פסק דין 1. תובענה זו, עניינה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה ביום 30/12/98 (להלן: "התאונה") שעה שהחליק על גרגרי פלסטיק זערוריים, שהיו פזורים על הרצפה ברח' יקותיאל 11-13 בת-ים. 2. התביעה הוגשה נגד נתבעת 1, חברה המייצרת שקיות פלסטיק במפעל סמוך למקום נפילתו של התובע, ולטענת התובע, הגרגירים עליהם החליק ואשר היו פזורים בסמוך ובכניסה למפעל הנתבעת 1, שייכים לנתבעת 1. וכן נגד נתבעת מס' 2 בהיותה האחראית לניקוי פסולת הנמצאת בכביש ובמדרכה בתוקף חובתה החוקית המוניציפלית. 3. נתבעת 1 שלחה הודעה לצד שלישי נגד נתבעת 2, אשר הוחלט לדון בה ביחד עם תביעתו של התובע. עובדות האירוע 4. בסע' 5 ו-6 לתצהיר התובע, תאר התובע את עובדות אירוע התאונה כדלקמן: "5. פתאם החלקתי על גרגרים שקופים קטנטנים שהיו מפוזרים על המדרכה באותו מקום. את הגרגרים האלה לא יכולתי לראות לפני כן (כי הם היו קטנים ושקופים). ידעתי שיש שם גרגרים כאלה רק אחרי שדרכתי עליהם והחלקתי על הארץ... 6. אציין כי החלקתי על המדרכה הסמוכה לפתח המפעל של הנתבעת 1. הגרגרים היו על המדרכה וברחבה שבכניסה למפעל. אני רוצה להדגיש שהמדרכה היא חלק מהרחבה שבכניסה למפעל. אין לי ספק שמקור הגרגרים הוא במפעל או באספקה שהמפעל קיבל. בסמוך לאותו מפעל היה באותו זמן מוסך וברור שהגרגרים לא באו מהמוסך". 5. התובע העיד בפני והגיש תצהיר בחקירה ראשית (ת/3) עליו נחקר ע"י ב"כ הצדדים. 6. לפי עדותו תוך כדי ירידתו מהאוטו, החליק לאחר שצעד צעד אחד או שניים על גרגרים שהיו מפוזרים במקום שירד, 80 עד 150 גרגרים. 7. מטעם נתבעת מס' 2 העידה גב' שולמית צבן והגישה תצהיר בחקירה ראשית (נ/21), עליו נחקרה ע"י ב"כ הצדדים. 8. לפי עדותה הבחינה בתובע פותח את הרכב, יוצא החוצה ונופל וכן הבחינה בהרבה גרגרים על המדרכה ועל הכביש, ליד פח הזבל, וגם למעבר למפעל של נתבעת 2, שם היו סימני דרך וגרגרים עליהם. 9. העיד מטעם נתבעת 2, העד אברהם (אבי) בן יוסף, אשר עבד בשכנות למפעל הנתבעת 1, ואישר כי אכן התובע נפל ושבר את היד והעד הגיש לו כוס מים. 10. בטופס התביעה שהוגש למל"ל (נ/2) אישרה נתבעת 2 בטופס התביעה את גרסתו של התובע על נסיבות אירוע התאונה כדלקמן: "החלקתי בירידה מהרכב על גרגרי פלסטיק שהיו מפוזרים על הכביש, וע"י כך החלקתי ונפלתי על יד ימין". 11. העיד בפני מר אבי תמיר פקח מטעם עירית בת-ים והגיש תצהיר בחקירה ראשית (נ/7) עליו נחקר ע"י ב"כ הצדדים. 12. לפי עדותו ותצהירו, קיבל הודעה כי התובע החליק על חומר מסוים ברח' יקותיאל 13, ואכן ניגש מיד למקום והבחין בגרגרים עגולים כמו גרגרי קלקל בצבע לבן שקוף, ואין לו כל ספק שעקבות הגרגרים מוליכים למפעל הנתבעת 1 ועל כן, רשם במקום דוח והוגש כתב אישום על כך. 13. העד אף ציין, כי כמעט אף הוא החליק מהגרגרים שהיו מפוזרים במקום. 14. העיד בפני רס"מ אילני שמואל אשר אישר בעדותו כי בהגיעו למקום התאונה, הבחין שבכל השטח היו מפוזרים גרגרים בכניסה ובחזית בית העסק של נתבעת 1, ולפי עדותו, שוחח עם אדם אשר טען כי הוא בעל המפעל ואמר שהגרגרים יצאו מהמפעל של נתבעת 1. 15. העיד בפני מר דוד גז פקח מטעם עירית בת-ים, אשר הגיש תצהיר בחקירה ראשית (ת/18) עליו נחקר ע"י ב"כ הצדדים ולפי עדותו ובתצהירו, בהגיעו למקום, הבחין בשרידי גרגרים שקופים לבנים במדרכה ובחצר שוחח עם אדם שהזדהה כבעל המפעל, והלה טען בפניו כי זמן קצר לפני התאונה הופיעה במקום משאית שפרקה סחורה למפעלו ואחת השקיות נקרעה וגרגרי הפלסטיק התפזרו. 16. העיד בפני מר שלמה בן בסט חוקר מטעם עירית בת-ים, אשר הגיש תצהיר בחקירה ראשית (נ/17), עליו נחקר ע"י ב"כ הצדדים. 17. העד חקר את העד אברהם (אבי) בן יוסף, הקליט את השיחה עם העד (נ/17), לפיה, אישר העד כי ראה משאית פורקת במקום סחורה עבור הנתבעת 1, וכי גרגרים דוגמת אלו שהתובע נפל עליהם, נשפכו מחומר הגלם שהובא לעסק. 18. דוגמת הגרגרים הוגשו וסומנו (ת/2), אשר אושרו ע"י כל העדים כסוג הגרגרים שהיו מפוזרים במקום אירוע התאונה, למעט העד מנגד דוד, מנהלה של נתבעת 1. 19. סוג הגרגרים שהגיש ב"כ נתבעת 1 (נ/13), אינם זהים כלל לגרגרים שהיו מפוזרים בזמן אירוע התאונה, ואין ממש בטענת ב"כ נתבעת 1, כי הגרגרים (נ/13), הם אשר היו מפוזרים והשייכים למפעל אחר סמוך לאירוע התאונה. 20. מנהל הנתבעת טוען, כי המועד האחרון לאספקת חומר הגלם לפני התאונה נשוא התביעה הזו הינו יום 24/12/98, כך שאין ממש בגרסת העדים הפקח דוד גז והעד אברהם בן יוסף לפיהם, ביום התאונה, המשאית פרקה סחורה לעסקה של נתבעת 1 ותוך כדי פריקה נפלו גרגרים ומסתמך על כרטסת הנהלת חשבונות שצורפה לתצהירו (נ/11). 21. מתוך עיון בכרטסת ובחקירתו הנגדית של מר מנגד מסתבר, כי ביום 24/12/98, הוא מועד הוצאת החשבונית ולא מועד קבלת הסחורה כטענתו ונקודה זו הוסברה היטב בסיכומי ב"כ נתבעת 2. 22. לאור העדויות ששמעתי והמוצגים שהוגשו, אני קובע כדלקמן: א) התובע החליק על הגרגרים שהיו פזורים בסמוך למפעלה של נתבעת מס' 1. ב) מסלול הגרגרים הוביל למקום אחד בלבד, למפעלה של נתבעת מס' 1 והם שייכים לנתבעת 1. ג) הגרגרים זוהו לפי מוצג ת/2. ד) הגרגרים נשפכו ממשאית שהביאה סחורה לנתבעת 1. אחריות נתבעת מס' 1: 23. לאחר שקבעתי, כי הגרגרים עליהם החליק התובע שייכים לנתבעת 1 נראה לי, כי אחריותה לארוע התאונה הוכחה על ידי התובע שכן, חובתה של נתבעת 1 לנקות השטח הגובל למפעלה ובכלל זה סילוק מפגעים ומכשולים בדרך המיועדת לשימוש הציבור. 24. סעיף 2 לחוק שמירת ניקיון, התשמ"ד-1984, אוסר השלכת לכלוך ופסולת ברשות הרבים וחוק העזר לעירית בת-ים (שמירת הסדר והניקיון), תשמ"ד-1984, מחייב כל בעל עסק לטאטא את המדרכה הגובלת בעסקו כך שלא תמצא עליה אשפה ותהיה נקיה לחלוטין כך שנתבעת 1 הפרה חוקים אלה המיועדים להגן על הציבור בניגוד לסע' 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ומהווה הפרת חובה חקוקה לפי הסעיף הנ"ל. 25. בנוסף לכך, אין לי ספק, כי נתבעת 1 התרשלה והפרה את חובתה המושגית והקונקרטית והיתה צריכה לצפות את אירוע הנזק שכן, הגרגרים מהווים סכנה בולטת למשתמשים בכביש ובמדרכה לפי המבחנים שנקבעו בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז (1), 113. 26. אין משמעות לטענתה של נתבעת 1 לפיה, מנהלה זוכה במשפט הפלילי שהוגש בבית המשפט לעניינים מקומיים שכן, זיכוי במשפט פלילי אינו ראיה כשרה בהליך האזרחי לפי סע' 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, המתיר להסתמך על פסק דין של הרשעה בלבד. 27. לאור האמור לעיל, הוכחה אחריותה של נתבעת 1 לאירוע התאונה. אחריות נתבעת מס' 2 28. אין ספק, כי חובתה של רשות מקומית לדאוג להסרת מכשולים וניקיון השטח ברשות הרבים וכן לפקח בעצמה על בעלי העסקים כדי שאף הם ידאגו לניקוי האזור הסמוך לעסקיהם והנמצא ברשות הרבים. 29. מתוך עיון במוצג (נ/16), דו"ח חקירה של התאונה נרשם בעמ' 5 לדו"ח, כי אין מפקח מיוחד העובד באופן קבוע באזור התעשיה וזאת בשל חוסר תקציב וחוסר תקן למפקח נוסף ומפקח מגיע לאיזור רק עפ"י קריאה או דווח של מפגע. 30. לפי תצהירו ועדותו של הפקח בני רוקח, לא ניתן לעבור בכל רחוב ובכל עת כל יום לניקוי השטח או איתור פסולת. לפי עדותו בפני בעמ' 22 לפרוטוקול, כאשר הופיע למקום רשם דו"ח של ברירת קנס, אך השטח נוקה רק למחרת והתובע בעדותו ציין, כי הוא נדהם כאשר בא למקום אירוע התאונה אחרי שלושה ארבעה ימים, הבחין עדיין בגרגרים. 31. בתמליל השיחה (נ/18) עם בעל המוסך מר בר יוסף ניתן להבין, כי היה תמיד לכלוך ברחוב והעיריה ניקתה את הרחוב ואת המדרכה לעיתים רחוקות והרחוב היה מאד מטונף. 32. לאור העדויות ששמעתי והמוצגים שהוצגו אני קובע, כי נתבעת ,2 לא דאגה לניקוי סדיר את הרחוב בו אירעה התאונה ויכלה בנקל לגלות ולאתר את הגרגרים שהיו מפוזרים בשטח, לנקות השטח דבר שהיה מונע התאונה. 33. נתבעת 2 בהיותה הרשות המקומית, חייבת לפי סע' 235 לפקודת העיריות, לדאוג לתיקונם, ולניקיון הרחוב, להסיר מהם מפגעים כדי למנוע נזק למשתמשים כפי שנקבע בע"א 862/80 עירית חדרה נ' אהרון זוהר, פ"ד ל"ז (3), 757 כדלקמן: "חובותיה של הרשות המקומית, העיריה בענייננו ביחס לדרכים שברשותה, מטילות עליה חובות לדאוג שלא יהיו מכשולים. אפילו הבעלות באותה דרך לא עברה לעיריה, הרי על פי חובותיה של העיריה עפ"י סע' 235 ביחס לדרכים ציבוריות מוטלות עליה אותן חובות בתור מי אשר דרכים ציבוריות בתחומה, ועל מנת לדאוג לשלומם של הנזקקים לדרכים ציבוריות אלה". 34. נתבעת 2 חבה לתובע חובת זהירות מושגית וקונקרטית , משלא נקטה באמצעים סבירים להסרת הגרגרים ממקום ארוע התאונה ולא דאגה להורות לנתבעת 1 לנקות בעצמה את המקום בתורף חובת הפיקוח המוטלת עליה. 35. נתבעת 2 הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע, שכן יכלה לצפות את אירוע הנזק לאור הימצאותם של גרגרים על הכביש ועל המדרכה אשר יכולים לגרום להחלקה ולהוות סיכון לעוברי דרך ולמשתמשים בכביש. 36. התובע הוכיח אחריותה של נתבעת 2 יחד עם נתבעת 1. 37. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות ועל נסיבות ארוע התאונה הייתי מחלק האחריות בין הנתבעות באופן שנתבעת 1 שתשא בשיעור של 70% ונתבעת 2 בשיעור של 30%. 38. אחריות הנתבעות כלפי התובע הינה ביחד ולחוד בהיותם מזיקים משותפים אשר גרמו לנזק אחד שלא ניתן לחלוקה. אשם תורם 39. ב"כ הנתבעות בסיכומיהם טענו לחילופין שיש בכל מקרה לחייב את התובע ב"אשם תורם" שכן, יכול היה להבחין בעוד מועד בגרגרים מפוזרים על הכביש ולהמנע מלדרוך עליהם ולחילופין לטענת ב"כ נתבעת 2, יכול היה לתבוע את מנהל הנתבעת 1 מר מנגד דוד באופן אישי. 40. לא מצאתי עילה לחייב את התובע ב"אשם תורם" שכן, לפי נסיבות התאונה, עת שירד מהרכב והלך מספר צעדים החליק ונפל ולא יכול היה להבחין בעוד מועד בגרגרים מפוזרים על הכביש, וגם אם היה מבחין בהם ספק אם יכול היה למנוע את ההתחלקות. 41. ב"כ נתבעת 2, יכול היה לשלוח הודעה לצד שלישי נגד מנהל הנתבעת 1 מר מנגד דוד ואין לייחס לתובע "אשם תורם" בעובדה שבחר לתבוע את נתבעת 1 בלבד. הודעה לצד שלישי 42. נתבעת 1 שלחה הודעה לצד שלישי לנתבעת 2 ולאחר שקבעתי את חלוקת האחריות בין שתי הנתבעות, זכאית נתבעת 1 לקבל מנתבעת 2, 30% מסכום הנזק במידה והסכום ישולם על ידה. הנכות הרפואית 43. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בשורש כף ידו הימנית וסבל משבר מסוג "קולוס" הגורם להגבלה בשורש כף היד. 44. מומחה מטעם התובע ד"ר אליהו טל הגיש חוות דעת (ת/4) בה קבע את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 27.3% לצמיתות. 45. מומחה מטעם הנתבעים פרופ' נירובאי קבע את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10% בלבד (נ/10). 46. בית המשפט מינה את ד"ר גולדברג בתחום האורטופדיה להיות מומחה רפואי, אשר בדק את התובע והגיש חוות דעת (ת/1), בה קבע את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בשיעור של 15%. 47. ביום 19/4/04, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה, נכותו הרפואית של התובע תהא בשיעור של 15% לצמיתות בהתאם לקביעתו של ד"ר גולדברג והצדדים יהיו רשאים להסתמך בסיכומיהם גם על חוות הדעת מטעם המומחים. 48. עיינתי בחוות דעתם של ד"ר אליהו טל ושל פרופ' נירובאי (ת/4, נ/10), וכן בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר גולדברג (ת/1), ואני מחליט לקבל את חוות דעתו של ד"ר גולדברג, אשר בדק את התובע מאוחר יותר ועמד על מצבו וקובע, כי נכותו הרפואית הינה בשיעור של 15% לצמיתות בגין הגבלה קלה בטווח תנועה בשורש כף היד וירידה בהפעלת כוח הגס של היד. הנכות התפקודית 49. הנכות הרפואית אינה זהה לנכות התפקודית ועל ביהמ"ש לקבוע את סוג הנכות התפקודית בהתאם למכלול הראיות שמובאות בפניו, בשים לב לסוג הנכות ולמקצועו של התובע. 50. בע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד כרך ל"ב (3), 589, נקבע כדלקמן: "הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואית אינם מצביעים בהכרח על אבדן מקביל של הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו, יתכן והפגיעה היא חמורה אך בכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו ללא הגבלה". 51. בע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד כרך מ (4), 690, נקבע כדלקמן: "יש שקיים פער, לפעמים פער של ממש בין מגבלותיו של הנפגע מבחינה רפואית, המתבטאת בדרגת הנכות הרפואית שנקבע לו, לבין יכולתו של אותו נפגע לתפקד לעבוד ולקיים את עצמו". 52. במקרה הנוכחי, מדובר בתובע יליד שנת 1952, שנחבל בשורש כף ידו הימנית ונגרם לו שבר מסוג "קולוס" הגורם להגבלה בשורש כף היד ועובד בתור נהג אצל נתבעת 2. 53. המומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר גולדברג קובע בחוות דעתו (ת/1), כי המגבלות בטווחי התנועה של כף היד הן קלות יחסית והפגיעה מן הסוג הנ"ל אינה מונעת מהפעלת הגה של משאית, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהגה כוח הידראולי (עמ' 6 לחווה"ד). 54. לפי תצהירו של התובע (ת/3), ועדותו בפני, לפני התאונה עבד כנהג על כל סוגי כלי הרכב לרבות משאיות כבדות ולאחר התאונה עבר לנהוג ברכב משא קל בלבד והפסיק לעבוד בסבלות במחסן של מוטי שעות נוספות והפסיק לבצע עבודות בבית כפי שהיה עושה לפני התאונה. 55. לפי מכלול הראיות שהוגשו ניתן לקבוע, כי נכותו הרפואית של התובע בשלב זה גורמת לו אי נוחות בעבודה בתור נהג, עבודה שמסוגל לבצע בהגבלה קלה בתפקוד. אובדן הכנסה עד היום 56. לאחר התאונה לא היה התובע מסוגל לעבוד במשך 6 חודשים ו-19 יום, ומאחר והתאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, דמי הפגיעה שולמו באמצעות המעביד היות ועירית בת-ים הינה מעביד מורשה לפי החוק הביטוח הלאומי, והתובע בפועל קיבל את מלוא משכורתו, אשר בחלקה על חשבון ימי מחלה וקיבל את משכורתו כרגיל. 57. לפי עדותה של גב' אלה אלגוי, מנהלת ענף השכר בעירית בת-ים, אין ירידה במשכורתו של התובע לאחר התאונה. 58. לפני התאונה שכרו הממוצע של התובע עמד על סך של 6,168 ₪ לחודש, ובנוסף לכך, לטענתו, עבד במחסן של מוטי שעות נוספות אך הפסיק לעבוד עקב אי יכולתו לעשות כן לאחר התאונה. 59. אני מקבל את עדותו של התובע שאכן עבד לפני התאונה במחסן של מוטי, בעבודה אשר חלקה היה בסבלות והפסיק לעשות כן לאחר התאונה. 60. אין לי נתונים מדויקים על גובה השתכרותו החודשי של התובע במחסן של מוטי ואני מוכן ללכת לקראת התובע לאחר שקיבלתי את עדותו ולפסוק לו סכום גלובלי בסך של 30,000 ₪ עבור אובדן הכנסה עד היום. עבור אובדן הכנסה בעתיד 61. התובע יליד שנת 1952, חזר לעבודתו אצל הנתבעת לאחר התאונה וממשיך בעבודתו כנהג עד היום על משאית קטנה יותר ומשכורתו לא נפגעה. 62. התובע הפסיק לעבוד שעות נוספות במחסן של מוטי ובמידה ויחליט להתפטר מעבודתו ו/או יפוטר, יפלט לשוק החופשי עם נכות בשיעור של 15% בכף ידו הדומיננטית, נכות שיתכן ותפריע לו בתפקודו בעבודתו החדשה. 63. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות, גילו של התובע, נכותו הרפואית והפסד השתכרות במחסן של מוטי, נראה לי שזהו המקרה שיש לפסוק סכום גלובלי אחד עבור אובדן השתכרות ופגיעה בכושר השתכרות עתידי המוערך על ידי בסך של 50,000 ₪. עבור כאבים וסבל 64. התובע יליד שנת 1952, נכותו הרפואית כפי שנקבעה ע"י המומחה מטעם בית המשפט ד"ר גולדברג הינה בשיעור של 15% בגלל הגבלות בטווח התנועה של כף היד עם שבר מסוג "קולוס". 65. נכותו הרפואית גורמת לו אי נוחות בעבודה ובחיי היום יום. 66. אני מעריך ראש נזק זה בסך של 70,000 ₪ כולל ריבית חוקית מיום ארוע התאונה ועד היום. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 67. אין לי ספק, כי התובע נעזר ע"י בני משפחתו ובמיוחד ע"י אשתו לאחר התאונה, לפחות עד שחזר לעבודתו לאחר 6 חודשים. 68. לטענת התובע, נאלץ לשכור החל משנת 2001 עוזרת בשכר פעם בשבועיים בשכר של 120 ₪, אך לא הובאה ראיה רפואית אשר מצדיקה העסקת עוזרת לאור נכותו הקטנה בשיעור של 15% וחוות דעתו של ד"ר גולדברג, ואין כל קשר בין העסקת העוזרת לאחר ארוע התאונה. 69. אני מעריך ראש נזק זה בעבר ובעתיד בסך של 5,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות 70. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה וההוצאות הרפואיות מכוסות ע"י קופת חולים לפי חוק הבריאות הממלכתי בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 555/95 סהר נ' אלחדד, פ"ד נ"א (2), 724. 71. אין לי ספק, כי התובע נזקק לשימוש במוניות או ברכב ציבורי לנסיעות לקבלת טיפול רפואי ואני מעריך ראש נזק זה בסך של 3,000 ₪ בעבר ובעתיד סכום משוערך להיום. ניכויים 72. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה אך מאחר והתובע קיבל את משכורתו המלאה בחישוב דמי הפגיעה, על כן, אין מקום לנכות את דמי הפגיעה המשולמים ע"י המעביד בהיותו מעביד מורשה לפי חוק הביטוח הלאומי ויש לנכות את קצבת הנכות הזמנית בסך של 7,500 ₪ ומענק הנכות בסך של 54,195 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה אשר שערוכם מגיע לסך של 80,764 ₪ בהתאם לחישוביו של ב"כ נתבעת 2 בסיכומיו, סכום שיש לנכות מסכום הנזק שיגיע לתובע. 73. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות הדדית לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א) עבור אובדן הכנסה עד היום - 30,000 ₪. ב) עבור אובדן הכנסה בעתיד - 50,000 ₪. ג) עבור כאבים וסבל - 70,000 ₪. ד) עבור עזרת צד ג' - 5,000 ₪. ה) עבור נסיעות - 3,000 ₪. __________ סה"כ 158,000 ₪ 74. מהסכום הנ"ל יש לנכות סך של 80,764 ₪ תגמולי המל"ל. 75. בנוסף לכך, אני מחייב את הנתבעות הדדית לשלם לתובע הוצאות כוללות שכ"ט בסך של 20,000 ₪. 76. בהודעה לצד שלישי ששלחה נתבעת 1 נגד נתבעת 2, אני מחייב את נתבעת 2 לשלם לנתבעת 1, 30% מכל סכום שתשלם בפועל לפי פסק הדין, וזאת בהתאם לחלוקת אחריות כפי שקבעתי לעיל. תאונות נפילהרצפהתאונות החלקה