פסק דין מבוא 1. המערער, יליד 1977, נחבל בתאונת דרכים ביום 30.10.05 במסגרת שירותו במשטרת ישראל כלוחם יס"מ. וועדה רפואית עליונה שהתכנסה ביום 10.12.06 וביום 20.2.07 קבעה למערער נכות כוללת בשיעור 35 אחוזים. הוועדה הכירה בקיומן של הפגימות הבאות: כאבים כרוניים ללא הגבלה בתנועה (נכות בשיעור אחוז אחד); מצב אחרי שבר ירך ימין עם הפרעה מזערית בתפקוד (נכות בשיעור 5 אחוז); צלקות ברגליים (נכות בשיעור 10 אחוז); קיצור ירך ימין ב- 3 ס"מ (נכות בשיעור 5 אחוז); חבלה בברך ימין עם הפרעה קלה בתפקוד (נכות בשיעור 10 אחוז); ירידה בתחושה בשטח גדול בירך שמאל (נכות בשיעור 5 אחוז); הפרעה בצורה קלה בבוהן יד ימין (נכות בשיעור 5 אחוז) ושבר תוך פרקי בשורש כף יד ימין ללא השפעה על כושר הפעולה (נכות בשיעור אחוז אחד). 2. לפניי ערעור שהוגש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה ובו מעלה המערער שורה של טענות, כמפורט להלן. חישוב דרגת הנכות בהתייחס ל"פגימה מורכבת זוגית" 3. המערער טוען, כי הוועדה טעתה בחישוב הנכות הכוללת, שכן, לשיטתו, הוועדה היתה מחויבת לערוך סיכום אריתמטי של הנכויות בשתי הרגליים וזאת לנוכח הוראת תקנות 3(ב) ו- 3(ג) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 (להלן - "התקנות"). על-פי הטענה האמורה, יש לשקלל את שיעורי הנכות שנקבעו בגין הפגימות ברגל ימין (חבלה בברך, קיצור הירך ומצב אחרי שבר בירך ) ואת הנתון המשוקלל יש לסכם אריתמטית עם הנכות בגין הפגימה שברגל שמאל (ירידה בתחושה בשטח גדול בירך ), וזאת מכיוון שמדובר בפגימות המצויות בשני חלקיו של איבר זוגי (רגליים). המשיב חולק על עמדה זו של המערער וטוען, כי המונח "פגימה מורכבת זוגית" המופיע בתקנה 3 הנ"ל אינו מתייחס למצב הנדון כאן, אלא לפגימה אחת אשר באה לידי ביטוי בשני חלקיו של איבר זוגי, כגון מחלה הפוגעת בשתי הכליות , או ליקוי נוירולוגי הבא לידי ביטוי בשתי הרגליים. יצוין, כי באי כוח הצדדים לא הציגו פסיקה לתמיכה בטענותיהם בנדון, ונראה, כי פרשנות המונח "פגימה מורכבת זוגית" כמעט שלא נדונה בפסיקה (ראו: דב"ע מה/788-01 ששון נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 10.6.87, העוסק בסוגיה קרובה). 4. תקנה 3 לתקנות דנה ב"דרגת נכות מורכבת". תקנת משנה א' עוסקת ב"נכה שנפגם מספר פגימות מוכרות". על-פי תקנת המשנה האמורה, במצב של מספר פגימות, דרגת הנכות הכוללת תחושב תוך שקלול אחוזי הנכות שנקבעו בגין כל פגימה אל מול "הכושר הלקוי" (שהוא כושרו של הנכה בניכוי אחוזי הנכות של הפגימות שכבר חושבו, "יתרת אחוזי הכושר השלם לאחר שהופחתה ממנו דרגת הנכות", כקבוע בהגדרה שבתקנה 1 לתקנות). דרך חישוב זו, שאינה במחלוקת ואינה מענייננו במקרה דנן, מקובלת וידועה במשפט הישראלי כ"שיטת השקלול", בניגוד לחישוב "מצטבר" (ראו: ת"א (שלום-נתניה) 2546/01 אלבחרי נ' המגן חב' לביטוח בע"מ, פסק דינו של כב' השופט י' קינר). 5. תקנה 3(ב) עוסקת ב"דרגת נכות מורכבת" מסוג מיוחד: כאשר מדובר ב"פגימה מורכבת זוגית". אין מחלוקת בין בעלי הדין שבמצב של "פגימה מורכבת זוגית", יש לסטות מ"שיטת השקלול", ואת הנכות הכוללת בגין הפגימה האמורה יש לחשב במצטבר בדרך של סיכום אריתמטי. המחלוקת בין בעלי הדין נסבה על השאלה, מתי לפנינו "פגימה מורכבת זוגית". לשיטת המערער, פגימה זו מתקיימת כל אימת שקיימות פגימות בשני חלקיו של איבר זוגי, ואין זה משנה מה טיבן של הפגימות, האם יש ביניהן קשר וכו'. על-פי העמדה האמורה, כאשר ברגל שמאל הוכרה פגימה בגין שבר בירך (לדוגמה) וברגל ימין הוכרה פגימה בגין נקע בקרסול, מדובר ב"פגימה מורכבת זוגית" ויש לחבר אריתמטית את אחוזי הנכות שנקבעו לכל אחת מהפגימות הנ"ל, והנתון המצטבר יבטא את דרגת הנכות של ה"פגימה המורכבת הזוגית". לשיטת המשיב, בדוגמה הנ"ל אין מדובר ב"פגימה מורכבת זוגית", שכן כל פגימה עומדת בפני עצמה והעובדה שהפגימות מצויות בשני חלקיו של איבר זוגי, אינה אלא נתון אקראי, שאין ליתן לו משקל מיוחד לצורך חישוב דרגת הנכות הכוללת. 6. מאליו יובן, כי אופן חישוב דרגת הנכות של "פגימה מורכבת זוגית", בדרך של חישוב מצטבר ולא בשיטת השקלול, מיטיבה עם הנכה. "הטבה" זו עם הנכה מוצדקת כאשר יש מקום לראות ב"פגימה המורכבת הזוגית" משום פגימה אחת, בעלת דרגת נכות כוללת, כשאין זה מוצדק להפחית מדרגת הנכות הכוללת בדרך של שקלול. ואכן, כאשר מדובר, למשל, בפגימה בעצב מסוים, הבאה לידי ביטוי בכל אחת משתי הידיים, באופן שדרגת הנכות בכל יד בנפרד היא 10 אחוז, יש היגיון להתייחס לפגימה המורכבת האמורה כאל פגימה אחת "זוגית" ולקבוע בגינה נכות בשיעור כולל של 20 אחוז ולא 19 אחוז (על-פי שיטת השקלול), כאילו היה מדובר בשתי פגימות נפרדות. מדוע יגרע חלקו של נכה כזה בשל כך שהפגימה בעצב באה לידי ביטוי בשני חלקיו של האיבר הזוגי? "פגימה מורכבת זוגית" היא, איפוא, פגימה אחת שבאה בידי ביטוי בשני חלקיו של האיבר הזוגי ולא שתי פגימות נפרדות, אחת בכל אחד מחלקיו של האיבר הזוגי. אין כל היגיון לשפר את מצבו של הנכה רק מכיוון שכל אחד מחלקיו של האיבר הזוגי פגוע בפגימה נפרדת, אל מול מצבו של נכה אחר, שגם לו שתי פגימות, אך לא באיבר זוגי. מאידך גיסא, יש היגיון להיטיב עם מי שנפגם בפגימה אחת, שבאה לידי ביטוי בשני חלקיו של האיבר הזוגי, שפגימה זו לא תיחשב כשתי פגימות נפרדות ולא ייערך ביחס אליה חישוב בשיטת השקלול. חיזוק לפירוש האמור מצוי בנוסח תקנה 3(ב) לתקנות, העוסקת ב"פגימה מורכבת זוגית", בלשון יחיד ולא ב"פגימות זוגיות", בלשון רבים. מתקין התקנות התייחס לפגימה כזו כאל פגימה אחת, המתפצלת לשני איברים שהם שני חלקיו של איבר זוגי. חיזוק נוסף מצוי בהוראת תקנה 3(ג) לתקנות, לפיה, אם בנוסף ל"פגימה המורכבת הזוגית" נפגע הנכה בפגימות נוספות, רואים לענין תקנת משנה א' את דרגת הנכות שנקבעה ל"פגימה המורכבת הזוגית" כ"דרגת נכות שנקבעה לפגימה בודדת". יש הצדקה להשוואת "פגימה מורכבת זוגית" לפגימה בודדת, רק אם היא נובעת מפגימה אחת הבאה לידי ביטוי בשני חלקיו של איבר זוגי, ולא כאשר מדובר בפגימות נפרדות בכל אחד מחלקי האיבר הזוגי. 7. העולה מהאמור לעיל הוא, שיש לדחות את טענת המערער, שכן אין כל קשר בין הפגימות ברגלו הימנית לבין הפגימה ברגלו השמאלית, מקורן הרפואי שונה ואין מדובר במקרה דנן בפגימה אחת הבאה לידי ביטוי בשני חלקיו של איבר זוגי. נמצא, שלא נפל פגם בחישוב דרגת הנכות הכוללת של המערער. צלקות 8. בוועדה הרפואית מהדרג הראשון נקבעה למערער נכות בשיעור 10 אחוז בגין צלקות בירך שמאל. הוועדה הרפואית העליונה קבעה את נכותו בגין "צלקות ברגליים", אף זאת בשיעור 10 אחוזים. המערער טוען, כי בכך הורע מצבו, שכן אם היו נקבעים לו אחוזי נכות נפרדים לצלקות ברגל שמאל ולצלקות ברגל ימין, ומדובר, לשיטתו, ב"פגימה מורכבת זוגית", כי אז דרגת הנכות הכוללת שלו בגין הצלקות תהיה בשיעור גבוה יותר, לנוכח החישוב הצטבר שיש לנקוט בו לעומת שיטת השקלול. לנוכח מסקנתי בדבר הפירוש הנכון של המונח "פגימה מורכבת זוגית", אין כל נפקות לכך שהנכות נקבעה בגין צלקות בשתי הרגליים, שכן צלקת ברגל ימין וצלקת ברגל שמאל אינן בגדר "פגימה מורכבת זוגית". נמצא, כי דין הערעור בנקודה זו להידחות. יתרה מכך, על-פי חוות הדעת הרפואית שהמערער הציג לוועדה, שנערכה על-ידי ד"ר הגר פטיש, רק הצלקות בירך שמאל מזכות אותו באחוזי נכות, וממילא אין בסיס לטענתו על כך שיש להעלות את דרגת הנכות הכוללת בשל צלקות בשתי הרגליים. קשיון נוח באצבע שלוש ביד ימין 9. הוועדה הרפואית בדרג הראשון קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 5 אחוז בגין "קשיון נוח אצבע 3 יד ימין", לפי המבחן שבסעיף 44(4) לתוספת לתקנות. הוועדה הרפואית העליונה החליטה, בשלב ראשון, כי "הסעיף על נכות באצבע 3 מבוטל". בעקבות התערבותו של פרופ' ז' ארגוב, יו"ר הוועדות הרפואיות העליונות, דנה הוועדה פעם נוספת בפגימה האמורה, והחליטה לקבוע בגינה נכות בשיעור אחוז אחד בגין "כאבים כרוניים ללא הגבלה בתנועה" לפי המבחן בסעיף 35(4)(א) לתוספת לתקנות. הוועדה קבעה, כי: "לא נמצא קשיון נוח של אצבע 3 אלא קיצור קל של מטקרפל 3". 10. המערער טוען, כי ממצאי הבדיקה שנערכה לו על-ידי רופאי הוועדה, מחייבים לקבוע כי מדובר ב"קשיון נוח", שכן נמצאה על-ידם "הפרעה בפיסוק האצבעות 3 ו- 4". לפי סעיף 44 לתוספת לתקנות, "קשיון נוח" הוא קשיון המאפשר תפיסה, ולכן העובדה שבמקרה דנן לא נפגמה יכולת התפיסה, אינה שוללת את המסקנה שהוא סובל מ"קשיון נוח", בשל ההפרעה בפיסוק, שדרגת הנכות שנקבעה לו במבחן שבסעיף 44(4) היא 5 אחוז. עוד טוען המערער, כי לא ניתן להיזקק במקרה דנן למבחן שבסעיף 35(4)(א), שכן סעיף 35(4), על תתי הסעיפים שבו, חל על "מחלה או חבלה בפרק גדול בגף", וכאשר מדובר בפרקי אצבע, אין מדובר ב"פרק גדול". המבחן הספציפי המתאר נכונה את הפגימה הקיימת באצבע 3 ביד ימין של המערער הוא זה שבסעיף 44(4) לתוספת. 11. בא כוח המשיב הותיר לשיקול דעת בית המשפט האם להחזיר את הסוגיה הנדונה לוועדה העליונה. אכן, החלטת הוועדה בנוגע לאצבע הנ"ל אינה ברורה. ראשית, לכאורה אין מדובר ב"פרק גדול בגף", כך שנראה שהמבחן שאומץ על-ידי הוועדה (לפי סעיף 35(4)(א) לתוספת לתקנות) אינו ישים. שנית, לא ניתן הסבר מדוע אין מדובר ב"קשיון נוח" לנוכח הממצא בדבר "הפרעה בפיסוק". העובדה שבבדיקה נמצא יישור מלא, כיפוף מלא ו"פינץ'" תקין, משמעה שאין מדובר ב"קשיון לא נוח", אך עדיין יש לבחון אם מדובר ב"קשיון נוח". הפרעה בצורה קלה ב"בוהן" יד ימין 12. בנוגע לאגודל ימין (שמשום מה כונה על-ידי הוועדה "בוהן"), נטען, כי נפלה טעות בהחלת המבחן שבסעיף 35(4)(ב) לתוספת לתקנות, המקנה 5 אחוזי נכות, ולו מהטעם שהמבחן האמור מתייחס ל"פרק גדול בגף" והאגודל אינו פרק שכזה. עוד נטען, כי משמצאה הוועדה שקיים "כוח מוגבל בשיעור 4-5 בהנעת האגודל", היה עליה לקבוע, כי מדובר ב"קשיון נוח" של האגודל, מצב המקנה נכות בשיעור 10 אחוז לפי המבחן שבסעיף 44(2) לתוספת לתקנות. 13. על פני הדברים, כפי שנאמר באשר להחלת המבחן שבסעיף 35(4) לתוספת לתקנות על הפגימה שבאצבע 3, גם בסוגיה הנדונה אין מדובר ב"פרק גדול בגף", והמבחן האמור אינו מתאים לכאורה. יצוין, כי השאלה מה הוא "פרק גדול בגף", שיש לה גם אספקטים רפואיים מקצועיים, לא נתלבנה לפניי ובענין האצבע הוסכם להחזירה לוועדה. אין סיבה לנהוג באופן שונה באשר לאגודל, וגם ענין זה יוחזר לוועדה. 14. יש לדחות את טענת המערער לפיה יש לסכם בסיכום אריתמטי את הנכויות באגודל ובאצבע 3 (בדומה למצב של "פגימה מורכבת זוגית"). המערער מבסס את טיעונו על ההערה המובאת בהמשך לסעיף 45 לתוספת לתקנות והמתייחסת לסעיפים 43, 44 ו- 45 ולפיה, "בפגימות מרובות של אצבעות הידיים ... ייקבעו אחוזי הנכות לאחר סיכום אחוזי הנכות לכל פגימה ופגימה בהתאם לסעיפים 43, 44 ו- 45 (החישוב ייעשה כאמור בתקנה 3)". מכיוון שההפניה בדבר אופן החישוב היא לתקנה 3 ללא ציון תקנת משנה, ומכיוון שאין אפשרות להתייחס לפגימות באצבעות כאל "פגימה מורכבת זוגית", אין אלא לקבוע שהכוונה היא לחישוב כקבוע בתקנה 3(א) לתקנות, דהיינו - ב"שיטת השקלול". מטרת ההערה האמורה היא להסיר ספק ולהבהיר, כי פגימה בכל אצבע היא פגימה נפרדת ועצמאית, וכי בענין פגימות אלה לא תחול תקנה 10(ג), המגבילה את דרגת הנכות הכוללת של נכה שנפגם בכמה פגימות מוכרות בפרק אחד או בגפה אחת. אין בהערה הנ"ל כדי לחייב סטייה מ"שיטת השקלול" ואימוץ השיטה האריתמטית. בענין זה ראו פסיקת בתי הדין לעבודה, המתייחסת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), תשל"ז-1956, הכוללות הוראות דומות, שהגיעה אף היא למסקנה האמורה: דב"ע שם/1128-81 רוזנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי, בל/5772/06 אהולה נ' המוסד לביטוח לאומי; בל/4717/06 המוסד לביטוח לאומי נ' חסין; בל/1190/01 פור אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי. סיכום 15. הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שהדיון בפגימות שבאצבע 3 ביד ימין ובאגודל יד ימין מוחזר לוועדה, שתתייחס, בין היתר, לשאלה, האם ניתן להחיל על פגימות אלה את המבחן שבסעיף 35(4) לתוספת לתקנות, כאשר המבחן אמור לחול על "פרק גדול בגף", כמו גם לכל יתר טענות המערער בסוגיות האמורות. יתר חלקי הערעור נדחים. לנוכח התוצאה, אין צו להוצאות. רפואהועדה רפואית