עבירות על חוק הגנת הפרטיות - קובלנה

פסק דין בקובלנה שהוגשה כנגד הנאשמים בתיק זה נטען על ידי הקובל כי הנאשמים עברו עבירות על הסעיפים 1, 2 (ס"ק 1, 7, 8, 9, 10), 8, 16, 23 א' ו-23 ג' (א) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981. בפתחו של פסק הדין הנני להודיע כי החלטתי לזכות את שני הנאשמים מן העבירות שיוחסו להם בכתב הקובלנה. בכתב הקובלנה מפורטות העובדות הבאות: הנאשמים הינם בני זוג ובתקופה הרלוונטית לקובלנה עבדה הנאשמת מס' 1 כפקידה ואילו הנאשם מס' 2 שירת כאיש משטרה בתפקיד של רכז מודיעין בימ"ר חוף. במהלך חודש ספטמבר 2003, תכננו שני הנאשמים לפגוע בקשרי ידידות שהיו לקובל עם גב' אלוירה בן-נון. הנאשם מס' 2 השיג את מספר הטלפון של הגב' בן-נון מתוך מאגרי המידע המשטרתיים, התקשר אליה טלפונית, הציג עצמו כאיש משטרה וביקש להפגש עימה, לטובתה האישית. הגב' בן-נון אכן פגשה את הנאשם מס' 2 שהציג עצמו בפניה כשוטר בימ"ר חוף, יצר את הרושם כי הוא נפגש עימה במסגרת תפקידו ואף זימנה למשרדו שבימ"ר. באותו מפגש פירט הנאשם מס' 2 באוזניה של הגב' בן-נון את עברו הפלילי של הקובל, הזהירה כי הקובל מתכוון להונותה כפי שהונה את הנאשמת מס' 1, הודיעה כי הקובל הינו מודיע משטרתי וגורמים עבריינים מחפשים אותו ואת המקורבים אליו וכי המשך קשריה עם הקובל יביא לפגיעה פיזית בה. כן הזהיר הנאשם מס' 2 את הגב' בן-נון כי המשך קשריה עם הקובל יביא לפיטוריה מהעבודה ואכן כך אירע. הקובל טען עוד בכתב הקובלנה כי בעקבות אותה פגישה ניתקה הגב' בן-נון את קשריה עם הקובל והינה מסרבת אף להצטרף לתלונה שהינו מבקש להגיש כנגד הנאשמים וזאת מחמת שהנאשם מס' 2 הפחידה. שני הנאשמים כפרו בעובדות המפורטות בקובלנה ובעבירות שיוחסו להם. הנאשמת מס' 1 טענה בישיבת ההקראה כי אינה מכירה כלל את הגב' בן-נון, לא דיברה עימה ואף לא פגשה בה. הנאשם מס' 2 אישר כי אכן פגש את הגב' בן-נון כשהינו מציג את עצמו בשמו, כתושב יוקנעם, אמר לה כי הקובל הינו "נוכל" שגרם, בין היתר, להסתבכותה של הנאשמת מס' 1 בחובות של שני מליון שקל וכי עשה כן כדי למנוע את הסתבכותה שלה בגין מעשי הקובל. לטענתו, בכל אותם מהלכים לא עשה כל שימוש במידע משטרתי, לא השתמש במידע משטרתי ואין כל קשר בין התנהלותו שלו בענין זה ובין שירותו במשטרה. במהלך שמיעת הראיות עלה כי הקובל והנאשמת מס' 1 חיו כבני זוג במשך תקופה ארוכה של כ-17 שנים אך יחסיהם הסתיימו ובין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים, תלונות למשטרה ותובענות אזרחיות הקשורות לתקופת חייהם המשותפים. מטעם הקובל העידה הגב' אלוירה בן-נון, היא עדת התביעה מס' 1. העדה לא זיהתה את הנאשם מס' 2 בבית המשפט וזאת בתשובה לשאלת הקובל אם הינה מכירה את הנאשם מס' 2. עם זאת אישר הנאשם מס' 2 כי אכן הוא היה זה שפגש את הגב' בן-נון, ביוזמתו שלו ושוחח עימה. באשר לקשר שלה עם הקובל העידה: "הכרתי את הקובל דרך אתר הכרויות באינטרנט, נוצר בינינו קשר מסוים, בשנת 2003 לערך ... כל הקשר הזה לפי דעתי, אם אומר שנמשך 3 או 4 חודשים זה יאמר יותר מידי וגם בתוכו היית תקופות ארוכות בחו"ל, חולה, שני כלבים שהיו חולים ואחד מת". (עמ' 8, שורות 3-4 ועמ' 10, שורות 11-13 לפרוט'). לדבריה, לאחר גירושיה שלה, בשנת 2000, החליטה להורות על חסיון מספרי הטלפונים שלה, שני פלאפונים וטלפון אחד בביתה, אך זמן קצר לפני מתן עדותה "שיחררה" אחד או שניים מהחסיון (עמ' 7, שורה 9 לפרוט'). כן העידה כי במהלך אותה תקופה בה היתה בקשר עם הקובל התקשר אליה טלפונית אדם שאיננה זוכרת את שמו וביקש לדבר עימה בקשר לקובל ולהזהירה מפניו. העדה העידה כי בתחילה סירבה לשמוע כל ביקורת אולם אותו אדם התקשר אליה פעם נוספת והיא הסכימה להפגש עימו. השניים נפגשו במרחק לא רב מביתה, בשעה 22.00 לערך, כאשר אותו אדם נכנס לרכבה ודיבר עימה. לדבריו, אמר לה כי הינו מכיר אותה כתושבת יוקנעם ויודע כי הינה נפגשת עם הקובל אך אדם זה אינו מתאים לה וכי ראוי הוא שתשמור על רכושה ולא תתן אמון בדבריו כאילו הינו אדם אמיד. כל אותו מפגש נמשך פרק זמן קצר של כ-5 עד 7 דקות והעדה לא הצליחה אף לשמר בזכרונה את דמותו של אותו אדם וכאמור לא זיהתה את הנאשם מס' 2 כאותו דובר, למרות שבעת מתן עדותה היה הנאשם מס' 2 הגבר היחידי באולם בית המשפט, להוציא את הקובל עצמו. בחקירתה הראשית העידה כי אינה זוכרת כלל שאותו אדם הציג עצמו בפניה כשוטר, כי הזמין אותה אליו למטה המשטרה על מנת להוכיח לה את נכונות דבריו וכי דיבר איתה על פושעים שרודפים אחרי הקובל. הדובר לא שאל אותה דבר על עברו הפלילי של הקובל וגם לא פירט עבר שכזה בפניה. בחקירתה הנגדית חזרה שוב והעידה כי אינה מזהה את הנאשם מס' 2. כן העידה כי לא הלכה למשרדי הימ"ר ואינה יודעת כלל מה הם, כי אותו דובר לא אמר לה שאם תמשיך בקשריה עם הקובל תפוטר מעבודתה וכי לא הרגישה כלל מאוימת על ידי אותו דובר. להתרשמותה של העדה היתה כל אותה שיחה בבחינת "שיחת נפש" (עמ' 9, שורה 28 לפרוט') ובתשובה לשאלה אם הרגישה מאוימת בשיחה או הרגישה שזו שיחה חברית של מישהו המנסה לתרום לה מידע שלא היה ברשותה ענתה העדה: "הרגשתי שמישהו בא, כאילו נשלח לי מלאך שרוצה לעזור לי". (עמ' 11, שורה 12 לפרוט'). עדת התביעה מס' 1 העידה בחקירתה הראשית כי אכן פוטרה מעבודתה כמנהלת כספים וחשבונות מחברה בה עבדה כ-3-4 חודשים אך כל זאת ללא כל קשר עם מי מן המעורבים בקובלנה זו ורק מחמת שבחברה רצו להחזיר לעבודה קרוב משפחה שלהם, רואה חשבון אף הוא (עמ' 8, שורות 24-27 לפרוט'). באשר למשמעות של אותה שיחה לענין המשך קשריה של העדה עם הקובל ולאופן בו נסתיימו יחסיה עימו העידה בחקירתה הראשית כי לאחר אותה שיחה המשיכה בקשר עם הקובל ונפגשה איתו עוד כ-3 או 4 פעמים נוספות וזאת בפרק זמן של כחודש אחד (עמ' 10, שורות 10-11 לפרוט'). העדה העידה כי לאחר שיחתה עם אותו אדם אכן נבהלה. לדבריה: "הרגשתי שיכול להיות שאני בקשר עם בנאדם שיכול להיות מסוכן עבורי ... שיכול לעשות לי עוקץ כספי, פחדתי שלא אחתום על משהו, שלא יזייפו חתימה, פחדתי על הרכוש שלי ... יש לי את ההגיון שלי ודברים שאומרים לי ועשיתי אחורה פנה. אני לא מחפשת יחסים עם אנשים שאנשים אחרים מזהירים אותי מפניהם". (עמ' 9, שורות 8-14 לפרוט'). בתשובה לשאלה מדוע קיבלה את דבריו של הנאשם מס' 2 העידה כי: "במהלך הקשר איתנו גם הסיפורים שלך נראו לי מדע בדיוני". (עמ' 9, שורה 16 לפרוט'). למרות כן, כאמור, החליטה הגב' בן-נון להמשיך בקשריה עם הקובל כאשר הינה נכונה "לתת צ'אנס לקשר הזה" ולבחון אותו מנקודת מבטה שלה, כאשר הינה יודעת בעצמה כיצד לדאוג לרכושה שלה. (עמ' 10, שורות 16-20 לפרוט'). הגב' בן-נון שללה את הטענות כאילו הדובר, הוא הנאשם מס' 2, הציג עצמו בפניה כשוטר, כי הזמינה למשרדו, כי דיבר עימה על פושעים הרודפים אחריו וכי שאל אותה לגבי עברו הפלילי של הקובל או סיפר לה על עברו הפלילי. (עמ' 9, שורות 19-29 לפרוט'). העדה העידה אף בחקירתה הנגדית כי אכן הקשר בינה לקובל לא נפסק בעקבות השיחה אלא המשיך (עמ' 11, שורה 9 לפרוט'). על הנסיבות שבהן הגיעה דבר פגישתה עם הנאשם מס' 2 לידיעת הקובל העידה: "היתה סיטואציה שהחלטתי לנתק את הקשרים עם הקובל, אמרתי לו שהוא לא לטעמי והתפתח בינינו דין ודברים ואמרתי שנאמר לי שכדאי לי להתרחק מהקובל". (עמ' 8, שורות 10-12 לפרוט'). בחקירתה הנגדית לא ידעה העדה לנקוב תאריך מדויק שבו שיחררה את חסימת מספרי הטלפון שברשותה ואמרה כי להערכתה היה זה לפני מספר חודשים, לפני כחצי שנה וכי ניתן לבדוק זאת בבזק. בתשובה לשאלת בית המשפט לאיזה מכשיר טלפון התקשר אליה הנאשם מס' 2 השיבה כי היה זה למכשיר הטלפון הנייד שלה וכי נדמה לה שבאותה תקופה היה מספרו של מכשיר זה חסוי. (עמ' 12, שורות 1-5 לפרוט'). לענין סירובה להצטרף לתלונת הקובל כנגד הנאשמים העידה כי לא רצתה לעשות כן הואיל וביקשה להמנע מהופעה בבתי משפט, כי אינה יודעת מי הוא אותו אדם שכביכול רודף את הקובל, לטענתו, וכי הינה פוחדת מכל מעורבות שלה בענין זה. באשר לקשר כלשהוא שלה עם הנאשמת מס' 1 העידה כי אינה מכירה אותה ואין לה מושג על מה מדובר (עמ' 9, שורות 5-6 לפרוט'). הקובל עצמו העיד בבית המשפט ותיאר את מערכת יחסיו הקשה עם שני הנאשמים וזאת לאחר שקשריו עם הנאשמת הסתיימו כעבור 17 שנים של חיים משותפים. הקובל הגיש על כך מסמכים שסומנו קפ/1 - קפ/6. באשר לאירועים נשוא הקובלנה העיד הקובל כי בהקשר לפגישתו של הנאשם מס' 2 עם הגב' בן-נון סיפרה לו דברים שונים מעליה שעליהם העידה בבית המשפט וכי עדותה כך בבית המשפט נבעה מחמת שהינה פוחדת מן הנאשם מס' 2. מטעם ההגנה העידו שני הנאשמים. הנאשמת מס' 1 סיפרה בחקירתה הראשית על כך שמאז ניתוק יחסיה עם הקובל היה זה מטרידה בדרכים שונות ומאיים עליה והיא הגישה כנגדו תלונות במשטרה, ללא כל קשר ומעורבות של הנאשם מס' 2 בתלונות אלה. בחקירתה הנגדית, לאחר שנשאלה על ידי הקובל שאלות שאינן נוגעות ישירות לעובדות המפורטות בקובלנה ושנועדו לבסס את טענתו כי אינה מהימנה, אישרה הנאשמת כי היא שרשמה על גבי קפ/7 את מספרי הטלפון של הגב' בן-נון וכי אלה הוכתבו לה על ידי הנאשם מס' 2. לדבריה: "הנאשם אמר לי בטלפון לרשום זאת וזהו. ראו אותה איתו, עם הקובל, מישהו שמכיר אותה ואמר לי להזהיר אותה ואני לא רציתי לעשות זאת כי לא רציתי להתערב". (עמ' 16, שורות 16-17 לפרוט'). הנאשם מס' 2 העיד כי הינו תושב יוקנעם וכי כאשר ראה את הגב' בן-נון בחברת הקובל, ביוקנעם החליט להזהירה מפניו, ממעשי נוכלות שלו בעניני כספים וזאת מתוך "רחמים" עליה. הנאשם מס' 2 תיאר את קשריו עם הקובל במהלך מהלכי הפירוד שהתנהלו בין הקובל לנאשמת מס' 1 וכי את נסיונותיו של הקובל לפגוע בו. הנאשם מס' 2 שלל מכל וכול את הטענות כי הציג עצמו בפני הגב' בן-נון כשוטר, כי הזמינה למשרדי הימ"ר, כי אמר לה שרוצים לחסל את הקובל, כי הקובל "עובד" עם המשטרה וכי היא עצמה תפוטר מעבודתה. בחקירתו הנגדית עמד הנאשם מס' 2 על כך שקיבל את מספר הפלאפון של הגב' בן-נון דרך השירות 144 של בזק וכי, למיטב זכרונו, הוא שנתן לנאשמת מס' 1 את מספר הפלאפון של הגב' בן-נון, על מנת שתרשמו. בתשובה לשאלה אם הינו רואה עצמו כ"דון קישוט מודרני" ענה הנאשם מס' 2 לקובל: "אני רואה את עצמי כמי שנלחם על הגב' הזאת שלא תיפול כי אני יודע למה אתה מסוגל ואני יכול להבין עשרות אנשים שאתה הפלת אותם ... שכמה כסף לקחת מהם". (עמ' 20, שורות 14-16 לפרוט'). כן אישר הנאשם מס' 2 שאמר לגב' בן-נון כי הקובל הינו "נוכל", כי ראוי שתזהר ממנו וכי תשמור על רכושה. (עמ' 20, שורות 24-26 לפרוט'). הנאשם מס' 2 שלל את האפשרות כאילו אי פעם הוציא פרטים מן המחשב המשטרתי לצורך שימוש אישי שלו וזאת למרות שהיתה לו אז גישה למחשב המשטרתי. מעבר לעדותה של הגב' בן-נון כי, למיטב זכרונה, היו מספרי הטלפון שלה חסויים באותה תקופה לא הביא הקובל ראיה חד משמעית באיזו תקופה היו אלה חסויים ומתי הוסר מהם החסיון וזאת למרות שניתן היה להביא מידע מדויק זה בפני בית המשפט באמצעות מסמך מבזק. זאת ועוד; גם אם היו מספרים אלה חסויים הרי שלא הובאה כל ראיה כי הנאשם מס' 2 קיבלם תוך עשיית שימוש שלא כדין במחשב המשטרתי וטענתו כי אכן כך נעשה אינה המסקנה האפשרית היחידה. הנני דוחה את טענות הקובל כפי שפורטו בסעיפים 2-6 לעובדות כתב הקובלנה בקובעי כי לא הוכחו כלל וכלל. עדותה של הגב' בן-נון שהיא ששמעה, כביכול, דברים אלה, היתה מהימנה עלי. לקביעתי, דייקה העדה בתיאורה על אשר נתבקשה להעיד. תשובותיה ניתנו בשיקול דעת ובאורח חופשי לחלוטין, כאשר לא נראה כי הינה מוסרת עדות שקרית או חסרת ממש בדרך אחרת וזאת מחמת פחדה מן הנאשמים. כאמור, הגב' בן-נון לא אישרה בעדותה את כל שנטען על ידי הקובל בעובדות הקובלנה. עדותו של הקובל על כך שהעדה סיפרה לו כי הנאשם מס' 2 הציג עצמו כאיש משטרה, כי יצר את הרושם כי הינו נפגש עימה במסגרת ביצוע תפקידו ובסמכות, כי זימן אותה למשרדו בימ"ר על מנת להוכיח לה את מעמדו והמידע שבידו המצוי במחשב המשטרתי, כי פירט בפניה את עברו הפלילי של הקובל, כי הזהיר אותה שהקובל עובד כמודיע משטרתי וכי גורמים עבריינים מחפשים אותו ואת המקורבים אליו כך שהמשך קשריה עם הקובל יביאו גם לפגיעה פיזית בה ואף יביאו לפיטוריה מהעבודה - כל אלה הינם בבחינת עדות שמיעה אשר, כאמור, לא אושרה כלל וכלל על ידי העדה שניהלה את אותה שיחה עם הנאשם מס' 2. משמע - כל אותן עובדות לא הוכחו בראיות קבילות כלשהן. מעבר לנדרש, הנני מוצאת לנכון לציין כי לא נתתי אמון בדברי עדותו של הקובל כאילו הגב' בן-נון אמרה לו דברים אלה והנני מעדיפה, ללא כל היסוס, את דברי עדותה של הגב' בן-נון לענין זה על אלה של הקובל. הנני דוחה את טענת הקובל כאילו ניתקה הגב' בן-נון את קשריה עם הקובל בעקבות אותה פגישה שבינה ובין הנאשם מס' 2, כאשר מן הנתונים שבאו בפני בית המשפט, בעדותה של הגב' בן-נון ואף בגרסתו של הקובל עצמו עולה כי למרות שיחתה עם הנאשם מס' 2 החליטה הגב' בן-נון להמשיך את קשריה עם הקובל לפרק זמן נוסף. הנני דוחה אף את הטענה כאילו פיטוריה של הגב' בן-נון מעבודתה היו קשורים בדרך כלשהיא למי מן הנאשמים בקובעי כי לא הוכחה כלל וכלל. בהמשך לקביעותי, דלעיל, ולענין הוראות החיקוק לפיהן מואשמים הנאשמים, הנני קובעת כי לא הוכחה פגיעה כלשהיא של מי מן הנאשמים בפרטיותו של הקובל, כנקבע בסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"). לא הוכח כי הנאשמים פעלו בדרך כלשהיא שיש בה כדי לבסס את הגדרת הפגיעה בפרטיות, כעולה מסעיף 2 (1) (7) (8) (9) ו-(10) לחוק הנ"ל, כפי שיוחסה לנאשמים בכתב הקובלנה. הנני קובעת כי לא הוכחו העובדות המאפשרות קביעה כי נעברה על ידי הנאשמים עבירה של ניהול מאגר מידע, החזקתו או עשיית שימוש בו שלא כדין, בניגוד לקביעות הסעיף 8 לחוק הנ"ל. כן הנני קובעת כי לא הוכח שהנאשמים גילו שלא כדין מידע שהגיע אליהם בתוקף תפקידם, כנדרש על פי קביעות הסעיף 16 לחוק הנ"ל. הסעיפים 23 א' ו-23 ג' לחוק הנ"ל מתייחסים למעשים של מסירת מידע או ידיעות מאת גופים ציבוריים כאשר הנאשמים אינם עונים על הגדרת "גוף ציבורי" שבפרק זה של החוק הנ"ל. אשר על כן, הנני מזכה את שני הנאשמים מן העבירות שיוחסו להם בכתב הקובלנה. קובלנההגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיות