החלטה 1. איחדנו את הדיון בכל העררים, משום שכולם העלו את אותה טענה והיא הטענה לריכוז במתחם בית הספר היהודי בעיר פלובדיב שבבולגריה בין ה- 9 לבין ה- 10 לחודש מרץ 43'. 2. החלטנו בזמנו, כי הריכוז מהווה שלילת חופש ועל כן מהווה אירוע נרדפות על פי חוק נכי רדיפות הנאצים. מעדויות רבות מספור אשר שמענו, כמו גם מתיעוד היסטורי, עולה כי הייתה כוונה לרכז את יהודי בולגריה בערים מסוימות ולגרשם למחנות ההשמדה. גזירת הגירוש בוטלה ברגע האחרון, אך הודעת הביטול הגיעה באיחור לחלק מהערים - ופלובדיב בתוכן - וזאת רק בשעות הצהריים המאוחרות של יום 10.3.43, לאחר שחלק מיהודי פלובדיב רוכזו כבר במתחם בית הספר היהודי בעיר, משעות הלילה המאוחרות של ה- 9 למרץ 43'. 3. עוד עלה מהעדויות הרבות שנשמעו בפנינו ומן התיעוד ההיסטורי, כי לא כל יהודי פלובדיב היו מיועדים לריכוז ולגירוש באותו מועד וכי בפועל רק חלק מיהודי פלובדיב אכן רוכזו בפועל באותו היום. 4. לאחרונה, הגיעה לידינו רשימה של משפחות היהודים שהיו מיועדות לגירוש. מאחר והעוררים 2 ו - 3 מופיעים ברשימת היהודים המיועדים לגירוש, אפשרנו לצדדים, טרם מתן ההחלטה, לטעון לגבי משמעותה של אותה רשימה. בא כוח העוררים ניצל את זכותו וטען לעניין זה, בעוד שהמשיבה נמנעה מלהוסיף על דבריה בעת הדיון, כי נראה שהמדובר ברשימה אותנטית, אך סגורה. 5. לטענת בא כוח העוררים, המבוססת הן על העולה מהרשימה ומכתבי הלוואי לה והן על תצהירו של מר שבתאי ארדיטי, שהוא זה שקיבל לידיו את הרשימה מבולגריה, המדובר ברשימה אותנטית שלקוחה מהארכיב המרכזי בסופיה, אשר נערכה בזמן אמת היינו, בפברואר 43' והיא משקפת רשימה של 176 משפחות יהודיות שהיו מיועדות לגירוש. אולם, לטענת בא כוח העוררים, נראה כי לבד מרשימה זו, היו רשימות נוספות ועל כן, המסקנה היא שמי שמופיע ברשימה חזקה כי אכן היה בין המרוכזים ואולם, לא ניתן להסיק מהעובדה שעורר מסוים אינו מופיע ברשימה, שלא היה בין המרוכזים. 6. לאחר שעיינו ברשימה ובכל מכתבי הלוואי, בתצהירו של מר ארדיטי ונתנו דעתנו לעולה מסיכומי בא כוח העוררים, הגענו למסקנה כי המדובר ברשימה אותנטית של היהודים המיועדים לגירוש וכי המדובר ברשימה סגורה, באין כל אינדיקציה לטענה כי היו רשימות נוספות על פיהן רוכזו יהודי פלובדיב, באותו היום. 7. ברישא לרשימה מצוין כי המדובר בזהויות של אנשים ממוצא יהודי על פי מכתב סודי מיום ה - 22.2.42. בסיפא לרשימה מצוין כי המופיעים ברשימה הם יהודים הידועים כיהודים פנאטיים, שחלקם תומכים ברעיונות הקומוניזם ומפירים את הסדר הציבורי. עוד צוין כי קיימים יהודים נוספים בעלי תכונות דומות, אך הם בעלי חשיבות פחותה ואף הם יילקחו בחשבון כאשר תאורגן קבוצה שנייה, אם הקומיסריון לענייני יהודים יתבקש לעשות זאת, היינו לארגן קבוצה נוספת. עוד מצוין בסיפא לרשימה כי מופיעים בה 616 יהודים, כולם מפלובדיב. 8. עיון ברשימה מלמד כי אכן מופיעים בה 176 משפחות יהודיות וכלולים בה 616 שמות של יהודים, בני אותן משפחות. 9. הרשימה מלמדת, כי לכאורה המדובר אכן ברשימה אותנטית שעל בסיסה בוצע הריכוז במרץ 43'. בהתחשב בכך שמכתב הלוואי לאותה רשימה, מכתב הנושא את התאריך 7.3.43, נערך סמוך מאוד לריכוז בפועל, ובהעדר כל אינדיקציה, בין במסמכים שבפנינו, בין בתיעוד ההיסטורי ובין בעדויות הרבות ששמענו, כי נערכה רשימה נוספת, אין כל בסיס לטענת בא כוח העוררים כי לבד מרשימה זו, היו רשימות נוספות. נראה כי רשימה זו היא הרשימה היחידה והבלבדית שעל בסיסה - ועל בסיסה בלבד - רוכזו יהודי פלובדיב ועל כן, המדובר לכאורה ברשימה סגורה. 10. אמנם, מצוין בסיפא לרשימה כי אם יידרש לכך הקומיסריון לענייני יהודים, יערוך רשימה נוספת, אך אין בפנינו כל ראיה כי הייתה דרישה כנ"ל וגם ממכתב הלוואי, הסמוך מאד למועד הריכוז בפועל (7.3.43) עולה כי הסבירות שנערכה רשימה נוספת - קלושה ביותר. 11. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הרשימה היא הבסיס לשאלה אם מי מהעוררים היה בין המרוכזים במתחם בית הספר היהודי בפלובדיב במרץ 43', היינו, כי החזקה הבסיסית היא שמי שמופיע ברשימה אכן היה בין המרוכזים ומי שאינו מופיע ברשימה, לא היה בין המרוכזים. 12. נבהיר כי אין המדובר בחזקה חלוטה, היינו, יתכן כי גם מי שהופיע ברשימה לא רוכז בסיכומו של דבר מסיבה כלשהי, בין משום שלא נמצא באותו היום על ידי הז'אנדרמים, בין משום שלא היה בעיר באותו יום, בין משום שהיה חולה ובין מכל סיבה אחרת, כשם שיתכן שמי שלא הופיע ברשימה, היה אף הוא בין המרוכזים, בין בשל טעות, בין משום שהיה בבית אחת ממשפחות המרוכזים באותו הלילה ובין בשל שיקול דעת פרטני שהופעל על ידי הז'אנדרמים שאספו את היהודים לשם הריכוז. אולם, הנטל אשר ירבוץ על הטוען כי היה בין המרוכזים חרף העובדה שאינו מופיע ברשימה יהיה נטל משמעותי ביותר, כשם שהנטל שירבוץ על המשיבה בטענה כי מי שהופיע ברשימה לא היה בין המרוכזים, יהיה אף הוא משמעותי ביותר. 13. עוד נציין כי האמור לעיל משקף את הידוע לנו עתה ועל בסיס הרשימה שבפנינו ואין בכך כדי לגרוע מעורר עתידי כלשהו להציג רשימה נוספת שיתכן ויהא בה כדי לשנות את עמדתנו. 14. מוצע למשיבה, לערוך תרגום של כל השמות המופיעים ברשימה לשפה העברית, למען יקל להסתייע בה בעתיד. 15. על בסיס האמור לעיל, נבחן את ענינו של כל אחד מהעוררים שהופיע בפנינו. העוררת 1 16. העוררת לא העידה בפנינו ומטעמה הופיעה הגב' רובינוב, שכפי שהבנו, אינה מופיעה ברשימה, אולם הוכרה בזמנו על ידי המשיבה על בסיס תצהירים וללא דיון. העדה טענה כי ראתה את העוררת נכנסת עם משפחתה לאולם הספורט. 17. לאחר ששמענו את העדה, ניתנה לנו הזדמנות להתרשם ממנה ובהתחשב בכך שהעוררת אינה מופיעה ברשימה, לא נוכל לומר כי שוכנענו שהעוררת אכן הייתה בין המרוכזים ועל כן, הערר נדחה. העוררים 2 ו - 3 18. העוררים, אחים, מופיעים ברשימה ולפיכך, וחרף העובדה שטענו כי שהו במחנה מגודר משך מס' שעות טרם הריכוז בבית הספר, טענה שאין לה כל בסיס על סמך עדויות רבות מספור ששמענו, אנו מקבלים את גרסתם כי אכן היו בין המרוכזים. העוררת 4 19. העוררת העידה בזמנו בפני הועדה (בהרכב שונה). גרסתה לא הותירה רושם אמין ועררה נדחה אולם, ביטלנו את החלטת הדחייה משום שנעלם מעינינו שסוכם כי אחותה תעיד טרם מתן ההחלטה. 20. האחות אכן העידה בפנינו וטענה כי הגיעו לבית הספר בקבוצה ובליווי שוטרים, כאשר בעת הריכוז הייתה שמירה מחוץ לאולם. לאור התרשמותנו מהאחות, כמו גם התרשמות הועדה בזמנו מהעוררת, לאור אופן תיאור הדברים והעובדה כי העוררת ואחותה אינן מופיעות ברשימה, לא נוכל לומר כי שוכנענו שהעוררת אכן הייתה בין המרוכזים ועל כן הערר נדחה. העורר 5 21. העורר, יליד 33', טען בזמנו כי מחוץ לאולם המתינו משאיות. כאשר נשאל העורר לעניין זה טען כי כלל לא אמר זאת והדבר גם אינו מתיישב עם העדויות הרבות אשר שמענו. 22. מטעמו של העורר העיד אחיו, אשר הוכר בזמנו על ידי המשיבה ללא דיון. אחיו העיד באופן תמציתי מאוד ולא נוכל לומר כלל כי שוכנענו מגרסת העורר ואחיו, כי אכן היה בין המרוכזים, מה עוד שהעורר ואחיו אינם מופיעים ברשימת המיועדים לגירוש. 23. לפיכך, הערר נדחה. סוף דבר 24. העררים של העוררים 1, 4 ו - 5 נדחים. העררים של העוררים 2 ו - 3 מתקבלים. ניצולי שואהיהדות