פסק דין הטענות על פי כתב התביעה בכתב התביעה טוען התובע כי רכש משיאת, וביום 28/1/02 בשעה שהוא נסע במשאית אירעה בה תקלה טכנית במטען (אלטרנטור) , התובע פנה מידית אל המוסך של הנתבעת במגדל העמק. טוען עוד התובע כי הנתבעת ביצעה תיקון במשאית ובין היתר הותקנה בה משאבת שימון מטען חדשה ואלטרנטור מחוזק. ואולם מיד כאשר החל התובע לנסוע עם המשאית עצרה המשאית והמנוע הפסיק לעבוד . התובע התקשר לנתבעת, ועובד מטעמה שהגיע הודיע לו כי אין אפשרות לבצע תיקון במשאית היות והמנוע נפגם לחלוטין, הוא גרר את המשאית לפתח תקווה , ובבדיקה התברר כי הסיבה להרס המנוע הייתה הטיפול אשר נערך ע"י הנתבעת . בסעיף 11 לכתב התביעה טוען התובע כדלקמן-= " 11- בבדיקה נתגלה כי הנתבעת התקינה את המטען החדש בצורה לקויה כאשר צינור משאבת המטען אשר הותקנה על ידי הנתבעת היה פגום , גרם לדליפת שמן המנוע מן המנוע ולפגיעה בחלקים הפנימיים של המנוע . כמו כן נמצא כי צינורות המחברות בין משאבת השמן האמורה לבין המנוע והמטען לא הוחלפו במהלך התיקון ו/או הוחלפו בצורה לקויה ,נמצאו ביבשות , דבר אשר גרם להתפוצצות הצינורות וליציאת השמן מן המנוע " טענות ההגנה על כתב התביעה הגיבה הנתבעת .לאחר הכחשת כל טענותיו של התובע , כי 5-..... " הנתבעת איננה כופרת בכך כי ברכב התובע הוחלפה יחידה שלמה הכוללת משאבת וואקום (ולא משאבת שמן כפי שנטען) ואלטרנטור , ואולם תטען כי ההחלפה בוצעה באופן מקצועי , הרכב נבדק לאחר ההחלפה ולא נתגלו כל נזילות או בעיות אחרות וממלא שאין כל קשר בין הנטען כלפיה בכתב התביעה לבין הפעולה שבוצעה על ידה ..." כמו כן טענה הנתבעת כי המדובר הוא במוסך לחשמלאות רכב וככזה אף פנה אליו התובע, וכי אינה אחראית כלפי בעיות מיכניות.. כגון צינור שמן פגום.. תצהירו של התובע את עדותו הראשית מסר התובע בתצהיר, ועל פיו התובע רכש משאית לצורך עסקו, הובלות מזון, ביום 28/1/02 נסע התובע עם משאיתו מאיזור המרכז למגדל העמק על מנת להעמיס מזון , כאשר הגיע למגדל העמק היתה לו תקלה במשאית , לא היה חשמל במשאית, והבין שיש לו בעיית חשמל. הוא הרגיש בבעיה במיוחד לאחר שהוריד את משטח ההעמסה של המשאית ואז הרגיש שלמשאית "אין כוח " ( סעיף 3 לתצהיר העדות הראשית של התובע .) התובע , למרות זאת , יצא בנסיעה ממגדל העמק והתכוון להכניס את המשאית לצורך בדיקת הבעיה במוסך אותו הוא מכיר בפתח תקווה. לטענתו למרות שיצא עם המשאית לפתח תקווה , חשש הוא כי לא יצליח להגיע עם המשאית לפתח תקווה, ואז החליט להיכנס למוסך בדרך ממגדל העמק בדרכו למרכז. הגיע בנסיעה למוסך מ.מ. דן אור בע"מ,שבבעלות הנתבעת, פגש את מי שהציג את עצמו כמנהל והסביר לו את הבעיה . הוסבר לתובע כי "הלך האלטרנטור" וכי יש להחליפו. התובע טוען כי מנהל המוסך אמר לו במפורש כי האלטרנטור הולך עם משאבת שמן ביחד ואמר לו כי האלטרנטור במשאית זו של התובע הוא יקר יותר כי יש לו גם משאבת שמן. בהמשך טוען התובע כי לאחר הטיפול במשאית יצא לדרכו , וכי בעת עקיפה של רכב אחר בכביש הסרגל נדלקה פתאום נורת שמן בלוח המחוונים , והוא עצר בשולי הדרך. עובד המוסך שהוזעק ע"י התובע אמר לתובע כי צינור השמן שיוצא מתוך האלטרנטור ומשאבת השמן שצמודה לו מנותק , ומשם יצא השמן . כן טוען התובע כי הוא בקש מהעובד לרכוש עבורו שמן , וכי שניהם מילאו שמן, אולם ניסיון התיקון לא צלח וכי שמן המשיך לנזול מאזור האלטרנטור , ועל כן נאלץ לגרור את המשאית לפתח תקווה . בפתח תקווה נאמר לתובע כי המנוע נהרס לחלוטין , יש להחליף את המנוע וכן הובהר לו כי האלטרנטור שהמוסך של הנתבעת החליף אינו אורגינלי וימשיך לגרום בעיות. לבסוף התובע טוען כי נגרמו לו נזקים שהנתבעת חייבת לפצותו עליהם כמפורט בכתב התביעה . הראיות מטעם הצדדים בישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 8/2/05 העיד התובע לעצמו, והביא לעדות גם עד תביעה מספר 1 מר אושר יצחק , מנהל המוסך המרכזי של איסוזו. מר אושר יצחק העיד לגבי ההוצאות והעליות לצורך תיקון נזקי המשאית, והוגשו באמצעותו מסמכים שכללו חשבוניות, ופלט מחשב בדבר סכומים של כסף ששולמו . כמו כן הגיש התובע את ת/1 היא חוות הדעת של השמאי שלמה אסרף , שלפי תוארו הוא ( שמאי רכב 488) (ראה צמוד לחתימתו בתחתית חווות הדעת .ח.י.) אם כי מדובר בשמאי רכב שמומחיותו היא לכל הדעות בהערכת נזקים ואומדן הסכומים הדרושים לתיקונם, הוגשה חוות הדעת , ללא התנגדות של באת כוח הנתבע, ואף ויתרה היא על חקירתו הנגדית של השמאי. לענין מסמך זה, אם כי מדובר כאמור בשמאי רכב מומחה, ואינו מומחה למכונאות רכב , ולשאלה המקצועית השנויה במחלות בתיק זה, קרי סיבת הנזק שנגרם למנוע המשאית, ותחום אחריותו של המוסך שבבעלות הנתבעת, והיקף אותה אחריות , האם כוללת גם איכות צינורות השמן של המנוע או משאבת האלטרנטור) , הרי משהוגשה חוות הדעת ללא התנגדות או הסתייגות, וללא בקשה מצד הנתבעת לחקור עליה, האמור בחוות הדעת הופך להיות ראיה במשפט . כאמור אין בפני חוות דעת אחרת . השאלות שבמחלוקת ושעלי לפסוק בהן- א- מה בקש התובע מהנתבעת לעשות ואיזה תיקון לבצע . ב- גם אם לא ביקש מפורשות לעשות עבודה מסויימת, האין זה מדרך הטבע , שלמשמע הליקוי שעליו סיפר התובע למוסך, היה מובן מאליו שעבודה מסוימת תבוצע גם בלי בקשה מהתובע. ג- מה היא סיבת בריחת השמן מצינור המשאבה ( התובע מכנה אותה משאבת שמן, הנתבעת משאבת וואקום) ד- האם אכן הנתבעת החליפה את צינור השמן( כנטען בכתב התביעה ) או רשלנותה בכך שהיא נמנעה מכך ( כמשתמע מתצהיר העדות הראשית של התובע ה- ולבסוף האם יש רשלנות בהתנהגותם של הנתבעת, ועובדי המוסך שלה . התובע מאשר בחקירתו הנגדית כי רכש את המשאית , שהיא משנת יצור 1997 , בתחילת שנת 2002, שבוע לפני האירוע . הוא גם מאשר כי המשאית עברה עד ליום רכישתה 350000 קילומטר . התובע טוען כי בדק את המשאית לפני הרכישה במוסך המרכזי לפני הקניה , שם קנה אותה אך אין בידו אישור בדבר תוצאות הבדיקה . הדבר מעט מוזר. הנזק שנגרם לתובע נגרם שבוע אחרי רכישת המשאית, והוא טוען כי הנזק נגרם ע"י הנתבעת. האם אין זה מובן מאליו שישמור את תוצאות הבדיקה לפני הרכישה , שהיתה בסך הכל שבוע לפני כן, כדי להוכיח או לנסות להוכיח כי כאשר רכש את המשאית היא היתה תקינה לחלוטין ? כמו כן מאשר התובע בחקירתו הנגדית כי רכש את המשאית במוסך המרכזי, ושם בוצעה הבדיקה . המוכר הוא שבצע את הבדיקה עבור הקונה ?! התובע מאשר כי לא ביצע טיפול במשאית לא לפני הקניה וגם לא אחריה . נסיבות אלו מצביעות על דבר אחד , והוא כי התובע אינו יכול להעיד כי בעת רכש את המשאית שבוע לפני האירוע הנטען, כל מערכותיה היו תקינות כולל צינורות השמן . בכתב התביעה טען התובע כי - " ... כאשר צינור משאבת המטען אשר הותקנה ע"י הנתבעת היה פגום ...." אם כן טוען התובע כי הצינור ממנו נזל השמן, שהביא בסופו של יום לפגיעה במנוע , היה פגום, וכי הצינור הותקן ע"י הנתבעת . בתצהיר העדות הראשית שלו ,סעיף 17- " במקביל הובהר לי כי יש להחליף את האלטרנטור שהרכיב המוסך , כי הוא הרכיב אלטרנטור לא אורגינלי , ונמסר לי כי האלטרנטור יגרום בעיות.." כל טרונייתו של התובע כנגד הנתבעת בתצהיר בענין האלטרנטור, היא כי הנתבעת הרכיבה לו אלטרנטור לא מקורי. אין כל זכר לכך כי יש פגם גם בצינורות ש"הרכיב" המוסך של הנתבעת. ואם האמור בתצהיר נאמר בהיסח הדעת, הרי בחוות הדעת של השמאי [ת/1 , נאמר " בבדיקתנו מצאנו צינור שמן יבש ופגום .." מה שראה השמאי הוא צינור שמן יבש ו- פגום . פגום מילא. אבל יבש. ללמדך כי הצינור לא היה חדש, ואין לומר כי הורכב לפני זמן קצר, לפני תחילת הנסיעה , ע"י הנתבעת ,כפי שטוען התובע בכתב התביעה . תצהירו של התובע וחוות הדעת של השמאי סותרים את טענתו של התובע כי צינור השמן הפגום נרכש והותקן ע"י הנתבעת .כנטען בכתב התביעה . הדבר נתמך בדברי עד ההגנה מר נאיל זועבי " לצורך החלפת האלטרנטור אינני נדרש לבדיקת הצינורות ו/או מצבם וכל שעלי לעשות הנו לוודא חיבור האלטרנטור והמשאבה כראוי במקומם ולשאר החלקים " סעיף 5 לתצהירו . העד חזר על כך גם בחקירתו הנגדית . האם משאבת שמן , או משאבת וואקום . התובע מתעקש בכתב התביעה ובתצהיר , לדבר על משאבת שמן של האלטרנטור, אשר צינור השמן שלה , גרם לנזק. הנתבעת מתעקשת על כך שמדובר במשאבת וואקום. אם כי אין הרבה חשיבות לדבר, אני נוטה לקבל את הגרסה כי מדובר במשאבת וואקום . שכן א- התובע כאמור לא הביא בפני כל חוות דעת על סיבת גרימת הנזק. חוות הדעת שבפני הנה לגבי גובה הנזק והסכום הדרוש לתיקונו. ב- הנתבעים הן בכתב ההגנה , הן בתצהיר העד נאיל זועבי והן בחקירתו הנגדית חוזרים על האמירה כי מדובר במשאבת וואקום. ואולם ,כאמור, אין לכך הרבה חשיבות שכן העד נאיל זועבי מטעם ההגנה אינו מכחיש כי לצורך תיקון האלטרנטור או החלפתו יש צורך בפירוק צינור שמן, והתקנתו מחדש אחרי גמר התיקון או ההתקנה . ראה בעמדו 15 לפרוטוקול שורות 17, 18 , , והוא גם מאשר שעשה את זה , קרי הפריד בין הצינור והמשאבה, ולאחר מכן שוב התקין אותם . העד גם נשאל , אם היה רואה צינור פגום האם היה מורה ללקוח להחליפו והשיב " הייתי אומר ללקוח שיש לו צינור פגום ולא הייתי נותן לו להזיז את האוטו עד אשר ישלח מכונאי שיחליף את הצינור ." תשובה זו כמה פנים לה- א- שמדובר בצינור אשר בתחום הטיפול והמומחיות של מכונאי ולא חשמלאי רכב ב- כי העד מרגיש חובה להודיע ללקוח אם הוא רואה כי הצינור פגום ויש בו פוטנציאל של גרימת נזק בהמשך . ג- משתמע כי העד לא ראה כי הצינור הנו במצב המחייב החלפה . ומאחר ובהמשך התברר כי אכן הצינור היה יבש ופגום כדברי השמאי, והוא ככל הנראה שגרם לנזק של בריחת השמן , הרי לכאורה היה על העד להודיע לתובע כי הצינור שלו פגום ויש להחליפו . ואולם העד אומר כי אותו צינור הנו באורך של 40-50 ס"מ , ובא כוח התובע ככל הנראה גם הוא מודע לאורך של הצינור , שכן הוא שאל את העד - " כאשר אתה נוגע בו ורואה אותו , החלק שאתה רואה ...." משמע שבגלל אורכו של הצינור ישנו חלק הנראה ע"י מי שעובד על האלטרנטור, וחלק שאינו נראה. לא הוברר לי ע"י חוות דעת איזה קטע מאותם 50 ס"מ של הצינור התפוצץ וגרם לנזילת השמן , ואין בידי לקבוע כי העד נאיל זועבי , ראה , או היה עליו לראות את החלק הפגום . השאלה אם העד נאיל זועבי היה חייב גם לבדוק את כל החלקים אשר בסביבת האלטנטור וכאשר נוגעים בהם בזמן העבודה עליו, ולוודא את תקינותם לא הובררה בעדות של מומחה מטעם התובע . אין בידי לקבוע אם אמירתו של העד כי אם היה רואה את הנזק בצינור ,היה מודיע ללקוח עליו, נאמרה מכוח חובה חוקית, או הרגשת מחוייבות מוסרית. מונחת בפני גם חוות הדעת של המומחה מטעם ההגנה מר בועז מוגליבקין , שמאי טכני , בוחן וקצין בטיחות מורשה , מוסמך למכונאות רכב והנדסת תנועה . מסקנתו של המומחה הנה - " ד-2- גם אם נכונה טענת התובע שהצינור היה יבש ופגום , לא ניתן היה לחשמלאי הרכב שהרכיב את האלטרנטור לראות או לבדוק. אין זה גם מתפקידו ואין כלל צינורות כאלה בחשמליות הרכב . 3- אם אכן העתה דליפת שמן מצינור השמן המחובר למשאבה, הדליפה נגרמה אך ורק מחמת בלאי ( גם אסרף טוען שהיה יבש )( השמאי מטעם התובע ח.י.) , והיה זה מכיוון שהצינור לא נבדק ולא הוחלף במהלך הטיפול התקופתי במוסך מורשה למכונאות ..." חוות דעת זו לא נסתרה . ואני מקבלה כסבירה ומהימנה . התובע בעצמו מאשר בתצהירו כי - " כאשר הגעתי למגדל העמק היתה לי תקלה במשאית, לא היה חשמל במשאית , והבנתי שיש לי בעיית חשמל..." עסקה של הנתבעת הנו מוסך לחשמלאות רכב, וככזה פנה אליו התובע לטפל בבעיית חשמל . הוחלף אלטרנטור. על פי החומר שבפני , טיפול בענין צינורות שמן הנו בעיה של מכונאות רכב , וכפי שציינתי לעיל , השאלה היחידה אשר יכולה לקשור את המוסך עם הנזק הסופי שנגרם במשאית היא האם מתפקידו ומחובתו של עובד מוסך לחשמלאות רכב המחליף אלטרנטור, או מתקנו, לבדוק גם את סיבתו וכל החלקים המיכניים המחוברים אליו , ומה היה על העובד לומר ללקוח אם היה מבחין בליקוי כלשהוא . זו שאלה שלא נתבררה עד תום בחומר הראיות, רק מדברי העד מוגלבקין המומחה מטעם הנתבעת יש מעט אור עליה בכל הנוגע לתיק זה , והוא קובע כי אין מתפקידו של חשמאלי רכב גם לעסוק בעניינים של צינור שמן שזה תפקידו של מכונאי. העד נאיל זועבי , אומנם אמר , כי אם היה רואה נזק לצינור, היה מודיע על כך ללקוח התובע . אך לא הוכח כי הוא ראה .ולא הוכח ע"י ראיות מטעם התובע כי אכן חייב היה גם לראות וגם להתריע בפני התובע . העובדה כי נאיל לא ראה נזק לצינור מגובה גם בעדותו של נאיל עצמו , וגם בחוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת . הוא אומר - " אין גם זה מתפקידו , ואין כלל צינורות כאלה ..." בא כוח התובע כנראה שהיה ער לדלות הראיות, ולהעדר כל חוות דעת שתקבע עובדות שעליהן תקום חבותה של הנתבעת והעובד מטעמה ועל כן פתח , בציטוט והסתמכות של סעיף 41 לפקודת הנזיקין. משמע שאין בידי התובע ראיות לרשלנותה של הנתבעת, וכל אשר יש בידו הוא כי הנזק נגרם בסמיכות לאחר התיקון, וכי המוסך הנתבע ביצע תיקון במשאית של התובע , וכי אירוע הנזק מתיישב יותר עם הנחת רשלנות מצד הנתבעת יותר מאשר העדר רשלנות. מרגע שבא כוח התובע טוען כי , חל סעיף 41 לפקודה, משמע שאין בידי התובע ראיות להוכיח את המיוחס לנתבע, והוא מבקש להסתמך על הסעיף שעל פיו נהפך נטל הראיה משכמו של התובע כי היתה רשלנות מצד הנתבע ,אל הנתבע הנדרש להוכיח כי לא היתה מצדו רשלנות שיחוב עליה . לצורך היפוך נטל הראיה חייבים להתקיים שלושה תנאים . התובע לא הוכיח קיומם של התנאים המקימים את זכותו להיפוך נטל הראיה . על פי חומר הראיות קובע אני כי יותר מאשר סמיכות הזמן בין ביצוע התיקון ע"י הנתבעת ובין האירוע , אין בידי התובע כל ראיה. לא לאחריות הישירה , ולא כזו שדי בה יהיה כדי להחיל את סעיף 41 . גם בשאלה של סמיכות הזמן , יש בין הצדדים מחלוקת.ואף סתירה בין דברי התובע בכתב התביעה ובין דבריו בתצהיר . בכתב התביעה טוען התובע כי - " 7- מיד לאחר שהחל התובע בנסיעה, ובטווח נסיעה קצר מהמוסך ..." בתצהירו מציין כי התיקון נעשה במגדל העמק, וכי האירוע היה בכביש הסרגל בעמק יזרעאל. וכי המרחק בין המוסך למקום בו נעצרה המשאית הנו כ 15 קילו מטר . גם לפי מרחקים אלו אין מדובר ב"מיד עם תחילת הנסיעה " ככתוב בכתב התביעה . הוסף לכך כי העד נאיל זועבי , ציין כי לאחר סיום התיקון, הפעיל את המשאית, למשך 15 דקות ( סעיף 6 לתצהיר ) ורק לאחר שכל המערכות פעלו כתקנן הורה לתובע לנסוע . כך שגם בשאלת הסמיכות שבין התיקון ועצירת המשאית , הדעות חלוקות. אין בידי להסיק את המסקנה מאותה סמיכות , אותה מבקש בא כוחו המלומד של התובע להסיק .לענין תחולת סעיף 41. המומחה מטעם הנתבעת , מעלה ענין נוסף, באשר לתפקודה של אותה נורית אדומה הנדלקת , לצורך התראה על חסרון בשמן באגני השמן של מערכות המשאית. הוא אומר שבסוג רכב זה, ולמעשה בכל רכב, מותקנת נורית אזהרה שבהדלקה, הדבר אומר לנהג כי מדובר ב"לחץ שמן נמוך" והוא גם מצרף עותק מדף ספר היצרן לענין זה . סבירה טענתו של המומחה , כי תפקידה של הנורית להצביע על קיומו של לחץ שמן נמוך וכי קיים פרק זמן משמעותי בין הידלקות הנורית ובין אובדן מוחלט של השמן המביא להריסת המנוע . ואכן אילו מרגע הידלקות הנורית עד להרס המנוע לא היה עובר זמן כלל, בשביל מה מותקנת אותה נורית בלוח הבקרה של הרכב .? מסקנתו של המומחה שהיא גם מקובלת עלי , כי אילו היה התובע עוצר את המשאית מיד עם הידלק הנורית, לא היה נגרם למנוע הנזק שנגרם, נשמעת סבירה . אם כי התובע מתרץ אי עצירה מיידית בכך שהוא היה במהלך של עקיפת רכב אחר. איני משוכנע כי המרחק שעברה המשאית במהלך העקיפה - גם במהירות גבוהה, היא אשר גרמה לנזק במנוע , שכן היה ניתן לדומם את המנוע ולאפשר למשאית להמשיך לגלוש עד לעצירה בשולי הדרך. התובע לא ניסה לטעון או להוכיח כי לא יכול לעשות זאת כיוון שמדובר במשאית שאם מדממים את מנועה , מערכת הבלימה שבה מפסיקה לפעול. חוות הדעת של המומחה היתה בידי התובע די זמן לשים לב לטענה זו . יצויין כי כל סיכומי התובע מתבססים על הטענה בדבר תחולתו של סעיף 41לפקודה והם מנתחים את ראיות ההגנה ומתרכזות בשאלה או בטענה כי הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל מכוח סעיף 41 . אין בסיכומי התובע כל התייחסות לראיות מטעמו שתובע חייב להוכיח כדי להקים את אחריותה של הנתבעת . מרגע שדחיתי את הטענה בדבר תחולתו של סעיף 41 לפקודה, אין בפני למעשה כל טענה הבאה להוכיח , מצד התובע, את אחריותה של הנתבעת. מסקנתי היא כי התובע לא הצליח להוכיח כי הנזק נגרם בגלל רשלנות מקצועית של המוסך הנתבע או מי מעובדיו. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט ,כולל הוצאות העדים בסך של 2000 ₪ ומע"מ כדין, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3000 ₪ ומע"מ כדין. מוסך