פסק דין 1. התובע מס' 1 (התובע) נפגע בתאונת דרכים ביום 28.10.02. עוד בטרם הגשת התביעה דנן הסכימו הצדדים על מינויו של האורתופד ד"ר מריו אייכנבלט, אשר חיווה דעתו כי לתובע נכות נוירולוגית בשיעור 80% ונכות אורתופדית בשיעור של כ-23% בשל הפגיעות שנגרמו לו בתאונה. עתה מבקש התובע מינוי של מומחים בתחום הפסיכיאטריה ורפואת הכאב. הנתבעות מתנגדות לבקשה. 2. באשר למומחה בתחום רפואת הכאב: ד"ר אייכנבלט הבהיר בתשובה לשאלת הבהרה, כי הנכות הנוירולוגית שנקבעה על ידו התייחסה, בין היתר, לכאבים מהם סובל התובע וכי אין מקום לקביעת נכות נפרדת חופפת (תשובה מיום 20.12.04). ואולם, באי כוח התובע הבהירו, כי אין הם מבקשים שתיקבע לתובע נכות נפרדת בגין הכאבים מהם הוא סובל, שכוללים, בין היתר, "כאבי פנטום", אלא המינוי נדרש לצורך בחינת ההשלכה התפקודית שיש לכאבים מהם סובל התובע ולצורך קביעת הטיפול הנדרש בגין כך. באי-כוח התובע לא התנגדו שבית המשפט יפנה בעניין זה שאלה אל ד"ר אייכנבלט. 3. בעניין מינוי מומחה בתחום הכאב, אני סבור שמן הראוי תחילה לברר את הצורך במינוי זה בעזרתו של ד"ר אייכנבלט. לפיכך, יפנו באי כוח התובע לד"ר אייכנבלט ויציגו בפניו את השאלה האם יש מקום למינוי מומחה בתחום הכאב לצורך קבלת חוות דעת בעניין המגבלות שעלולות להגרם לתובע כתוצאה מהכאבים ובעניין הטיפול הנדרש בגין כאבים אלה (ולאו דווקא לצורך קביעת אחוזי נכות נוספים או חופפים). 4. הבקשה למינוי פסיכיאטר מתבססת על מספר מסמכים, שניים שהוצגו בעת הדיון בבקשה זו ואחרים הכלולים בבקשה למינוי מומחים שצורפה לכתב התביעה. המסמך האחד הוא מסמך מטעם ה"מרפאה לשיקום נפגעי ראש" של המרכז הרפואי המשולב ע"ש חיים שיבא בחתימת ד"ר י' אגרונוב, רופאת שיקום, וד"ר ש' דרור, פסיכיאטר. במסמך זה, מיום 21.9.03, נרשם כי התובע לא הצליח לחזור לעבודתו "עקב בעיות קשב, ריכוז וכאבים נוירופאטים קשים" וכי הגיע למרפאה הנ"ל "עקב בעיות בתחום הקוגנטיבי והרגשי". התובע מתלונן, בין היתר, על בעיות בריכוז, קשב, מצב רוח ירוד, בעיות בזכרון ועוד. התרשמות הפסיכיאטר הייתה כי מדובר ב"עדות לתגובה דכאונית, לא פסיכוטית, אין עדות למסוכנות. ממליץ על התערבות פסיכופרמקולוגית ופסיכותרפיה". ההמלצה הכוללת שבמסמך האמור היתה, כי נדרש אבחון נויורפסיכולוגי וטיפול נפשי וקוגניטיבי אמבולטורי. המסמך השני הוא מסמך בחתימת ד"ר סלי ברואריס ממרפאת הכאב במרכז הרפואי המשולב ע"ש חיים שיבא. מדובר במסמך מיום 15.5.07 בו נרשם כי התובע סובל מ-P.T.S.D וכי הכרחי ייעוץ פסיכיאטרי. 5. עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה למינוי מומחים מצביע על קיומם של שני מסמכים נוספים שיכולים לתמוך בבקשה האמורה. מדובר במסמך מיום 16.1.06 של המרכז לשיקום במרכז הרפואי ע"ש שיבא, לפיו מוזמן התובע לטיפול קוגניטיבי ופסיכולוגי ליום 3.2.06. המסמך השני הוא הפניה למכון קוגניטיבי בחתימת ד"ר דב לייבוביץ, רופא משפחה בקופת חולים כללית. במסמך זה, מיום 15.2.06, נאמר כי התובע מופנה לטיפול קוגניטיבי ופסיכולוגי בבית החולים שיבא. 6. התובע גם הציג מסמך מיום 6.5.07 לפיו נקבע לתובע תאריך לאבחון נוירופסיכולוגי ביום 15.5.07. לנוכח נתון זה, נטען על ידי הנתבעות כי יש מקום להמתין לקבלת דו"ח האבחון לפני קבלת ההחלטה בעניין מינוי המומחה. ב"כ התובע ציין בתגובתו לתשובת הנתבעות כי הוברר לו שתוצאות האבחון אמורות להמסר רק בעוד מספר חודשים. אכן, אין מקום להמתין פרק זמן נוסף וניתן להחליט בבקשה כבר עתה. 7. כאמור, הנתבעות מתנגדות לבקשה. בתשובה שהוגשה בכתב נטען, כי אין לייחס כל משקל למסמך הרפואי מיום 15.5.07, מסמך שנערך יום אחד בלבד לפני קדם המשפט, שכן מדובר במסמך שהוזמן לצורך הבקשה דנן. לטענת הנתבעות, העובדה כי התובע לא פנה לקבל טיפול או לעריכת אבחון למרות שכבר בשנת 2003 הומלץ לתובע לפנות לאבחון ולטיפול נפשי, עד סמוך מאוד למועד קדם המשפט, מצביעה על כך כי אין מדובר במי שסובל מבעיה נפשית של ממש המצדיקה מינוי מומחה. עוד נטען על ידי הנתבעות שעצם חלוף הזמן מאז התאונה ומאז שהתובע הופנה לקבלת טיפול ולעריכת אבחון, כאשר בכל אותו הזמן לא נעשה על ידי התובע דבר בנוגע למצבו הנפשי, מחייב דחיית הבקשה. לשיטת הנתבעות מינוי המומחה מותנה בכך שהתובע ימציא מסמכים רפואיים המעידים על קבלת "טיפול רפואי" בתחום המבוקש. מכיוון שבמקרה דנן לא ניתן כל טיפול, אין גם מקום למינוי המומחה. 8. המסמכים הרפואיים שתוארו לעיל מהווים תשתית ראויה לצורך מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. גם אם לא נתייחס למסמך מיום 15.5.07, שכן לא ניתן להתעלם מהעובדה שמדובר במסמך שבא לעולם יום אחד בלבד לפני הדיון בבית המשפט, כאשר מדובר בתובע שנפגע כבר לפני מספר שנים, הרי שמיתר המסמכים עולה האפשרות שלתובע פגיעה נפשית כתוצאה מן התאונה. כפי שפורט לעיל, אפשרות זו מעוגנת במסמכים שנערכו על ידי רופאים שונים, הן בשנת 2003 והן בשנת 2006. על פי הוראת תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, כמו גם על פי נוסח טופס 1 שבתוספת לתקנות הנ"ל, קבלת טיפול בפועל אינה תנאי הכרחי למינוי מומחה. הצורך בהצגת מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי, עולה רק כאשר מדובר בנפגע שלא אושפז במוסד רפואי או שהוא טוען לנכות או לנושא רפואי אחר שאינם מוצאים ביטוי בסיכומי מחלה. במקרה דנן מדובר במי שאושפז לאחר שנפגע בתאונת דרכים, והרופאים המטפלים בו, לפחות בשלוש הזדמנויות שונות, מצאו כי יש מקום להפנותו לטיפול נפשי. חשיבות מיוחדת נודעת למסמך מיום 21.9.03 שתואר בהרחבה לעיל, שכן מסמך זה נערך על ידי שני רופאים מומחים, ביניהם פסיכיאטר, ונאמר בו במפורש שקיימת עדות לתגובה דכאונית ומומלץ טיפול נפשי וקוגניטיבי, כמו גם התערבות פסיכופרמקולוגית ופסיכותרפיה. עוד יצוין כי מהמסמך הנ"ל עולה כי התובע פנה בפועל למרפאה לשיקום נפגעי ראש בעיקר בשל תלונות הנוגעות למצב נפשי, כלומר - אין לומר שהתובע מעולם לא פעל בנושא מצבו הנפשי, שכן הוא פנה למרפאה הנ"ל. אין מקום לזקוף לחובת התובע את העובדה שבפועל הוא לא פנה לקבלת טיפול. כאמור, הצורך הרפואי הלכאורי בקבלת טיפול עולה ממספר מסמכים, והעובדה שמטעם זה או אחר התובע לא פנה לקבל טיפול, אין משמעותה שאין הוא זקוק לו. כאשר מדובר באפשרות של פגיעה נפשית, יש להישמר באופן מיוחד מהסקת מסקנות מאי קבלת טיפול, שכן לעיתים הדבר נובע משיקולים שאינם רציונאלים (כגון חשש מסטיגמה, השפעת ההפרעה הנפשית עצמה וכו'). 9. על יסוד כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. אני ממנה את ד"ר יואב כהן מבית החולים הדסה עין כרם כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האמור. בשכר טרחת המומחה תישאנה הנתבעות, כמימון ביניים. ב"כ הצדדים יפנו ישירות לד"ר כהן. מומחהמינוי מומחהמומחה מטעם בית המשפט