פסק דין רקע: חברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ, (להלן: "הנתבעת"), הינה ספק הגז בדירת התובעת. קרלוס חואן בדויה (להלן: "נתבע 2"), הינו מתקין גז מטעם נתבעת. ענתבי ניסים, (להלן: "נתבע 3"), מנהל את סניף הנתבעת. התובעת,הינה בעלת דירה, אשר מאז שנת 1980, מותקן בביתה גז לחימום מים ולחימום הדירה, (להלן: "מערכת הגז"), אשר נקנה מחברת "אקלים 2000, והיא זו הנותנת שרות שנתי ושוטף מאז נקנה, ועד לאירועים נשוא התביעה דנא. ביום 19.12.02, ניתקו הנתבעים את בית התובעת מהספקת הגז. באותו היום, חוברה מערכת הגז לדירת התובעת. ביום 5.1.03, ניתקו הנתבעים בשנית את דירתה של הנתבעת מהספקת הגז. ביום 7.1.03, חוברה מחדש דירת התובעת, למערכת הגז. טענת התובעת: מערכת הגז אשר בביתה, עברה, לטענתה, טיפול ובדיקה כללית כ- חודש לפני מועד הניתוק הראשון בידי הנתבעים. ניתוק הגז מבית התובעת בפעם הראשונה: ביום הניתוק הראשון, 19.12.02, לא הייתה התובעת, לטענתה, בביתה. הנתבעת, ניתקה בו במקום, את הדירה ממערכת הגז, מבלי שהודיעה, על כך, לאיש. לטענת התובעת, לא הייתה כל הצדקה לנתק את דירתה ממערכת הגז, ולהפחידה באיומי ניתוק מהגז לאחר חיבור מערכת הגז, מחדש לביתה. (ראה סעיף ד (1) לסיכומי התובעת). ניתוק הגז מבית התובעת בפעם השנייה: הניתוק השני, ביום 5.1.03, שבוצע לאחר 22 שנים, בהן הנתבעת, שהתקינה את המערכת, סיפקה גז לדירה, היה בלתי ראוי, בלתי צודק, ובלתי חוקי. לשיטתה, ניתוק זה, נעשה על ידי הנתבעים בעזות מצח, ללא שום הצדקה, בשרירות לב והווה, משום פגיעה בכבודה של התובעת כאדם, התעמרות וזלזול בה. (ראה סעיפים 16 ו-ג, 2ד (2) לסיכומי התובעת). לטענתה, נתבעים 1, 2 ו-3, אחראים אחריות ישירה לעוולות שנגרמו לתובעת. נתבעת 1 אחראית גם אחריות שילוחית, למעשיהם של נתבעים 2 ו-3. הפיצויים: לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעים לשלם לה: - 50,000 ₪ בגין הזלזול וההתעמרות בה, הרוגז ועוגמת הנפש, שנגרמו לה, על ידי הנתבעים. (ראה סעיף ה (1) לסיכומי התובעת). - 630 ₪, בגין תשלום התובעת לנתבעים, עבור תיקונים ודמי חיבור, אשר נגבו ממנה, לשיטתה, בעושק. (ראה סעיף 14 ה לכתב התביעה וסעיף ה (2) לסיכומי התובעת). - 335 ₪ בגין הנזק שנגרם לה עקב תיקון הפריצה של דלת חדר המונים על ידי נתבע 2. (ראה סעיף ה (3) לסיכומי התובעת). - 2,937 ₪ הוצאות משפטיות, הוצאות משפט ושכר טרחת עוה"ד. (ראה סעיף ה (4) לסיכומי התובעת). טענת הנתבעים: בשנים האחרונות, הוכנסו דרישות חדשות, שונות ונוספות בתקן 158, אשר בעקבותיהן, היה צורך לבצע שינויים במערכת הגז. (ראה סעיף 17 לסיכומי הנתבעים וסעיף 14 לתצהיר נתבע 3). הנתבעת, מוצאת עצמה, לעיתים, נאלצת לנתק צרכנים מהספקת הגז, כשמתגלה כי מערכת הגז בביתם אינה בטיחותית ו/או בדירות, אשר אינן מאפשרות את ביצוע הבדיקות הנחוצות במערכת הגז. (ראה סעיפים 15, ו-22 לסיכומי הנתבעים וסעיף 2 לתצהיר נתבע 3). על כן, בגלל התובעת עצמה, וחוסר שיתוף הפעולה עם הנתבעים, היה צורך לנתק את הגז בדירתה. (ראה סעיף 80 לסיכומי הנתבעים). לעניין חיובם האישי של נתבע 2 ו-נתבע 3, בתביעה דנא, טוענים הנתבעים, כי נתבעים אלו פעלו על פי הנחיות של הנתבעת , ובשמה, ועל כן, אין לחייבם באופן אישי. (ראה סעיף 77 לסיכומי הנתבעים). להלן השתלשלות העניינים לשיטתם של הנתבעים: ניתוק הגז בדירת התובעת בפעם הראשונה: ביום 19.12.02, הגיע נתבע 2, לבית התובעת, לאחר תאום מראש עמה, אך הוא נענה בסירוב מוחלט לפתיחת הדלת וביצוע הבדיקות החיוניות. (ראה סעיף 18 ו-19 לסיכומי הנתבעים וסעיף 2 ו- 3 לתצהיר נתבע 2). נוהלי הנתבעת, קובעים כי במקרה כזה יבוצע ניתוק גז. (ראה סעיף 20.4 לסיכומי הנתבעים). תוך פחות משעה, ממועד פנייתה של התובעת, ולאחר שהודיעה, על נכונותה לביצוע הבדיקות במערכת הגז בביתה, חובר הגז מחדש על ידי נתבע 2. (ראה סעיף 6 לתצהיר נתבע 2, סעיף 7 לתצהיר נתבע 3, סעיף 23 לסיכומי הנתבעים). ניתוק הגז בדירת התובעת בפעם השנייה: נתבע 2, ביצע בבית התובעת, בדיקה של מערכת הגז, על פי הוראות תקן 158 במהלך בדיקה זו, נתגלו שני ליקויים, הדורשים תיקון על פי דרישות התקן. (ראה סעיף 28 לסיכומי הנתבעים). לאחר סירובה של התובעת, לאפשר לטכנאי לבצע חלק מהתיקונים במקום, ולאחר דין ודברים בין התובעת לטכנאי, שבסופם השאיר הטכנאי בידי התובעת, העתק מטפסי בדיקה, בו מפורטים הליקויים הדורשים תיקון תוך שבועיים, ולאחר שהתנהלו מספר שיחות טלפון בין ב"כ של התובעת לנתבעת 3, נותקה הספקת הגז לבית התובעת, לאחר 16 ימים, וחודשה כעבור יומיים, מיד עם תיקון הלקויים. (ראה סעיפים 24 - 62 לסיכומי הנתבעים). לשיטתם, התובעת לא תמכה טענותיה, בחוות דעת מומחה של מתקין גז מוסמך, ולכן, אין בידה לסתור את קביעותיהם המקצועיות של הנתבעים. (ראה סעיף 26 לסיכומי הנתבעים). העובדה, לטענתם, שהתובעת רכשה מכשיר הסקה חדש, בעל ארובה כפולה, בטוח יותר הפותר בעיות מיקום ואוורור, אף לשיטתה, יש בכך הודאה כי היא מכירה בבעיה שהייתה וכי היה צורך לפותרה. (ראה סעיף 69 לסיכומי הנתבעים). לעניין הפיצויים: לעניין טענת התובעת בדבר זלזול הנתבעים, והתעמרותם בה, טוענים הנתבעים, כי התובעת היא זו שהפגינה כוחניות כלפי הנתבעים, תוך שהיא מנסה לחייבם לספק גז בניגוד לשיפוטם ולדרישות החוק. (ראה סעיף 72 לסיכומי הנתבעים). לעניין ארון המונים, טוענים הנתבעים, כי ארון נעול מהווה סכנה בטיחותית, ובכל מקרה היה צורך לפותחו. התובעת לא הוכיחה, כי עלות פתיחת המנעול או תיקונו על ידי מנעולן, היתה זולה יותר מהנזק לו היא טוענת. (ראה 63 לסיכומי הנתבעים וסעיף 18 לתצהיר נתבע 2). לעניין שאר הנזקים, להם טוענת התובעת, טוענים הנתבעים, כי לא הציגה, התובעת, כל ראיות או חשבוניות להוצאות או לנזקים שנגרמו לה, בגין ניתוק הגז בדירתה. (ראה סעיף 74 לסיכומי הנתבעים). לעניין, חיוב הנתבעת בעלויות ביצוע התיקונים במערכת הגז של התובעת, מדובר, לשיטת הנתבעים, במערכת אשר הינה בבעלות התובעת ובאחריותה. לא הנתבעים, לשיטתם, גרמו לליקויים במערכת הגז של התובעת, אלא, דרישות התקנים המשתנים, המצריכים שינויים במערכת הגז מעת לעת. (ראה סעיף 78 לסיכומי הנתבעים). מכאן, לשיטתם, משנמצאו הנתבעים במצב שהיה מסכן התובעת וסביבתה, באשמת התובעת, תוך הטלת אחריות כבדה, לרבות פלילית ואזרחית על הנתבעים, פעלו הנתבעים מתוך שיקולים מקצועיים גרידא, על פי חובתם ואמונתם, ועל פי הוראות הדין. (ראה סעיפים 84 ו-86 לסיכומי הנתבעים). דיון: הספקת הגז מהווה מרכיב חשוב באיכות החיים בעידן המודרני וקשה כיום לחשוב על החיים בלעדיו. אין זה שירות מותרות המסופק למתי-מעט שאז אולי ניתן היה לחשוב כי סביר להטיל גם עליהם לנקוט באמצעים משלהם כדי להתגונן מפני סיכונים. לכן, חברות הגז ממלאות תפקיד שאין ערוך לו, בחשיבות הבקרה הבטיחותית במשק הישראלי. חובותיהן של חברות הגז מוסדרות בחוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט - 1989, ופעולותיהן נתונות לפיקוח ציבורי קפדני על פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957. על הנתבעים מוטלת חובה סטטוטורית לבצע בדיקות תקינות התנור מכוח צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הבטחת אספקה של גפ"מ) תשמ"ט- 1989 הקובע בס' 7: "לא יספק גז גפ"מ (גז פחמני מעובה, נ.ג.) אלא לאחר שוידא שאין בשימוש במתקן משום סכנה לאדם או לרכוש וכי נתקיימו תנאי הבטיחות לפי כל חיקוק". גם הפסיקה הכירה בסיכונים הצפויים מסוג גז זה. כב' השופט גולדברג עמד על כך בע"א 410/83 פטרולגז חברת הגז הישראלית 1969 בע"מ נ' קאסרו מ (1), בעמ' 512-513. סבורה אני, כי את דבר קיומם של הסיכונים האלה אין עוד צורך להוכיח. הם בגדר ידיעה שיפוטית. מטבע הסיכונים, חברה מסחרית המספקת גז ללקוחותיה חייבת בנקיטת אמצעי זהירות מיוחדים, מעבר למקובל באספקת שירותים או מצרכים אחרים, כדי להבטיח את שלומם של הלקוחות-הצרכנים לבל ייפגעו. יש להבחין בין טיפול המבוצע באופן תקופתי, על ידי חברת אקלים 2000, לבין בדיקה על פי תקן 158 נספח ד, בדיקה המתבצעת על ידי הנתבעות. דרישות תקן ישראלי 158 תקן 158, (להלן: "התקן"), מתיר התקנת מכשיר צורך גז רק במקום בו ישנו סידור נאות המבטיח את פיזור הגז והוצאתו אל אוויר החוץ בשעת דליפה. (סעיף 503.1 לתקן). על פי נספח ב' לתקן, קיימת חובה מפורשת על חברת הגז לערוך בדיקות תקופתיות ולמלא דו"ח בדיקה. תקן 158 הוא בגדר של הנחייה לכללי הזהירות הבסיסיים, שעל חברות הגז לעמוד בהן, מבלי קביעת מסגרת סגורה, המונעת הוצאת כללים נוספים, בנסיבות עניין כזה או אחר. בתפ 91 / 3034, (השלום ירושלים), מדינת ישראל נ' פז-גז חברה לשיווק בעמ נו (4) 29, קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה, כי המדובר בדרישות מינימום, שלעתים אינן עונות אף למינימום ההכרחי. כבוד השופט קמא בתא 96 / 1751, (מחוזי ירושלים), דבורה גרוס נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ, עמוד 13 אומר, לענייננו, כדלקמן: "בשרשרת הגורמים האחראים להתקנת מכשירי חימום ביתיים צורכי גז והפעלתם, הבטחת תקינות ההפעלה ומניעת הסיכונים והספקת הגז למכשירים - ספק הגז הוא החוליה החזקה והאחראית המחזיקה את כל החוליות האחרות בשרשרת, וגוררת אותם אחריה. בדיקה תקופתית של כל מכשיר מסוכן הוא תנאי יסודי להפעלתו. כמו שאין להרשות נהיגה ברכב שאין עליו "תעודת כשירות" בעקבות בדיקה שנתית, כך אין להרשות הספקת גז כדי למנוע הפעלת מכשיר צורך גז אלא אם נעשתה בדיקה תקופתית, לפחות שנתית... בשל עמידת ספק הגז בראש "שרשרת הפיקוד" - מוטלת עליו החובה לדאוג לאלה, גם בהעדר דין מפורש, וזאת מכוח חובת הזהירות המושגית שחלה עליו בכלל, וחוברת הזהירות הקונקרטית בכל מקרה לעצמו." מדובר במערכת אשר הינה בבעלות התובעת ובאחריותה. על הנתבעים חלה חובה להבטיח את בטיחות התקנתו של התנור ובטיחות פעולתו בבית צרכניה, בטרם תספק לה שירות גז. בתפ 91 / 3034, שהובא לעיל, פורטו חובותיה של חברות הגז כדלקמן: "הנאשמת, כחברה המספקת גז, מופקדת על מתן שירות חיוני לציבור הרחב. ככזו, היא חבה חובת זהירות מיוחדת לבצע את תפקידה בלא לסכן את בני הציבור. חובה זו מקבלת משנה תוקף וחומרה משמדובר בעיסוק ב"דבר מסוכן" ובמתן "שירות מסוכן"... מאפיינים אלה של מתן השירות צריכים לעמוד לנגד עיני החברה באופן מתמיד ולהכתיב את נוהלי פעולתה, ובידיה היכולת והמשאבים להתמודד עם חובת הזהירות המוגברת החלה עליה, לאור הסיכונים הנלווים לפעילותה". ובהמשך נאמר: "...עליה להבטיח, ראשית כי יעשה כל הנדרש על מנת למנוע תקלה אפשרית במערכת העלולה להיות מלווה בסיכונים לבריאות ולחיים, ושנית, להבטיח, כי גם אם תתרחש תקלה, תנאי ההתקנה של המערכת יהיו כאלה, שיבטיחו כי הסיכון לא יתממש... בנסיבות העניין שלפנינו, אמצעי הזהירות שחברת הגז חבה כלפי לקוחותיה הם מוגברים במיוחד. הדבר נובע מאלה: ראשית, המדובר בעיסוק בגז, שהוא דבר מסוכן ומעצם טיבו מחייב טיפול זהיר וקפדני במיוחד כדי למנוע פגיעה בגוף ובחיי אדם. שנית, מדובר בסיכונים, שאינם תמיד ידועים וברורים לעינו של הצרכן, וההגנה מפניהם מחייבת מידה של ידע מקצועי. לעיתים קרובות הצרכן חסר ידע ואמצעים להתמודד עם סיכונים כאלה בכוחות עצמו. על מספק השירות לגונן עליו ולהבטיח אותו גם מפני קוצר הידע וחסר -האמצעים האופייניים למצבו של הצרכן...יתר על כן, הצרכן בוטח במספק השירות, כי ידאג לאמצעי בטיחות מינימאליים להגנתו." ומן הכלל אל הפרט. אדון בטענות אחת לאחת: לעניין הניתוק הראשון: הנתבעת שלחה איש מקצוע מטעמה, את נתבע 2, על מנת לבדוק את בטיחות המערכת ותפקודה, כפי שמחייב אותה התקן המעקב בטיחותי. בדיקת מיקום המערכת, התאמתה של הארובה לתקן, ובדיקת פתחי אוורור, הן חלק מהבדיקות הנדרשות, כדי להתגונן מפני תקלות אפשריות. לאחר שנדחה, נתבע 2, ולא נפתחה בפניו הדלת, צלצל, באותו המעמד, לדירת התובעת, וגם אז נענה בשלילה לפתיחת הדלת. לאחר שיחה עם נתבע 3, נותק הגז מדירת התובעת מבלי לפרק את המונה (ראה סעיף 4 לתצהיר נתבע 2 וסעיף 6 לתצהיר נתבע 3). מיד עם קבלת תלונתה של התובעת, חזר נתבע 2 לדירת התובעת, חיבר את הגז לדירתה, וביצע בדיקת מערכת הגז, על פי הוראות התקן. (ראה סעיף 8 לתצהיר נתבע 2). לאור בדיקתו, של נתבע 2, הגיע הוא למסקנה, כי יש לעשות תיקונים על מנת למנוע פגיעה בחיי אדם, במקרה של תקלה, שקשה לצפותה. (ראה סעיף 8-14 לתצהיר נתבע 2). לאור האמור עד כאן, ,נראה כי הנתבעים נהגו כפי שמחייבים נוהלי החברה, ועל כן, לא מצאתי פגם במעשי הנתבעות ביחס לניתוק דירת התובעת, ממערכת הגז. לעניין הניתוק השני: לעניין האוורור, טוענת התובעת, כי תנאי האוורור במרפסת האמבטיה הם בסדר גמור, וכי לא הוצעה לה כפתרון בעיית האוורור את החלופה של "תקיעת בורג" (ראה סעיף 5 (ג) לסיכומי התובעת וסעיף ה לתצהירי התובעת). לעניין מתקן החימום, טוענת התובעת, כי חברת אקלים 2000, נתנה, לאחר בדיקה, אישור על תקינותו. (ראה סעיף 5 (ב) ו-(ג) לתצהיר התובעת). לעומתה, טוען נתבע 2, כי בדיקתו בעניין פתחי האוורור העלתה ליקוי מהותי ומסוכן ביותר, אשר הוא כשלעצמו דורש את ניתוק מערכת הגז מדירת התובעת, היות ואינו עומד בדרישות התקן. (ראה סעיף 15 לתצהיר נתבע 2). לעניין מתקן החימום, טוען נתבע 2, אין הארובה עומדת בסעיף 3 לדרישות התקן, ובעבר, לאור שינוי בדרישות התקן, התקינו הנתבעים, לשיטתם, בבית התובעת, גלאי CO. (ראה סעיף 14 לתצהיר נתבע 2). דרישות התקנים המשתנים, אשר מצריכים שינויים במערכת הגז מעת לעת, גרמו לצורך לשנות ותקן את מערכת הגז של התובעת. לכן, אני מצרה על כך כי, לאור תצהירה של התובעת, לא נעשתה בשנים האחרונות, בדיקה תקופתית, על ידי הנתבעים, עד לאירוע, נשוא תביעה זו. (ראה תצהירה של התובעת סעיף 22 (3)). לעניין נשוא התביעה דנא, מצאתי, לאור תצהיריהם של הצדדים, כי נתבע 2 הציע לתובעת את הפתרון של הוצאת שני שלבים מהתריס, אשר יבטיח כי יהיה במקום פתח אוורור קבוע, פתרון, לו סירבה התובעת, למרות, שלא היה כרוך בהוצאת כסף. (ראה סעיף ה (1) לתצהיר התובעת). לעניין החלופה השנייה, לפתרון בעיית האוורור, לה טוען נתבע 2, על ידי "תקיעת בורג", גם פתרון זה אינו אופטימלי והפתרון היסודי שביצעה התובעת, טיפול יסודי במערכת הגז, עדיף פי כמה. לכן, מרגע שלדעתו המקצועית, של נתבע 2, התגלה כי פתחי האוורור אינם עומדים כקבוע בתיקון החדש לתקן, וכי התובעת, אינה מוכנה לתקן ליקוי זה, היה על הנתבעים החובה, ולו מסיבה זו, לנתק את הספקת הגז לדירת התובעת. לעניין מתקן החימום, מצאתי כי הנתבעים בקשו להחיל על הארובה את ההוראות שנקבעו בתקן 158 ביחס למכשירי הסקה, קרי - הארובה אינה מסתיימת בצורה אנכית. התובעת, בניגוד לדעתו של נתבע 2 המקצועי, לא ראתה נחיצות בתיקונו. (ראה סעיף 5 (ב) ו-(ג) לתצהיר התובעת). אני קובעת כי, חוות דעתו המקצועית של נתבע 2, עדיפה וגוברת. ברי, כי נתבע 2 יודע על הסיכונים הכרוכים בארובות בלתי תקינות, בהעדר אוורור ותנאי בטיחות אחרים. לו הייתה התובעת משתפת פעולה עם הנתבעים, לא היה צורך לנתקה ממערכת הגז. מצאתי כי הנתבעים, העמידו את התובעת על הצורך בתיקונים הנ"ל, על מנת למנוע נזק וסכנה לה ולסובבים אותה, השקיעו מאמץ בניסיונם לשכנע את התובעת לערוך את השינויים המחייבים, תוך העמדת דרישה חד-משמעית לתיקון הדרוש, ותוך פיקוח כראוי על יישום דרישה זו. בפסק דין 3034/91 הנ"ל, נדון מקרה מצער דומה, בו קיפחה תינוקת כבת שלוש שנים את חייה כתוצאה מדליפת גז מתנור דומה לתנור נשוא תביעה זו. באותו מקרה כותב ביהמ"ש: "...במכשירים יוצרי סיכון בהפעלתם, חב היצרן, היבואן, המשווק והספק בהבאת הסיכונים לעיני הרוכש ולידיעת הצרכן. בין השאר, מוטלת חובה על היבואן והמשווק, כמו בענייננו, להזהיר, להתריע ולדאוג לקיום הוראות היצרן, בדרך סבירה המובנת לרוכש. אחד הדברים החשובים בעניין זה הוא, כי ההתקנה תתבצע לפי הוראות היצרן ולפי דרישות התקן - על ידי בעל מקצוע מוסמך ומיומן. אין מדובר ב"מוצר מדף" שכל המבקש לרכשו יבוא וייטול, ומכאן ואילך האחריות מוטלת על הרוכש, אלא במוצר שמוכרו חב למינימום של חובת זהירות כלפי הרוכש הקונקרטי. "המינימום" הזה הוא, למצער, הזהרה מפני הסיכונים הכרוכים במכשיר, בהתקנתו בצורה לקויה, באביזריו (ארובה) במיקומו הנכון והבטוח, ובעיקר בהתקנתו על-ידי מי שהוסמך לכך. "המינימום" האמור כולל את הבאת הוראות היצרן בעניין ההתקנה והבדיקה לידיעת הרוכש והצרכן" דברים דומים נאמרו על ידי כב' השופטת כהנא בתא 02 / 2691 (השלום ירושלים), עיזבון המנוח דוד אשוש נ' עובדיה לוי, עמוד 7-8 על חברת הגז... "הטיל המחוקק את החובה לדאוג ולוודא תקינות המערכות בטרם תספק גז. בידה; הידע, היכולת הכלכלית, היכולת הטכנית, המודעות לתקלות האפשריות ובעיקר החובה והסמכות החוקית למנוע אספקת גז ושימוש במערכות לא תקינות". לא שוכנעתי כי הנתבעים, כדברי התובעת, ניתקו את מערכת הגז ממניעים פסולים. (ראה סעיף 16 לסיכומי התובעת). הנתבעים, יש לציין, מתפרנסים מחיבור וצריכת גז, לא נראה לי כי ניתוק התובעת ממערכת הגז, משרת את הנתבעים. כן שוכנעתי, כי נעשו ניסיונות מצדו של נתבע 3, ימים לפני ניתוק הגז, לשכנע את התובעת לבצע את התיקונים. (ראה סעיפים 17-19 וסעיפים 21-22 לתצהיר נתבע 3, סעיף 2ב לתצהיר בא כוחה של התובעת, שורה אחרונה). התמונה המצטיירת אפוא היא תמונה אופטימאלית, בה נקטו הנתבעים באמצעי זהירות מתאימים, כמתחייב במעמדם, על מנת למנוע סיכון חיי אדם. אני קובעת כי לגופם של דברים אין ממש בתביעה. פירטתי בהרחבה את התנהלות הצדדים, על מנת שתתלבן התמונה ויובהר כי הנתבעת פעלה בזהירות שאין למעלה ממנה, ומתוך רגישות הן לזכויות התובעת והן לזכויות דיירים, שכנים ועוברי אורח, שעשויים היו להפגע חלילה, אילו מערכת הגז לא הייתה זוכה לטיפול נאות. לא ראיתי כי זכויותיה של התובעת נפגעו בצורה משמעותית וכי נגרם לה נזק כלשהו. להיפך, הנתבעת פעלה בזהירות מירבית, ורק לאחר התראות חוזרות ונשנות, וניתוק מדורג, לא הייתה לנתבעת כל ברירה אלא לבצע ניתוק לתקופה של ימים ספורים כדי לבקר ולתקן את הטעון תיקון בצורה יסודית. מי שנהג בחוסר זהירות, העולה כדי רשלנות רבתי, היא דווקא התובעת. התובעת עצמה את עיניה מראות, את ההשלכות המסוכנות האפשריות של אי טיפול במערכת הגז בביתה. התובעת אמורה להודות לנתבעת, על שדאגה לתיקון מערכת הגז בביתה של התובעת. אם חלילה היה קורה אסון, והתובעת הייתה עולה בסערה השמיימה יחד עם שכנים, ידידים ועוברי אורח, כתוצאה מליקוי במערכת הגז, ודאי הייתה הנתבעת עומדת למשפט על כך, ואף נמצאת מחוייבת בדין. על כן, אין ממש בתביעה כנגד הנתבעת, ויש לדחותה לגופה. כפועל יוצא, יש מקום לדחות גם את התביעה כנגד הנתבעים 2-3. אעיר, כי מלכתחילה לא היה מקום לטעמי לתבוע את הנתבעים 2-3. נתבעים אלו נתבעו מכוח היותם נושאי תפקיד בנתבעת. האחד טכנאי והשני מנהל סניף. כאשר מדובר בגוף משפטי, שהוא יציר כפיו של הדין, ברי כי פעולותיו של גוף זה מבוצעות על ידי אנשים בשר ודם. מכאן, ועד להגשת תביעה אישית כנגד אותם אנשים, על פעולות שביצעו במסגרת התאגיד בו הם פועלים, עוד רחוקה הדרך. קיימת כפילות בתביעת הגוף המשפטי ובענייננו זוהי הנתבעת, מול תביעת האורגנים שפעלו בשם אותו גוף ובענייננו אלה הנתבעים 2-3. התובעת לא הוכיחה ואף לא טענה כי הנתבעים 2-3 פעלו בחריגה מסמכות, באופן המצדיק תביעה אישית נגדם. להיפך, כל טענותיה של התובעת כלפי הנתבעים 2-3 מבוססות על כך שהם הוציאו מן הכוח אל הפועל את מדיניותה של הנתבעת. בנסיבות אלה, הגשת התביעה האישית כנגד הנתבעים 2-3 לוקה בחסר. עולה ממנה טעם לפגם של נסיון להפעיל לחץ אישי פסול על מנהל הסניף ועל הטכנאי, בצורה שאינה ראויה משפטית ועובדתית. זו עילה נוספת לדחיית התביעה, פרטנית מול הנתבעים 2-3. כיוון שקבעתי כי התביעה עצמה ראויה להדחות כנגד כל הנתבעים, אין טעם לבחון את פרק הפיצויים. אגב אורחא אציין, כי הפיצויים שנדרשים מופרזים ביותר ביחס לאירועים המתוארים בכתב התביעה. 50,000 ₪ פיצוי עבור רוגז ועוגמת נפש הוא סכום מכובד מאוד שאין לו צידוק, שעה שההוצאות המעשיות, בגין האירועים עצמם, לא עלו על כמה מאות שקלים והוצאות שכ"ט עו"ד, בסכום של כ- 3,000 ₪ לערך, היו הרכיב המרכזי בהוצאותיה. יש, הנפגעים בתאונות דרכים, ובמכשולים כאלה או אחרים, הופכים נכים לצמיתות, מאבדים יד, רגל וכו' והם זוכים לפיצוי בסדר גודל כזה אותו דורשת התובעת עבור יומיים של ניתוק ממערכת הגז. יש בכך כדי ללמד על מהותה של התביעה, שכל כולה קנטרנית וטורדנית. אין בה מאומה אלא שאיפה לעשות רווח קל על גבה של הנתבעת, חברת גז שעשתה את המוטל עליה במסירות ונאמנות, לרווחת הציבור ובטיחותו. אין בה אלא כדי להוות הצקה לנתבעים 2-3, אנשי עמל שמילאו את חובותיהם כלפי הנתבעת, מעסיקתם, ועל כך זכו לא לתודות מצד התובעת, שהיא מקבלת השירות, אלא לכתב תביעה מופרך מאין כמותו. אשר על כן, דין התביעה להידחות על כל רכיביה. סיכום מן המקובץ לעיל, נדחית התביעה. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 6,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםגז