להלן פסק דין בנושא גניבת רכב בחניון בית מלון: 1. בפני תביעה כספית על סך 77,500 ₪ נכון לחודש יוני 1998. הרקע העובדתי 2. ביום 29.6.98 הגיע התובע להתאכסן במלון "הנסיכה" באילת (להלן:"המלון"). המלון מנוהל על ידי הנתבעת. התובע הגיע למלון ברכבו מסוג ב.מ.וו 740, שנת יצור 1995 (להלן:"הרכב"). 3. בהיות התובע אורח VIP במלון הוא הורשה להחנות את רכבו באזור החניה העליונה (להלן:"החניה העליונה"), אשר שמור לנכים ואורחים מכובדים. מדובר בשטח חניה מוגבל בו חונים כלי הרכב אחד אחרי משנהו. על פי נוהלי המלון לשם הסדרת החניה ולצורך קיום הנחיות בטיחות מצווה אורח אשר חונה בחניה העליונה להפקיד את מפתחות מכוניתו בקבלה של המלון. בקבלה יש ארון נעול שבו מופקדים מפתחות כלי הרכב. לקב"ט המלון ולמי שהינו השומר בכניסה למלון (להלן:"השומר"), יש גישה לארון המפתחות. 4. התובע החנה את רכבו בחניה העליונה ומסר את מפתחות הרכב למר דניס בלנובסקי (להלן:"דניס"), עובד המלון, ששימש באותו זמן שומר בכניסה למלון, וזאת על פי הנוהל הנ"ל דהיינו לשם הזזת הרכב בעת הצורך בתחומי מגרש החניה של המלון בלבד. 5. אין מחלוקת כי שעות מספר לאחר מכן נטל דניס את הרכב ללא רשות התובע, יצא עם הרכב ונסע עימו מחוץ לתחום בית המלון. במהלך הנסיעה נפל לתהום. כתוצאה ניזוק הרכב בצורה קשה. על אירוע זה נודע לתובע מפי קב"ט המלון. 6. לפי דברי מנהל המלון מר זיו גולדשטיין (להלן:"מר גולדשטיין") הודה דניס במעשהו בפני מר גולדשטיין ונטל אחריות על מעשיו (פרוטוקול עמוד 44 שורה 20). 7. התובע לא התלונן על הגניבה במשטרה. גם מנהל בית המלון לא התלונן במשטרה. 8. לטענת התובע כתוצאה מהתאונה נגרמו לו נזקים ישירים ועקיפים אותם הוא תובע מהנתבעת. 9. יצוין כי טרם הגשת התביעה נערכו בין התובע למר גולדשטיין מספר פגישות במטרה להגיע להסדר כספי אשר ייתר את הצורך בהגשת תביעה לבית המשפט. בסופו של דבר קיבל התובע כתב ויתור (נספח ג' לתצהיר התובע) (להלן:"כתב הויתור") בו נרשמו פרטי הפשרה כפי שניסח אותו עו"ד מטעם מנהל המלון, מר גולדשטיין. התובע סירב לחתום על הצעת הפשרה כפי שנוסחה בכתב הויתור והגיש את התביעה שבנדון. טענות הצדדים 10. התובע טוען כי פעל בהתאם להוראות המלון בהשאירו את מפתחות הרכב בידי דניס. המלון הסמיך את עובדיו להזיז את כלי הרכב בחנית ה-VIP, למען הסדרת החניה. בהיותו אורח קבוע במלון נהג כך בכל פעם שהגיע להתאכסן במלון. 11. התובע טוען כי מכוח סעיפים 1 ו- 12 לחוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן:"חוק השומרים") אחראי המלון לכל הנזקים שנגרמו לו הואיל ובהיות המלון "שומר שכר" נהג ברשלנות כאשר התיר לכל שומר שעובד בשירותו גישה למפתחות כלי הרכב ולא נקט בשום אמצעי זהירות למניעת שימוש ברכב שלא ברשות 12. הנתבעת טוענת כי מדובר באירוע פלילי אשר בוצע על ידי דניס, עובד המלון, שלא במסגרת עבודתו ולצרכיו האישיים. דניס השתמש ברכב ללא רשות, ובכך עבר עבירה לפי סעיף 413ג. לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ועל כן אין המלון אחראי לנזק שנגרם לרכב. 13. טוענת הנתבעת כי ככל שהדבר הנוגע לרכב, היא פעלה כשומר שכר כשהמטרה לשמור על הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו ובנסיבות אלה הוכיחה שהנזק נגרם שלא ברשלנותה ולכן פטורה מאחריות. 14. כן טוענת הנתבעת כי אפילו אם היא חייבת כשומר שכר מדרגה ראשונה, הרי שהוכח במהלך המשפט כי הנתבעת לא הייתה יכולה לחזות את מעשיו של דניס וממילא לא יכולה הייתה למנוע אותם ולכן אינה אחראית לנזק. 15. בהתייחס לעובדה כי הנזק נעשה על ידי עובד של הנתבעת, טוענת הנתבעת, כי במקרה זה אין המעביד חייב במעשיו של עובדו שכן הרכב נלקח על ידו שלא לצורך עבודתו תוך חריגה מהרשאה ולמטרות של עצמו. טענת התובע כי הרכב נלקח לצורך ביקורת במגורי עובדי המלון לא הוכחה על ידי התובע. 16. הנתבעת מפנה לסעיף 64 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] התשמ"ד - 1984 וטוענת כי הואיל ואשמו של אדם אחר, קרי דניס, הוא הסיבה המכרעת לנזק, הרי שניתק הקשר הסיבתי בין הרשלנות המיוחסת לה על ידי התובע לבין הנזק. 17. במישור העובדתי טוענת הנתבעת כי מנהל המלון, במאמציו להגיע להסכם פשרה עם התובע, נטל על עצמו אך את תפקיד המתווך בין התובע לבין דניס משום שלא רצה לאבד לקוח חשוב כתובע, אך בכך אין כל הודאה באחריותו של המלון לנזק שגרם דניס לתובע. השאלות השנויות במחלוקת: 18. האם בית המלון אחראי לפצות אורח המלון בגין הנזקים שנגרמו לו ולרכבו כתוצאה מגניבת הרכב ממגרש החניה של המלון בידי עובד המלון? שאלה עקרונית זו תיבחן לאור סעיף 12 לחוק השומרים שעניינו "דין בעל בית מלון לעניין נכסים של אורח במלון". 19. האם חייב המעביד במעשיו של עובדו לאור סעיף 13 (ב) לפקודת הנזיקין? 20. האם ניתק הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבעת לבין הנזק לאור סעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין? 21. האם התובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, לאחריות המלון בנוגע לסכום הנתבע על ידו. דיון 22. סעיף 1 (א) לחוק השומרים קובע כי "שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות". 23. בע.א. מדינת ישראל נ' שמואל לבנשטיין ואח', פד ל (1) 716, נקבע כי המבחן העיקרי להחזקה הוא היכולת המעשית לפקח על הנכס ולקיים את השמירה עליו. מכאן עולים שני תנאים האחד שליטה פיסית בנכס והשני הסכמה, שמשמעותו יסוד נפשי של כוונה - מודעות להחזקת הנכס והסכמה להחזקה. לא נדרשת כוונה לשמירה על הנכס, אלא די בהחזקת הנכס כדין לשם תחולת חוק השומרים. 24. משקיים נוהל במלון של מסירת המפתחות מהסיבות שפורטו לעיל, כפי שנטען על ידי התובע ואושר על ידי מנהל המלון, הרי שמדובר בהחזקה כדין ברכב ומכאן שנוצרה אחריות כלפי בעל הרכב לשמירת הרכב ע"י המלון. (ראה לעניין זה ע"א (תא) 674/77 נקוב בע"מ נ' חניון יצחק שדה בע"מ ואח', פ"מ תשל"ט (2), 133). 25. סעיף 12 לחוק השומרים שכותרתו "דין בעל מלון" מורה כדלקמן: "(א) בסעיף זה - "מלון" - לרבות פנסיון ובית אירוח אחר; "בעל מלון" - לרבות מי שבידו ניהול של מלון; "אורח" - מי שניתן לו מקום לינה במלון. (ב) לעניין נכסים של אורח הנמצאים במלון, דין בעל המלון כדין שומר שכר. (ג) היו הנכסים כספים, ניירות ערך או חפצי ערך אחרים, לא יחול סעיף קטן (ב) אלא אם הודיע עליהם האורח לבעל המלון ומסרם, לפי דרישתו, להחזקתו". 26. המחוקק מטיל אחריות כבדה על בית המלון לגבי כל נכסי האורח שנמצאים בבית המלון. המחוקק משחרר את האורח - התובע להוכיח פיקוח ושליטה ועובדת היות הנכס במלון די בה כדי שתחול על המלון אחריות של שומר. הדיבור "נכסים הנמצאים במלון" פורש בצורה רחבה ככולל את כל שטחי המלון המיועדים לשימושם של אורחי המלון ובהם מסעדות, ברכת שחיה, מגרשי ספורט, מגרש החניה וכיו"ב (ראה מאמרו של פרופ' י' ויסמן, "שמירת נכסים", מחקרי משפט ט"ז (תשס"א) 277). 27. אחריות מיוחדת זו של בעל מלון חלה על הנכסים השגרתיים של אורחים במלון ואינה מתפרסת על חפצי ערך להם קבע המחוקק הסדר מיוחד בסעיף 12 (ג). הואיל ובענייננו עסקינן ברכב, אין הוא נמנה על הנכסים הכלולים בסעיף 12 (ג) והסעיף הרלוונטי לעניין הינו 12 (ב), הקובע כי דין בעל המלון כדין שומר שכר. 28. המחוקק, בסעיף 12 (ב), לא קבע איזה סוג של שומר שכר יהיה בעל בית המלון, האם שומר שכר שמטרתו העיקרית שמירה על הנכס כאמור בסעיף 2 (ב) רישא לחוק השומרים (להלן:"שומר מדרגה ראשונה") או שומר שכר שמטרת השמירה על הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו כאמור בסעיף 2 (ב) סיפא לחוק השומרים (להלן:"שומר מדרגה שנייה"). 29. התובע מפנה לספרו של ש. לרנר בו מצדד המחבר בפירוש לפיו בעל המלון הינו שומר מדרגה ראשונה, בעוד הנתבעת מפנה לספרה של ד"ר שירלי רנר המצדדת בפירוש לפיו בעל מלון הינו שומר מדרגה שנייה. 30. המחוקק ראה לנכון לקבוע בחוק השומרים הסדר מיוחד לגבי בתי מלון. סעיף 12 (ד) לחוק השומרים פוטר את בעל המלון מאחריותו לפי סעיף 12 כשומר שכר, רק אם לא ניתנה לו הודעה על אובדן או נזק, תוך זמן סביר לאחר שנודע על כך לאורח. פטור זה שונה מהפטור הכללי שבסעיף 2 (ב) לחוק השומרים שקובע כי שומר שכר פטור מאחריותו לנזק, אם נגרם עקב תוצאות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן, או במקרה שהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, אם הנזק נגרם שלא ברשלנותו. הווה אומר כי לגבי בעל מלון שהוא מקרה מיוחד של שומר שכר, אחריותו לנזקים שנגרמים לנכסים של אורחיו היא רחבה יותר וכמעט מוחלטת ואין הוא יכול לצאת ידי חובתו בטענה כי הנזק נגרם עקב תוצאות שלא היה עליו לחזותן מראש. 31. נראה כי הטעם ליצירת מעמד מיוחד בחוק לבית מלון כשומר שכר, נעוץ בכך שהתשלום שמשלם האורח לבית המלון מגלם הן את ההוצאות הישירות של בעל המלון בגין שהיית האורח במלון והן את ההוצאות הנלוות לשהייה ובכלל זה ההוצאות הכרוכות בשמירה ופיקוח על נכסי האורח. לפיכך משמקבל בעל בית המלון תשלום גם עבור שמירת נכסי האורח או שהוא מפיק טובת הנאה לעצמו מהשמירה על נכסי האורח יש לו אחריות בדרגה גבוהה יותר ועל כן יש לראותו שומר שכר מהדרגה הראשונה, כאשר היקף אחריותו קבוע בסעיף 12 (ד) לחוק השומרים. 32. לשם השוואה אפנה לדין החל על קבלן לפי חוק חוזה קבלנות, תשל"ד- 1974 (להלן:"החוק"). חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או מתן שירות בשכר כאשר הקבלן אינו עובדו של המזמין. על פי הגדרה זו, שבסעיף 1 לחוק בעל בית המלון הינו קבלן שנשכר על ידי האורח, למתן שירות בשכר. סעיף 6 לחוק שעניינו "קבלת הנכס והעברת הסיכון" קובע כדלקמן: "(ב) אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן - (1) אחראי הקבלן, לעניין חוק השומרים, תשכ"ז-1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו; (2) פטור המזמין מתשלום השכר, זולת אם אבד או ניזק הנכס אחרי שהמזמין היה חייב לקבלו ומסיבה שהקבלן אינו אחראי לה". מכאן שכל עוד הנכס אבד או ניזוק כאשר הוא נמצא בידי הקבלן-בית המלון, אחריותו של בעל בית המלון היא כשל שומר שכר מדרגה ראשונה. בעניינו אין חולק כי הרכב היה בידי המלון עובר לאירוע גניבתו בידי דניס. 33. מכל המקובץ עולה כי החוק מטיל על בעל בית מלון אחריות מוגברת של שומר שכר מדרגה ראשונה. דרגת אחריות זו פורשה בפסיקה כאחריות מוחלטת - ופוטרת את המחזיק למעשה רק במקרי אונס וכוח עליון. בת.א. (ת"א) 2038/81 גוטקס מודלס נ' ק.א.נ צביעה ואשפרה בע"מ, פ"מ תשמ"ד (3), 172 מציינת כב' השופטת ולנשטיין כי "נסיבות אלו הן בד"כ נסיבותיו של כוח עליון או אונס בדרגה חמורה, ואינם במישור הסיכונים הרגילים הכרוכים בשמירת נכס" . 34. למעלה מן הדרוש ועל אף שלעניין האחריות של המלון חל סעיף 12 (ד) לחוק השומרים, הרי גם לפי סעיף 2 (ב) לחוק, קמה אחריות של המלון לנזק שנגרם לרכב, בנסיבות המקרה שבפני. אירוע של גניבה ניתן לחיזוי מראש, ועל כן המלון אינו פטור מאחריותו כשומר שכר. בענייננו, ניתן לקבוע כי המלון לא נקט באמצעי זהירות ראויים בכך שאיפשר גישה חופשית לארון המפתחות לעובדים רבים ובהם שומרים שהינם עובדים בדרגה נמוכה, תחת לקבוע כי הקב"ט ורק הוא יאשר הוצאת מפתח של רכב מהארון. יתרה מכך, מדובר במפתחות כלי רכב של נכים או של אורחים המוגדרים VIP. יש להניח שככלל מדובר בכלי רכב יקרים ולכן היה על המלון לנקוט במשנה זהירות. זאת ועוד, העובדה שהמלון הוסיף והעסיק את דניס, אשר גנב את הרכב, במשך כשנה ומחצה לאחר האירוע יש בה כדי להעיד על מידת חוסר האחריות של המלון בהעסקת עובדיו. בנוסף, וזה העיקר, הדרישה להפקיד את המפתח בקבלה, היא דרישה של בית המלון. לתובע לא היתה כל אפשרות שלא להפקיד את מפתח הרכב בקבלה. מכאן נובעת חובת זהירות מוגברת על הרכבים ששמירתם הופקדה בידי המלון. 35. מכאן שאני קובעת כי המלון היה אחראי כשומר שכר בדרגה ראשונה לנזק שנגרם לרכב וזאת על פי הקבוע בסעיף 12 לחוק השומרים. זאת ועוד, גם לפי הוראות סעיף 2 (ב) לחוק, מצאתי כי אין לפטור את המלון מאחריותו שכן הגעתי למסקנה שהמלון התרשל הן בכך שלא חזה את האפשרות לגניבה, שיכול היה לצפותה, והן בכך שלא נקט אמצעי זהירות מראש ואיפשר לעובדים לא מיומנים ולא אחראים גישה למפתחות הרכב ולעשיית שימוש ברכב. 36. משקבעתי כי הנתבעת אחראית לנזק שאירע לרכב לפי חוק השומרים, מתייתר הדיון לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין, שהינו חוק כללי ובענייננו קיימת הוראת חוק מיוחדת בחוק השומרים. יחד עם זאת, אציין כי גם לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין קמה חבות של המלון לנזק, כמי שהעסיק את דניס כשומר. המלון הרשה לדניס להשתמש במפתחות הרכב כדי להזיזו ממקום למקום בחניה, וזאת ללא כל פיקוח ובקרה. למעשה יכול היה דניס ליטול את מפתחות הרכב, בכל עת, גם ללא כל הצורך בהעברתו ממקום למקום, כפי שעשה בפועל. מדובר במקרה זה "בביצוע לא נאות" של מעשה שהרשה המעביד. על אף האמור בסיפא של סעיף 13 (ב) לפקודה, אין המעביד פטור במקרה זה בשל כך שדניס עשה זאת לכאורה למטרות עצמו, שכן על פי הקבוע בסעיף 12 לחוק השומרים אחריותו של בעל המלון במקרה של שמירה על הנכס היא מוחלטת. 37. טענת ב"כ הנתבעת כי האירוע הפלילי, משמע גניבת הרכב בידי דניס, ניתק את הקשר הסיבתי בין אשמה של הנתבעת לבין הנזק, דינה להידחות מהטעמים לעיל. חוק השומרים קבע דפוסי אחריות ספציפיים לאותם מצבים עליהם הוא חל, ולפיכך אין להעמיד במקומו דינים המשתייכים לתחום משפטי שונה, אלא אם כן חוק השומרים עצמו מפנה אליהם. 38. למעלה מהדרוש אציין גם כי אף סעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין לא מתקיים בעניינו באשר על פי מבחן הציפיות, מתקיים קשר סיבתי בין האשם לנזק כאשר המעוול היה צריך לצפות כי כתוצאה ממעשהו יגרם נזק. הקשר הסיבתי לא ינותק גם אם אחד הגורמים לנזק היה מעשהו של אחר בפזיזות או במתכוון, אם מעשהו זה היה בגדר צפייתו הסבירה של המעוול. וכבר נאמר לעיל כי גניבה הינה לעולם אירוע שניתן וצריך לצפות התרחשותו. אין ספק כי הנזק שנגרם לרכבו של התובע נפל לתחום הסיכון שנוצר כתוצאה מהתנהגותה של הנתבעת. 39. אשר לראשי הנזק הנתבעים 40. ראש הנזק בגין הפסדים הנובעים מירידת ערך הרכב עקב התאונה: מתוך מסמך של השמאי עמי שצקי שהוגש בהסכמה לבית המשפט עולים הנתונים כדלקמן. א. ערך השוק של הרכב עובר לתאונה על פי הערכת שמאי המוסכמת על הצדדים הוא 225,000 ₪. ב. התובע קיבל את הסך של 60,000 ₪ מחברת הביטוח מנורה. ג. התובע חוייב בהשתתפות עצמית לחברת הביטוח בגין התביעה סך של 3,375 ₪. (לפי דו"ח שמאי זכאי התובע בגין ירידת ערך לסך 11,250 ₪, התובע קיבל בפועל בגין ירידת הערך סך של 7,875 ₪ וזאת בשל ניכוי ההשתתפות העצמית. מכאן שההשתפות העצמית הייתה 3,375 ₪). על פי ההסכם בין התובע לחברת קמור, התחייבה קמור לקנות מהתובע את הרכב במחיר המחירון של לוי יצחק פחות 10,000 ₪, וזאת במקרה של מכירה שלא כתוצאה מנזק שנגרם לרכב. במקרה זה היה התובע אמור לקבל מקמור סך של 215,000 ₪. בפועל נמכר הרכב לחברת קמור בסכום של 128,000 ₪, וזאת עקב מצבו לאחר התאונה ובטרם תוקן. 41. למען הסדר יובהר כי לא קיבלתי טענת התובע לפיה ירידת הערך של הרכב עומדת בפועל על 25% מערכו, שכן מלבד חוות דעתו של השמאי, עמי שצקי, שקובע כי ירידת הערך הינה 5%, לא הומצאה כל חוות דעת נוספת לתמיכה בטענות התובע. טענה בעלמא של ירידת ערך בגובה של 25% לא די בה. 42. אשר על כן ובהסתמך על חוות הדעת שצורפה אני קובעת כי בגין ראש נזק זה תשלם הנתבעת לתובע סך של 30,375 ₪. סכום זה הוכח על ידי התובע בתביעתו. 43. ראשי הנזק של שימוש ברכב חלופי ואובדן הנחה בפוליסת ביטוח: בעניין זה לא המציא התובע כל ראיות להוכחת הנזק הנתבע. 44. התובע טען כי לא שמר מסמכים הקשורים להוצאותיו מכיוון שסמוך ובטוח היה כי יגיע להסדר עם בית המלון מחוץ לכותלי בית המשפט, יחד עם זאת משפנה להליך משפטי היה עליו להגיש לבית המשפט ראיות להוצאות אותן הוציא בגין רכב חלופי ואובדן הנחה בגין העדר תביעות. לפחות לגבי חלק מהוצאותיו כגון הסכומים שהוציא בגין שכירת רכב חילופי, יכול היה להמציא העתקי קבלות מחברת ההשכרה. הוא הדין באשר למסמכים המעידים כי נשללה ממנו הנחה בגין העדר תביעות. אישור זה ניתן לקבלו מחברת הביטוח תוך פירוט סכומי ההנחה שמהם לא נהנה. 45. כיוון שכך אני דוחה את התביעה בגין ראש נזק זה. 46. ראש נזק בגין עגמת נפש: אין ספק כי האירוע בכללותו גרם עגמת נפש לתובע כמו גם טרדה לא מבוטלת ונזק ממוני. התובע הגיע עם רכבו לבית המלון, שנמצא באילת. התובע מתגורר בבאר-שבע. הרכב ניזוק באופן שלא ניתן היה לנסוע בו. לתובע לא הייתה כל אחריות לנזק שנגרם. 47. לא רק זאת, על אף היות התובע אורח מכובד, שנוהג להתארח מיד פעם במלון, התנער המלון מאחריותו. נכונותו של המלון לנהל משא ומתן עם התובע נעשתה תוך נסיון ציני להציג עצמו בבית המשפט כמתווך בלבד בין דניס לתובע. אופן ניהול המו"מ עם התובע שמצא ביטויו בעדויות בבית המשפט מראה כי הוא בוצע בחוסר תום לב ומתוך מגמה של אי לקיחת אחריות על הנזקים שנגרמו לתובע. לתובע נגרמה עגמת נפש גם כתוצאה מכישלון הליך זה. 48. אשר על כן מצאתי לחייב הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש, בסך של 5,000 ₪. סוף דבר 49. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סל של 35,375 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום קרות האירוע - 29.6.1998 ועד למועד התשלום בפועל. 50. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד ליום התשלום בפועל. רכבבית מלוןגניבת רכבבתי מלון (תביעות)ביטוח גניבת רכבחניון