הכנת מפות - עבודות תשתית

החלטה 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגן הנשיא י. גרוס, והשופטות קובו ורובינשטיין) בו נדחה ערעור המבקשת על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ד. אבניאלי). 2. לצורך הקמת שכונת נווה זאב בחצרים בבאר שבע, התקשרה המדינה בחוזים לביצוע העבודות. חב' יצחק אברהם בע"מ נשכר לבצע את עבודות התשתית והעתקת קווי הביוב באתר (להלן - הקבלן); ג. לינדנפלד בע"מ נשכרה כדי להכין את המפות לפיהן תתבצע העבודה באתר (להלן - המבקשת). נדיר קבלנות והנדסה בע"מ נשכרה כדי לבנות מוביל מים (להלן - נדיר). מקורות, אספקת מים (להלן - מקורות) היא החברה המניחה והמתחזקת את צינורות המים. 3. בתאריך 28.8.91 בוצעה עבודת מחפר מטעם הקבלן באתר, ובמהלך העבודות פגע המחפר בצינור מים וכתוצאה מכך הוצף מוביל המים שהקימה נדיר. עבודת המחפר בוצעה על פי מפה שסופקה על ידי המבקשת. המפה היתה שגויה. נדיר תבעו את עובד המחפר, הקבלן, המבקשת, מקורות ומדינת ישראל וכן את חברות הביטוח שבטחו מי מן הנתבעים האמורים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפגיעה בצינור. הנתבעים הגישו הודעות לצדדים שלישיים ורביעיים. במשפט התברר כי מקורות הניחה את הצינור בשנות ה-60, ולבקשתה ערך מנהלה של לינדנפלד מיפוי של הצינור בשנת 1984. אולם המיפוי שהגישה המבקשת לקבלן בענייננו התבסס על דברים בעל פה שנמסרו על ידי נציג מקורות ולא על המיפוי של השטח שנערך הן בשנת 1984 מטעם מקורות והן בשנת 1990 מטעם המדינה. המודד מטעם המבקשת ידע כי המידע שנמסר על ידי נציג מקורות היה מבוסס על השערות ולא על מידע מקצועי מוצק. לפיכך קבע בית משפט השלום כי היה על המודד מטעם המבקשת לוודא היכן עובר הצינור בטרם סימן אותו על המפה, או לפחות להזהיר את הקבלן כי הצינור סומן על פי השערות ולא על פי נתונים בדוקים המבוססים על בדיקה אמינה. משכך, הוטלה על המבקשת אחריות לנזק שנגרם לצינור. כן הוטלה אחריות על חב' מקורות בכך שעובד מטעמה הצהיר בפני המודד הצהרות בדבר מיקום הצינור במקום להסתמך על מפה שהיתה ברשות החברה. נמצא כי בכך היה היצג רשלני שיש בו כדי להטיל אחריות. בית המשפט קבע עוד כי הקבלן פטור מאחריות שכן היה רשאי לסמוך על הנתונים שסומנו במפה שהוגשה לו על ידי המבקשת בלא בדיקה נוספת, ועבודת המחפר בוצעה בהתאם למפה ולא היוותה רשלנות מטעם מפעיל המחפר. גם המדינה לא נמצאה אחראית, משלא חלה עליה חובה לברר את נכונות פרטי המפה שאמורה היתה לשקף את מיקומו של הצינור. מהשוואת היקף אחריותם היחסי של מקורות והמבקשת הסיק בית משפט השלום כי יש להטיל עליהן אחריות בחלקים שווים כלפי נדיר. 4. בערעור לבית המשפט המחוזי טענה המבקשת כי שגה בית משפט השלום בהפעילו את סטנדרד הזהירות לאורו בחן את שאלת אחריותה. לטענתה, קביעתו כי היה עליה לוודא בעצמה היכן עובר הצינור כאשר עובד מקורות ציין בפניה את הנחותיו בענין זה אינו סביר ואינו מעשי. היקף החובה החלה עליה איננו לנקוט בכל האמצעים הקיימים אלא באותם אמצעים סבירים למניעת הנזק שניתן לצפותו. אינפורמציה שנתקבלה ממקורות היתה מספקת לצורך הענין והציפייה שתערוך בדיקה עצמאית חורגת מגדר האמצעים הסבירים שהיה עליה לנקוט לצורך יציאת ידי חובת אחריותה בענין זה. לחלופין, טענה כי, למצער, יש לחייב את מקורות לשפותה בגין כל סעד שיפסק נגדה. עוד נטען כי לא נתקיים קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות של המבקשת לנזק שנגרם שכן אלמלא סימנה את הצינורות על המפה, היה הקבלן פונה למקורות כדי לברר את מיקום הצינורות ומקבל תשובה זהה לזו שקיבלה המבקשת עצמה. בהקשר זה גם נטען כי, מכל מקום, התרשלותה של מקורות היתה הסיבה המכרעת לנזק שארע, ואשמה הוא שניתק את הקשר הסיבתי בין התרשלות המבקשת לבין הנזק. 5. בית המשפט המחוזי החליט לדחות את ערעורה של המבקשת ולקיים את פסק דינו של בית משפט השלום. הוא קבע כי המבקשת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית שהוחלה עליה, אשר חייבה אותה, בנסיבות הענין, לוודא בעצמה היכן עובר הצינור בטרם תסמן אותו על המפה, או לפחות להזהיר את שאר הקבלנים כי הסימון על המפה מבוסס על השערות ולא על נתונים בדוקים. שנית, נפסק כי אשמה של מקורות אינו גורם מכריע המנתק את הקשר הסיבתי בין התרשלות המבקשת לבין הנזק. בנסיבות מקרה זה היה על המודד מטעם המבקשת לצפות באופן סביר אפשרות של התרשלות מטעם מקורות באספקת המידע הנדרש לצורך סימון הצינורות על המפה, ונוכח ציפיות זו, רשלנות מקורות אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנות המבקשת לבין הנזק. בית המשפט דחה את הטענות בדבר חובת מקורות לשפות את המבקשת על החבות שהוטלה עליה. בית המשפט לא ראה להתערב בחלוקת האחריות בין המבקשת למקורות והוא הדין, בחישובי הנזק כפי שנעשו בידי הערכאה הדיונית. על פסק דין זה נסבה בקשת רשות הערעור שבפנינו. 6. בבקשה חוזרת המבקשת על עיקרי טיעוניה בפני ערכאת הערעור. טענתה העיקרית היא כי כאשר עורך מפה מסתמך על מידע שקיבל מאת בעל הצינור, לא מוטלת עליו חובה לבצע חפירה על מנת לגלות את מיקומו של הצינור כתנאי לסימונו על המפה. כן נטען כי אפילו היתה התרשלות מצד המבקשת באי רישומה של הערה על פני המפה כי קו הצינור סומן על פי הצהרת מקורות ולא על פי מדידה פיזית, אין קשר סיבתי עובדתי לנזק שכן כל קבלן שהיה פונה בעקבות אזהרה כזו למקורות היה מקבל תשובה דומה. עוד נטען כי אשמה של מקורות היה אשם מכריע וניתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות המבקשת לנזק, וכי, מכל מקום, חלוקת הנזק היתה שגויה והיה מקום להטיל על מקורות את האחריות למלוא הנזק. 7. בתשובותיהם של המשיבים נטען כי דין הבקשה להידחות באשר אין היא מעלה שאלה כללית החורגת מהענין הפרטני נשוא התדיינות זו. הערכאה הדיונית קבעה ממצאים על יסוד חומר הראיות שהוגש לפניה, והמסקנות המשפטיות באשר לאחריות המבקשת ושיעורה של אחריות זו מתבקשות מהממצאים שנקבעו. 8. נתתי דעתי לנסיבותיו של מקרה זה כפי שנותחו ובוארו בפסיקתן של שתי הערכאות הקודמות, ובאתי לכלל מסקנה כי אין מקום ליתן רשות ערעור וכי דין הבקשה להידחות. מוקד השאלה שלפנינו הוא - מה אופי חובתה של המבקשת כלפי התובעת נדיר, והאם יצאה ידי חובתה בעריכת המפה על סמך הצהרות ששמעה מפי עובד מקורות בלא בחינה מדוקדקת מקצועית של הנתונים שהועברו כך לידיה. הערכאות הקודמות קבעו, ובדין כך, כי בנושא מקצועי הקשור באיתור מיקומו של צינור אין די בקבלת מידע בעל פה המבוסס על השערות, ובהסתמכות עליו לצורך עריכת מפה שייעודה הוא לסמן באורח אחראי ובדוק את קו הצינור לצורך עבודות חפירה של הקבלן. על המבקשת בתורת מודד האחראית למיפוי קו הצינור מוטלת אחריות מקצועית עצמאית כלפי מזמין המפה. עליה לספק את המסמך המקצועי המבוקש תוך עמידה בכללי זהירות מקצועית סבירה הנדרשים בנסיבות הענין. גם אם היא נסמכת לצורך עבודתה המקצועית על מידע המסופק מגורם שלישי, ואף אם אותו גורם הוא בעל התשתית הנוגע בדבר, אין היא מתפשטת מאחריותה המקצועית בהסתמכות עיוורת על מידע המתקבל מאותו גורם, ובמיוחד כך כאשר אותו מידע מבוסס על אמירות להבדיל מאשר על נתונים מתועדים מוסמכים. עליה להפעיל חוש ביקורת סביר לגבי אופיו של המידע הניתן לה ומידת דיוקו ורצינותו, ומקום שהנתונים הנמסרים אינם עומדים במבחן הדיוק המקצועי הנדרש, עליה הנטל והחובה לגשר על פני פער המידע ולספק את המוצר המקצועי שהיא נדרשת לספקו לאחר שהשלימה את החסר באיסוף נתונים בדוקים ואחראיים המשקפים באורח מוסמך את המצב לאשורו. בנסיבות שלפנינו, הסתמכותה הבלעדית של המבקשת על אמירותיו הכלליות של עובד מקורות לגבי מיקום הצינור לא עמדה במבחן חובת הזהירות המקצועית המתבקשת בנסיבות הענין. היה עליה לדעת כי לצורך עריכת המפה בדבר מיקום קו הצינור אין די באמירות כאלה ואחרות אלא יש צורך בבירור מקצועי מדויק ומבוקר אשר ישקף אל נכון את מיקום הצינור בשטח. על פי קביעת בית משפט השלום, המבקשת הסתמכה על הצהרתו של עובד מקורות ולא ראתה לבצע מצידה כל בדיקה ביוזמתה היא לצורך עריכת המפה. בקביעה זו הונח בסיס איתן למסקנה בדבר התרשלותה של המבקשת (השווה ע"א 209/85 עירית קרית אתא נ' אילנקו בע"מ, פד"י מב(1) 190). אין גם מקום לבחינה נוספת של שאלת הקשר הסיבתי בין אחריות המבקשת לבין הנזק שנגרם לקבלן. בית המשפט המחוזי החיל בענין זה את הדין וההלכה הפסוקה, תוך יישום העקרונות המקובלים בדבר הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי על נסיבות המקרה הזה (השווה ע"א 2028/99 פאר נ' חברה לבנין סילובט(1964) בע"מ תק'-על 2001(2) 460). גם חלוקת האחריות בין מקורות לבין המבקשת אינה עילה למתן רשות ערעור בערכאה שלישית, משאין ענין זה מעלה כל סוגיה עקרונית כללית החורגת מגידרו של המקרה הנדון. לאור האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקשת תשלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך כולל כדלקמן: למשיבות 1 ו-2 - סך 7,000 ש"ח. למשיבה 3 - סך 5,000 ש"ח. עבודות תשתית