החלטה א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיא - כתארה אז - גילאור והשופטים דר ושיף) מיום 14.12.04 בתיק ע"א 2430/04, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת למלשטריך-לטר) מיום 11.3.04 בתיק אזרחי 12878/00, שבו נדחתה תביעתה של המבקשת נגד המשיב בעילה של רשלנות מקצועית. ב. (1) המבקשת יוצגה על ידי המשיב, עורך-דין, בתביעה שהגישה נגד בעלה לבית משפט השלום בחיפה (ת"א 12336/94), שבגדרה תבעה פירוק שיתוף בארבע דירות הרשומות על שמה ועל שם בעלה וכן תשלום הוצאות אחזקה ופיצויים. כן יוצגה על ידי המשיב במסגרת אותו הליך בתביעה שכנגד, בה נתבקשו הצהרה כי שלוש דירות נוספות הרשומות על שם המבקשת בלבד הן רכוש משותף, פירוק שיתוף בהן ותשלום דמי שימוש בשבע הדירות. (2) התביעה והתביעה שכנגד נתקבלו בחלקן. נתקבלה תביעת המבקשת בנוגע לפירוק שיתוף בארבע הדירות, אך נדחתה תביעתה הכספית. בנוסף נתקבלה התביעה שכנגד לעניין הצהרה כי שלוש הדירות הנוספות הן רכוש משותף ולפירוק שיתוף בהן, ברם נדחתה התביעה הכספית שכנגד. (3) ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 4345/99), ובכללו בקשה להגיש ראיות בשלב הערעור, נסתיים בפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין, ולפיה יעמוד פסק דינו של בית משפט השלום בעינו, למעט דירה אחת מבין השלוש הנוספות, שלא תיכלל בגדר הרכוש המשותף ותישאר בבעלות מלאה של המבקשת. (4) בעקבות תוצאותיו של פסק הדין, הגישה המבקשת לבית משפט השלום בחיפה תביעה כספית נגד המשיב בטענה כי התרשל בייצוגה המשפטי. לפי הנטען, גרם המשיב לתוצאה הקשה מבחינת המבקשת, המתבטאת בפסק הדין בכך שהזניח שאלות יסודיות במשפט, שהן מתי עזב הבעל את הבית ומתי נפסק השיתוף בין בני הזוג, ובכך שלא המציא ראיות מהותיות שחרצו, לפי הנטען, את גורל המשפט לרעת המבקשת: רישומי בנק שיוכיחו כי פיצויי הפיטורין של המשיב לא הועברו לידי המבקשת; חוזי רכישה של שתיים מהדירות; מסמכי תיק מבית הדין הרבני, מהם ניתן היה ללמוד את מועד תחולתה של הלכת השיתוף; הערכת שמאי לגבי גובה השכירות שניתן היה לקבל מהשכרת הדירות; וקבלות בעבור שיפוצים ואחזקת דירות שנשאה בהם המבקשת. עוד טענה המבקשת במהלך ניהול התיק, כי המשיב לא העלה את בת המבקשת לעדות על כך שאביה גר אצלה בשנת 1981, דבר שממנו ניתן היה ללמוד כי כבר בשנה זו עזב הבעל את בית המבקשת; כי המשיב לא הזמין לעדות את מנהלי גופים רלבנטיים, על מנת ללמוד מהם האם נמסרו לתובעת כספי פיצויי הפיטורים; כי המשיב הביא ראיות בלתי רלבנטיות; וכי אינו בקיא בחוק ובפסיקה. בית משפט השלום דחה את התביעה בקבעו כי בבדיקת ניהול המשפט בת"א 12336/94 על ידי המשיב במועד הקובע - הוא מועד עריכת ההכנות למשפט וניהולו, ואף - למעלה מן הדרוש - בדיעבד, לא נמצא כי הפר המשיב את חובת הזהירות והמיומנות המקצועית כלפי המבקשת, ומשכך לא גרם לה בהתנהגותו נזק. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. (5) בבקשה הנוכחית נטען, כי שגתה הערכאה קמא כשלא איפשרה למבקשת להגיש ראיות ולהזמין עדים נוספים בניסיון להוכיח את רשלנות המשיב, וכי נפלו בפסק דינה שגגות שבעובדה ובמשפט. בנוסף נטען כי מדובר בשאלה בעלת חשיבות בדבר מידת האחריות האזרחית של עורך-דין כלפי לקוחו, המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. ג. (1) לאחר העיון אין בידי להעתר לבקשה. בסופו של יום, מצויה הבקשה בגדרי המחלוקת בין הצדדים ואינה מעלה לאמיתה שאלות משפטיות כלליות אשר בשכמותן עשויה להינתן רשות ערעור בגלגול שלישי. בא כוח המבקשת, שהגיש בקשה בנויה לתלפיות, ניסה לשכנע כי המדובר בגדרה והיקפה של המחויבות האזרחית של עורך דין כלפי לקוחו, ובקביעת הנורמות המקצועיות המחייבות עורך דין, אשר נוטל על עצמו ייצוג לקוח בבית משפט. ואולם, התשובות לשאלות אלה - החשובות כשלעצמן - במישור העקרוני והנורמטיבי הכללי מצויות בדין ובפסיקה, והדעת נותנת כי אין הן מאותם נושאים שניתן לקבוע לגביהם "תפריט" פרטני מראש, אלא יש להידרש לכל מקרה לגופו במסגרת העקרונות. הדבר מסור ככלל לערכאה הדיונית ולקביעות עובדתיות שלה - ועל יסודן באות מסקנות משפטיות. לעקרונות, ראו בין השאר ע"א 751/89 מוסהפור נ' שוחט, פ"ד מו(4) 529, 537-534 (הנשיא שמגר); ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין פרק י"ב (עמ' 441 ואילך והפסיקה הנסקרת); וכן ד"ר ר' סנילביץ, "חוזה למתן שירות עריכת דין והאחריות בגין הפרתו - היבט השוואתי", ספר לנדוי ג', 1965, הנדרשת לפסיקה בתחום עילת הרשלנות. בנידון דידן נדרש בית משפט השלום בפירוט למחלוקת בין הצדדים, גם אם אין דעת המבקשת נוחה ממסקנותיו; בית המשפט המחוזי (כתבי הטענות ופרוטוקול הדיון בו לא צורפו) פעל לפי סמכותו על פי תקנה 460 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (ראו רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף (טרם פורסם)). (2)(א) אומר מה לעיצומם של דברים. אכן, הערכת עבודתו המקצועית של בעל מקצוע וקביעת רשלנותו אינה משימה קלה; יתכן שקשה היא במיוחד כשהמדובר בעורך דין, אלא אם כן הרשלנות וחוסר המקצועיות זועקים. הלא בשאלה אם לנקוט בצעד פלוני בטיפול בתיק, כגון הגשת ראיות או בחירת עדים, תיתכן החלטה אחת ותיתכן החלטה אחרת, וטעות בשיקול דעת אינה בהכרח רשלנות. הצגת הדרך המקצועית המצופה לטעמה של המבקשת יכלה להיעשות בחקירה הנגדית של המשיב, שנתקיימה, ובית המשפט יכול היה להעריך את ששמע. ואף אילו קיבלנו את דעת המבקשת, כי היה מקום לאפשר הגשתה של חוות דעתו של עו"ד מסוים כחוות דעת מומחה, עומד בעוכרי המבקשת הניתוח שבפסק דינו של בית משפט השלום, שבדק את הטענות ונדרש אליהן לפרטיהן, ואף לטענות שעליהן השיג המשיב בנימוק של שינוי חזית. ועוד, בקשר להערות השופטת פריאל בפסק דינה במשפט שבו ייצג המשיב את המבקשת, ושבין השאר היו בבסיס קובלנתה בתיק הנוכחי, ציין בית משפט השלום בתביעה נגד המשיב, כי יש בהסתמכות המבקשת על דברי השופטת פריאל ובחינת הדברים במשקפי דיעבד משום "חכמה לאחר מעשה", ובוודאי אף בכגון דא יש להיזהר. (ב)(1) כך באשר לאי הצגת דפי חשבון של הבנק: השופטת מצאה כי זו לא היתה מועילה, כיוון שאין מחלוקת כי בעלה של התובעת משך את הכסף נשוא המחלוקת, אלא שלשיטתו מסר אותו לה. (2) באשר להמצאת חוזי הרכישה של שתי הדירות, אמנם במשפט הראשון נמתחה ביקורת על הימנעות המבקשת מהצגתם כראיה, אף השופטת למלשטריך-לטר במשפט נשוא התיק הנוכחי ציינה כי השאלה היתה מקור הכספים, שכן לא היתה מחלוקת באשר לרכישה גופה, וקשה לחלוק על דברים אלה. (3) באשר למסמכי תיקו של בית הדין הרבני שנטען כי היו צריכים להיות מוצגים, בדקה השופטת בפירוט את התיק, שהוצג בהליך הנוכחי, ולא מצאה רשלנות. (4) הוא הדין באשר לאי הצגתה של חוות דעת שמאי, ולאי הצגת קבלות בקשר לשיפוצים בדירות והוצאות החזקתן. כך גם בנושאים נוספים שנמנו בפירוט רב על-ידי בית משפט השלום, ושלגביהן נקבעו הכרעות על-ידיו, תוך קביעות עובדתיות שאינן בנות התערבות ערעורית על פי הנהוג ככלל. (5) באשר לטענות המבקשת במכלול, אין בידי אלא לחזור לנפסק בבית משפט זה שציטט בית משפט השלום (ע"א 4707/90 מיורקס נ' ברנוביץ, פ"ד מז(1) 17, 25 מפי השופט - כתארו אז - חשין, והאסמכתאות שצוטטו שם), וכלשונו: "עורך דין - כמוהו כרופא - עשוי לשגות, אך לא כל טעות בשיקול דעת תחייבו ברשלנות"; ומשכבר הימים ציין השופט ח' כהן (כתארו אז) באשר לעורכי דין שנתבעו בגין רשלנות "וטעות שטעו בשיקול דעתם (אם טעו) אינה עולה כדי התרשלות" (ע"א 735/75 רויטמן נ' אדרת, פ"ד ל(3) 75, 82). לא כל שכן, כשבית משפט השלום לא מצא כי הופרה על-ידי המשיב חובת זהירות וכי בעקבות זאת נגרם נזק. ד. כללם של דברים: ככל ששבתי ועיינתי בטענות, וטרוניה של בעל דין על איכות ייצוגו על-ידי עורך דין היא חזון נפרץ, לא ראיתי כי על פי הכללים הנהוגים בידי להיעתר להתערבות של בית משפט זה בתיק זה. ייתכנו מקרים, ולצערנו יש כאלה, שבהם אכן יחטא עורך דין ברשלנות מקצועית כזו או אחרת, וייתבע הן במישור המשמעתי (אם לא פלילי) הן במישור האזרחי. ואולם, למקרא פסק דינו של בית משפט השלום, לא ראיתי כי מקרה זה, עם כל טרונייתה של המבקשת, בא בגדרים אלה ויכול להצדיק גלגול שלישי, ולכן אין בידי כאמור להעתר לבקשה. לקוחותעורך דין