פסק דין כללי 1. עניינה של התביעה בשאלת קיומו של נזק ראייתי, שהסבה הנתבעת לתובע, בקשר להשמדת ביצים לבנות (לא חתומות) והנזק שנגרם בגין השמדתם ובגובה של 255,664 ₪. על העובדות הטענות וההליכים 2. התובע, תושב הרשות הפלשתינית, מהישוב בית ליקיא, בעלים של לולי מטילות רבים ומשווק ביצי מאכל בשטחי הרשות, בשיווק סיטונאי וקימעונאי ובהיקף של עשרות אלפי ביצים לחודש. על פי הנטען, במהלך שנת 2002, פנה אל התובע מר יניב סבג (להלן: "סבג") וביקש לרכוש ביצי מאכל בכמות סיטונאית. בהמשך, שכר סבג מחסן, הנמצא במתחם מחסנים שבבעלות התובע, לצורך ניהול פעילותו העסקית ובמטרה לחסוך מעלויות היצור (להלן: "המחסן"). אין חולק, כי סבג ניהל במחסן, עסק להחתמת ביצים, לצורך שיווקם לתחומי מדינת ישראל וכי פעילותו העסקית של סבג נעשתה בניגוד לדין ומבלי שקיבל היתר מהרשות המוסמכת. בעיקר הדברים אמורים, לאופן שבו פעל להחתמת ביצים, אותם רכש מהתובע, בחותמת מזויפת - הליך הכרחי לצורך שיווקם (להלן: "הביצים החתומות"). 3. ביום 31.3.2003, הגיעו נציגי הנתבעת (להלן: "הרשות"), על פי מידע מודיעיני ובליווי כוחות הביטחון ושוטרי משמר הגבול והשמידו, על פי הנטען, הן את הביצים של סבג במחסן והן את הביצים של התובע שהוחזקו בנפרד, בחלק אחר במתחם המחסנים. לטענת התובע, הושמדו 800 תבניות ביצים חתומות - אשר על השמדתן התובע איננו מלין וכן למעלה מ- 200,000 ביצים לא חתומות, אשר יועדו לשיווק בשטחי הרשות (להלן: "הביצים הלבנות") וככאלו, החזקתן היתה כדין ולא היתה כל סיבה חוקית להשמידן ולגרום לנזק בסך של 255,000 ₪. הרשות בהגנתה טענה, כי נציגיה השמידו רק ביצים חתומות, כ- 7,500 תבניות והוסיפה, כי ביצים לבנות בכמות של כ- 15,500 תבניות, אשר הוחזקו בנפרד, לא הושמדו ונותרו במקומן. 4. אכן נכון, במתחם המחסנים התקיימה מדיניות הפרדה ברורה, בין ביצים לבנות לבין ביצים חתומות, באשר הביצים הלבנות היו עטופות בנייר ניילון נצמד כחול. בעניין זה העיד נציג הרשות, "... היה מחסן אחד עם שני חדרים. היתה הפרדה מוחלטת של שורות על גבי שורות של תבניות לא חתומות, עטופות בנייר נצמד" (פרוט' מיום 30/3/04, עמ' 2 למטה); "... מצד ימין היה מחסן נוסף עם תבניות ביצים עטופות בניילון נצמד. התבניות היו מונחות על משטחים... בצד ימין היו תבניות לא חתומות" (פרוט' מיום 2/12/04, עמ' 8-9); "... החלוקה במחסן היתה מאוד ברורה, היה אגף של ביצים לבנות ללא חותמת, היה אגף נוסף עם ביצים שכבר עברו החתמה" (פרוט' 1/2/05, עמ' 12 ש' 8); "... בכניסה מצד ימין יש את המחסן ששם היו ביצים על משטחים עטופות בניילון - ביצים לבנות" (שם, עמ' 14 ש' 18-17); "... כל מה שהיה עם ניילון לא היה חתום. מה שהיה בלי ניילון היה חתום, לא הכל, הרוב. היו ביצים נוספות בלי ניילון ולא היו חתומות" (עמ' 15 ש' 7-8). מעיון בתמונות, שהוגשו כראיה מטעם הרשות (ת/2-ת/6) (להלן: "התמונות") אכן עולה, כי משטחים שלמים של ביצים לבנות, הוחזקו בנפרד, כשהם עטופים בניילון נצמד. 5. במהלך הדיון, הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות, בתחילה הוסכם, כי המחלוקת היחידה בתובענה, בקשר לחבות, עניינה בשאלה, "... האם נציגי הרשות השמידו ביוזמתם ביצים לבנות ולא חתומות" (פרוט' מיום 30/3/04, עמ' 3 למטה) ובהמשך, הוסכם על גובה הנזק, אשר "... יעמוד על סך של 160,000 ₪ במחירי יום הארוע" (פרוט' מיום 7/7/04, עמ' 6 למטה). בנסיבות אלה, משהוסכם, מחד, על גובה הנזק ומאידך, על המחלוקת היחידה בתובענה, בעניין החבות, נותרה להכרעתי פלוגתא עובדתית אחת בלבד ובשאלה, האם השמידו נציגי הרשות, במהלך פעילותם, גם ביצים לבנות, שאם כן, פשיטא שהרשות חבה כלפי התובע, לפצותו בגין נזקיו, ששיעורם הועמד, בהסכמה, על סך של 160,000 ₪. 6. הצדדים הגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים, בגדרם הגישה הרשות קלטת וידאו (ת/1), שתיעדה את מהלך האירועים בזמן השמדת הביצים (להלן: "קלטת הוידאו") ואת התמונות. בהמשך, נחקרו המצהירים על תצהיריהם ובסיום הדיון, הוגשה בהסכמה, ראיה נוספת (מ/1), שעיקרה, הודעות התובע בחקירתו במשטרת ישראל ולאחריה, סיכמו הצדדים את טענותיהם והתיק הובא בפני למתן פסק דין, בשאלה שבמחלוקת, כדלקמן. 7. יאמר מיד, כי לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, שהובאו במהלך הדיון, חזרתי ועיינתי בקלטת הוידאו, בתמונות הרלוונטיות והתרשמתי מחקירות העדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי הגם שלא הוכח, פוזיטיבית, כי הרשות השמידה את הביצים הלבנות, כולן או מרביתן, כפי שטען התובע, יש לקבל את תביעתו, משלא שוכנעתי, מאידך, בגרסת הרשות ולאחר שמצאתי, כי הרשות הסבה לתובע נזק ראייתי, בגין מחדלה הרשלני, בתיעוד וצילום האירוע במלואו, מתחילתו ובעיקר, עד לסופו, משלא תיעדה בצילום וידאו ותמונות סטילס את כמות הביצים הלבנות, שנותרו לטענתה שלמות, בסיום האירוע ובכך, פגעה ביכולתו של התובע להשתמש בקלטת הוידאו ובתמונות, להוכחת טענתו, עליה מבוססת תביעתו ובקשר להשמדת הביצים הלבנות. בנסיבות העניין, מצדיק הנזק הראייתי את העברת נטל השכנוע לרשות, ביחס לנסיבות האירוע והשמדת הביצים החתומות בלבד, נטל שבו הרשות לא עמדה, משלא הצליחה לבסס את טענתה במידה מספקת. לפיכך ולנוכח השקילות הראייתית, יש לדחות את גרסתה ולקבל את גרסת התובע. 8. בטרם נעבור לדון בשאלה שבמחלוקת, לגופה, מצאתי לנכון להעיר מספר הערות מקדמיות, לנוכח טענות הצדדים, בסיכומיהם. ראשית, עניין לנו בתובענה אזרחית לפיצוי בגין נזקים שנגרמו, בשל התנהגות רשלנית של הרשות. לפיכך, אינני נזקק כלל לטענות הרשות כלפי התובע, אלו הנושאות גוון פלילי, מחמת העדר רלוונטיות, הן לנוכח המסגרת הדיונית והמחלוקת שנקבעה על פיה והן, משלא נטען וממילא לא הוכח, כי ננקטו כנגדו הליכים פליליים, בשל האירוע הנטען ובגדרם, ניתנו החלטות, שהינן בעלי תוקף ראייתי, בתובענה. שנית, לנוכח ההסדר הדיוני בדבר הפלוגתא היחידה שבמחלוקת, לעניין החבות, אינני נדרש לטענות הצדדים בסיכומיהם, החורגים מהסכמתם הדיונית, בין היתר, לעניין כללי המועצה וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סע' 86-88 לסיכומי התובע) ומאידך, לעניין קיומה של חסינות העומדת, לכאורה, לרשות, מכח פקודת הנזיקים האזרחיים (סע' 18, 75-81 לסיכומי הרשות) ו/או לטענות אחרות, לעניין היסוד הנפשי שעמד בבסיס התנהגותה. שלישית, טענת הרשות, בעניין הנזק הראייתי, שלפיה, משזו לא הובאה בכתב התביעה, אין להידרש לה, אין בה ממש, שכן בית המשפט העלה את השאלה במהלך הדיון ונתן לצדדים הזדמנות סבירה להגיב עליה, בסיכומיהם (רע"א 4286/01 מיכל גיל נ' איילון ירדן, (טרם פורסם); ע"א 3857/96 שגיא נ' תעשיות רוגוזין, פ"ד נב (2) 706) ומשכך, אין פסול להידרש לה, במסגרת פסק הדין (ע"א 361/00 עאזם ד'אהר נ' סרן יואב, (טרם פורסם) פס"ד מיום 10/2/05), פסקה 6, עמ' 8). ולסיום, לא מצאתי מקום בנסיבות העניין לסטות מההסדר הדיוני, בעניין גובה הנזק, הן בשל כך, שמוטב היה, אילו הטענה כלל לא נטענה, משאין בגדרה טעם של ממש ולנוכח ההלכה, שלפיה בית המשפט יבטל הסכמה דיונית של הצדדים רק במקרים נדירים (ראה והשווה: ע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור, פ"ד נו (1) 577) ומשנטענה, ראוי היה להביאה, בטרם יסתיים הדיון, בדרך של בקשה נפרדת ולא במסגרת סיכומיה, מבלי שניתנה לתובע הזדמנות להתגונן. ולאחר כל אלה נעבור לדון בשאלה שבמחלוקת, לגופה. על השמדת הביצים הלבנות 9. למקרא תצהירי הצדדים נדמה, כי אין מחלוקת אמיתית, באשר לכמות הביצים הכוללת, שהיתה במתחם המחסנים, עובר לאירוע, אלא בחלוקה ביניהם. לטענת הרשות, היו במחסן כ- 7,500 תבניות ביצים חתומות ובחלקו האחר של המתחם, כ- 15,500 תבניות ביצים לבנות (פרוט' מיום 30/3/04, עמ' 2 למטה, נספחים ב1-ב2). לטענת התובע, כמות הביצים הלבנות היתה כ- 24,000 תבניות, 100 משטחים, כשבכל משטח 240 תבניות ובנוסף 800 תבניות חתומות (פרוט' מיום 2/12/04, עמ' 2, ש' 24). 10. עדי התובע, שנכחו במעמד השמדת הביצים, הצהירו, כי אנשי הרשות "... התחילו לקרוע את הניילון הדביק מעשרות רבות של משטחי ביצים... ביצים שהיו לבנות וללא כל חותמת עליהם" (סע' 9 לתצהיר עדותם הראשית) ובחקירתם הנגדית העידו, כי "... הם הורידו מחסום שהפריד בין שני המחסנים ופתחו את הניילון על המשטחים וזרקו את הביצים על החלונות ועל הדלתות" (עמ' 5, ש' 24). "... הם עברו למחסן השני, היה מחסום קרעו אותו והתחילו להשמיד" (עמ' 8, ש' 5). מחקירת העדים עולה, כי בנוסף לעשרות משטחים של ביצים לבנות, היו במחסן 800 תבניות ביצים חתומות ולטענתם, אנשי משמר הגבול והרשות, הורו להם להשתתף בהשמדת הביצים, ללא כל אבחנה לעניין החותמת ולהשמיד ביצים גם מתוך המשטחים שהיו בנפרד במחסנו של התובע. העדים הדגישו, כי היה קל להשמיד את המשטחים בדחיפת רגל וכך נעשה וזאת, בנוסף לזריקת "... ביצים לכל עבר בכלל זה לקירות, לבתים לחלונות ולמכוניות" (סע' 11 לתצהיר אמיר). 11. לעומתם, עדי הרשות, שהשתתפו בהשמדת הביצים, הצהירו, כי במחסן היתה חלוקה ברורה בין ביצים לבנות לביצים חתומות וכי הוחלט להשמיד רק את החתומות, על דרך שבירתן ובלשונם, "... השמידו את כל הביצים שנשאו חותמת מזוייפת... השמדנו ע"י זריקה מחוץ לבית ו... בתוך הבית". העדים הדגישו בחקירתם, כי לא השמידו את הביצים הלבנות, אלו שהיו עטופות בניילון נצמד מצד ימין, שכן היתה מחיצה שהפרידה בין אותם משטחים מנויילנים "... הם לא לקחו ביצים מהצד הימני של המחסן" (עמ' 9 ש' 10); "... הביצים שלא היו מוחתמות היו עטופות בנייר ניילון נצמד ובאלה לא נגענו " (עמ' 12 ש' 18), אם כי ייתכן שבמהלך בדיקת הביצים וחיפוש אחר ביצים חתומות "… יכול להיות שהסירו ניילון ממשטח אחד או שניים, כדי לבדוק אם מדובר בביצים לא מוחתמות" (שם, עמ' 12 ש' 20). 12. אמת, גרסת התובע עומדת בניגוד מוחלט לגרסת הרשות, בקשר לעובדות המהותיות השנויות במחלוקת, לעניין השמדת הביצים הלבנות, שהיו עטופות בניילון נצמד וארוזות על גבי משטחים. בתמיכה לגרסתה, צרפה הרשות לתצהיריה את קלטת הוידאו, שתיעדה את מהלך השמדת הביצים, את התמונות וכן דו"ח פעולה וזכרון דברים שנרשם עובר לאירוע (ב/1-ב/2) ומהם עולה, לטענתה, כי אנשי הרשות השמידו 7,500 תבניות חתומות והותירו 15,500 תבניות לבנות. אכן, דו"ח הפעולה עולה בקנה אחד עם טענתה, לעניין כמות הביצים החתומות וגרסתם של עדיה לעניין השמדתן, לא הופרכה בחקירתם הנגדית. זאת ועוד, אינני סבור, כי יש מקום ליתן משקל רב לסתירות מסוימות שנמצאו בעדותם, כפי שפורטו בסיכומי התובע (סע' 42), כמו גם, לעניין משך הזמן שחלף מתחילת האירוע ועד לסיומו (ראה שם, סע' 53-43), משאלו אינן נוגעות בשאלה האמיתית השנויה במחלוקת ומכל מקום, אין בהם כדי להכריע את הכף. 13. יחד עם זאת והגם שעדי הרשות היו נחרצים בעדותם, בעניין שמירת משטר הפרדת הביצים והשמדת הביצים החתומות בלבד, בחינה מדוקדקת של קלטת הוידאו והתמונות, מלמדת, לכאורה, אחרת ועיון בהם, מעלה, כי אנשי הרשות לא הקפידו באופן דווקני, על שמירת המשטחים המנויילנים, במהלך הפעולה, אם כי ייתכן והדבר נעשה לצורך בדיקתם ועל מנת לוודא שאין בהם ביצים חתומות. מצד שני, גרסת עדי התובע, לעניין השמדת הביצים הלבנות, גם היא לא נסתרה ולא התרשמתי מחקירתם, כי נפל פגם מהותי בעדותם, שיש בו כדי לפגום במהימנותם, לעניין זה. העדים עמדו בחקירתם על גרסתם, שלפיה נטלו חלק בהשמדת הביצים הלבנות, על פי הוראות נציגי הרשות והדגישו, כי אנשיה השמידו, ללא אבחנה ביצים חתומות ולבנות. ודוק - גם כאן אינני סבור, כי יש ליתן משקל יתר לסתירות חלקיות, שנמצאו בעדותם, בעיקר בקשר לכמות המדויקת של הביצים הלבנות שהושמדו ומיקומן במתחם המחסנים (סע' 55-53, 61 לסיכומי הרשות) ומשאינני נזקק לקבוע את גובה הנזק. 14. ב"כ הרשות מבקש לסמוך על הודעת התובע, בחקירתו במשטרת ישראל (מ/1), כדי לערער את מהימנותו, אולם גם כאן, אינני סבור, שניתן לייחס משקל ראייתי של ממש ל-מ/1, בשים לב לנסיבות עריכתו, בסמוך לארוע והנני מקבל את הסברי התובע, לעניין זה , בסיכומיו (סע' 21). בנסיבות אלה ומשלא שוכנעתי בקבלת גרסת מי מהצדדים ולנוכח השקילות הראייתית, היה מקום, לכאורה, לדחות את טענות התובע, לנוכח הכלל, שלפיו, ברגיל, נושא התובע בנטל השכנוע להוכחת תביעתו (קדמי, על הראיות, (חלק שלישי) (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2003), עמ' 1508-1529 והפסיקה המובאת שם). 15. אולם בענייננו, אינני סבור שיש לדחות את התביעה, בשל העדר הוכחה, כפי שראוי היה לעשות בנסיבות רגילות וזאת, לנוכח "הנזק ראייתי", שהסבה הרשות לתובע. לבחינת טיבו של הנזק הראייתי ומשמעותו, נעבור לדון בסמוך. נזק ראייתי - המסגרת הנורמטיבית 16. הלכה פסוקה היא, כי בנסיבות, לפיהן גורם נתבע ברשלנותו נזק ראייתי לתובע - קרי: פוגע ביכולתו של התובע להשתמש בראיה להוכחת טענה עובדתית שעליה מבוססת תביעתו, עשוי בית-המשפט להטיל על הנתבע את נטל השכנוע להיותה של אותה טענה עובדתית בלתי-נכונה. ההלכה הראייתית-דיונית בדבר הנזק הראייתי, שמקורה בשיקולי צדק והצורך החברתי בהרתעת נתבעים פוטנציאליים מפני איבוד ראיות, צמחה בדיני רשלנות רפואית ובקשר לאי-עריכתן של רשומות רפואיות (ע"א 8151/98 ביאטריס שטרנברג נ' ד"ר אהרון צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539, 552-551; ע"א 6160/99 נתן דרוקמן ו-2 אח' נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 126-125; ע"א 5373/02 גיא נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 47) ולאחרונה, הורחבה גם לתחומים נוספים, בשל הרציונל המונח ביסודה (ע"א 361/00 לעיל). על פי הדוקטרינה, בפן הראייתי שבה, קמה חזקה עובדתית, כי לולא רשלנותו של הנתבע, היו הראיות החסרות מבססות את גרסת התובע, ביחס לטענה עובדתית השנויה במחלוקת. זאת ועוד, הגם שחזקה זו ניתנת לסתירה, הרי שמטבע הדברים - ובדומה לחזקות עובדתיות אחרות, נעשה בה שימוש בנסיבות, בהן ידוע שאין בנמצא ראיות רלוונטיות אחרות, כלומר שבקשר לטענה העובדתית, שהראיות החסרות נדרשו לתובע לביסוסה, קיימת בין הצדדים שקילות ראייתית. במצב-דברים זה נמצא הנתבע לוקה בחסר ראייתי לסתירת החזקה. ומכאן שהקמת החזקה מכריעה, למעשה, את המחלוקת העובדתית. מן הכלל אל הפרט 17. אין חולק, כי עיקר פעולת השמדת הביצים תועדה בקלטת וידאו ובתמונות. בעניין זה הצהיר מר חתוכה, כי "... במהלך הפעולה צילמתי הן בוידאו הן במצלמת סטילס את המחסן של התובע ולוויתי את הצילום בוידאו בקריינות" (סע' 4) ואולם, במהלך הדיון העיד מר דסלטו, כי "... אין בקלטת כדי ללמד על מצב ביצים לבנות לאחר סיום הפעולה" (פרוט' מיום 2/12/04, עמ' 1 ש' 11), שכן "... המחסן בסוף הפעולה לא צולם לפי מיטב זכרוני מכיוון שהסוללה התרוקנה" (עמ' 13 ש' 1) ובהמשך, העיד מר חתוכה, כי "... רק קטעים מסוימים אנו מתעדים. לא בצורה רציפה לרבות תהליך ההשמדה והביצים המושמדות ובכך התמקדתי בצילום" (עמ' 16 ש' 7-6); אולם, בתשובה לשאלה השיב, כי "... אילו לא היתה סוללה נגמרת הייתי מצלם גם את הביצים בתוך המחסן. במקרה זה לא לקחנו סוללה רזרבה" (עמ' 16 ש' 11). מעדות חתוכה עולה, כי רק בשל התרוקנות הסוללה והעדר סוללה חלופית, לגיבוי, נמנע תיעוד מלא של האירוע ובעיקר, עם סיומו, צילום כמות הביצים הלבנות, שלטענת הרשות נותרה על כנה ולא הושמדה כלל. כך בעניין קלטת הוידאו וכך גם בעניין התמונות. בעניין זה, העיד עד התובע "... מפנה אותי לת/5, אלו הביצים הלא חתומות, זה היה לפני הפעולה" (עמ' 8 ש' 12); כאשר נשאל מר דסלטו מדוע לא צולמו הביצים הלבנות, בסיום הפעולה, השיב, כי "... לא צולמו תמונות נוספות כיוון שהמצב לא השתנה" (עמ' 13 ש' 3). 18. עיון מדוקדק בראיות שהובאו בתובענה, הביאוני לכלל מסקנה, כי התובע הביא ראיות לכאורה, לביסוס טענתו, שאנשי הרשות השמידו ביצים לבנות. כמו כן, אני סבור, כי מחדלה של הרשות, לתעד כראוי, את מתחם המחסנים ולצלם את המשטחים המנויילנים, של הביצים הלבנות, בסיום הפעולה, מצדיק להעביר לשכם הרשות את נטל השכנוע, לעניין סוג הביצים שהושמדו וממילא גם לעניין אימותה, או שלילתה, של טענתם, בדבר השמדת ביצים חתומות בלבד. ודוק - הרשות סברה, כי יש מקום לתעד את מהלך השמדת הביצים ובגדרו, לצלם את משטחי הביצים הלבנות, כשהם מופרדים ומונחים בנפרד והכל, בתחילת הפעולה ובטרם החל תהליך השמדתן והטעמים לכך ברורים. לפיכך, היה זה אך טבעי לצפות ולהניח, כי גם בסיום הפעולה, יתועדו המשטחים הרלוונטים שנותרו, לטענתה, שלמים וללא פגע וכראיה, להתנהלות תקינה וראויה של אנשיה. אולם, על אף הציפייה הסבירה שכך יעשה, לא נעשה הדבר וההסבר שניתן, איננו מניח כלל את הדעת. אני סבור, כי הבדלי הגרסאות בין הצדדים, הובילו למצב, שבו קשה לקבל, או לדחות את גירסת התובע. אולם, מחדלה הרשלני של הרשות, שמטה מידי התובע ראיה בעלת פוטנציאל, לביסוס טענתו, כי הרשות השמידה גם ביצים לבנות, במהלך פעולתה. 19. זהו מצב דברים, שבו ראוי להחיל על נסיבות המקרה, את דוקטרינת הנזק הראייתי, במובן זה, שנטל השכנוע, ביחס לנסיבות הפעולה והשמדת הביצים החתומות בלבד, יוטל על הרשות. מחדלה של הרשות מלצלם את הביצים הלבנות, בסיום האירוע, היה בנסיבות העניין, מחדל רשלני, הפועל לחובתה ובהתנהגותה הסבה לתובע נזק ראייתי, שהתבטא בשלילת יכולתו להוכיח את טענתו, לעניין השמדתן, שכן צילום משטחי הביצים הלבנות, בסיום הפעולה, אילו נעשה, עשוי היה להעמיד לרשות התובע את "הראיה האולטימטיבית", שבכוחה לאשש או לשלול את טענתו. בנסיבות העניין, הנני סבור, כי אלמלא התרשלות הרשות והנזק הראייתי שגרמה, ניתן היה להוכיח את העובדות המהותיות, העומדות ביסוד המחלוקת שבין הצדדים, לעניין השמדת הביצים הלבנות ומשלא שוכנעתי בגרסת הרשות, שהעובדות הן כטענתה, יש לקבל את העובדות כטענת התובע (ע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר לאור, פ"ד נח (5) 54, עמ' 64). 20. יצוין, כי לא נעלמה מעיני טענת הרשות, בסיכומיה, שלפיה לא היתה מוטלת עליה חובה מכח הדין לתעד את האירוע (סע' 14), שכן "... תנאי להיווצרותו של נזק ראייתי, הוא קיומה של חובה המוטלת על שכמו של הנתבע, חובה שהופרה במחדלו" (ראה ע"א 361/00 לעיל, בעמ' 26). אולם, בנסיבות העניין, אינני נדרש להכריע בטענה בדבר קיומה של חובה כללית, לתיעוד וצילום פעולות הרשות, בנסיבות דומות לענייננו. די לי לקבוע, לנוכח עדותו של מר חתוכה, שלפיה נוהגת הרשות לעשות כן באירועים דומים (עמ' 16 ש' 3) ואילו הסוללה לא היתה מתרוקנת, כך היה גם נעשה במקרה דנן (שם ש' 10), כי הרשות התרשלה כלפי התובע, משלא עשתה כן ולא הצטיידה, עובר לאירוע, בסוללה חלופית ולמצער, לא צילמה תמונות סטילס של הביצים הלבנות בסיום פעולתה, שאם כן, היה בכך כדי למנוע את הנזק הראייתי שנגרם. משלא נעשה הדבר, הפרה הרשות את חובתה כלפי התובע ואחראית לנזק הראייתי שגרמה לו. כמו כן, אינני נזקק לפן המהותי של הדוקטרינה וזאת, משמצאתי כי הרשות לא עמדה בנטל השכנוע שעבר אליה להוכחת גרסתה ודי בכך, כדי לקבל את התביעה. 21. אמת, ענף הלול במדינת ישראל מוסדר בחוק המועצה לענף הלול (יצור ושיווק), התשכ"ד - 1963 ומכוחו וההסדרים שנקבעו על פיו, ניתנו לרשות סמכויות אכיפה, בקשר ליצור ושיווק ביצים בתחומי מדינת ישראל. בנסיבות אלה, הרשות הממונה על אכיפת החוק, נוהגת ללוות את "... פעולותיה הן בצילום סטילס (תמונות), הן בצילום וידאו והן בדו"חות מפורטים אודותיה" (סע' 14 לסיכומי הרשות), שכן לרשות יש את הכלים והאמצעים לתעד את פעולותיה וראוי שכך תעשה. הטלת חובה על הרשות לעשות כן, "כמונע הנזק הזול ביותר", תבטיח אכיפה יעילה, שוויונית והוגנת של החוק, משברגיל אין לנחקר את היכולת והנגישות לתעד את מהלך אכיפת החוק, לגביו. 22. למעלה מן הצורך יוער, כי נוסף על הנזק הראייתי, שגרמה הרשות לתובע, עומד לחובתה מחדל נוסף, המשמש ראיה נסיבתית לחובתה, שעניינו, אי-הצגת רישום מדויק של ספירת כמות הביצים וסוגם, אשר נערך בזמן אמת, במהלך האירוע, על ידי נציגיה וכפי שעולה מהראיות "... יאיר צנעני ריכז את הספירה, אני מניח שבמהלך הספירה נערך רישום של התבניות" (עמ' 13 ש' 26). בעניין זה העיד צנעני "... רשמתי משטח משטח על דף נייר לפי משטחים ולפי עמודות" (עמ' 14 ש' 21); "... רשמתי כל עמודה ועמודה בצורה מדויקת ועשיתי סיכום של כל הביצים, גם הלבנות וגם החתומות... את הרישום לא ערכתי על נייר מסודר אלא סתם נייר" (שם, ש' 30-26); במצב דברים זה ניתן היה לצפות, כי הרישום יוצג במהלך הדיון, לתמיכה בטענת הרשות, בדבר כמות הביצים החתומות והלבנות ואולם, זה לא הובא, חרף המשקל הראייתי שיש לתוכנו. זאת ועוד, גם בגדרו של הדו"ח (ב/1) שנערך בסיום האירוע, לא ניתן פירוט סביר בדבר כמות הביצים וסוגם ובעניין זה העיד צנעני "... כשאתה מפנה אותי לדו"ח התפיסה, אני משיב לך שאנו רושמים רק את הביצים שנתפסו" וזאת למרות ש-"... אני ספרתי את כל הביצים על מנת לתת תמונת מצב למנכ"ל" (עמ' 15 שורות 4-3). בנסיבות אלו, יש לזקוף את המנעות הרשות מלהביא את הרישום, בעניין כמות הביצים, הלבנות והחתומות, כראיה, מבלי שניתן טעם לדבר, לחובתה וזאת, לנוכח ההלכה הנוהגת, שלפיה צד אשר בוחר שלא להגיש ראיה רלוונטית מטעמו, מוחזק כמי שהצגת הראיה היתה פועלת לחובתו (קדמי, בעמ' 1650). סוף דבר 23. בחינת מכלול הראיות מעלה, כי מתקיים בין הצדדים "תיקו ראייתי", שבגדרו לא הצליחו הצדדים לשכנע ולבסס את גרסתם, במידה הדרושה להטיית מאזן ההסתברות, לצידם. אולם, הרשות גרמה לתובע נזק ראייתי, שבגינו עבר אליה הנטל להוכחת טענתה, להשמדת הביצים החתומות בלבד ומשלא עמדה בנטל, יש לדחות את גרסתה ולקבל את גרסת התובע. 24. בשולי החלטתי הנני מבקש להוסיף שתי הערות. האחת, דיונית - בית המשפט הציע לצדדים במהלך הדיון ובעיקר, בסופו, לאחר שמיעת הראיות, להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה (פרוט' 28/3/05, עמ' 2). הרשות לא נעתרה והגם שזכותה לעשות כן, יש להצר על עמדתה, לנוכח טיעוניה, בסיכומיה, בקשר להסדר הדיוני ומשלא הסכימה, אין לה להלין אלא על עצמה. השניה, מהותית - אין בפסק הדין כל קביעה פוזיטיבית, בדבר התנהגות לא ראויה של אנשי הרשות, כפי שנטען על ידי התובע, בסיכומיו ועניין זה לא הוכח. כל שיש בפסק הדין, הוא מסר לרשות, כמי שמופקדת על אכיפת החוק הרלוונטי, לנקוט באמצעים סבירים, הדרושים להבטחת אכיפה שוויונית והוגנת, תוך שמירה על הכללים המחייבים, כפי שהעידה על עצמה במהלך הדיון והכל, כדי לשמר בידי הנפגע, בעת הצורך, את זכותו הדיונית להליך הוגן ולביסוס טענותיו, על יסוד "חומר החקירה" המצוי בידיה. 25. בענייננו, לא עמדה הרשות בחובה שנטלה על עצמה, באיסוף ושמירת הראיות הרלוונטיות ויש לקוות ולהניח, שעניין זה יתוקן, בעתיד ויבוא על מקומו. משהסכימו הצדדים בדבר גובה הנזק ומשעניין החבות הוכרע, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום עליו הוסכם ומורה לה לשלם סך של 160,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1/4/03 ועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין, תישא הנתבעת באגרת המשפט ושכ"ט עו"ד התובע, בסך של 10,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. נזק ראייתיענף הלול