החלטה 1. בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 13.2.2007, בדבר מינוי מומחים רפואיים. התובע, יליד 1971, נפגע בתאונת דרכים ביום 28.6.2004. התאונה הינה גם תאונת עבודה. במסגרת תביעתו, שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, עתר התובע בבקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדי, הפסיכיאטרי והתעסוקתי/שיקומי. בהחלטתי מיום 13.2.2007, הורתי על מינוייו של ד"ר צ'צ'יק אהרון, כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, ועל מינויו של פרופ' אליצור אבנר, כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. כעת, עותרת הנתבעת לעיון מחדש בהחלטתי בדבר מינוי המומחים הרפואיים, כאמור. 2. טענות הנתבעת התובע פנה למוסד לביטוח לאומי לשם קביעת דרגת נכותו. הוועדה הרפואית לעררים, קבעה בהחלטתה מיום 19.11.06 כי לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 14.5% בתחום האורטופדי. לא נקבעה לתובע נכות בתחום הנפשי. הועדה הפעילה תקנה 15 במחצית, והעמידה הנכות הצמיתה על 19%. לטענת הנתבעת, בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קביעת דרגת נכות זו הינה בבחינת קביעה על פי דין, המחייבת את התובע גם במסגרת התביעה דנן, ועל כן יש לבטל את מינוי המומחים הרפואיים. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, בהמשך לטענת התובע במסגרת כתב תביעתו על העדר התייחסות הועדה הרפואית במל"ל למלוא תלונותיו, לרבות בדבר תחלואיו הפסיכיאטריים, כי התובע הציג מסמכים וטען בפני ועדת המל"ל לעניין פגיעותיו הפסיכיאטריות ואף הגיש לעיון הועדה את חוות הדעת של ד"ר ז'טלני בתחום האורטופדי וד"ר ליטמן בתחום הפסיכיאטרי. מה גם, שלטענת הנתבעת, בדו"ח הועדה, מפורטות כל פגיעותיו הנטענות של התובע, לרבות תלונותיו האורטופדיות, בדבר צווארו ותלונותיו הנפשיות. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, נבדק התובע ע"י מומחה פסיכיאטר, במסגרת בדיקותיו במל"ל ובין יתר ממצאיו ציין: "אין הפרעות בזרם החשיבה, בתפקודים קוגניטיביים (מתלונן על הפרעות בזיכרון, אך בהמשך השיחה זוכר כל התהליכים וכל הבדיקות) כל ההתנהגות הפגנתית ביותר". עוד מציינת הנתבעת, כי בקשה מסודרת להבאת ראיות לסתור לא הוגשה, ומינוי המומחים נתבקש במסגרת כתב התביעה, ואף לא צורף כל תיעוד רפואי תומך, אשר יש בו כדי להצדיק מינוי לשם הבאת ראיות לסתור. 3. טענות התובע התובע מתנגד לשינוי ההחלטה. לטענתו, בקשתו למנות מומחים רפואיים היתה על מנת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בנושאים אלו וכי הבקשה נתמכה בהנמקה מגובה במסמכים. לטענת התובע, משחלפו 30 מהיום בו ניתנה ההחלטה בדבר מינוי המומחים, ולא פנתה הנתבעת בבקשה לבטלה ואף פעלה על פיה, מנועה היא כעת מלבקש לבטלה. לדעת התובע, האיחור ו/או השיהוי בהגשת בקשה זו, מהווה סיבה מספקת לדחיית הבקשה. לטעמו, יכולה היתה הנתבעת להגיש בר"ע על ההחלטה, אך לא עשתה כן ואף הגישה במשותף עם התובע, בקשה מוסכמת לעיכוב הבדיקה על ידי המומחה בתחום הפסיכיאטריה, על מנת לאסוף כל החומר הרפואי של התובע, בקשה המצביעה על הסכמה מכללא למינוי המומחים. 4. דיון כאמור בע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב, פ"ד כ"ח(2) 228, 234: "בע"א 450/64 נקבע שבית המשפט, שנתן החלטת ביניים, רשאי לבטלה, אם התברר לו שבטעות יסודה. אין ספק שזכות זו תינתן גם לשופט, שדן בתובענה עצמה, אם יתברר לו שהחלטת הביניים שנתן שופט אחר בדיון מוקדם, בטעות יסודה. עצם העובדה שעל החלטת ביניים הדוחה בקשה לדחיה על הסף (או למינוי מומחה כבענייננו - מ.ש.) אין ערעור בזכות אלא רק ברשות, מראה שהחלטה זו אינה סופית ואין היא יכולה לקבוע את גורל התביעה ואת גורלן של הטענות שיישמעו בה. ברור לכן כי השופט, שדן בתביעה העיקרית, רשאי תמיד להגיע למסקנה אחרת מהמסקנה אליה הגיע הוא, או שופט אחר, בהחלטת ביניים מסוג זה". וכאמור בע"א 184/77 שגיב ואח' נ' עו"ד וולוובסקי, פ"ד ל"ב(1) 265, 271: "אולם גם אם היתה בהחלטה הראשונה הבעת דעה על טיבה וטבעה של הלכה משפטית ועל יישומן של העובדות אליה, הרי לא היה בכך כדי למנוע עיון ושקילה נוספים ע"י אותה הערכאה השיפוטית, כי מדובר בהחלטות הניתנות תוך כדי דיון, שטרם סוכם וטרם נסתיים (ראה ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין בעמ' 657, 658), אך מובן הוא כי בית המשפט לא היה רשאי לבטל או לשנות את החלטתו לו היתה זו החלטה מסכמת, השמה קץ לדיון באותה ערכאה ולא החלטה שהיתה בגדר פתח דבר לבירורים נמשכים נוספים ותו לא, כפי שהיה הדבר במקרה דנן". על הלכה זו חזר השופט שמגר (כתוארו אז) גם בע"א 342/79 בלסקי נ' אמריקן ישראל הולדינגס בע"מ, פ"ד ל"ה(2) 729, 734. יוצא, איפוא, כי בית המשפט אינו מנוע מלדון מחדש בהחלטה שניתנה על ידו או על ידי שופט אחר. בענייננו, מתבקש בית המשפט לדון בהחלטתו בדבר מינוי מומחים רפואיים להערכת קיומה של נכות בגין פגיעת התובע בתאונה נשוא התובענה, לאחר שנכותו נקבעה, עובר למינוי המומחים, ע"י ועדת רפואית לעררים של המל"ל. הנתבעת אינה מנועה מלפנות לבית המשפט, על מנת לשנות החלטתו, אם סבורה היא כי טעות ביסודה, גם אם הוגשה זו בחלוף שלושים הימים לאחר שניתנה ההחלטה, נשוא הבקשה. 5. כאמור פנה התובע למל"ל, שם נקבעה נכותו, במסגרת הועדה הרפואית לעררים, בשיעור 14.5%. בתוספת תקנה 15 הועמדה הנכות הכוללת על 19%, וזאת כבר ביום 19.11.06. מינוי המומחים במסגרת התובענה היה ביום 13.2.07 - לאחר שכבר נקבעה נכותו הצמיתה במל"ל. בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ולרע"א 5392/01 גבר נ' נסאסרה, פ"ד נו(1) 535, באם נקבעה דרגת נכות על פי כל דין, בשל פגיעה שנגרמה בתאונת דרכים, לפני שהוגשה חוות דעת של מומחה שמונה מטעם בית המשפט- תחייב הקביעה גם בתובענה לפי חוק הפלת"ד ולא ימונה מומחה מטעם בית המשפט לשם קביעת דרגת הנכות. בענייננו, הואיל ודרגת הנכות על פי דין, נקבעה עוד בטרם מונו המומחים הרפואיים, ולפני שהגישו חוות דעתם, מחייבת הקביעה של המל"ל, אלא אם כן - תתקבל בקשת התובע להביא ראיות לסתור. אמנם, המבקש לא הגיש בקשה נפרדת ומסודרת להתיר לו להביא ראיות לסתור, אך ניתן לעמוד על בקשתו זו מתוך האמור בכתב התביעה. 6. האם יש מקום לקבל את בקשת התובע להביא ראיות לסתור? סעיף 6ב' סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") קובע את המנגנון של הבאת ראיות לסתור - "ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". נפסק כי ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מיועד למקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה: א. טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות שעל פי דין אחר היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא. ב. טעמים עובדתיים, כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המל"ל ועד לדיון בבית המשפט. (ראה: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ פ"ד לט (4) 505, ע"א 5779 "הפניקס הישראלי" חב' לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד פ"ד מה (4) 77, אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת, עמ' 495, 494). הלכה פסוקה היא כי כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הועדה הרפואית, אפילו הפער הוא גדול. (ראה: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד פ"ד מה (4), בר"ע (מחוזי ת"א) 1679/04 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' לינדן, דינים מחוזי, כרך לה (1) 164). 7. לטענתו, הועדה נמנעה מלהתייחס לתלונותיו הפסיכיאטריות של התובע. נראה לי כי אין בכך ממש. במסגרת דו"ח וועדת העררים מצוין כי התובע התלונן על פחדים וסיוטים בלילה, על רעידות וכי הינו לוקח תרופות פסיכיאטריות והעיד כי ילך לטפול נפשי. כן מצוין בממצאים הרפואיים בדו"ח: "בבדיקה נפשית: מפגין רגש בהתאם למאמץ מוגבר ומוגזם, שנעשה כדי ללכת, אינו מגלה סימן כלשהו המצביע על דיכאון או חרדה..." ועוד: "מבחינה נפשית - קיים פער בין תמונה קלינית המתוארת במכון לפסיכוטרפיה ובין הממצאים שהוצבו היום בבדיקה". לאור זאת, בקשה הוועדה לשלוח את המבקש לאבחון נוירופסיכולוגי. בפרוטוקול המסכם, מציינת הועדה, כי עיינה בדו"ח הנוירופסיכולוגי שנעשה לתובע ביום 7.6.05 "בו מצויין העדר הפרעה פוסטראומטית, מצויין גם שיתוף פעולה ברמה נמוכה". מכאן - שהוועדות הרפואיות של המל"ל בפניהן עמד התובע, דנו לפרטי פרטים בכל תלונותיו, הן במישור האורטופדי והן במישור הנפשי. הוועדות עיינו בכל המסמכים שהומצאו להן ע"י התובע ואף שלחו את התובע מיוזמתן לבדיקות נוספות, ואת מסקנותיהן ביססו על כל החומר הרפואי בכללותו. התובע לא הציג כל חומר רפואי נוסף שיש בו לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל. הלכה היא, כי פער בין עמדת המומחים לכשעצמו אינו מצדיק הבאת ראיות לסתור. 8. אשר על כן, אין מקום להתיר לתובע להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות בועדות הרפואיות של המל"ל. סופו של יום, מבוטל מינויים של המומחים הרפואיים ד"ר צ'צ'יק ופרופ' אליצור, וקביעתו של המל"ל, בדבר נכותו של התובע בגין התאונה נשוא התביעה, היא המחייבת, לפי הוראות סעיף 6ב' לחוק הפיצויים. אין צו להוצאות. מסמכיםמומחהרפואהעיון חוזרמינוי מומחהמומחה רפואי