פסק דין בפני תביעה כספית שהגיש התובע כנגד מוסך ארז פרטיות בע"מ (להלן: "הנתבעת") על סך 28,193 ₪. התובע הינו בעלים של רכב מסוג הונדה סיוויק, שנת ייצור 2001 (להלן: "הרכב"). הנתבעת מנהלת מוסך מורשה לרכבי הונדה ועוסקת בתיקונים שונים לרבות תיקוני פחחות, צבע ומכונאות. ביום 9.9.01, רכבו של התובע היה מעורב בתאונת דרכים במהלכה נפגע הרכב בחזית ימנית ולאורך הדופן השמאלית. ביום 10.9.01, בעקבות התאונה האמורה, הובא הרכב, לשם תיקונו, למוסך הנתבעת. הנתבעת ביצעה תיקונים ברכב וביום 15.10.01, בסיום התיקון, שוחרר הרכב מהמוסך ונמסר לתובע. דיון: התובע טוען כי במהלך התיקון שבוצע על ידי הנתבעת נוספו לרכב נזקי פח בדלת השמאלית קדמית ובגג הרכב מימין; כן טוען התובע כי חלק מהתיקונים תוקנו על ידי הנתבעת באופן רשלני. התובע עותר לפיצוי על נזקיו, לרבות פיצוי בשל משך התיקון שהתארך, ירידת ערך, הוצאות ועוגמת נפש. הנתבעת מכחישה טענות התובע אחת לאחת. מטעם התביעה העידו התובע, השמאי דן וולף שבדק את הרכב לאחר תאונת הדרכים, מטעם חברת הביטוח מבטחת הרכב, והשמאי בועז מוגילבקין אשר בדק את הרכב לבקשת התובע לגבי הנזקים, אשר נגרמו,לטענת התובע, בעקבות התיקון אצל הנתבעת. מטעם הנתבעת העיד מנהלה וכן העיד האחראי על החלפים בנתבעת. לאחר שמיעת הראיות, עיון במסמכים ובסיכומי הצדדים, מצאתי לקבוע כדלקמן: א. נזק הפח בגג הרכב: השמאי מר וולף, ראה את הרכב בעת כניסתו למוסך וציין כי הרכב היה ללא הפגיעות בגג. בנסיבות אלה, ולפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין הנזק בגג הרכב. המחלוקת בין הצדדים בדבר מקורו של הנזק, האם מקורו כתוצאה מנפילת הרכב ממתקן הרמה, או ממקור אחר, אינה רלוונטית שכן, משקבעתי כי הרכב נכנס למוסך ללא הפגם וכי הפגם ארע במהלך שהותו במוסך, עובר נטל ההוכחה לנתבעת להוכיח את סיבת הנזק והעדר אחריות מטעמה לגרימתו. הנתבעת לא הרימה הנטל אף שהיה בידה להזמין את קבלן המשנה האחראי מטעמה לפחחות הרכב, כדי שיעיד על תיקון הפח שביצע. במהלך עדותו של מר וולף, העריך המומחה את עלות תיקון הפח בגג הרכב בסך 1,200 ₪. לסך האמור יש להוסיף מע"מ. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע בתשלום הסך 1,200 ₪ בתוספת מע"מ. ב. הנזק בדלת השמאלית קדמית: התובע הינו העד היחיד אשר טען לכיפוף הפח בדלת השמאלית קדמית, שלא עקב התאונה. עדותו של התובע היתה בלתי ברורה ותמיהות עלו בעדותו כשלא הצליח להבהיר ולתאר את הנזק לפח באיזה אופן מצא את הכיפוף בפח. לא זו אף זו, עפ"י הראיות, הפגם בפח תוקן על ידי הנתבעת במהלך התיקון שבוצע בכל הצד השמאלי שנפגע, עקב התאונה. בנסיבות אלה, מצאתי לדחות עתירתו של התובע לפיצוי. ג. כשלים בהיגוי: התובע טוען לבעיות היגוי של הרכב להם התוודע, כטענתו, מיד שנמסר הרכב לרשותו לאחר התיקון. לטענת התובע, בשל חוסר ידע של הנתבעת, נאלץ לתקן את ההגה במקום אחר ולא אצל הנתבעת. תחילה ובאופן סתום ביקש התובע לא למסור היכן תיקן את הפגם, בהמשך התרצה ומסר כי ההגה תוקן במוסך אנטר בצ'ק פוסט (עמ' 19 לפרוטוקול). התובע לא הציג קבלה בגין התיקון ואף לא העיד על עלות התיקון. זאת ועוד, התובע, במסגרת ניהול ענייניו, פנה ביום 25.12.01 במכתב תלונה כנגד הנתבעת למנכ"ל הונדה, וכך תיאר את הכשל האמור: "אי לכך ההגה עדיין לא טופל כראוי, מושך קשות ומהווה סכנה בנהיגה". ברם, הפגם תוקן רק כעבור 10 חודשים, כטענת התובע. בנסיבות אלה, ולאחר עיון בעדות התובע ואופן מסירת העדות מצאתי שלא לקבל תביעתו לפיצוי בגין בעיית ההיגוי. לא ראיתי להכיר בפגם אשר למרות שמהווה סכנה בנהיגה, כהגדרת התובע, לא תוקן אלא כעבור 10 חודשים. מועד התיקון של ההגה מצביע, בהעדר ראיה אחרת, לרבות ראיה על עצם התיקון, כי הפגם ארע מאוחר לתיקון אצל הנתבעת. בנסיבות דנן, אני קובעת כי הנזק לא הוכח ואף לא הוכח עלות התיקון; על כן התביעה בראש נזק זה נדחית. ד. נזקים נוספים כמפורט בחוו"ד מר בועז מוגילבקין: התובע צירף, כתמיכה לתביעתו, חוו"ד שהוכנה על ידי השמאי בועז מוגילבקין. המומחה בהגינותו חזר כמה פעמים במהלך העדות ואמר כי חוו"ד שהכין מתארת נזקים ברכב אך לא קובעת קשר סיבתי בין עבודת הנתבעת לנזקים. וכעדותו בעמ' 5, כהאי לישנא: ..."אני לא התבקשתי לערוך שחזור של הנזקים, על מנת להתאים מה כן היה מהתאונה ומה לא היה מהתאונה. התבקשתי לבדוק פגמים שנשארו ברכב בזמן בדיקתי"... יצויין כי חוו"ד המומחה ניתנה ביום 25.1.02 ואילו התיקון במוסך הנתבעת הסתיים ביום 15.10.01; בין לבין נסע התובע ברכב, דבר שיש בו כדי להפחית ממשקל חוות הדעת, ככל שהתיימרה לקבוע קשר בין הפגמים הנטענים לבין עבודת התיקון של הנתבעת. זאת ועוד, הרכב, כאמור תוקן על ידי הנתבעת ונמסר לתובע באישור עד התביעה, השמאי דן וולף. בנסיבות אלה, היה מצופה כי מר וולף שהוזמן על ידי התובע, כעד מטעמו, הוא אשר יעיד על פגמים שנותרו ברכב חרף התיקון וזאת בשל תיקון רשלני. מר וולף שראה את הרכב לפני התיקון ומיד לאחריו, הוזמן כעד תביעה על ידי התובע, אך לא נשאל על ידי התובע ולא עומת עם טרוניותיו בדבר תיקון בלתי ראוי, שבוצע במוסך הנתבעת. בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובע כשל בהוכחת תביעתו לפיצוי בגין פגמים בעבודת הנתבעת. שתיקתו של עד התביעה, המומחה וולף, מחזקת את הטענה להעדר פגמים. למעלה מן הנדרש, אוסיף כי מעיון בחוו"ד מוגילבקין מצאתי קביעות, הסותרות טענותיו של התובע העותר לייחס לנתבעת רשלנות בביצוע התיקונים ברכבו, ואפנה לחוו"ד שם נאמר: "על סמך ממצאי כמפורט לעיל, ניתן לקבוע שהמכונית לא תוקנה במומחיות מקסימלית"... הביטוי בו בחר המומחה, קרי "מומחיות מקסימלית", אינה מקימה תשתית לטענת רשלנות, הנטענת כלפי הנתבעת. מדברי המומחה מטעם התובע ניתן להסיק כי המומחה סבור שמומחיות סבירה, שאינה מקסימלית, התקיימה, ומכאן שאין להסיק על קיומה של רשלנות. זאת ועוד, התובע במסגרת ראיותיו להוכחת הנזקים הנטענים, צירף חשבונית של מוסך המיישרים, אלא שעיון במסמך שהוגש מעלה כי במוסך המיישרים בוצע תיקון גם בכנף אחורי ימני, מוקד שכלל לא ניזוק בתאונה וכפועל יוצא לא באחריות הנתבעת. דא עקא, כי עצם הגשת החשבונית גורעת ממשקל טענות התובע, עת בחר לתבוע נזקים שלית מאן דפליג אינם קשורים לנתבעת, ביחד ובנוסף למסכת תביעותיו. אשר על כן, אני קובעת כי אין מקום לפיצוי התובע בגין נזקים המפורטים בחוו"ד מוגילבקין, שנטענו ללא ביסוס ראייתי מתאים, כקביעתי לעיל. ה. התארכות משך התיקון: התובע במשך תקופה של 31 יום נסע ברכב שכור, עת רכבו שהה במוסך. כעולה מעדות התובע, חברת הביטוח אישרה לתובע פיצוי עבור 10 ימים מתוך התקופה הנזכרת. הנתבעת הוסיפה לתובע פיצוי עבור 5 ימים נוספים. חברת הביטוח הכירה בצורך בשכירת רכב חלופי למשך 10 ימים ובכך יש חיזוק לטענת התובע כי זמן תיקון הרכב הוקצב למשך כ - 10 ימים. הנתבעת אינה מכחישה את משך הטיפול הארוך ואת התקופה שנקבעה על ידי שמאי חברת הביטוח, כאמור, אך מנהלה מציין כי התקופה שאושרה על ידי מר וולף אינה תקופה ריאלית, מבחינת התהליכים המתקיימים במוסך (ר' סעיף 13 לתצהיר). הנתבעת מודה, כך אני קובעת, כי משך התיקון התארך והפיצוי שניתן לתובע עבור 5 ימים, יש בו כדי ראשית הודאה. ודוק, הנתבעת לא פירטה מדוע התיקון לא התבצע במסגרת התקופה שאושרה על ידי השמאי אף לא בתוספת זמן של 30%, מלבד אמירות בעלמא לעיכובים בשל חגים ובשל עיכוב באספקת החלפים. עדויות מנהל הנתבעת ומנהל מחסן החלפים, לא היה בהם כדי להוכיח דבר מלבד אמירות כלליות וסתמיות, שנמצאו בסופן של העדויות ללא תמיכה ראייתית כלשהיא. בנסיבות אלה, מצאתי להורות על פיצוי התובע עבור יתרת התקופה בה נסע ברכב שכור בעקבות התארכות משך התיקון, בסך 1,738 ₪. סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת בפיצוי התובע בראשי נזק, כדלקמן: א. הנתבעת תפצה את התובע בסך 1,200 ₪ בתוספת מע"מ. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן העדות על ידי המומחה מר וולף ועד התשלום המלא בפועל. ב. הנתבעת תפצה את התובע בסך של 1,738 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. ג. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין הוצאות ועוגמת נפש בסך כולל של 750 ₪. לאור העובדה כי התביעה התקבלה בחלקה, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות התובע בסך כולל של 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ ומע"מ. מוסך