החלקה נפילה על מדרגות בגלל לכלוך

פסק דין 1. התובע, יליד 15.9.54, טוען כי ביום 12.2.97 בשעה שעלה במדרגות הציבוריות המחברות את ביתו ברח' הצלבנים לרחוב, בשל הצטברות לכלוך ועלים רטובים על המדרגות בעונת הגשמים, הוא החליק ונפל. לטענת התובע, הנתבעת 1, והנתבעת 2 מבטחתה, אחראיות לנזקיו עקב נפילה זו, ונזקיו הם פגיעה שבצווארו ובכתפו שהותירה אותו עם נכות צמיתה של 10%. 2. הנתבעות כפרו בעצם אירוע התאונה. אציין כבר עתה, שלאור התרשמותי מעדות התובע, ועדויות וראיות אחרות, איני מאמין לכל עדותו של התובע. הוא הגזים מאד בהשפעת האירוע עליו. ואולם, לפי הכלל "פלגינן דיבורא", אין חובה לדון אותו דין בכל דבריו של התובע, וניתן להסתמך על חלק מדבריו של התובע ולדחות דברים אחרים שלו. לפי התרשמותי מעדותו של התובע, הנתמכת במסמך רפואי ובעדותו של משכיר הדירה לתובע, ד"ר אורבך על מצב המדרגות בזמנים הסמוכים, אני מאמין לעדותו של התובע כי נפגע ביום 12.2.97 כנטען, עקב החלקה על העלים הרטובים במדרגות. אמנם, עדותו של התובע לא נתמכה בעדות אשתו דאז שהיתה בבית ובאה לעזרתו, אך סביר להניח שהליכי גירושין אינם תורמים לרצון לבוא להעיד, וממילא לא ראה איש את האירוע חוץ מהתובע. על כן, יש הסבר מספיק לפי סעיף 54 לפקודת הראיות להעדר סיוע. אני קובע כממצא עובדתי שהתובע החליק ונפגע עקב הימצאות עלים רטובים על המדרגות. 3. מכאן לאחריות הנתבעת. אין ספק שהנתבעת אחראית כלפי התובע, כבעלת המקרקעין, באחריות מושגית. עלים על המדרגות הם סיכון בלתי רגיל לעוברי דרך (וראה ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל מז (3) 345), ועל כן, מוטלת על הנתבעת החובה לטאטא את המדרגות מעלים לעיתים סבירות. אין בכך כדי למנוע כליל החלקה של אדם במדרגות, אך אם הפעולות שנוקטת העיריה למניעת החלקה הן סבירות, היא לא תשא באחריות (ע"א 683/77 ברוק נ' עיריית תל אביב יפו, לד(1) 157, 163). לפי עדותו של גדי ברולניצקי מטעם הנתבעת, בצד גרם המדרגות ולכל אורכו מותקנים מעקות מתכת לבטיחות המשתמשים. ואולם, כפי שעולה מן התמונות שצולמו בשנת 2002, חלק נכבד מהמעקות, לרבות במקום האירוע, מכוסה בעלווה המסתירה אותו ואינה מאפשרת שימוש בו. לכן, לא ניתן לסמוך על המעקות כדי למנוע החלקה. אמנם, מדובר בצילומים משנת 2002, חמש שנים אחרי האירוע, אך אין סיבה להניח שהנתבעת שאפשרה לעלים לכסות את המעקה בשנת 2002 לא עשתה זאת בשנת 1997. מר ברולניצקי לא העיד אפילו שנעשות פעולות כלשהן לצמצום העלווה המכסה על המעקות. על כן, אני קובע שהמעקות אינן פעולה מספקת כדי למנוע החלקה ואחריות על הנתבעת. לפי עדותו של מר ברולניצקי בתצהיר עדותו הראשית, בדרך כלל מבוצע אחת לשבוע ניקוי המדרגות במטאטא על ידי עובד נקיון מטעם העיריה, ובמידת הצורך, גם עם מגרפת דשא או מגרפה רגילה. ניקוי אחת לשבוע, בהעדר ראיה לסתור, הוא ניקוי סביר של המדרגות בהתחשב בכוח האדם המוקצב לנושא לפי המסגרת התקציבית. ואולם, מעדותו הסתבר, שהוא אינו מפקח איזורי כפי שאמר בתצהיר אלא מנהל החבל. מתחתיו יש מנהל עבודה ומתחתיו יש מי שמנקה בפועל. אמנם, יש הוראות שלפיהן יש לנקות כל שבוע, אבל הוא לא יכול לומר אם הן בוצעו, שכן לא ידוע לו על רישומים בקשר לכך. כאשר מנקים, עובד הנקיון מנקה ומפקח העבודה מפקח עליו. מנהל החבל רק מוריד הוראות וכאשר הוא בעצמו אומר (בעמ' 50) שלא בדק אם העובד היה בעבודה באותו זמן ואם היו חריגים באותו מקום, ומפקח העבודה או העובד לא באו להעיד, הרי עדותו, ככל שתהיה אמינה, אינה מוכיחה שהמדרגות באמת נוקו אחת לשבוע. על כן, אני קובע שלא הוכח שהמדרגות נוקו אחת לשבוע. לפיכך, עומדת טענת התובע שהמדרגות היו מלאות עלים רטובים וכנגדה לא הוכח שנעשה נקיון באופן סביר. על כן, אני קובע שהנתבעת הפרה את חובתה לנקות את המדרגות מעלים באופן סביר, והיא נושאת באחריות לנזקי התובע עקב הפגיעה. על כן, אני קובע כי הנתבעות חבות כלפי התובע בשל החלקתו על עלים רטובים במדרגות. 4. התובע לא השתמש במעקה מכיוון שזה היה מכוסה בעלים ולא ניתן לשימוש. על כן, לא ניתן לייחס לו אשם תורם בשל כך. ואולם, המדובר במדרגות שהיו במצב זה, לפי עדות התובע, משך זמן רב, והתובע לא הודיע על כך לאיש ולא נזהר באופן מיוחד למרות שהיה מדובר באור יום. על כן, אני קובע שהתובע נושא באשם תורם של 30% להחלקתו ופגיעתו. 5. מכאן לשאלה מה נכותו של התובע. לפי חוות דעת ד"ר אסלאן מטעם התובע, החבלה של התובע בכתף נרפאה ולא הותירה נכות, אך החבלה בצוואר, שסביר להניח שאירעה לאור הפגיעה בכתף, הותירה נכות צמיתה של 20% ממנה צריך לנכות 10% בשל מצב קודם שהוחמר. לפי חוות דעת ד"ר צינמן, אין הגבלה בצוואר שקשורה בתאונה. זאת הוא מסיק בין היתר מכך שהיו תלונות על כאבים בצוואר עוד לפני התאונה והנפגע לא התלונן על הצוואר ביום התאונה או בתקופה הקרובה לאחריה. לטענת התובע, ד"ר צינמן לא שלל את הנכות בצווואר אלא רק את הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה. לדעת ב"כ התובע, עולה מדברי ד"ר צינמן כי לפי המצב שהיה לפני התאונה לא היה זכאי התובע לאחוזי נכות, ועל כן, כאשר הוא מסכים שיש הגבלה קלה המזכה ב- 10% נכות, עליו לפסוק 10% בשל המצב בגין התאונה. לא כך יש להבין את דברי ד"ר צינמן, בייחוד לאור דברי ד"ר אסלאן. לדעת ד"ר אסלאן, המצב לפני התאונה הצדיק נכות של 10% ואם זה המצב גם אחרי התאונה, אין שום נכות עקב התאונה. ואולם, הסברו של ד"ר צינמן, המקובל עלי, הוא אחר. לדבריו, ללא בדיקה קלינית לפני התאונה הוא לא יכול לומר מתי היתה נכותו אז. להרבה אנשים יש תופעות המצדיקות מבחינה אוביקטיבית הגבלה בתנועות, אבל הם לא מרגישים הגבלה כזו ולכן אין להם נכות. כפי שעלה מחקירתו הנגדית של התובע בפני, אשר הגזים במגבלותיו (ויפה שב"כ התובע הודתה באפשרות זו), ומעדותו של ד"ר אסלאן, אשר אישר שפעל על בסיס ההנחה שהתובע אומר לו את האמת על מגבלותיו, והתעלם מהרווח הצפוי לתובע עקב כך, אשר עשוי לעוור עיני צדיקים, התובע אינו סובל מהגבלה בינונית בתנועותיו, אלא מהגבלה קלה, המצדיקה נכות של 10% ובהתחשב במצב קודם יש לקבוע לתובע נכות של 5% בגין התאונה וכך אני קובע. 6. התובע קיבל תעודות אי כושר מיום 12.2.97 עד 4.5.97. לפי אישורי המל"ל ולפי התלושים, שכרו של התובע עמד על 7,255 ₪ לחודש, ולפי התלושים הוא שולם לו במלואו על ידי המעביד למרות שהמעביד קיבל מהמל"ל רק חלק מסכום זה כדמי פגיעה. לא הוכח שהדבר היה על חשבון ימי מחלה. על כן, אין התובע זכאי לפיצוי כלשהוא בגין תקופה זו. לגבי התקופה 4.5.97 עד 9.1.03 חזר התובע לעבודתו ולא נפגע כלל בשכרו, ואף בסיכומיו אין הוא תובע פיצוי בשל הפסד שכר בתקופה זו. התובע טען כי נמנע ממנו להתקדם בעבודה, ומעריך את נזקיו בשל כך ב- 10,000 ₪. אני דוחה טענה זו. מלבד דבריו של התובע, אין כל ראיה שהתובע עמד להתקדם בעבודתו בצורה כלשהיא. הוא שהה באותה דרגה, שאינה דרגת ניהול, מזה זמן רב, וכנראה שהגיע לשיא דרגתו. על כן, אין התובע זכאי לפיצוי כלשהוא בגין אי התקדמות בעבודה. ביום 9.1.03 פוטר התובע מעבודתו, ללא קשר לתאונה. בכך הגיע למימוש הפסד כושר השתכרותו. אמנם, בדרך כלל ניתן לתקן נכות של 5% על ידי שינוי בעבודה, אך בגילו של התובע וכאשר פוטר ממקום עבודתו המסודר, באה לביטוי הנכות הרפואית הזו, כנכות פונקציונאלית בהתאמה. על כן, התובע זכאי לפיצוי של 5% משכרו לתקופה מיום 9.1.03 עד 10.5.05, דהיינו 25 חודשים, לפי משכורת של 7,255 ₪, שהיא כיום 12,133 ש"ח, דהיינו הנזק בגין הפסד השתכרות בעבר הוא 15,167 ₪. עזרת צד ג' בעבר לא הוכחה בראיות כלשהן מלבד אמירה כללית על ידי התובע. אכן, 3 חודשים גובסה ידו הדומיננטית, אבל לא הוכח הצורך בעזרת צד ג' בהיקף שיש לשלם עבורו בתקופה זו. ללא כל הוכחה, אני פוסק לתובע בגין עזרת צד ג' 1,000 ש"ח נכון להיום. הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות נתבעו על ידי התובע בסכום של 7,500 ₪ ללא קבלות כלשהן. כאמור, מדובר בתאונה שהיא תאונת עבודה וכל ההוצאות מכוסות על ידי הביטוח הלאומי. למרות זאת, עבור הוצאות קטנות שלא נתבעו והשתתפות עצמית שאולי נדרשה ולא נתבעה אני פוסק לתובע 1,000 ₪ נכון להיום. הפסד השתכרות לעתיד יש לחשב לפי 5% עד לגיל 67 דהיינו עד 14.9.21, דהיינו עוד 196.5 חודשים. התוצאה, לפי היוון, היא 93,484 ש"ח. הפסד פנסיה בעתיד - התובע טען כי אילו המשיך לעבוד היה מגיע לפנסיה בשיעור של 70% משכרו ולכן הפסדו מגיל 67 עד לסוף תוחלת חייו הוא 70% מסכום הפסדו החודשי. התובע לא הניח לכך שום תשתית ראייתית. אין להסיק כלל שאילו היה התובע עובד במקום אחר, הרי בנוסף לשכר של 12,133 ש"ח היה נהנה גם מתנאי פנסיה, בהעדר ראיה לכך. לפיכך, אני דוחה את התביעה לתשלומים עבור פנסיה. עזרת צד ג', הוצאות רפואיות נסיעות והוצאות נילוות בעתיד - אם לגבי העבר היה לי ספק שמא היו לתובע הוצאות, בודאי שלא כך לגבי העתיד. הוצאות בפועל מכוסות על ידי המל"ל במידת הצורך, ובמצב הקיים אין התובע נזקק לעזרת צד ג' כלשהיא. גם לגבי הצוואר, ראיתי הדגמה מעשית כאשר התובע התיר וקשר את ה"קוקו" שבשערו הארוך ללא שום בעיה, דבר המראה את חוסר ההגבלה שבו הוא שרוי. אין ראיה כלשהיא שמצבו של התובע עומד להחמיר. על כן, אין הוא זכאי לפיצוי בשל הוצאות ועזרה בעתיד. כאב וסבל נתבע על ידי התובע בסכום של 40,000 ₪. בהתחשב בעובדה שהתובע נפגע בכתפו ונרפא וכן בשבר בידו, אני פוסק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך 15,000 ש"ח נכון להיום. 7. סך כל נזקיו של התובע הוא 125,651 ש"ח ולאחר ניכוי אשם תורם, 87,956 ש"ח. לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע 87,956 ש"ח בצירוף אגרות המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח בתוספת מע"מ. תאונות נפילהנפילה במדרגותמדרגותנפילה