פסילת חוות דעת מומחה רפואי בתחום הנפשי

החלטה 1. בפניי בקשת הנתבעות להורות על פסילתה של חוות דעתו של פרופ' טיאנו אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, והוצאתה מתיק בית המשפט. 2. להלן העובדות הצריכות לעניין: על פי הנטען בכתב התביעה, נפגע התובע ביום 8.3.98 בתאונת דרכים, שהיתה גם תאונת עבודה. ביום 19.9.04 הגיש התובע את תביעתו דנן לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לו כתוצאה מהתאונה הנ"ל. התביעה התבררה בפני כב' השופטת ר. למלשטרייך. ביום 13.1.05 נעתרה כב' השופטת למלשטרייך לבקשת התובע למינוי מומחים רפואיים בתחום העיניים והנוירולוגיה. ביום 5.1.06 מונה מומחה נוסף בתחום הנפשי. שכרם של המומחים הושת על התובע. 3. מימצאי המומחים ביום 15.8.05 ערך פרופ' מילר מומחה לעיניים, את חוות דעתו. בחוות הדעת ציין בין היתר כי הוא מפקפק באמינות הממצאים שהתובע הציג בפניו, וכי הבעיות בעיניים עליהן התלונן התובע אינן אמיתיות. לסיכום קבע כי לא נותרה לתובע נכות בעיניים כתוצאה מהתאונה. עם זאת, לא שלל פרופ' מילר את האפשרות שתלונותיו של התובע בעיניים מקורן במצב נפשי. ביום 25.12.05 ערך פרופ' רכס את חוות דעתו בה ציין בין היתר כי התנהגותו של התובע לא היתה אמינה עליו, תוך שהוא מפנה לפעולות מופגנות ומדומות שביצע התובע בפניו. לסיכום קבע כי לא נותרה לתובע כל נכות בתחום הנוירולגי הקשורה לתאונה. ביום 9.10.06 נתן פרופ' טיאנו את חוות דעתו לפיה העריך את נכותו הפסיכיאטרית של התובע בשיעור של 10% לצמיתות. 4. ההליכים במל"ל במהלך הדיונים חזר ב"כ הנתבעות ודרש מב"כ התובע לעדכן את תיק בית המשפט בתוצאות התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה שהוגשה על ידי התובע במל"ל, אולם, לאורך כל הדרך הוצהר כי אין בידיו נתונים בנדון. יוטעם כי לנתבעות לא היתה אז אפשרות להעתיק את תיק המל"ל ולעמוד על קביעות הועדות הרפואיות שבדקו את התובע, לאור הליכים שניהל התובע כנגד המל"ל לרבות בבית הדין האזורי לעבודה. 5. ביום 23.7.07 הגישו הנתבעות בקשה לפסילת חוות דעתו של פרופ' טיאנו כמצויין לעיל. הבקשה הובאה בפניי עקב שינוי בסדר עבודתה של כב' השופטת למלשטרייך. בבקשה ציינו הנתבעות כי לאחרונה עלה בידן להעתיק את תיקו של התובע בענף נכות מעבודה במל"ל, ומהתיק התבררה התמונה כדלקמן: ביום 25.12.00 התכנסה ועדה רפואית של המל"ל אשר קבעה כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה. בוועדה זו ישבו אורטופד ונוירולוג. ביום 31.7.03 התכנסה ועדה רפואית נוספת במסגרת תביעה להחמרת מצב, בפניה, התלונן התובע, בין היתר, על בעיות בתחום הפסיכיאטרי. ועדה זו בדקה את התובע וקבעה כי תלונות התובע בתחום הראיה, שיתוק, עיוורון וכו', אינן קשורות לתאונה, והגיעה לכלל מסקנה כי אין החמרה במצבו של התובע וכי לא נותרה אצלו נכות כתוצאה מהתאונה. יודגש כי הקביעות הנ"ל ניתנו עובר להגשת התביעה לבית המשפט. 6. התובע לא השלים עם קביעת הועדות הרפואיות, ופנה לביה"ד האזורי לעבודה, ובעקבות פסק דין אשר ניתן, התכנסה ועדה ביום 4.6.06 אשר דנה בפירוט בתלונותיו של התובע בתחום הפסיכיאטרי, וביקשה ממנו להמציא מסמכים נוספים. בנוסף ביקשה שיבצע בדיקה פסיכודיאגנוסטית. יובהר כי ועדה זו התכנסה חמישה חודשים בטרם ניתנה חוות דעתו של פרופ' טיאנו. התובע לא ביצע את הבדיקה, והשתהה בהמצאת המסמכים שנתבקשו ממנו, ורק ביום 7.3.07 סיכמה הועדה את החלטתה, כאשר בשלב זה, למרות שהיתה בידו כבר חוות דעתו של פרופ' טיאנו, נמנע התובע מלהציגה בפני הועדה. ועדה זו, אף היא הגיעה לכלל מסקנה, כי לא קיימת החמרה וכי לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה. 7. טענות הצדדים הנתבעות טוענות כי התובע נהג בחוסר תום לב עת הסתיר את העובדה כי נכותו נדונה על ידי ועדות המל"ל במסגרת ענף נכות מעבודה ובמסגרת תביעה להחמרה, וכי כבר בשנים 2000 ו-2003, עובר להגשת התביעה, נקבע כי לא נותרה לו נכות כתוצאה מהתאונה. קביעות אלה לרבות קביעת הועדה מיום 7.3.07, לטענת הנתבעות, מהוות קביעות על פי דין בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ( להלן "החוק" ), ומשכך, יש להתעלם מחוות דעתו של פרופ' טיאנו ולהוציאה מתיק בית המשפט. 8. לעומתן, במישור האישי, טען בא כח התובע כי התובע לא יידע אותו על קביעות המל"ל. במישור הענייני טען כי חוות דעתו של פרופ' טיאנו ניתנה קודם להחלטת הועדה הרפואית מיום 7.3.07, אשר היתה הועדה הראשונה שהתייחסה עניינית לתלונות התובע בתחום הפסיכיאטרי לשיטתו, ומשכך, אין בפנינו קביעה על פי דין, ויש לאמץ את חוות דעתו של פרופ' טיאנו ולדחות את בקשת המבקשות. 9. דיון לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. עובר להגשת התובענה, ידע התובע כי הועדות הרפואיות של המל"ל קבעו בשנים 2000 ו-2003, כי לא נותרה אצלו נכות כתוצאה מהתאונה. קביעות אלה מהוות קביעות על פי דין בעניינו בהתאם לסעיף 6ב לחוק. רצה התובע לאפשר לו להביא חוות דעת רפואיות נוספות מטעמו, הן בתחומים שנידונו בפני ועדות המל"ל והן בתחומים נוספים, היה עליו ללכת במתווה שקבע המחוקק על ידי הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל, ו/או על ידי הגשת בקשה להבאת ראיות נוספות, תוך התייחסות מפורשת למימצאי הועדות הרפואיות של המל"ל שהיו קיימות ושרירות בעת הגשת התובענה. במקום ללכת בדרך המלך, בחר התובע משיקוליו האישיים, להעלים נתונים אלה מהנתבעות ואף מעורך דינו על פי הנטען, במטרה "לנסות את מזלו" בבית המשפט, וזאת כאשר במקביל, הוא ניהל ערעור בבית הדין האזורי לעבודה על החלטות המל"ל. התנהגות זו לוקה בחוסר תום לב ואף גובלת בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ואין לאפשר לבעל דין לתת נשכר ו/או לזכות ביתרון דיוני ו/או מהותי כתוצאה מהתנהגות לקויה זו. 10. אינני מקבלת את עמדת התובע שלפיה ההתייחסות הראשונה של המל"ל לבעיותיו הנפשיות של התובע היתה במסגרת הועדה שהתכנסה ביום 4.6.06. מעיון בדו"ח הועדה מיום 31.7.03 עולה כי התובע התלונן בפני ועדה זו על בעיות בתחום הפסיכיאטרי, וכי לאחר שבדקה את תלונותיו, קבעה הועדה כי לא נותרה לתובע כל נכות כתוצאה מהתאונה. כפי שהסתבר בדיעבד, התובע לא השלים עם קביעה זו ופנה לבית הדין האזורי לעבודה. לוּ הועלו נתונים אלה במהלך הדיון בתביעה, סביר להניח כי בית המשפט היה נמנע מלאפשר לתובע ללכת במסלול חלופי של מינוי מומחים מטעמו לרבות בתחום הנפשי, כל עוד לא מוצו ההליכים במל"ל, ובמקרה זה, קביעת הועדה הרפואית של המל"ל שניתנה ביום 7.3.07, היתה מהווה קביעה על פי דין בעניינו. יוזכר כי ועדה זו התכנסה כחמישה חודשים בטרם ניתנה חוות דעתו של פרופ' טיאנו בתחום הנפשי, וחרף זאת, נמנע התובע מלגלות עניין זה בבית המשפט, ואף לאחר שניתנה חוות הדעת, נמנע התובע מלהציגה בפני ועדות המל"ל, כשהוא נאמן לדרך בה בחר, של העלמת עובדות והסתרת מידע . 11. לאור כל האמור לעיל הנני מחליטה לקבל את הבקשה, ומורה על פסילת חוות דעתו של פרופ' טיאנו והוצאתה מתיק בית המשפט, וקובעת כי החלטת הועדות הרפואית של המל"ל לרבות החלטת הועדה מיום 7.3.07, מהוות קביעה על פי דין בעניינו של התובע. 12. התובע ישלם לנתבעות הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רפואהפסילת מומחהמומחה רפואיחוות דעת מומחהחוות דעת מומחה רפואיפסילת חוות דעתמומחהחוות דעת