תביעת לשון הרע - 2 עיתונאים פירסומים הדדיים בתקשורת

פסק דין 1. התביעה תביעה בשל דברים שפירסם הנתבע, שהוא עיתונאי, על התובע, אף הוא עיתונאי (ועורך דין), ואשר יש בהם - לפי הנטען - משום לשון הרע. אלה הם הפירסומים: (א) ביום 28.6.00 בתכנית הכל דיבורים ברשת ב' של קול ישראל, אמר הנתבע בראיון לשלי יחימוביץ': "...הרבה אנשים חגגו על הדם... ישנו אחד קוראים לו נדב העצני שריאיין את האנשים שנשבעו שמה על הקבר והם הפליאו הפליאו בשקרים ואני ואני יודע למה הוא ריאיין אותם ולמה הוא נתן להם במה כזאת. אגב הוא לא ביקש את העדות שלי, זאת אומרת הוא לא ריאיין אותי בכלל. למה? כיוון שאני שנה שנתיים קודם לרצח רבין ריאיינתי את אבא שלו, הייתי אצלו בבית ואז האבא שלו אמר לי שהוא משווה את רבין לפטן, שהוא בוגד, וזה פגע מאוד באליקים העצני אחר כך, הזמינו אותו לחקירה...". (ב) ביום 1.7.00 בתכנית הטלוויזיה תיק תקשורת אמר הנתבע בראיון לדוד גלבוע: "... הנה למשל ב"מעריב" כותב נדב העצני, שיש לו איתנו כנראה חשבון, כיוון שאנחנו עלינו בשעתו על אבא שלו שמכנה את רבין פטן, בוגד, 'הנה כך מצליח אבישי רביב לעבוד על מדינה שלמה'". (ג) ביום 7.7.00 בכתבה פרי עטו במוסף 7 ימים של העיתון ידיעות אחרונות אמר הנתבע: "... בנו של אליקים העצני, עיתונאי מ'מעריב' ששמו נדב העצני, תרם לא מעט לפרסום השקרים וההסתה נגד רשות-השידור ונגדי בפרשת טקס ההשבעה, ואפילו לא טרח במה שכל עיתונאי מתחיל יודע, ולא הביא את תגובתי. הוא ריאיין כמה מהמשתתפים בטקס המזוויע הזה ('מעריב' 10.11.95). המשתתפים סיפרו לו איזו הצגה הם עשו למצלמה, ואיך איתן אורן מהטלוויזיה ביים ונתן הוראות כך אמרו הגיבורים האלה לעיתונאי, ואילו במשטרה (על-פי פרקליטות המדינה ודוח המשטרה) אמרו דברים אחרים...". 2. קדמה לפירסומים הללו, כתבה במעריב מיום 24.11.95, פרי עטו של התובע, ובה ראיון עם אחד ממשתתפי טקס ההשבעה אשר שודר בתוכנית יומן של הטלוויזיה הישראלית במסגרת כתבה שהכין הנתבע. אותה כתבה אשר שודרה שבועות אחדים לפני רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, הותירה, כזכור, רושם עז. בראיון עם התובע בכתבה הנ"ל במעריב אמר המרואיין כי הכל היה מבויים, "מארגן הארוע - הבמאי, המפיק והתסריטאי - היה אבישי רביב". המרואיין תיאר בפרוטרוט כיצד נעשה הביום, וטען כי בנקל ניתן היה להבחין בכך. לימים, אמרה ועדת החקירה הממלכתית לעניין רצח ראש הממשלה (ועדת שמגר) את דברה על אותו טקס השבעה: "כל העת המשיך אבישי רביב בקשרים עם התקשורת כדי להציג את אי"ל כגוף קיים, וזכה לסיוע הטלוויזיה בכך ששידרה טקס השבעה, שלא היה אלא הצגה, כאשר מי שנכח במקום חייב היה להיות ער לכך שמדובר בהצגה" [כמצוטט על-ידי הנתבע בכתבתו הנ"ל בידיעות אחרונות]. תלונה נגד הנתבע - על ביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים וגרימת תקלה ציבורית - הוגשה בשעתו למשטרה, על-ידי האגודה לזכות הציבור לדעת. תיק החקירה נסגר מחוסר ראיות מספיקות. עתירה לבג"צ בעניין זה - נדחתה. בעקבות זאת התראיין הנתבע בתוכניות הרדיו והטלוויזיה הנ"ל ופירסם כתבה בידיעות אחרונות; חרף קביעת ועדת שמגר, הנתבע בשלו, הטקס היה לדידו - "אותנטי ואמיתי". אלא שבמסגרת הרצאת טענותיו - וזו הטענה בתביעה זו - פירסם הנתבע גם דברי לשון הרע על התובע, כמצוטט בסעיף 1 לעיל. 3. רקע דיוני בתחילת המשפט אמרתי לבעלי-הדין - כאמור, שניהם עיתונאים - כי במקום להתדיין בבית משפט בתביעת לשון הרע בקשר לפירסומים הדדיים בתקשורת, ראוי היה כי יימצא הפורום הנאות באיגוד עיתונאי ישראל, 'בתוך המשפחה', לדון במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, ולעשות ליישובה. משבא הנושא בפניי, היצעתי נוסח של התנצלות שיפרסם הנתבע. נתגבשה כבר הסכמה עקרונית לגבי הנוסח, ואולם מחלוקות על גודל הפירסום ועל הסעד הכספי - הגם שהפער בין באי-כוח הצדדים באותם עניינים לא היה גדול - מנעו את יישוב המחלוקת על דרך של הסכמה. חבל שכך. 4. לאחר שכשלו נסיונות הפשרה, ביקש ב"כ התובע לפצל את הדיון באופן שבשלב הראשון תידון שאלת האחריות בלבד, והדיון בשאלת הפיצוי הראוי - יידחה. מבוקשו ניתן לו. עוד ביקש ב"כ התובע לשנות את סדר הבאת הראיות. בקשתו-זו נדחתה [החלטתי מיום ז' בתשרי תשס"ב (24 בספטמבר 2001)]. בתגובה לבקשה של ב"כ התובע (מיום 8.10.01), הודיע ב"כ הנתבע (ביום 11.10.01) כי הנתבע מודה בפירסומים נשוא כתב התביעה. או אז, ביקש ב"כ התובע לקבוע את התיק לסיכומים. בפתח הישיבה מיום 15.10.01 הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מסכים לבקשת התובע, וסיכומי ב"כ הצדדים נשמעו על אתר. 5. ב"כ התובע טען כי מכיון שאין מחלוקת לגבי עצם הפירסומים, ומשום שהקביעה האם מדובר בלשון הרע נעשית על ידי בית המשפט על-פי קנה מידה אובייקטיבי וכי אין צורך להביא ראיות לעניין זה, הרי שהתובע עמד בנטל להוכחת תביעתו. מנגד, טען ב"כ הנתבע "שהתובע צריך להצהיר כי הפירסום פגע בו... מאחר ולא הוגש תצהיר, התובע לא נשא בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו... יש לדחות את התביעה" (עמוד 2). ב"כ הנתבע מבקש לדייק בדברי המלומד א' שנהר [דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ (תשנ"ז - 1997), 465]: "במקרים רבים מודים נתבעים במשפטי לשון הרע בכך שפירסמו את הפרסום המיוחס להם ובכך שהוא מהווה "לשון הרע", והם מבקשים לפטור אותם מאחריות רק בטענה שעומדות להם ההגנות הקבועות בחוק. אם כך עושה הנתבע, צריך נטל הבאת הראיות בשלב קביעת החבות לעבור אליו". מכאן הטענה שאין די בהודאה בפירסום, וכי הנטל עובר אל כתפי הנתבע, רק אם הודה גם כי הפירסום הוא "לשון הרע". כזאת טען ב"כ הנתבע בסיכומיו - וזאת בלבד - ולא טען לקיומה של הגנה כלשהי מן ההגנות שבחוק. 6. הוכחת יסוד הלשון הרע הדין - במחלוקת הנ"ל - עם התובע. הלכה היא מקדמת דנא "כי אין צורך בהבאת ראיות בדבר המשמעות שקורא מסוים או סוג קוראים זה או אחר ייחסו לפרסום הנדון, אלא בית המשפט ייקבע מימצא בשאלה, אם אכן מהווים הדברים לשון הרע אם לאו" [דברי כבוד השופט ג' בך בע"א 334/89 מיכאלי ואח' נ' אלמוג, פ"ד מו (5) 555, 562]; "הוכחת יסוד ה"לשון הרע" צריכה להעשות באמצעות הפרסום בלבד" [א' שנהר, שם, 141]; "כאשר עולה בידי התובע להראות, כי הנתבע פרסם אודותיו דבר, אשר יש בו כדי "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם", כלשון סעיף 1(1) לחוק…הרי הוכיח הוא, למעשה, את תביעתו" [דברי כבוד השופט ג' בך בע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1) 589, 599]. אין טעם בהצהרה מפי התובע כי הפירסום פגע בו, כפי שמבקש ב"כ הנתבע, שהרי "המבחן, שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסויימים שפירסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פירסום...". [דברי כבוד השופט ד' לוין בע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט (4) 734, 740; ראו עוד: דברי כבוד השופט מלץ בע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג (2) 333, 337, אשר הסתמך גם על דברי כבוד הנשיא שמגר בע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא (2) 281, 1-300. דוק בעניין העצני הנ"ל: לא הועילה לו, להעצני (האב), תחושת פגיעה סובייקטיבית, וכך גם כאן, בעניינו של העצני (הבן)]. מכל מקום, הדין בענייין זה ברור: "השאלה האם התקיימה הגדרת היסוד "לשון הרע" הקבועה בסעיף 1 לחוק איננה שאלה עובדתית המצריכה שמיעת ראיות" [דברי כבוד השופטת דורנר לאחרונה, ביום 16.10.01, ברע"א 7943/01 נור נ' יערי ואח', תק-על 2001(3) 1740]. 7. הלשון הרע בחינת הפירסומים נשוא התביעה באמת-מידה אובייקטיבית, מעלה כי האשמת התובע במתן במה לשקרים, היא חמורה. במיוחד כך, על רקע הזיקה שעשה הנתבע בין מתן אותה במה שקרית נטענת, לבין 'חשבון' שקיים, כביכול, בין התובע לבין הנתבע, בעקבות ראיון שעשה הנתבע בעבר עם אבי-התובע, אליקים העצני, ואשר - לדברי הנתבע - פגע מאוד באבי-התובע. ועוד זאת, כשברקע הדברים (באחד הפירסומים) משייך הנתבע את התובע לחבורת אנשים "כולל עיתונאים" אשר "חגגו על הדם". כך הוא על פי המובן הטבעי והרגיל של הלשון שהנתבע נקט בה, בעיני האדם הסביר, בין אם התכוון הנתבע לפגוע בתובע ובין אם לאו, בשים לב לרקע הכללי, ולהקשר הדברים. פירסום הדברים עלול להטיל דופי ביושרו של התובע כאדם, וביושרו המקצועי כעיתונאי [השוו: ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', פ"ד מט(2) 843, 864]. עיתונאי אשר כותב כתבה המיוסדת על אדני-שקר, כששיקוליו זרים, ואמות-המידה המנחות אותו אינן ענייניות ומקצועיות - הריהו כמי שנכשל במלאכתו, וכעיתונאי גרוע. פירסומים שכאלה על אודות התובע, עלולים להשפילו בעיני הבריות, לבזותו, או לפגוע בו במשרתו, במשלח-ידו, או במקצועו. כך לגבי כל אחד מן הפירסומים נשוא התביעה, ולא כל שכן, בשל הפירסום החוזר ונשנה. בדברים שפירסם הנתבע על אודות התובע יש משום לשון הרע כמשמעותה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. 8. כאמור, הנתבע השליך יהבו על הטענה המשפטית הנ"ל (סעיפים 5 ו- 6), שנדחתה; לא הביא ראיות, ולא טען בסיכומיו לקיומן של הגנות שלפי חוק איסור לשון הרע. אני פוסק, איפוא, כי מוטלת על הנתבע אחריות בגין פירסום לשון הרע על התובע, בשלושת הפירסומים נשוא התביעה. עיתונותלשון הרע / הוצאת דיבה