פסק דין 1. זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה (להלן: - "הועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (נוסח משולב) (להלן: - "החוק"), לענין קביעת דרגת נכות עפ"י המבחנים שבתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל - 1969 (להלן: - "התקנות והמבחנים"). 2. הערעור נוגע להחלטת הועדה מיום 14.1.02 (להלן "ההחלטה"). בהחלטה נקבעו למערער 30 אחוזי נכות לצמיתות על תיסמונת פוסט תראומתית כרונית. 3. למערער השגות רבות על דיוני הועדה ועל מסקנתה. הראשונה בהשגות היא התמשכות הדיונים מעבר לסביר. אכן התנהלו הדיונים בועדה זמן ממושך למדי, שכן הישיבה הראשונה היתה ב4.5.00- והדיון נסתיים ב14.1.02-. מבלי להצדיק את התארכות הדיונים, אומר רק שבאחת הישיבות שנקבעו לא התיצב המערער ועל כן הישיבה לא התקיימה. 4. בסופו של דבר, בגלל התארכות הדיונים וריבוי הישיבות, החליטה הועדה, ביום 3.12.01, שהיא "מבקשת לבדוק את הנ"ל בשנית בשל התקופה הממושכת מבדיקתו הקודמת - 4.5.00 ותסכם הדיון לאחר בדיקתו". ואכן, הועדה קיימה ישיבה נוספת ביום 14.1.02, שאליה זומנו שני פסיכיאטרים (במקום פסיכיאטר בודד שהיה בישיבות הקודמות), ובישיבה זו נערכה בדיקה יסודית שבעקבותיה נקבעה למערער נכותו הצמיתה כאמור. אגב אציין ששמעתי מב"כ המערער שבינתיים מקבל המערער תשלום כ"מחוסר פרנסה", ובכך לפחות הצד הממוני בא בינתיים על תיקונו. 5. המערער טוען שהפחיתו לו את אחוזי הנכות מ50- ל30-, וכי הדבר לא היה מוצדק. אינני סבור שהשגה זו ראויה להתקבל. הנכות בשעור 50% שניתנה למערער בעבר היתה נכות זמנית, ואילו הנכות שניתנה על ידי הועדה נשוא ערעורנו היא נכות צמיתה. אגב, כבר ב23.6.99- נקבעה למערער נכות בשעור 30 אחוז, אף היא זמנית, מחמת "הטבה משמעותית". 6. ב"כ המערער טוענת שהרכב הועדה בישיבותיה השונות השתנה מפעם לפעם. מבחינה עובדתית נכונים הדברים, שכן בישיבות השונות ישבו הרכבים שונים, זולת הפסיכיאטר ד"ר בלוך שישב בכל הישיבות. יש טעם בהשגה זו של המערער, שכן בדר"כ רצוי שהרכב הועדה לא ישתנה מישיבה לישיבה, אלא אם יש סיבה חשובה. יצויין, וכבר כתבתי על כך בפסקי דין קודמים, שאין זה רצוי שתינתן הוראה חד משמעית שההרכב לא ישתנה מישיבה לישיבה, משום שהוראה כזאת עלולה לפגוע דוקא בנכים. ומדוע? משום שבועדות הרפואיות העליונות יושבים רופאים בכירים, שעיקר עיסוקם בתחומים אחרים, ודרכם גם להעדר מדי פעם מן הארץ, ואם תהיה חובה לזמן את אותם רופאים לכל ישיבה וישיבה, עלולה חובה כזאת לגרום לכך שישיבה תידחה לתקופה ארוכה מאוד (ראה ע.ש. 597/01 סנה נ. ק. התגמולים, וכן ע.נ. 108/00 מצפון נ. ק. התגמולים, שם הובא שיקול נוסף, היינו שחיוב בקיום אותו הרכב עלול להרפות את ידי הועדה מלקבוע ישיבה נוספת, למרות שתהיה סבורה שרצוי לקבוע ישיבה נוספת, כדי לעשות בדיקות נוספות הנחוצות לצורך הכרעה צודקת בשאלת גובה הנכות, כגון צילום או בדיקת דם וכדו'). בעניננו, בסופו של דבר, לא היתה פגיעה במערער מחמת שינוי ההרכב, שכן הועדה מיום 14.1.02 בדקה את המערער ובחנה את ענינו בחינה מבראשית, ולא כהמשך של ישיבות קודמות, כפי שהועדה בעצמה החליטה לעשות בישיבתה מיום 3.12.01 כמצויין לעיל. יתר על כן, בועדה ב14.1.02- ישבו כאמור שני פסיכיאטרים, ולא רק אחד כמו בישיבות הקודמות. 7. ב"כ המערער משיגה גם על כך שישבו בחלק מהישיבות של הועדה יותר משלשה רופאים, ובכך רואה היא חסרון שפוסל את דיוני הועדה. כתנא דמסייע מביאה ב"כ המערער את פסק דינו של חברי השופט אריאל בתיק ע.א. 78/94. אינני סבור שהעובדה שהרכב הועדה כלל יותר משלושה רופאים צריכה לפסול את הועדה ולבטל את החלטתה. עם כל הכבוד לחברי השופט אריאל, סבורני שאין לקבל את מסקנתו בפסה"ד הנ"ל, שתוספת רופא בועדה תוצאתה פסילת ההחלטה אוטומטית. סברתו של השופט אריאל, שרופא אחד יכול להשפיע על שני רופאים אחרים יותר משיוכל להשפיע על שלשה רופאים, תיתכן במקרה פלוני, אבל יכולה להיות גם הפוכה במקרה אלמוני, בבחינת "ברוב עצה רוב תבונה", וכן משום שמנין המצביעים יכול ליטות לטובת הנכה, דוקא משום ריבוי הרופאים (ראה גם בג"צ 7505/98, פד נג (1) 153 בעמ' 161, שם נאמר שעצם העובדה שנקבע בחוק הרכב של שלשה, אינו פוסל ועדה שישבה בהרכב מורחב יותר). 8. למרות האמור בסעיף 7 לעיל, ברצוני להפנות את תשומת לב הממונה על הועדות הרפואיות העליונות, שזולת במקרים מיוחדים שבהם יש מקרה של נכה עם ריבוי של סוגי פגימה שונים, מן הראוי להקפיד שהרכב הועדה יכלול שלשה רופאים ולא יותר, ובכך תיחסך הטענה החוזרת ונשנית מטעם נכים, שהרכב הועדה כלל יותר משלשה רופאים. 9. כאמור הועדה קבעה למערער 30 אחוזי נכות. הועדה נימקה היטב את מסקנתה זו, ואינני סבור שבימ"ש זה, הממונה על בחינת ההחלטות של ועדות רפואיות עליונות מהאספקט המשפטי, ראוי שיתערב בהחלטה של הועדה שהיא בעלת אופי רפואי. 10. סוף דבר הערעור נדחה. אחוזי נכותנכות