תביעה בגין רשלנות מקצועית - הליכי גירושין

פסק דין 1. המדובר בתביעה בגין רשלנות מקצועית שהגיש מר אלברט בן דוד (להלן: "התובע") כנגד עו"ד יואל גולדברג (להלן: "הנתבע") אשר ייצגו במסגרת הליכי פירוק שיתוף שניהל התובע במסגרת הליכי גירושיו מאשתו, הגב' צילה בן דוד (להלן: "האשה"). 2. אקדים ואציין כי מחלוקת שהתגלתה בין הצדדים ביחס לגובה שכר הטרחה המגיע לנתבע בגין ייצוגו של התובע הועברה על-ידי הצדדים להכרעה במסגרת בוררות של לשכת עורכי הדין והוכרעה על-ידי כב' הבורר עו"ד עקיבא בן חיים. בקשה לביטול פסק הבורר שהוגשה על-ידי התובע נדחתה על-ידי כב' השופט נאמן בביהמ"ש המחוזי בחיפה. על כן לא אתייחס בפסק דיני לטענות אותן העלה התובע כנגד חיובו בשכר טרחה על גווניה השונים, שכן טענה זו נדונה והוכרעה על-ידי כב' הבורר עו"ד עקיבא בן חיים בפסק הבורר ואין מקום לשוב ולדון בה. טענות התובע בכתב התביעה בתמצית: 3. התובע העלה בכתב תביעתו טענות למכביר בגין רשלנותו של הנתבע המפורטות מסעיף 7 לכתב התביעה ואילך. על פי האמור, התרשל הנתבע ביצוגו של התובע, דחה ישיבות בימ"ש, לא התייצב לדיונים ובהם נתקבלו החלטות בהעדר, יצוגו של התובע נעשה בפועל על-ידי מתמחה, הנתבע לא תמך בקשות במסמכים, לא הגיש תגובות לביהמ"ש ו/או לא הגישן במועד, הבטיח לתובע הרים וגבעות ולא עמד כלל בהתחייבויותיו ואף לא מצא זמן לייצג את התובע והתובע נאלץ להתדיין בעצמו מול ב"כ האשה, עו"ד רוט. עוד טוען התובע, כי הנתבע התרשל ולא עשה דבר בתפקידו ככונס נכסים גם כשמצא התובע רוכש לדירתו. הנתבע לא הגיש במועד ערעור על פסק דינה של כב' השופטת שטמר ועל כן נדחה ערעורו של התובע מחמת אי הגשתו במועד. הנתבע סחט מן התובע כספי שכר טרחה מופרזים ועיכב בידו מסמכים של התובע. התובע נאלץ להיוועץ בעורכי דין נוספים וככלל הפעיל הנתבע שיקול דעת מוטעה ביעוץ שניתן לתובע עת שהמליץ בפניו הנתבע לעזוב את הדירה ולשלם לאשה דמי מזונות שעה שזו הטילה עיקול על כספי חשבונו של התובע ובכלל זה על דמי השכירות המגיעים לתובע בסך של 160 דולר לחודש. בסעיף 36 לכתב התביעה פירט התובע את הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כדלקמן: א. נזק ישיר בגין שכ"ט ששולם לנתבע - 12,120 ₪. ב. נזק ישיר בגין תשלום שכ"ט לנתבע בבוררות - 63,180 ₪. ג. נזק ישיר בגין תשלום לעורכי דין חיצוניים - 50,000 ₪. ד. נזק עקיף בגין פעולות הנתבע ככונס נכסים - 75,000 ₪ לפחות. ה. נזק בגין קיום הליכים משפטיים מיותרים - 50,000 ₪. ו. נזק לעיסוקו של התובע ואובדן ימי עבודה - 50,000 ₪. ז. פגיעה בחיי משפחה, אובדן סיכויים ועוגמת נפש - 50,000 ₪. ח. הפרש במכירת הדירה - 25,000 ₪. טענות התובע בסיכומיו בתמצית: 4. עיון בסיכומיו של התובע מצביע כי חלק לא מבוטל של טענותיו כפי שפורטו בכתב התביעה נזנחו כליל, לרבות הטענות המתייחסות לדחיית דיונים, אי הופעה למספר ישיבות, העברת העבודה לביצועו של מתמחה, אי הגשת תגובות ו/או אי הגשתן במועד, הבטחת הבטחות שלא מומשו, יצירת מצב לפיו עמד התובע לא מיוצג בדיונים ואילוצו להופיע לבד מול ב"כ האשה, עו"ד רוט, ואובדן עניין בתיק. מאידך, שזורים סיכומי התובע בטענות הנוגעות להליך הבוררות שהתקיים בפני כב' הבורר עו"ד עקיבא בן חיים ולתשלום שכר הטרחה שנאלץ לשאת בו התובע ולנוכח העובדה שהנתבע לא ערך הסכם שכר טרחה ותשלום שכר הטרחה שהתובע חוייב בו במסגרת פסק הבורר שניתן על-ידי כב' הבורר עו"ד עקיבא בן חיים. 5. הטענות שנותרו, איפוא, לדיון, תוך עיון בסיכומי התובע, הינן כדלקמן: א. הנתבע לא טיפל בעיקול שהטיל ב"כ האשה על חשבונו של התובע בעקבות אי תשלום דמי מזונות אשר כלל גם עיקול על דמי השכירות שהאשה חוייבה לשלם על פי פסק דינה של כב' השופטת שטמר בסך חודשי של 160 דולר. ב. הנתבע ייעץ לתובע יעוץ כושל משהציע לו לעזוב את דירתו ולשלם לאשה דמי מזונות ובכך גרם לתובע לנחיתות בהליך המשפט. ג. הנתבע התמהמה בהעברת תשלום שכר טרחה למתווך שהוצע על-ידי הנתבע לשם הערכת שווי הדירה ובכך עיכב את מכירת הדירה שעה ששימש ככונס נכסים על הדירה. ד. הנתבע התמהמה בהגשת ערעור על פסק דינה של כב' השופטת שטמר ומשחלף המועד להגשתו הכין את הערעור, צירף המחאה עבור האגרה מחשבון משרדו, החתים את התובע על הערעור עצמו תוך שציין כי פסק הדין נמסר לתובע בתאריך 10/9/95 שעה שידע שפסק הדין נמסר בתאריך 31/8/95 והמועד להגשת הערעור חלף. כן מעלה התובע טענות הנוגעות להליך הבוררות: אי החתמתו על הסכם שכר טרחה והגשתו של כתב תביעה מתוקן בבוררות אשר תיקן את מועדי התייצבותו של הנתבע לדיונים שעה שהתברר שהמועדים שצויינו בכתב התביעה המקורי נפלו בחלקם על ימי שישי-שבת ומועדים. 6. בסיכומיו מעמיד התובע את נזקיו החל מסעיף 39 כדלקמן: א. תוך המרת המחיר שבו הוצעה הדירה לקונה הראשון - 170,000 דולר לשקלים ומחירה בשקלים ביום פיטורי הנתבע בתאריך 11/1/96 טוען התובע כי מכירה של הדירה בשקלים בתאריך הנ"ל היה גבוה יותר ב-131,758 ₪ ובהצמדה ליום הגשת התביעה בסך של 220,394 ₪. התובע מעמיד את נזקו בראש נזק זה על סך של 100,000 ₪. ב. התובע טוען להחזר סכומי שכר הטרחה ששולמו על ידו לכב' הבורר עקיבא בן חיים בסך של 28,540 ₪ נכון ליום הגשת התביעה ולהחזרי סכומי שכר טרחה ששולמו על ידו לעורכי הדין בהם נועץ: עו"ד מטאנס בעניין הבוררות - סך של 5,405 ₪, עו"ד דואק שעסק במכירת הדירה - סך של 34,645 ₪ ועו"ד הר אבן עבור יעוץ - סך של 1,040 ₪. ג. התובע עותר לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 100,000 ₪, בגין פגיעה בסיכויי הערעור לו היה מוגש במועד וכן בגין נזקים שנגרמו לבריאותו של התובע, הסבל ועוגמת הנפש שהיו מנת חלקו. טענות הנתבע בתמצית: 7. הנתבע חוזר על טענותיו לפיהן דין התביעה להידחות על הסף לנוכח העובדה שעניין תשלום שכר הטרחה של הנתבע, לרבות טענות הרשלנות המיוחסות לו, נדונו והוכרעו במסגרת פסק הבורר , וכי טענות ביחס להפעלת שיקול דעת על-ידי עו"ד במסגרת ההליך המשפטי דינן להידחות. באשר לטענות שהועלו בסיכומי התובע טוען הנתבע כי אין ממש בתביעת התובע אשר נובעת כולה מרצון להיפרע בעקבות ההפסד שנחל בבוררות משנפסק לנתבע שכר טרחה בגין השירותים המשפטיים שנתן. עוד טוען הנתבע, כי תביעת התובע מונעת מגורמים פסיכולוגיים ואישיותיים אשר גרמו לתובע אף להעלות טענות קשות כנגד עו"ד דואק אשר ייצג את התובע בהמשך הדרך, לרבות טענת קנוניה. כן טוען הנתבע כי הוא עצמו התנגד להגשת הערעור על פסק דינה של כב' השופטת שטמר וכי התובע לא הוכיח טענתו לפיה היו סיכויים לערעור שביקש להגישו. עוד טוען הנתבע כי אין ממש בטענת התובע לפיה התרשל הנתבע באי מכירת הדירה לקונה הראשון, מה גם שבאותו שלב עמדה זכותה של האשה לרכוש את חלקה בדירה והצעתה הראשונית עמדה על 200,000 דולר. בפועל טען הנתבע כי לא נגרם לתובע נזק ממכירת הדירה בשלב מאוחר יותר, שכן מחיר הדירה נקבע בדולרים והנזק שהתובע מצביע עליו הינו הפרשי הצמדה בלבד שלא באים לידי ביטוי שעה שהדירה נמכרה ממילא במחיר דולרי. הנתבע דוחה את טענות התובע לעניין הנזק שנגרם לתובע, לטענתו, כתוצאה מעיקול שהוטל על משכורתו, שכן העיקול נבע מסירובו של התובע לשלם לאשה דמי מזונות. דיון: 8. ראשית אשוב ואציין כי לא ראיתי להיזקק לטענות לעניין אי החתמתו של התובע על הסכם שכר טרחה ולעניין הגשתו של כתב תביעה מתוקן בבוררות אשר נועד, לטענת התובע, לתקן את מועדי הדיונים שהנתבע התייצב בהם לדיונים שעה שהנתבע נוכח לדעת שחלקם נפלו על ימי שישי-שבת ומועדי חג. הצדדים ניהלו בוררות לעניין גובה שכר הטרחה המגיע לנתבע בפני הבורר עו"ד עקיבא בן חיים. במחלוקת זו ניתן פסק דין סופי. נסיונו של התובע לבטל את פסק הדין נדחה על-ידי כב' השופט נאמן ובין הצדדים קיים מעשה בי דין. על כן גם לא ניתן להיזקק לטענות התובע לפיהן מגיע לו החזר הוצאות שנבעו מהליך הבוררות הכוללות שכר טרחה ששילם לנתבע, חלקו לפי קבלות וחלקו בשחור כטענת התובע, וכן שכר טרחת הבורר ושכר טרחת עורך דין במסגרת נסיונו של התובע לבטל את פסק הבורר . התובע ניהל הליך בוררות אשר מטבע הדברים עולה כסף ומשהפסיד התובע בהליכי הבוררות מטבע הדברים שנאלץ הוא לשאת בהוצאות הבורר ובהוצאות שכר טרחתו. 9. מן העובדות עולה כי הדיון שהתנהל בפני כב' השופטת שטמר בין התובע ואשתו התנהל לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. על אף שפסק דין הניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' אינו חייב בהנמקה, ניתן להיווכח כי פסק דינה של כב' השופטת שטמר מיום 31/8/95 הינו פסק דין מפורט ומנומק אשר התייחס לכל טענות הצדדים ואשר ערך איזון משאבים הדדי באופן מדוייק ולפרטי פרטים. התובע בטיעוניו לא הצביע כלל במה היה פסק דינה של כב' השופטת שטמר שגוי ובאיזה אופן טעתה כב' השופטת שטמר באיזון בין המשאבים וכיצד סביר שתוצאת פסק הדין היתה משתנה בערעור, אילו הוגש במועד. העולה מן האמור, כי אף אם היו נכונות טענותיו של התובע ביחס לפועלו של הנתבע ולמחדלו בהגשת הערעור במועד, הרי לא נגרם לתובע כל נזק מאי שמיעת הערעור לגופו לנוכח המועד בו הוגש. פועל יוצא מן האמור, שלא ראיתי צורך לדון בטענות התובע לעניין נסיבות הגשת הערעור ולהכריע בהן. כן לא ראיתי מקום לחייב את הנתבע בהוצאות היוועצות שקיים התובע עם עו"ד הר אבן לעניין סיכויי הערעור אשר נבע מרצונו של התובע ורצונו לקבל דעה נוספת על פני דעתו של הנתבע. 10. לנוכח פסק דינה המפורט של כב' השופטת שטמר, אשר דנה בתביעה הכספית על כל היבטיה והתייחסה לכל טענה אפשרית שיכול היה התובע להעלות, ובהעדר התייחסות ממוקדת בסיכומיו של התובע ביחס למחדל כלשהו שנפל בייצוגו של התובע בתביעה הכספית, לא ראיתי גם לקבל את טענות התובע לעניין הופעותיו של הנתבע בביהמ"ש ולעניין טיב היצוג המשפטי שקיבל התובע מן הנתבע, מה גם שלא עלה בידי התובע להצביע על פגם כלשהו בניהול עניינו של התובע ו/או לבסס טענת רשלנות הנוגעת לניהול ההליך על-ידי הנתבע. 11. לא ראיתי גם לקבל את טענת התובע לפיה התרשל הנתבע שעה שלא טיפל בהסרת עיקול שהטיל ב"כ האשה על משכורתו של התובע בגין אי תשלום מזונות שעה שכב' השופטת שטמר קבעה במסגרת הליכי הביניים שהתנהלו בין התובע ואשתו כי בעת הפרדותם של בני הזוג ישולמו דמי השכירות החודשיים המגיעים לתובע בסך של 160 דולר מסכום המזונות שזכאית האשה לקבל. מעבר לעובדה שטענה זו לא הועלתה על-ידי התובע בכתב התביעה, הרי העיקול שהוטל על-ידי ב"כ האשה על משכורתו של התובע נבע מסירובו של התובע לשלם לאשה דמי מזונות, ואילו היה התובע מכיר בחובתו לשלם דמי מזונות ואף היה משלמם בפועל בניכוי הוצאות השכירות בסך של 160 דולר - היה ממילא העיקול מוסר מחשבונו. 12. לא ראיתי גם לקבל את טענת התובע לפיה התרשל הנתבע שעה שיעץ לתובע לעזוב את דירת המגורים ולשלם לגרושתו מזונות ובאופן שלטענת התובע הביא לנחיתותו בהליך המשפטי. ראשית, לא הובאו על-ידי התובע ראיות ברמת ההוכחה הדרושה לפיהן פעל כאמור על פי עצתו המשפטית של בא כוחו דאז, הנתבע. יתר על כן, במערכת היחסים העכורה שהיתה לתובע עם האשה ואשר קיבלה ביטויה בהליכים אלה, ראיתי יתרונות לא מבוטלים בכך שהתובע והאשה לא ימשיכו לגור תחת קורת גג אחת כאשר ממילא דמי השכירות בסך של 160 דולר לחודש קוזזו מחיוב דמי המזונות אשר התובע היה חייב בתשלומם לאשה. 13. התובע טוען, כאמור, כי בתאריך 3/2/94 הסכים העיתונאי דב אריאלי לקנות את הדירה בסך 170,000 דולר וכי הנתבע טירפד את מכירת הדירה לקונה הפוטנציאלי בשל איבה אישית שהיתה לנתבע עם מר דב אריאלי. עוד טוען התובע, כי מאחר ובתאריך 3/2/94 שוויו של הסך של 170,000 דולר בשקלים היה 503,540 ₪ ואילו ביום פיטוריו של הנתבע היה הסכום שווה ל-635,298 ₪, זכאי התובע לקבלת הסך של 131,758 ₪ המהווים הפרשי הצמדה. לא ראיתי לקבל טענת התובע. ראשית, כעולה מפסק דינה של כב' השופטת שטמר היתה לגרושתו של התובע זכות קדימה לרכישת הדירה ואף התובע אישר בעדותו (עמ' 24 לפרוטוקול הדיון) כי גרושתו של התובע הציעה לרכוש את חלקו של התובע בדירה תוך העמדת מחיר הדירה על סך של 200,000 דולר. מכאן, ומששאיפה לגיטימית היא למכור את הדירה במחיר המקסימלי, איני רואה דופי בכך שהנתבע לא מיהר לאשר את מכירת הדירה למר דב אריאלי אשר הציע, כאמור, מחיר נמוך מהמחיר שהציעה גרושתו של התובע בטרם חזרה בה מהצעת המחיר, מה גם שהליך המכירה היה כפוף לזכות ראשונים שהיתה לגרושה ועל כן להסכמתה למכירת הדירה למר דב אריאלי. זאת ועוד, בפועל נמכרה הדירה לגרושתו של התובע במחיר של 170,000 דולר חרף הסיכון המובנה שהיה בדירה לנוכח העובדה שהדירה לא היתה רשומה על שם התובע והאשה בלשכת רישום המקרקעין עקב חובות שהותיר אחריו הקבלן אשר ברח מן הארץ. בפועל עם מכירת הדירה לאשה לא נחשף התובע עוד לתביעות עתידיות בגין עסקת המכירה גם אם היה רישום הדירה נתקל בקשיים משפטיים שעה שהתובע והאשה יכולים היו להיחשף לתביעות באם היתה הדירה נמכרת לקונה אחר והיו מתגלים קשיים ברישום בלשכת רישום המקרקעין. עוד אציין, כי הנזק הנתבע על-ידי התובע הינו למעשה הפרשי הצמדה המחושבים על ידו מיום 3/2/94 ועד לפיטוריו של הנתבע מיצוגו של התובע, אולם בפועל הדירה נמכרה במחיר דולרי של 170,000 דולר כך שאין הפרשי ההצמדה הנטענים מבטאים את הנזק הראוי אשר התובע יכול לטעון לו כתוצאה מהעיכוב במכירת הדירה ושעה שהתובע אינו מציג תחשיב אשר יכול היה לבטא את נזקיו אם היו כאלה. זאת ועוד, בפועל פיטר התובע את הנתבע מיצוגו עוד טרם מכירת הדירה והליכי המכירה בפועל הושלמו על-ידי עו"ד דואק אליו פנה התובע לשם ייצוגו. מכאן שלא ניתן לייחס לנתבע אחריות בגין מכירת הדירה אשר נעשתה על-ידי עו"ד דואק, בפרט שעה שלתובע אף טענות קשות ביותר כלפי עו"ד דואק לפיהן קיבל עו"ד דואק כספים מעו"ד שוורץ על מנת שהדירה תימכר לאשה במחיר זול יותר (ראה עמ' 25 לפרוטוקול הדיון). 14. כן לא ראיתי לקבל את טענתו של התובע לפיה התרשל הנתבע עת שעיכב את העברת התשלום בגין חוות דעת שמאית שניתנה על-ידי משרד התיווך אנגלו סכסון ביחס לשווי הדירה של התובע והאשה. מהדיון שהתקיים בפני כב' השופטת שטמר ומהחלטתה מיום 14/12/93 עולה כי הנתבע, ששימש אותה עת כבא כוחו של התובע, ביקש להשתחרר ממסקנותיה של חוות הדעת השמאית הן לנוכח מימצאיה והן בשל חשד שעלה לפיו משרד התיווך פעל כשלוחה של האשה ולא מטעם ביהמ"ש. לכן עיכוב התשלום בגין חוות הדעת מנימוקים אלה או אחרים היה סביר ונועד לקדם אינטרסים שהיו אותה עת לתובע. על כן, ומאחר והתובע לא הצביע על נזקים שנגרמו בעקבות עיכוב תשלום חוות הדעת של אנגלו סכסון, לא ראיתי, כאמור, לקבל טענתו זו של התובע. 15. לא ראיתי גם לקבל את טענת התובע לעניין זכאותו להשבת שכר טרחה ששולם על ידו לעו"ד דואק. בפסק הבוררות שניתן על-ידי כב' הבורר עו"ד עקיבא בן חיים נקבע שכר טרחתו של הנתבע עד להפסקת פעילותו אשר הופסקה עם פיטוריו עוד טרם השלמת הליכי כינוס הנכסים ובפועל כעולה מפסק דינו של כב' הבורר עו"ד עקיבא בן חיים לא נפסק לנתבע שכר טרחה עבור הליכי הכינוס אשר ממילא היה התובע נדרש לשלם בגינם, בין אם לנתבע ובין אם לעו"ד אחר. סוף דבר: 16. לאור כל האמור ראיתי, איפוא, לדחות את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. גירושיןרשלנות מקצועיתרשלנות