להלן פסק דין בנושא תביעת רשלנות רפואית בניתוח באיבר מין: בית-משפט השלום (כב' השופט א' פרקש) פסק כי המשיב וכירורגיה אסטטיקה בע"מ (להלן - "המשיבה") יפצו את פלוני (להלן: "המערער") בגין נזקים שנגרמו לו עקב ניתוח שביצע המשיב באיבר מינו ואשר לא צלח. כל הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין של בית-משפט קמא. בית המשפט הציע לצדדים, כי בכפוף להוספת הסך של 75,000 ₪ (כולל הוצאות ושכ"ט) למערער בראשי הנזק של נזק לא ממוני ופגיעה באוטונומיה, יידחו הערעורים ללא צו להוצאות. המערער הסכים במועד הישיבה, ולאחר מכן התקבלה אף הסכמתו של המשיב. המשיבה מסכימה להוספת הסכום המגיע למערער, ואולם היא מבקשת הכרעה בחלוקת האחריות בינה לבין המשיב (הרופא המנתח). העובדות והמסקנות מהן הנוגעות לחלוקת אחריות המשיב והמשיבה, נותחו בסעיף 20 לפסק-דינו של בית-משפט קמא. על-פי האמור, המשיבה פרסמה בעיתון מודעה בת עמוד שלם, בה הציעה טיפולים וניתוחים לגברים, וביניהם "הגדלת הפין בניתוח מיקרוכירורגי". בית-משפט קמא קבע כי: "לעניין האחריות הישירה - לשיטתי, הנותן שירותים רפואיים, אינו יכול לפטור עצמו מאחריות לטיפול הניתן במסגרתו יצויין גם, כי נקבעה שותפות בין הנתבע לנתבעת על פי החוזה ביניהם, אף כי זה לא הוגש כראיה, ומשלא הובררה כל צרכה שותפות זו, יש לראות גם את הנתבעת כאחראית ישירה (סעיף 12 לפקודת הנזיקין). לעניין האחריות השילוחית - גם אם לנתבע היה שיקול דעת מקצועי עצמאי, היווה הוא חלק מהמערכת של הנתבעת. פעולתו של הנתבע לא נעשתה באופן עצמאי. הנתבעת גם הגישה שירותים לנתבע - פרסום, אשת מכירות, חדר ניתוח, רופא מרדים, אחיות שסייעו לנתבע במהלך הניתוח - ויש לראות זאת כחלק מכל המערך והשותפות שקיימת בין הצדדים (השווה ת.א. (מחוזי י-ם) 1010/94 שבתאי גנון נ' ד"ר מרק גאודס, תק-מח 96(3) 1796; מ. ויסמן, תביעות רשלנות בנזיקין, שנהב הדרכות בע"מ, 567 ואילך, והאסמכתאות שם). אם כי, לשיטתי, את האחריות העיקרית של הנתבעת יש לראות בצורך לפקח על הנתבע, כי אכן יימסרו למטופל-התובע - הסברים מפורטים בכתב ובעל-פה, לרבות הסיכונים העלולים לנבוע מהניתוח במרפאה, סיכונים אשר היו ניתנים לצפייה על ידי הנתבעת ולפיכך הייתה אף חובה לצפותם". המשיבה הנה מוסד רפואי במסגרתו פעל המשיב. פניית המערער אליה הייתה בעקבות פרסומים שנעשו מטעמה ונציגה של המשיבה אף קיבלה את המערער לשיחה ראשונה תוך מתן הסבר ופירוט על הדרך הטיפולית. המערער לא בחר ברופא אלא הופנה אליו. על המשיבה לצפות נזק שעלול להיגרם ממתן שירותים רפואיים במסגרתה, על-ידי רופאים אליהם הוא מפנה. מכאן שקיימת חובת זהירות קונקרטית בין המשיבה למערער. באשר לחלוקת האחריות בין המשיב למשיבה קבע בית משפט קמא: 68. כמפורט לעיל, קבעתי כי גם הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע, וכן חבה באחריות ישירה ושילוחית (סעיף 20 לעיל). כפי שצוין, אכן החובה העיקרית מוטלת על שכמו של הנתבע, בהיותו הרופא המנתח - המטפל והוא זה אשר ידועים לו מהלך הניתוח, סיכוייו, סיכוניו ותוצאותיו הצפויות. הרשלנות והיפר חובה חקוקה שיוחסו לנתבע היו על כך, כי לא מילא אחר הוראות חוק זכויות החולה ולא גילה לתובע את הסיכונים שבפניהם עמד, אשר היו צפויים ואשר הייתה חובה לצפותם, וזאת על יסוד האמור בחוות דעתו של ד"ר ריכטר - המומחה מטעם הנתבעים. אשמה של הנתבעת, לשיטתי, התבטא, בעיקרו, בכך שלא דאגה לפקח על מעשיו של הנתבע, לאו דווקא במובן הרפואי של עבודתו, אלא בנושא מתן ההסברים לתובע. היינו, לטעמי, היה עליה לוודא, כי ניתנים לתובע מלוא ההסברים הנדרשים על פי חוק זכויות החולה, הסברים מפורטים בכתב ובעל פה, וזאת במיוחד לאור טענתה היא, כי הנתבע ביצע במרפאה מאות ניתוחים. מעבר לכך, כפי שהובהר, קיים שיתוף בין הצדדים, כאשר הנתבעת אחראית על הצד השיווקי-פרסומי, אשת מכירות נפגשת עם הפונה ומתפקידה לשכנע את הפונה לעבור את הטיפול, או הניתוח, אשר לשמו פנה. הנתבעת מעמידה לרופא משרד, חדר ניתוח, רופא מרדים וצוות אחיות המסייעים בידי הנתבע בעבודתו. התשלום משולם לנתבעת, ובסוף החודש נערכת התחשבנות בין הנתבע לנתבעת, באשר לשכרו בגין הטיפולים. 69. כאמור לעיל, בין הצדדים קיים הסכם כתוב וחתום, אך הם נמנעו מלהציגו ולהגישו כראיה. בנסיבות אלו, וכאשר מסקנתי היא כי מידת אחריותו של הנתבע לנזקו של התובע הינו מכריע יותר בצורה משמעותית מאשר חלקה של הנתבעת, הנני קובע, כי ביחסים שבין הנתבע לנתבעת תישא הנתבעת בשיעור של 25% מסכום הפיצוי שנפסק, ובאותו יחס גם בהוצאות ושכ"ט עו"ד. למען הסר ספק יובהר, כי ביחסים שבין התובע לנתבעים חבים הנתבעים כלפיו ביחד ולחוד". טענתו העיקרית של ב"כ המשיבה נגד חלוקת האחריות, נעוצה בעובדה כי לסברתה המשיב עצמו היה המפקח הרפואי המנהל הרפואי ואחראי על המרפאה מטעם המשיבה, ולכן בכובעו זה זכאית המשיבה לקבל שיפוי ממנו. דא-עקא, מהות היחסים האמיתיים בין המשיב למשיבה לא הוכחה ולא הוגש חוזה בעניין, ולמעלה מכך, המשיבה לא טענה טענות אלה בכתב הגנתה, ולא פתחה חזית בעניין. כל שהתבקש בית המשפט במסגרת כתב הגנה היה לחלק האחריות בינה לבין המשיב, כך שאחריותה תהיה 0%. בנסיבות אלה, משלא נפתחה חזית בין המשיבה למשיב בבית-משפט קמא, על-פי טענותיה בערעור, לא היה מקום לכך שבית-משפט קמא יגיע למסקנה אחרת מזו שהגיע במסגרת חלוקת האחריות בין המשיב למשיבה וקביעת החבות כלפי המערער. אשר-על-כן, ערעור המשיבה נדחה. לאור הסכמת כל הצדדים באשר לתוספת המגיעה למערער (שהוצעה לאור האמור בע"א 2055/99 פלוני נ' הרב זאב, פ"ד נה(2) 241.), ערעור המערער מתקבל במובן זה שלסכום שנפסק בבית-משפט קמא יתווסף סך של 85,000 ₪ כולל שכ"ט בערכאה הראשונה, ונכון להיום. שאר הערעורים נדחים. המשיבה תשלם שכ"ט בערעור בסך 7,500 ₪ למערער ו-7,500 ₪ למשיב 1. ניתוחרפואהרשלנות רפואית (בניתוח)תביעות רשלנות רפואיתרשלנות