקפני, וכי בזמנים מסוימים הלך הכלב ברחוב משוחרר. 11. מטעם הנתבעת העידו חברותיה הגברות טסלר ואגם. העולה מעדותן הוא ששתיהן חברות קרובות של התובעת. אין הן זוכרות את היום נשוא התביעה. עדותן כללית. הגב' אגם העידה כי בימי חמישי (יום האירוע) היא מעניקה טיפול לנתבעת, שכן זו עברה ניתוח ברגלה. לטענתה, הוציאה הנתבעת את הכלב כאשר הוא קשור. היא הוסיפה וטענה שכאשר הנתבעת לא היתה מסוגלת להוציא הכלבים לטיול, הרי שהיא עשתה זאת בעודם קשורים. 12. הגב' טסלר, אף היא חברה קרובה של הנתבעת, העידה דברים דומים לאלה שהעידה הגב' אגם. 13. עוד העידה מטעם הנתבעת בתה, הגברת נעמה שדה. על פי עדות הבת, היא שרתה באותה תקופה בשרות סדיר והגיעה מידי יום לביתה בסביבות השעה 16:00 על מנת לסייע לאמה הנתבעת, שעברה ניתוח לפני כן. לטענתה, באותה תקופה, היתה אחראית להוציא את הכלבים לטיול היומי ואין מקרה התביעה זכור לה. יצויין כי בחקירתה הנגדית, מסרה הבת כי בדרך כלל יצאו הכלבים לטיול עם רצועה. כלומר, לא תמיד טיילו הכלבים כאשר הם קשורים לרצועה. 14. הנתבעת העידה כי באותה תקופה היתה לאחר ניתוח ברגלה ונעזרה בבתה ובחברותיה הגברות טסלר ואגם על מנת שיוציאו את הכלב לטיול. לטענתה, לא יתכן שהכלב נשך את התובעת, שכן הכלב תמיד יורד לרחוב עם ליווי כאשר הוא קשור ברצועה. 15. כאמור המחלוקת העיקרית היא האם הכלב השייך לנתבעת נשך את התובעת. עדות הנתבעת, בתה וחברותיה הטובות היתה עדות מגמתית. אם אכן לא היה אירוע של נשיכה על ידי הכלב השייך לנתבעת, נשאלת השאלה מדוע מסרה לדרבקין את כרטיס החיסונים והטיפולים של הכלב וכן מדוע מסרה לו את הרישיון להחזקת הכלב. 16. מאידך, עדות התובעת וכן עדות דרבקין, הותירה רושם אמין ולא מגמתי. הקשר בין דרבקין והתובעת היה קשר שטחי בלבד לפני האירוע. לאחר האירוע אמנם התהדקו הקשרים, אך לא לרמת הקשרים שבין הנתבעת וחברותיה טסלר ואגם. 17. כמו כן שוכנעתי כי אמת דיבר דרבקין כאשר העיד שראה מחלון ביתו את כלב הנתבעת נושך את התובעת. זאת ועוד, הגב' סבקה העידה שאמנם לא ראתה את האירוע נשוא התביעה, אולם היא העידה בדבר תוקפנותו של הכלב של הנתבעת. 18. לפיכך, הגעתי לידי מסקנה כי הכלב השייך לנתבעת נשך את התובעת. 19. סעיף 41 א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כדלקמן: "בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן - הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים". 20. סעיף 41 א' הנ"ל לפקודת הנזיקין קובע אחריות על בעל כלב שלא על בסיס אשם. הוא מטיל חובת פיצוי על בעל הכלב ללא קשר לשאלה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידם. ראה לעניין זה את מאמרו של עופר דרורי, על אופיה של האחריות הנזיקית - האחריות לנזקי כלב, הפרקליט כרך מ"ו חוברת ב' בעמ' 384. 21. הנתבעת לא ניסתה לטעון להגנות הקנויות לבעלים של כלב שנשך והמנויות בסעיף 41 ב' לפקודת הנזיקין. 22. התוצאה היא שעל הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה. התובעת העמידה את תביעתה בגין כאב וסבל בלבד, שכן לא נותרה לה נכות רפואית או תפקודית לאחר האירוע. מטעם התביעה הוגשו תמונות של התובעת שצולמו לאחר האירוע וניתן לראות בהן בבירור את סימני הנשיכה. כמו כן השתכנעתי שהתובעת סבלה במשך זמן מכאבים באזור זה וכי גם כיום היא חרדה מכלבים לאור האירוע. 23. לפיכך , תשלם הנתבעת לתובעת סך של 15,000 ₪ בצירוף שכ"ט עורך דין נשיכת כלב בסך של 3000 ש"ח בצירוף מע"מ. עוד תשלם הנתבעת את אגרת בית המשפט. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. כלבבעלי חייםנשיכת כלב / תקיפת כלב