להלן פסק דין בנושא תביעה נגד מוסך - טיפול 10,000: בפני תובענה בסדר דין מהיר ובהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין : התובע היה בעליו של רכב מסוג פיג'ו 405 שנת יצור 1994 (להלן - "הרכב"). הנתבעת 1 הינה מוסך והנתבעת 2 הינה חברת הביטוח של המוסך. אין חולק כי ביום 4/4/2001 עבר הרכב במוסך טיפול תחזוקתי שגרתי המכונה "טיפול 10,000" ובמסגרתו הוחלפו מספר רכיבים המפורטים במוצגים ת/4 ו-ת/5. אין גם חולק כי ביום 6/4/2001 (יומיים לאחר שהסתיים הטיפול) בשעה 10:00 לערך, התלקח הרכב בשעה שהתובע נהג בו ונשרף בחלקו. הרכב היה מבוטח באותה העת בחברת ביטוח מסויימת אשר פיצתה את התובע בגין נזקיו הישירים, אך תביעה זו הוגשה בגין נזקיו העקיפים הנטענים. לטענת התובע ההתלקחות נגרמה בשל רשלנות מצד המוסך, והמחלוקת שבין הצדדים הינה סביב שאלת רשלנות המוסך ובאשר לגובה הנזק. בפני העידו התובע, המומחה מטעם התובע - מר אלי היינה, השמאי מטעם התובע - מר ליאור גלזר, המומחה מטעם הנתבעות - מר עמי מימון ומנהל הנתבעת 1 - מר בועז פיקלני. 7. לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת מהטעמים הבאים : 8. במהלך הטיפול הוחלפו וטופלו מסנן הדלק, מסנן השמן, מסנן האויר, רכיב מסוים הקשור להגה, צינור גומי מסוים והוחלפו שמנים ונוזלים נוספים (מוצג ת/4). המומחה מטעם התובע כתב בחוות דעתו והעיד כי מוקד השריפה היה באזור תא המנוע בסמוך למערכת הזרקת הדלק (סעיף 2.6 לחוות דעתו וכן בסעיפים 2.9 ו-2.10). בסעיף 1.7 לחוות דעתו קבע מומחה התובע כי מסנן הדלק שהוחלף ממוקם בסמוך ליד המתנע והאלטרנטור - כלומר, שהמסנן שהוחלף נמצא בסמוך למקום פריצת השריפה. בסעיף 4 לחוות הדעת (עמ' 14) מפרט מומחה התובע את הבדיקות שביצע ואשר בעקבותן מסקנתו הינה שהשריפה לא נגרמה כתוצאה מכשל במערכת החשמל, ולכן מסקנתו הינה כי - "הסבירות הגבוהה ביותר לפרוץ השריפה הינה התלקחות אדי דלק כתוצאה מניצוץ חשמלי מהמתנע או מהאלטרנטור וכי הדליפה ארעה ככל הנראה באזור מסנן הדלק" אשר טופל והוחלף במוסך בסמוך לפני ההתלקחות. במכתבו של מומחה התובע מיום 12/2/2003 הוא תיקן את האמור בחוות דעתו בנוגע למיקום מסנן הדלק. המומחה כותב (וכך גם העיד) כי בדיקה חוזרת העלתה כי מסנן הדלק ברכב הנדון לא היה ממוקם בסמוך למתנע ולאלטרנטור באזור תא המנוע אלא בסמוך למכל הדלק מתחת לרצפת הרכב. עם זאת, גם לאחר תיקון זה של חוות הדעת, חוזר מומחה התובע על עמדתו לפיה הסבירות הגבוהה ביותר לפרוץ השריפה הינה התלקחות אדי דלק כתוצאה מניצוץ חשמלי מהמתנע או מהאלטרנטור (סעיף 5 לאותו מכתב וכך גם בחקירתו - עמ' 5 שורות 19-21 ושוב בשורה 28). עוד העיד מומחה התובע כי מעבר למערכת הדלק טופלו עוד אלמנטים (עמ' 4 שורה 24), כי כל החיבורים באזור הרלבנטי המחברים בין האלמנטים השונים הינם באופן עקרוני "פוטנציאל לבעיה" כהגדרתו (עמ' 5 שורה 5) וכי בשל גודלו של המנוע והחלפת אלמנט כגון מסנן השמן, יתכן שבמהלך הטיפול הוזזו צינורות מסויימים (עמ' 5 שורות 17-18). מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת של המומחה מר עמי מימון אשר למעשה לא ציין מה היתה יכולה להיות הסיבה להתלקחות אלא התמקד בחוות דעתו אך ורק בתקיפת חוות דעתו הראשונה של מומחה התובע בהיבט של הטעות בנוגע למיקום מסנן הדלק. ויודגש כי מומחה זה לא הציע תיזה משלו באשר לגורם לשריפה, ועוד יצויין כי מומחה זה אינו חוקר שריפות בהכשרתו, להבדיל ממומחה התובע שהינו מומחה לחקירת שריפות והצתות, כפי שהגדיר עצמו. עוד העיד מר פיקלני - מנהל המוסך, אך היות והוא לא ביצע בעצמו את הטיפול הרלבנטי (עמ' 8 שורה 20), דומה כי כל עדותו הינה בבחינת עדות שמיעה ולא היה בה כדי להוסיף עובדות הכרחיות לצורך ההכרעה בתיק זה. מכאן, שאני מאמצת את קביעת מומחה התובע לפיה סביר להניח כי ההתלקחות נבעה מקיומם של אדי דלק בסמוך למתנע והאלטרנטור ולא מכשל במערכת החשמל, וכי קיימות סיבות רבות אפשריות לכך שאחד הצינורות באזור הרלבנטי הוזז או נפגע וגרם לקיומם של אותם אדים. מהמקובץ עולה כי הסבירות שההתלקחות נגרמה עקב הטיפול שבוצע במוסך גבוהה ביותר. נכון הוא כי לאחר שהוכח שמסנן הדלק לא ממוקם באזור ההצתה - הרי שאין לדעת איזה רכיב בדיוק הוא זה שגרם לאדי הדלק להפלט, אך זהו בדיוק המקרה "המדבר בעד עצמו" בו יש להחיל לשיטתי את סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - "הפקנ"ז) אשר מכוחו נטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבעות, באשר שלושת הרכיבים המצטברים הנדרשים לתחולת הסעיף הוכחו כדבעי : (א) אין כל ספק כי לתובע לא היתה היכולת לדעת מה גרם לנזק - ובכך מתקיים הרכיב הראשון. (ב) באשר לרכיב השני - המתייחס לשליטה בנכס הרלבנטי, הרי שכבר בפ"ד המנחה בסוגיה זו, ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נגד הינדלי רחל, פ"ד מט (1) 45 קבע כב' השופט מצא לאמור : "המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו, אפוא, מבחן טכני-פורמלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו - על-פי מאזן ההסתברויות - היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק" (שם, עמ' 85-86 וראו גם את דברי כב' הנשיא ברק בעמ' 90). מכאן, שאף אם השריפה עצמה פרצה בשעה שהתובע הוא שנהג ברכב והרכב כבר לא היה בחצרי המוסך - הרי שניתן לראות ברכיבים שהוחלפו ככאלו שעדיין נותרו בשליטת המוסך והמוסך היה זה שבידיו היכולת למנוע את ההתרחשות. (ג) באשר לרכיב השלישי - לאור המפורט מעלה, לאור העובדה כי ההתלקחות ארעה פחות מ-48 שעות לאחר הטיפול במוסך שעה שהתובע נסע ללא כל קושי או הפרעה, ולאור העובדה שלא הועלה כל הסבר אפשרי אחר להתלקחות - עמדתי היא כי גם רכיב זה התקיים במקרה דנן, ואופן ההתרחשות מתיישב יותר עם האפשרות שהיתה רלשנות מאשר עם האפשרות שלא היתה רשלנות. לאחר הפעלת סעיף 41 לפקנ"ז במקרה זה, הרי שנטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבעות להוכיח שלא היתה כל רשלנות מצדה של הנתבעת 1, ולאור האמור מעלה אני בדעה כי הן לא עמדו בנטל זה. המומחה מטעם הנתבעות לא סיפק כל גרסה באשר לסיבה האפשרית לשריפה או בקשר לרמת הטיפול שבוצע ואף מעדותו של מנהל הנתבעת 1 לא ניתן היה לדלות נתונים עובדתיים אשר יש בהם כדי להוכיח שלא היתה כל רשלנות בביצוע הטיפול. לא נשמעה עדותו של מי שביצע את הטיפול בפועל לגבי מהות החלפים שהוחלפו, מיקומם (ובמיוחד מסנן השמן), אופן ההחלפה, אופן הזזת הצינורות תוך כדי ההחלפה, רמת הזהירות בהן נקט במהלך ההחלפה וכיוצ"ב נתונים. בנוסף, יתכן ויש מקום להחיל על המקרה דנן אף את הוראות סעיף 39 לפקנ"ז אשר עניינן חובת הראיה בנוגע לרשלנות לגבי אש - אם כי החלת הסעיף טומנת בחובה את ההנחה שהמוסך "אחראי להבער האש" ולכן קיימת מכשלה לוגית מסויימת בהזדקקות לסעיף זה. בהקשר זה אפנה לת.א. 3427/01 (מחוזי ירושלים) המגן חברה לביטוח בע"מ נגד אלדור מחשבים בע"מ ואח' בו דן בהמ"ש במקרה דומה, ונקבע - "על אף שקבעתי לעיל כי סעיף 39 לא חל במקרה דנן, לעניין מידת הקשר הסיבתי, חשוב הרציונל העומד בבסיס הוראה זו. כאשר מדובר בנזק אשר נגרם מאש, במירב המקרים, לא ניתן לאתר את רוב הראיות, אשר נדרשות על מנת לבסס אחריות. האש, מעצם טבעה, לא מותירה כמעט דבר בזירת האירוע. על כן, על מנת להימנע מסגירת דלתות בית המשפט בפני ניזוקים מאש, נקבע הסדר מיוחד המתאים לאירועים מסוג זה. אכן, מירב המקרים בהם פסקו בתי המשפט על פי הקשר הסיבתי ההסתברותי היו מקרים של רשלנות רפואית, אולם, דעתי היא כי רציונל זה שייך אף בתביעות הנובעות מנזק הנגרם מאש. לפיכך, אף במקרים דנן, אם לא ניתן יהיה להוכיח מהבחינה העובדתית מה היה התהליך אשר גרם בפועל להיווצרות השריפה, אבחן את הקשר הסיבתי על פי גישת ההערכה ההסתברותית." לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת 1 התרשלה, כי התרשלותה זו גרמה לשריפה הנדונה ומחובתה לפצות את התובע בגין נזקיו שנגרמו עקב התרשלות זו. באשר לגובה הנזק - טענותיו של התובע באשר להפסדי השתכרות לא הוכחו כנדרש, וכך גם לא הוכחו ראשי הנזק המתייחסים לשכרו של חוקר השריפות. הנזקים אשר הוכחו הינם בסך 3,900 ₪ באשר להפסד הפרמיה (מוצג ת/2) ואני מאמצת בנוסף את עדותו של התובע באשר לאובדן של 543 ₪ נוספים בנוגע לפריטים האישיים שאבדו. כמו כן, בהיבט החוזי - לאור המסקנה אליה הגעתי אני סבורה כי יש מקום להורות על השבת השכר ששילם התובע למוסך בגין הטיפול הרשלני אשר הביא לתוצאה המצערת. לפיכך, יש לפסוק לזכותו של התובע סכום נוסף של 1,604 ₪ (מוצג ת/5). אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 6,047 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/2002 ועד היום. לסכום כאמור יתווסף שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ + מע"מ כחוק, החזר אגרת בית המשפט והוצאותיהם של שני העדים מטעם התובע בסך כולל של 1,000 ₪ + מע"מ כחוק (בהתאם להחלטתי מיום 10/4/2005). הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. מוסך