פסק דין תביעה בעילת הרשלנות נגד פרקליט, אשר יצג את התובע כמציע הצעה לרכישת טובין שנמכרו על ידי כונסי נכסים בגדר הליכי בית משפט. העובדות הנדרשות לענין: 1. מורטזה נאור מרדכי , הוא צד ג' בתביעה שבפני (להלן: "האב"), היה במועדים הרלוונטיים לתביעה בעל המניות ובעל השליטה בחברת ישראפריים בע"מ (להלן: "החברה"). התובע, בנו של האב, עבד לימינו בחברה. בשנים הרלוונטיות לתביעה היה התובע עלם צעיר שזה עתה סיים את שירות החובה בצה"ל. 2. בשנת 1987 יבאה החברה כמות גדולה של צידניות, בעלות כושר התחברות למקור חשמל שהופך אותן לתא קרור (להלן: "המקררונים"), על מנת לספקן כשי לחג לעובדי התעשיה האווירית. המקררונים אוחסנו במחסני עצמון ובשל קיצוצי תקציב בתעשיה האווירית היא לא רכשה אותם. לצורך יבוא המקררונים קיבלה החברה מבנק הספנות לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") אשראי דוקומנטרי, אשר לא נפרע על ידה. האב ואימו של התובע ערבו כלפי הבנק לפרעון חוב החברה ודירת מגוריהם מושכנה לצורך הבטחת החוב (להלן: "הדירה"). 3. למעלה משלוש שנים אוחסנו המקררונים במחסני עצמון כאבן שאין לה הופכין, למעט מכירות אקראיות שהחברה מכרה לסוחרים מזדמנים. כתוצאה מכך צברה החברה חוב למחסני עצמון ולבנק. 4. ביום 25.2.91 מינה בית משפט השלום בתל אביב את עורכי הדין ב. רוזן מטעם מחסני עצמון ו-א. קרונמן מטעם הבנק ככונסי נכסים על המקררונים, זאת לצורך מכירתם לכיסוי חובה של החברה לאותם גופים. במקביל נקט הבנק הליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא שרבצה על הדירה. בהליכי ההוצאה לפועל יוצגו האב ואם התובע על ידי הנתבע, אשר נקט בשמם בהליכים שונים לעכוב והשהיית הליכי מכירת הדירה. 5. ההליכים למימוש המקררונים ומימוש המשכנתא ננקטו על ידי הבנק ומחסני עצמון במקביל. האב נקט בכל הליך אפשרי למניעת מכירת הדירה מחד ורכישת המקררונים מהכונסים מאידך. להלן פרוט אך חלק מאותם הליכים: א. בשנת 1993 הגישו האב ואם התובע, באמצעות הנתבע, תביעה לפסק דין הצהרתי לביטול ערבותה של האישה לחובות החברה כלפי הבנק (מוצג נ/ 19). ב. בשנת 1992 הגישו החברה , האב והאם תביעה נגד הבנק, מחסני ערובה וכונסי הנכסים על נזקים נטענים בקשר למחדלים במכירת המקררונים. ג. בשנת 1992 הגישו החברה, האב והאם תביעה נגד הבנק לעריכת חשבונות בגין כספים, שלטענתם נפרעו לבנק ולא נלקחו בחשבון החוב. ד. במקביל נקט האב בהליכי משא ומתן, בין בעצמו ובין באמצעות הנתבע, לפרעון חלקי של החוב לבנק על מנת למנוע את מכירת הדירה. ביום 9.3.95 נכרת חוזה פשרה בין הבנק לבין החברה, האב והאם המחסל את התביעות ההדדיות ביניהם, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין (מוצג נ/ 4). על הסכם פשרה זה חתום התובע כערב להתחיבויות החברה והוריו כלפי הבנק. ה. בהליכי מימוש המקררונים נתקלו כונסי הנכסים בקשיים שנערמו מצידו של האב לביצוע הליכי המכירה; ביום 12.5.91 הגיש התובע הצעה למכרז, שפרסמו הכונסים למכירת המקררונים. הצעה זו הובאה לאישור בית המשפט, אלא שלאחר שהתברר כי על המקררונים רובץ עיקול של שלטונות המס בגין חובות החברה פורסם מכרז חדש. התובע השתתף גם במכרז החדש והציע הצעה משופרת שנכלל בה פרעון חוב המס (נספח ד (2) לתצהירו). משלא עמד התובע בתנאי הצעתו, ולא הפקיד בידי כונסי הנכסים שיק בנקאי בסך 70,000 ₪ במועד שנקצב לו ושאף הוארך, אושרה מכירת המקררונים ביום 4.8.91 למציע אחר בשם שנטובי (נספח י' לתצהיר התובע). לבקשת התובע שלא למסור המקררונים לשנטובי התקיים ביום 18.8.91 דיון נוסף בבית המשפט ובית המשפט איפשר לאב (כך בהחלטה נספח י"א לתצהיר התובע) לשלם סך של 80,000 ₪ כתנאי לשקילת ביטול המכר לשנטובי. בית המשפט קצב לתובע שלשה ימים לתשלום הסכום האמור, דהיינו עד ליום 21.8.91. ביום 21.8.91 התקיימה ישיבה נוספת בבית המשפט ומשלא הופקד הסכום האמור אישר בית המשפט לכונסי הנכסים לבצע את מכירת המקררונים לשנטובי (נספח י"ב לתצהיר התובע). באותו יום אף נקבע בהחלטת השופט נ. עמית כי נפלה טעות קולמוס בהחלטת יום 18.8.91 וכי הארכת מועד התשלום ניתנה לאב עד ליום 21.8.91. ביום 22.8.91 התייצב האב בלשכתו של השופט נתן עמית וטען כי בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 18.8.91 נרשם כי ניתנה לו ארכה להפקדת הסך של 80,000 ₪ עד ליום 22.8.91 ולא עד ליום 21.8.91, זאת למרות שבאותו דיון נרשם כי הארכה ניתנת עד יום ד' ויום ד' באותו שבוע היה יום 21.8.91. השופט עמית זימן את הצדדים למחרת, 23.8.91. ביום 23.8.91 הופיעו כונסי הנכסים, האב ומר שנטובי ולאחר שנשמעו טעוניהם נאמר בהחלטת בית המשפט כי לאחר שאיפשר לאב, מספר פעמים, לרכוש את המקררונים ומשהחמיץ הזדמנויות אלה אושרה המכירה, בשנית, למר שנטובי (נספח ט"ו לתצהיר התובע). 6. ביום 31.7.91 הגיש התובע תביעת נזיקין נגד כונסי הנכסים על כך שסרבו לקבל ממנו, בגדר הצעתו השניה לרכישת המקררונים, ערבות בנקאית ודרשו במקומה המחאה בנקאית (נספח ט' לתצהיר התובע). משתביעה זו התבררה כתביעה נטולת יסוד, לאור המשך השתלשלות הענינים בבית המשפט, כמתואר בסעיף 5 לעיל, הגיש התובע ביום 24.1.93 כתב תביעה מתוקן (נספח ט"ז לתצהירו) על כך שלא הודיעו לו על תיקון הפרוטוקול על ידי השופט נ. עמית ועל כך שלא נתנו לו שהות לשלם הסך של 80,000 ₪ עד ליום 22.8.91. כתב התביעה המתוקן הוגש באמצעות הנתבע. 7. ביום 27.6.93 הגיש התובע, באמצעות הנתבע, בקשה לדחיית התביעה נגד כונס הנכסים עו"ד ב. רוזן, ובית המשפט נענה לבקשה (נספח י"ז לתצהיר התובע). בעקבות דחיית התביעה נגד אחד מהכונסים הגישה כונסת הנכסים השניה, עו"ד א. קרונמן, בקשה לדחיית התביעה שהוגשה על ידי התובע אף נגדה. בפסק דין מיום 17.10.94 (נספח י"ט לתצהיר התובע) דחה בית המשפט את התביעה גם נגד עו"ד א. קרוזמן, ומכאן תביעת התובע. התובע טוען כי בבקשת הנתבע לדחיית התביעה נגד עו"ד רוזן ולא למחיקתה, פעל בניגוד להוראותיו ובניגוד ליפוי הכוח שניתן לו. שכן, כך נטען, התובע הורה לו לבקש את מחיקת התביעה ולא דחייתה. בעקבות דחיית התביעה נגד כונס הנכסים נדחתה התביעה נגד כונסת הנכסים השניה, ובכך - לטענת התובע - התרשל הנתבע ביצוג התובע. עוד טוען התובע כי מצוינים היו סיכוייו בתביעתו נגד כונסי הנכסים, אשר במעשיהם ובמחדליהם גרמו לכך שלא זכה במכרז למכירת המקררונים, עובדה שגרמה לו נזקים. הנתבע טוען כי את ההוראה להגיש בקשה לדחיית התביעה נגד כונס הנכסים קיבל מהאב, אשר היה הרוח החיה מאחורי התובע בכל הקשור להליכי המכרז למכירת המקררונים לרבות הצעותיו של התובע לרכישתם. התובע היה באותה עת עלם צעיר, ללא מקורות כספיים כלשהם, הוא זה שהונע על ידי אביו להגיש הצעה לרכישת המקררונים, אביו הוא זה שהופיע בישיבות בית המשפט הנוגעות למכירת המקררונים וטען בשמו - ובעצם בשם עצמו - לזכיה במכרז. התובע והנתבע חד הם ולמעט החתימה הפורמלית של התובע על יפוי הכוח לטובת הנתבע, לפעול בשמו בכל הנוגע להליכי המכרז. היה זה האב שהיה הלקוח ואשר נתן לנתבע הוראות לפעול כפי שפעל. עוד נטען כי לא היה כל סיכוי שהתובע יזכה בתביעתו נגד כונסי הנכסים, אשר כל מטרת הגשתה היה משקל נגד ונסיון להרתעת הכונסים ממכירת הדירה בגדר הליכי מימוש המשכנתא. כמו כן כופר הנתבע בנזק לו טוען התובע כתוצאה מהחמצת ההזדמנות לרכישת המקררונים. הנתבע שיגר הודעת צד ג' נגד האב, כמי שהיה הרוח החיה מאחורי הצעת התובע לרכישת המקררונים וכמי שהורה לו לבקש את דחיית התביעה נגד עו"ד ב. רוזן. האב מכחיש כל קשר להצעה לרכישת המקררונים או כמי שנתן לנתבע הוראה כלשהי בקשר להליכים שננקטו נגד כונסי הנכסים. דיון: מהעדויות שהובאו בפני מצטיירת תמונה ברורה ובהירה לפיה האב היה הרוח החיה בכל ההליכים שננקטו בין על ידי כונסי הנכסים נגדו ובין אלה שנקט התובע נגד כונסי הנכסים. האב הוא זה ששכר את שירותיו של הנתבע בקשר להליכי מכרז המקררונים, הוא זה שהציע - למעשה - את ההצעה לרכישתם, הוא זה שהופיע בישיבות בית המשפט בכלל ואלה הנוגעות למכירת המקררונים בפרט. התובע לא היה יותר ממריונטה של האב, אשר משך בחוטים, נתן הוראות ביצוע לנתבע ואף פעל בעצמו בין לצורך רכישת המקררונים, בין לצורך הגשת התביעה נגד כונסי הנכסים ובין לצורך הגשת הבקשה לדחייתה. כל ההליכים שננקטו כאמור לא נועדו, אלא לצורך השהיית הליכי מכירת הדירה בה התגוררו האב ואם התובע עד שנחתם הסכם פשרה לחיסול תביעות הבנק נגדם. אדגים אך חלק משפע העדויות שהובאו בפני המביאות למסקנות האמורות: 1. רמת הזהות בין התובע לבין האב מבלבלת אפילו את התובע באופן שבסעיף 1 לכתב התביעה המונח בפני נאמר כי: "התובע הינו אחד מבעליה ומנהליה של חברת ישראפריים בע"מ..." לתובע אין ולו מניה אחת בחברה והוא אף אינו מנהלה. מעיון בדו"ח רשם החברות (נספח א' לתצהיר הנתבע) עולה כי האב הוא בעל המניות והמנהל בחברה. עד כדי כך התבלבלו היוצרות אצל התובע באופן שניסח את תביעתו כאילו היא מוגשת על ידי אביו. אכן, האב הוא זה שפעל בכל ההליכים המשפטיים, לרבות כלקוחו של הנתבע, ותפקידו של התובע התמצה בהיותו פסדה ריקה מתוכן. על כן אך טבעי הוא שסעיף 1 לכתב התביעה המונח בפני מנוסח באופן המצביע בברור על כך שהתובע הינו האב ולא הבן וכי קיימת סמביוזה מוחלטת בין השניים. 2. עובדת היותו של האב האישיות המשפטית והפיסית המציעה הצעתה לרכישת המקררונים בגדר הליכי המכירה, שנוהלו על ידי בית המשפט באמצעות כונסי הנכסים, הייתה אף ברורה לשופטים נ. עמית וה. שטיין המנוחה, שניהלו את הליכי הכינוס. למסקנה זו הגיע השופט מכוח העובדה שהאב הוא זה שהציע את ההצעות, הופיע לדיונים וטען את הטענות לשכנע כי הוא זה שזכאי לרכוש את המקררונים: א. בפני השופטת המנוחה ה. שטיין מעיד האב כדלקמן: "ש. מאיפה היה לבנק 70,000 ₪ שהציע בהליכי הכינוס? ת. אחד מהקונים שלנו בזמן שהיינו עובדים בא עם שיק בנקאי לשלם את כל הכסף ואנחנו התחייבנו למכור את הסחורה". (נספח י"ג לתצהיר הנתבע, עמ' 5, הדגשה שלי.) הנה, כי כן, מודה האב מסגרת עדותו בבית המשפט כי הוא זה שקיבל מלקוחו שיק בנקאי והוא זה שהתחייב כלפי אותו לקוח למכור, בתמורה, את המקררונים. ב. האב הודה בחקירתו הנגדית כי הוא זה שרכש מהכונסים את המקררונים: "ש. האם זה לא נכון שפנית לבית המשפט בבקשה שימכור לך את הנכסים וימצא לך קונה. ת. אני הייתי הקונה. זה לא נכון" (עמ' 44 לפרוטוקול, הדגשה שלי ש.א) 3. האב הודה כי הוא זה שחתום בצד ההצעה לרכישת המקררונים (מוצג נ/ 13, עמ' 43 לפרוטוקול). אם היה ממש בטענת התובע כי הוא, כאישיות משפטית וישות עצמאית הגיש הצעה לרכישת המקררונים - מה לו לאביו שיחתום לצד הצעתו זו. 4. האב הודה כי הוא זה שכתב וחתם על הבקשה שהוגשה לבית המשפט (מוצג נ/ 15) למתן פסק דין נגד כונסי הנכסים בהעדר כתב הגנה. הסברו של האב להגשת הבקשה על ידו עולה כדי גיחוך: "ש. בשם מי הגשת את הבקשה לפסק דין. למה חתמת על הבקשה. ת. בשם הבן שלי שלא היה לו זמן ללכת ולחתום" (עמ' 43 לפרוטוקול. הדגשה שלי ש.א) ויודגש, הבן, הוא התובע, היה באותה עת מובטל (ראה עדות התובע עמ' 17 לפרוטוקול). אין זאת כי לא מצוקת זמנים אליה נקלע התובע הביאה את האב להגיש בקשה למתן פסק דין נגד הכונסים, אלא העובדה שהוא זה שעמד מאחורי אותה תביעה, הוא זה שהחליט אלו הליכים ינקוט במהלכה, הוא זה שנתן הוראות לנתבע כיצד לפעול בתביעה נגד הכונסים בעוד שהתובע - בנו, לא היה יותר מאשר איש קש. 5. בדיון שהתקיים בפני השופט נ. עמית ביום 23.8.91, אשר נקבע לבקשת האב לביטול מכירת המקררונים לשנטובי, פונה האב לבית המשט בזו הלשון: "אני לא חייב את הכסף ואני מבקש לבטל את המכירה ולאפשר לי לקנות את הסחורה ב- 10,000 שקל מהסכום שהציע המוכר". (שנטובי, ש.א.) (נספח ט"ו לתצהיר התובע. הדגשה שלי ש.א.) אם ההצעה לרכישת המקררונים הוצעה על ידי התובע ולא אביו מדוע פונה האב לבית המשפט לאפשר לו לרכוש את המקררונים. הרי לך הודאה מפורשת, נוספת, על כך שההצעה לרכישת המקררונים הייתה של האב ולא של התובע. 6. גם לבית המשפט היה ברור כי מציע ההצעה הינו האב, וכי התובע אינו אלא שם פורמלי בעוד שהמבקש להשתתף במכרז ולזכות בו אינו אלא האב: "... גם כיום למרות שהמציע שילם כבר את סכום הצעתו אני מוכן לתת אפשרות לחייב לשלם את הסכום הנדרש לפדיון הסחורה, אולם בהתחשב בכך שהמציע כבר שילם את סכום הצעתו, אני קובעת שאם תוך 3 ימים ישלם החייב סך של 80,000 ₪ בית המשפט ישקול שינוי אישור המכירה." (החלטת השופט נ. עמית מיום 18.8.91 נספח י"א לתצהיר הנתבע הדגשה שלי ש. א. ) לשופט נ. עמית היה ברור, אם כן, כפי שהיה ברור לתובע, לאב ולכונסי הנכסים כי מציע ההצעה לרכישת המקררונים הינו האב ולא התובע, ואליו מתיחס - במפורש - השופט נ. עמית כמציע לרכישתם. 7. בעדותו של התובע התגלתה חוסר בקיאות מוחלטת בכל הקשור לפרטי ההצעה והליך כינוס הנכסים למכירת המקררונים. מי שהכין את ההצעה לרכישת המקררונים היה האב (עמ' 16 לפרוטוקול), הוא אינו יודע מי חתום על ההצעה (עמ' 16 לפרוטוקול), באותה עת חשבונו בבנק היה מוגבל ואת הכספים לרכישת המקררונים גייס מאביו, שכן, הוא היה באותה עת מובטל. (עמ' 15 ו- 13 לפרוטוקול). התובע לא הופיע לישיבות בית המשפט בקשר להליכי כינוס הנכסים וניכר בעליל כי אין לו מושג מה היה גורל המסמך שהגיש, היא ההצעה לרכישת המקררונים: "ש. היו מספר דרישות של הכונסים לך ולאבא לשחרר את המקררונים מהאחסנה. ת. לגבי איזה עניין. ש. חוזר על השאלה. ת. אני חושב שכן. ש. המנוי של הכונסים נכנס לתוקף 25.2.91. ת. לא זוכר תאריכים. ש. הליכי הכינוס נמשכו בערך שנתיים. ת. התאריך של המכירה ברור לי. ש. חצי שנה נמשך משא ומתן ביניכם לבין הכונסים. ת. יכול להיות. במהלך אותה תקופה הם הערימו עלינו קשיים. ש. בכל החצי שנה הזו היה עיקול, לא פדית את העיקול באותה תקופת זמן שהצעת לפדות אותו. ת. אני לא יודע לאן אתה מכוון. אני נכנסתי לתמונה כאזרח. מה היה בניהול של העניינים הפנימיים זו תשובתי לשאלתך. (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 21-33) ניכר היה בעדות התובע כי הוא חזר על מנטרה על כך שאת ההצעה לרכישת המקררונים הציע כאחד האדם וכאזרח מהשורה ויותר ממשפט זה לא יכול היה להוסיף. 8. עד לאיזה אבסורד מגיעה טענת התובע שהוא זה שהגיש והיה הרוח החיה מאחורי תביעתו נגד כונסי הנכסים על כי במחדליהם החמיץ את רכישת המקררונים, יעידו דבריו אלה: "ש. על מה הגשת את התביעה נגד הכונסים. ת. על איזה תביעה אתה מדבר. אני זוכר את התביעה." (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 24-25) התובע, הרי, היה מעורב בתביעה אחת נגד כונסי הנכסים ולפתע אינו מבין על איזו תביעה הוא נשאל, ומיד אחר כך מבין הוא את המעידה בלשונו ומוסיף שהוא זוכר את התביעה, אך עדיין לא השיב לשאלה באיזה עניין ועל מה הגיש את התביעה נגדם. מן האמור לעיל מתבקשת המסקנה כי לא היה זה התובע שהציע את ההצעה לרכישת המקררונים אלא אביו, לא היה זה התובע שפנה לנתבע על מנת שייצגו בהליכי כינוס הנכסים של המקררונים, אלא אביו, לא היה זה התובע שהורה להגיש תביעה בשמו נגד הכונסים, אלא אביו, לא היה זה התובע שהורה לנתבע לבקש את דחיית התביעה נגד עו"ד רוזן, אלא אביו, ובלשון הנתבע כפי שהתבטא בעדותו בבית המשפט: "התובע בכלל לא היה קיים. פיסית הוא לא היה קיים. מי שהפעיל את כל ההליכים מההתחלה ועד הסוף היה האבא. זכרו של התובע אינו קיים אף לא במסמכים שצורפו לפרשת התביעה. ובהמשך: "ת. כל המשא ומתן עם עורך הדין רוזן היה כדי להגיע להסדר, כאשר התובע עצמו היה חייב לחברה (הנושה), הוא היה חתום כערב לחוב של אביו. היה חשוב לאבא לשחרר את הבן שלו מהחוב כדי שלא ינקטו בהליכים כנגד הבן. בכל ההליכים פעל האבא הן להצעת התובע והן להצלת הרכוש שלו. התובע בנסיבות האלה היה בלתי רלוונטי, הוא עצמו לא יצר קשר איתי. התובע הזה היה תובע קש בכל ההליכים." (עמ' 30 לפרוטוקול שורות 8-11) מטרת הגשת התביעה נגד כונסי הנכסים בקשר למכירת המקררונים לשנטובי לא הייתה אלא נדבך נוסף במערכת שבנה האב על מנת לגרום לכך שהבנק לא יממש את המשכנתא שרבצה על הדירה. בסופו של דבר מהלך זה הצליח ובין הבנק לבין האב נחתם חוזה ביום 9.3.95 לחיסול התביעות ההדדיות ביניהם (מוצג נ/ 4). במועד כריתת חוזה זה כבר נדחתה התביעה נגד כונסי הנכסים ועל כן לא היה מקום להכלילה בין התיקים התלויים ועומדים הכלולים בחוזה זה. נסיונו של התובע והאב לנתק בין חוזה פשרה זה לבין התביעה שהגיש התובע נגד כונסי הנכסים נדון לכשלון. ברור לכל כי התביעה נגד הכונסים הינה פרי ידיו של האב, על מנת להפיק כל רווח אפשרי נגד ההליכים שנקט נגדו הבנק למימוש הדירה. לאב - לכן - לא נותר אלא להודות בחקירתו הנגדית כי אכן התביעה נגד כונסי הנכסים נועדה על מנת להפעיל עליהם לחץ בקשר למימוש הדירה: "ש. לך ולבן היה מניע מאוד ברור להגיע להסדר עם בנק ספנות. הייתה 'לך חרב על הצוואר' של מימוש הדירה. ת. זה היה גם 'חרב על הצוואר' של בנק ספנות. לא היה חרב. נהלתי משא ומתן..." (עמ' 47 לפרוטוקול) שוב מועד האב בלשונו, שוב הוא מבין שכרה לעצמו בור ועל כן מתקן מיד ואומר שתביעת התובע נגד הכונסים לא הייתה כחרב על צווארם, למרות ששניה קודם לכן הודה שכפי שמעל צווארו הונפה חרב מימוש המשכנתא , כך מעל צוואר כונסי הנכסים הונפה חרב תביעת הרשלנות נגדם. האב והבן חד המה, הם פעלו במשותף בדעה אחת וכגוף אחד כאשר התובע אינו ממלא תפקיד יותר מאשר כסות למעשי האב. מכאן נובע כי לתובע לא הייתה עילת תביעה נגד כונסי הנכסים ומכאן גם נובע כי התובע נעדר עילת תביעה נגד הנתבע. שכן, התובע פעל בשם האב ועל פי דברי השני והוראותיו פעל הראשון. למעלה מן הצורך אדון בקצרה בסיכויי תביעת התובע נגד כונסי הנכסים ובשאלת גובה הנזק. א. לא מצאתי מתום בפעולת כונסי הנכסים בכל הנוגע להצעותיו של האב לרכישת המקררונים . כונסי הנכסים ובית המשפט של הכינוס שב וחזר והבהיר כי נתנו לאב הזדמנויות רבות למלא אחר הצעותיו לרכישת המקררונים אך פעם אחר פעם הוא לא עמד בהן. האב הטריד את בית המשפט בבקשות מבקשות שונות בניסיונות לטרפד את מכירת המקררונים לאחר, ומנגד אף לא טרח לקיים את הצעותיו לרכישתם. לפיכך אך תועלת צמחה לתובע ולאב בכך שהתביעה נגד הכונסים נדחתה ונחסכו מהם הוצאות מיותרות הכרוכות בניהול התביעה מתחילתה ועד סופה. לפיכך אין לתביעה שבפני נגד עו"ד יגאל יצחק הלוי תשתית ראיתית ומשפטית כלשהי. ב. אפילו היה התובע עובר את כל המשוכות המפורטות לעיל הרי שהוא לא הוכיח נזק ובוודאי לא את הנזק הנטען על ידו. המקררונים הונחו במחסני עצמון במשך שנים כאבן שאין לה הופכין. אם אמת הייתה בטענת התובע ואביו כי מדובר במוצר שהוא "להיט" מדוע לא טרחו למכרם במשך שנים כל כך רבות. המנעות כאמור מחזקת את המסקנה בדבר ערכם הנמוך. בדיון שהתקיים ביום 23.9.91 בפני השופט עמית (נספח י"ט לתצהיר הנתבע) הודיע הרוכש שנטובי כי מכר את המקררונים תמורת הסך של 260,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את מחיר הרכישה מהכונסים בסך 70,000 ₪ ועוד תשלום מכס, כפי שהעיד שנטובי, בסך 140,000 ₪. נותרה, אם כן, יתרה בסך 50,000 ₪ מתוכה יש לנכות הוצאות נוספות הכרוכות בהובלת המקררים, תשלומי מס נוספים וכיוצ"ב. חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע נסמכת על אינפורמציה שנתן האב לרואת החשבון. רואת החשבון לא נפגשה כלל עם התובע ולה היה ברור כי מגיש התביעה הוא האב (עמ' 3 לפרוטוקול). המומחית לא ידעה כלל באיזה ציוד מדובר, לא הסתמכה על חשבוניות חתומות ולא על נתוני הוצאות ממשיים, זאת למרות העובדה שהחברה היא חברה מבוקרת, עם דוחות רווח והפסד אשר אמורים לשקף את הפסדיה כתוצאה מרכישת המקררונים. המומחית הודתה כי עבדה מדגמית וכי אם הייתה מקבלת נתונים ממשיים, יש להניח שהיתה מתקבלת תוצאה אחרת.לפיכך אין להסתמך על חוות הדעת כבסיס להוכחת הנזק. מן הטעמים האמורים לעיל אני דוחה את התביעה. תביעה זו הייתה מיותרת כמו יתר ההליכים שנקטו התובע והאב בבתי המשפט השונים. לפיכך, בהתחשב בהליכים הרבים שננקטו בתיק זה ולאור גובה הסכום הנתבע אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 80,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אני דוחה את ההודעה לצד ג' ובנסיבות המתוארות לעיל איני עושה צו להוצאות. רשלנותכינוס נכסים