פסק דין השופט אברהם אברהם 1. בשנת 1988 נפל המערער בכביש כלשהו, וידו נשברה. כ-12 שנה אחר כך הוא תבע את המשיבה לפצותו, משהוא ראה בה אחראית ברשלנותה לאירוע התאונה. תביעתו בבית משפט קמא נדחתה. מכאן ערעורו שלפנינו. בראשית הדברים נביא את הרקע העובדתי הצריך לנו לשם הדיון בערעור, משם נפנה לפסק הדין של בית המשפט קמא, ואחריה - לדיון בערעור גופו. 2. ובכן, ביום 19.07.2000 הגיש המערער (יליד 1979) תביעה לבית משפט קמא, ובה ביקש לחייב את המשיבה בפיצויו על נזק גוף שארע לו, לטענתו, ביום 12.4.1988. תיאור התאונה בא בכתב התביעה המתוקן כך (ס' 3): 'בתאריך 12-4-88 בשעות הבוקר עת הלך התובע בכביש פנימי שנבנה על ידי הנתבעת התמוטטה זווית הכביש עליה דרך התובע נפל מגובה של יותר מ-2 מטרים ופגע בסלע וחלק מהכביש שהתמוטט נפל עליו...' המשיבה כפרה באירוע התאונה בכללו, כמו שהתכחשה לכל אחריות שיוחסה לה בגינו. משכך היה, הביאו בעלי הדין את ראיותיהם. מטעם התביעה העידו המערער, אחותו ודודו (תייסיר שמו). האחות והדוד חשו למקום מייד לאחר הנפילה, ואספו את המערער לבית חולים. מטעם המשיבה העיד מזכיר המועצה-המשיבה דהיום, שחזר וכפר בכך, שהאירוע בכלל ארע. 3. עוד נציין, לשם השלמת התמונה, כי בעלי הדין הסכימו בפני השופט קמא על שיעור הנכות שנגרם למערער כתוצאה מן התאונה, משמע 15%, בשל שבר במרפק יד ימין. 4. בית המשפט קמא לא נתן אמון בעדותה של אחות המערער, ולא נכון היה להיתמך בה בקביעת העובדות, בעיקר משום הסתירות שנמצאו בעדותה, כגון שבתצהיר הצהירה, כי לא ראתה את התאונה כי אם נזעקה למקום לשמע צעקות אחיה, בעוד שבעדותה בבית המשפט סיפרה, כי ראתה את התאונה ממרפסת הבית. עדותו של הדוד תייסיר לא יכולה היתה להשליך על אירוע התאונה גופו, כך קבע השופט קמא, על שום שהדוד לא ראה בעיניו את התאונה , כי אם הגיע למקום מייד אחרי שארעה. ואשר לעדותו של המערער מצא השופט קמא, כי זו לא הציגה בפניו סיפור סדור על שהתרחש, ולכן - בהיותה עדות יחידה של בעל דין (משעדות האחות נמצאה חסרת אמון, ועדות הדוד חסרת רלוונטיות), ומשלא נמצא נימוק ראוי שיצדיק קביעת ממצא על פיה, מצא השופט קמא אמנם שלא לקבוע ממצא על פי העדות. השופט קמא דחה עוד את הטענה, כי על העניין שהובא בפניו יש להחיל את הכלל 'הדבר מדבר בעדו', בין משום שהמערער לא הראה כיצד ארעה התאונה, ובין מכיוון שהתאונה ארעה בשטח, המצוי בשליטה מלאה של הדוד תייסיר, ולכן לא היתה למשיבה כל אחריות כלפיו. 5. משום כל אלה מצא השופט קמא לדחות את התביעה. מכאן בא ערעורו של המערער, ובו הוא תוקף את פסק הדין קמא. הוא מבקש כי נתערב בקביעותיו של השופט קמא ונמצא את המשיבה אחראית למעשה הנזק שארע לו. המשיבה, אין צריך לומר, מבקשת להותיר את פסק הדין על כנו. 6. בראשית הדיון בערעור נציין את הכלל הידוע, לפיו ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות שבעובדה היוצאות מלפני הערכאה הדיונית, והדברים ידועים. חריגה ממנהג זה עשויה שתהא מקום שמתבקשת מסקנה שונה ממסכת הראיה שהונחה בפני השופט קמא. בשורות הבאות אנו ננסה לבחון, אם יש בידינו להתערב בקביעות שבעובדה שיצאו מלפני בית המשפט קמא, שבעיקרו של דבר קבע, כי האירוע הנטען בכתב התביעה לא הוכח בפניו. 7. ובכן, ראינו את הגירסה, שבאה מפי המערער בכתב התביעה המתוקן, וזו הובאה במלואה למעלה. גירסה זו חזרה בתצהירו של המערער, כמו גם בתצהיר של אחותו. מגירסה זו עולה, כי דריכתו של המערער על "זווית" הכביש (כלשונו) המדובר הביאה להתמוטטותו, שאז הוא נפל מגובה של כשני מטרים, ונפגע מסלעים וחלקי הכביש שהתמוטט עליו. רוצה לומר, הכביש קרס כתוצאה מהליכת המערער עליו. בעדותו בבית המשפט הוא סיפר, כי הלך בשוליו של כביש זה, ושוליים אלה התמוטטו, והוא נפל אל תהום שבצד הכביש, עומקה שני מטרים. עדותה של האחות לא נתקבלה, כאמור, על דעתו של השופט קמא, משום חוסר מהימנותה, ובקביעה זו אין להתערב, משעניין לנו בהערכת מהימנות, והרי זו נחלתה הבלעדית של הערכאה הדיונית. מעדותו של הדוד תייסיר עולה תמונה, שלטעמי מבהירה דברים שעלו בעדויותיהם של קודמיו לעדות (המערער ואחותו) בדבר מעורבותה של מכונית כלשהי, שאף היא 'נפלה קורבן' לאותה התרשלות של המשיבה, משמע נפלה לתוך אותו 'בור' שנפער בכביש, כך ביקשו המערער ואחותו לשכנע. ובכן, נפילתו הנטענת של המערער ארעה סמוך לביתו של הדוד תייסיר. אם לילך לפי גירסת המערער, הוא הלך בשולי הכביש, שביתו של תייסיר גובל בו. כשנה לפני שארעה התאונה המדוברת הרס תייסיר שני חדרים של ביתו, שגבלו בכביש. מחדרים אלו נותר הקיר שבצד הגובל לכביש, וקיר זה היווה מעין חומה או גדר, שהתרוממה לגובה של כמטר אחד מעל מפלס הכביש. כשנה קודם לתאונה נהרס הקיר הנ"ל, על ידי משאית לאיסוף אשפה שפגעה בו בעת שנסעה לאחור. משנהרס הקיר כי אז היו העוברים בכביש חשופים לנפילה אל התהום, משמע אל המקום בו היו קודם לכן החדרים שהרס תייסיר, ועתה לא היתה עוד גדר שתגן עליהם מפני המפגע. 8. מעדותם של המערער ותייסיר מצטיירת, איפוא, התמונה הבאה: המערער הלך בשולי הכביש הנדון אל בית הספר. כשהגיע למקום בו היתה בעבר גדר, ועתה לא היתה עוד, הוא נפל מן הכביש אל עבר התהום שבצד הכביש, נפל ונפגע בשבירת מרפק יד ימין. את העובדות הללו אנו עשויים בהחלט לקבוע, בלא שנתערב בממצאי המהימנות שמצא בית המשפט קמא לקבוע. נזכיר, כי השופט קמא לא שלל את עדותם של המערער ושל דודו-תייסיר כבלתי אמינות (להבדיל מעדותה של האחות). ועל פי עדותם של שני אלה, ודאי על פי עדותו של תייסיר, שהיה הבגיר היחיד שהעיד על אירועים שהתרחשו בסביבת ההתרחשות (מבחינת הזמן והמקום), ניתן לקבוע את דבר נפילתו של המערער מן הכביש אל התהום, משמע אל תוך חלקתו של תייסיר, ומשם אסף אותו תייסיר, כשהוא חבול ופצוע. 9. השופט קמא קבע, כי מעדותו של המערער לא ניתן ללמוד כיצד ארעה התאונה. לטעמי - למכניזם המדויק של אירוע התאונה אין כל חשיבות, ובין שהיה המערער מוכיח כיצד נפל בדיוק מן הכביש אל התהום ובין שלא עלה הדבר בידו, אין בכך כדי לנקות את המשיבה מאחריותה לקיומו של המפגע, שיצר סכנה, שלרוע מזלו של המערער גם התממשה בעת שהוא עצמו הלך במקום. מכל מקום, דברים אחדים אומר על ההסבר שביקש המערער לספק בדבר הנפילה והשבר בכביש, שנגרם - להשערתו - כתוצאה מחלחול מי גשם תחתיו. ממכלול הדברים שהונחו בפני בית המשפט יכולנו ללמוד, כאמור מעלה, כי שולי הכביש הפכו, לאחר שנהרסה אותה גדר/חומה/קיר, לקצה שאין לו גבול בנוי, גבול העשוי חומה כלשהי. סביר על כן, כי הכביש היה חשוף לחלחול של מי גשמים מתחתיו, בלא שיהא לו מגן מפני סחיפת התשתית שמתחתיו, סחיפה הנגרמת על ידי מי הגשם, ומכאן - האפשרות שדריכה על קצה האספלט עשויה היתה למוטט פיסה ממנו, אם בינתיים נסחפה התשתית בקצה זה של הכביש, ומכאן קרובה היתה הנפילה אל התהום. מנגנון זה של הנפילה הוא בהחלט סביר, ואין לשלול אותו. מכל מקום, כאמור, לכל אלה אין חשיבות, משאנו יודעים את דבר קיומה של הסכנה, משמע הכביש ששוליו נופלים אל התהום בת שני המטרים, בלא כל הגנה שתחסום מפני נפילה אליה. 10. עתה אנו באים לשאלה, האם יש לראות את המשיבה אחראית ברשלנות לנפילתו של המערער, ודומה כי גם על שאלה זו יש להשיב בחיוב. אודות קיומה של חובת זהירות מושגית של רשות מקומית להולכים בכביש אין חולק. קיומה והפרתה של חובת זהירות קונקרטית נלמדת מקיומה של אותה סכנה להולכים בכביש, שנוצרה לאחר שהקיר לא עמד עוד על מכונו. בשלב זה עלינו ליתן את הדעת לעובדה, כי הקיר היה בבעלותו של תייסיר, כמו גם אותו שטח/תהום, שאליו/ה נפל המערער. נדגיש, כי נפילתו של המערער באה מהכביש, והרי הוא בשליטה מלאה של המשיבה, בניגוד לדברים שנאמרו בפסק הדין קמא, והשטח/תהום הוא/היא בשליטה של הדוד-תייסיר. ואמנם, הקיר/גדר היה בבעלותו של הדוד תייסיר, אלא שמרגע שהוא נהרס - האחריות למניעת סכנת נפילה מן הכביש חזרה אל המשיבה, היא הרשות המקומית, האחראית, כאמור, לתחזוקת הכביש באורח שימנע סכנה כגון זו עליה אנו מדברים. כביש, העובר בתוככי ישוב, כשמשני צידיו בתים, כשצד אחד שלו יורד לתהום, שומה על הרשות המקומית לדאוג לחסימה כלשהי, שתמנע נפילה אל התהום, גם אם התהום היא בבעלות פרטית. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר אנו מדברים בכביש, המצוי בקרבת מקום לבית ספר, כביש שבו עברו מידי יום ילדים בדרכם לבית הספר, כמו המערער שלפנינו. על המשיבה היה למנוע את הסכנה מרגע שנוצרה, כלומר לאחר שהקיר המדובר התמוטט. 11. ראינו את עדותו של תייסיר, לפיה הקיר נהרס בשל פגיעת משאית לאיסוף אשפה, שפעלה מטעם המשיבה. הוא סיפר, כי לאחר שנהרס הקיר הוא פנה לנהג המשאית, וזה הפנה אותו אל המשיבה, שהסכימה - בתורה - להקים מחדש את הקיר על חשבונה, משמע הכירה בגרימת נפילתו של הקיר בידי משאית האיסוף. אלא שחרף הסכמתה זו, היא בוששה בהקמת הקיר, ושנה אחר כך ארעה התאונה שלפנינו, כאשר משך כל אותה שנה תייסיר חוזר ומתרה אצל המשיבה כי תקים את הקיר תוך שהוא מפנה את תשומת ליבה לסכנה. דברים אלה של תייסיר לא נסתרו, לא בחקירה נגדית ולא בעדות לסתור מפיו של מי מעדי ההגנה. נשים לב לכך, כי המשיבה מצאה להביא לעדות את מזכיר המועצה, על מנת שיספר, כי תייסיר לא פנה למשיבה אלא בשנת 1992. אלא שמפיו של אותו עד אנו יודעים, כי בתקופה הרלוונטית לא הוא שטיפל בתלונות הציבור בעניינים מסוג זה בהם אנו מדברים, כי אם פקידה אחרת של המשיבה, שבשמה הוא נקב, ולא שמענו מפי המשיבה, כי לא ניתן היה להביאה לעדות. עדותה יכולה היתה לסתור או לאשש את עדותו של תייסיר בעניין זה. המחדל שבוויתור על הבאתה לעדות שומה שיפעל נגד המשיבה. 12. הערה אחת אעיר לפני סיום, והיא נוגעת להריסת הקיר המדובר, והבעלות הפרטית בו. גם אם נפילת הקיר לא היתה מתרחשת משום פגיעה של משאית מטעם המשיבה, עדיין לא היה מקום לנקות את המשיבה מאחריות. במקרה של התמוטטות קיר שכזה, שהוא כולו בבעלות פרטית של תייסיר, הרי גם אם הקיר היה נהרס במו ידיו של תייסיר ולא מפגיעת משאית שעבדה מטעם המשיבה, על המועצה רובצת האחריות על סכנות האורבות להולכים על הכביש, כגון סכנת הנפילה מן הכביש אל התהום. בנסיבות כגון אלה היינו שואלים, כמה זמן חלף מעת שנהרס הקיר ונוצרה סכנת הנפילה, ועד שהמערער נפל אל התהום. אילו נפל המערער שעות אחדות לאחר הפגיעה בקיר והריסתו בידי המשאית, יכולה היתה המשיבה לומר, כי לא היה סיפק בידה לעשות למניעת הסכנה, משלא ניתן לה זמן סביר להניח שלטים שיצביעו על הסכנה, להציב מחסום ארעי שיעצור בעד ההולכים בכביש, וכיוצא כאלה פעולות, החיוניות למניעת נפילה אל התהום. אלא שבענייננו חלפה שנה מעת שנפל הקיר ועד שארעה התאונה, כשמשך אותה שנה חוזר תייסיר ומתריע מפני הסכנה ודורש את הקמת הגדר, ודבר אינו מתרחש. בנסיבות שכאלה - אחריותה של המשיבה לנפילתו של המערער מהכביש אל התהום ברורה. 13. סיכומם של דברים, מעדותו של המערער למדנו, כי בעת שהלך לבית הספר בשעת בוקר מוקדמת, הוא עבר בכביש שליד ביתו של דודו-תייסיר, שאז נפל מן הכביש אל התהום, נפילה שגרמה לשבר במרפק יד ימין. המחסום שהיה קיים בעבר בין הכביש לבין התהום, משמע אותו קיר של תייסיר, נהרס כשנה קודם לכן בידי משאית לאיסוף אשפה של המשיבה. הקיר לא הוקם מחדש, חרף דרישותיו של תייסיר וחרף הסכמתה של המשיבה לעשות להקמתו. יוצא, המפגע בכביש היה במקום משך כשנה קודם לתאונה. המשיבה לא עשתה דבר למנוע את המפגע, אף כי זו חובתה, כרשות מקומית האחראית לתחזוקת הכבישים שבשטח שיפוטה. משלא עשתה כן, היא התרשלה כלפי המערער, ומשנגרם לו נזק כתוצאה מן ההתרשלות, יש לחייבה ברשלנות כלפיו, משמע לפצותו על נזקיו. 14. בטרם נחתום את פסק הדין, וככל שהדבר צריך, נציין, כי אף שהמפגע קיים היה משך זמן רב, משמע כשנה, אין לייחס כל אשם תורם למערער, על שום היותו בן 8.5 שנים בלבד בעת התאונה, וככזה אין לצפות ממנו, כי יתריע מפני הסכנה, גם אם ראה את המפגע מידי יום ובמשך שנה תמימה. 15. סוף דבר אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את פסק הדין קמא. אנו קובעים, כי המשיבה אחראית ברשלנותה לאירוע התאונה נשוא הערעור, וכי עליה לפצותו על נזקיו. התיק יחזור, איפוא, לבית המשפט קמא, על מנת שיקבע את הפיצוי שתשלם המשיבה למערער. המשיבה תישא בהוצאות המערער בערעור בסך של 10,000 ₪ ומע"מ. ידייםנפילהכביששבר