פסק דין המבקשת צירפה לבקשתה בבית משפט השלום חוות דעת של ד"ר מנחם פורט, מומחה לרפואה תעסוקתית, אשר התיימר - מעבר לתחום מומחיותו זו - להתייחס לקשר הסיבתי שבין המחלה הנ"ל של התובעת לבין תאונת הדרכים. חומר זה לא היה צריך להגיש ואין הוא בגדר חומר הרפואי המותר, הן לצורך הוכחת "ראשית ראיה" למינוי מומחה רפואי 1. שלושה שופטים של בית המשפט השלום בירושלים, נזקקו, כל אחד בזמנו, לסוגיית מינוי מומחה עקב תאונה שאותה עברה התובעת (המבקשת). 2. ביום 19.2.05, נפגעה המבקשת בתאונת דרכים כאשר עצרה ברמזור אדום ורכב שנסע מאחוריה פגע בה בעוצמה רבה. על פי התיעוד הרפואי היא נפגעה בצוואר, בכתף ובגב בפגיעה מסוג "צליפת שוט" (whip lash). ביום 11.10.01 נבדקה התובעת על ידי רופא תעסוקתי (ד"ר מ' פורט) שהעלה חשד כי המבקשת סובלת מפיברומיאלגיה משנית . את חשדו של הרופא התעסוקתי אישר ד"ר נ' חרץ, מומחה לראומטולוגיה, אשר קבע כי היא סובלת ממחלת פיברומיאלגיה, עם החמרה מתמדת. 3. המבקשת הגישה לבית המשפט השלום בירושלים תביעה על פי חוק הפלת"ד ביום 17.12.01 (ת.א . 18214/01). בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה הבקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים הבאים: אורטופדיה, נוירולוגיה, וראומטולוגיה. 4. ההחלטה הראשונה בסוגיית מינוי המומחים, היתה החלטה קצרה, בכתב יד, שניתנה על יד כב' השופטת ב' כהנא ביום 21.2.03, שבה נאמר כדלקמן: "המסמכים מבססים 'ראשית ראיה' למינוי אורטופד. ממנה את ד"ר מושיוב מבית חולים הדסה כמומחה במימון הנתבעות". 5. לאחר החלטה זו, הגישה המבקשת, ביום 10.4.03, בקשה למינוי מומחה בתחום הראומטולגיה, אותו תחום שבו, לטענתה, מצוי הטיפול למחלת הפיברומיאלגיה. בבקשה מודגש כי יש צורך במינוי מומחה באותו תחום ספציפי, כדי שבפני בית משפט יהיו נתונים על מחלה זו. כן הוסף בבקשה, כי לאחר קבלת חוות דעת בתחום זה, קיים סיכוי רב שניתן יהיה להגיע לפשרה בתיק (סעיף 8 לבקשה). 6. בית המשפט השלום (כב' השופט א' פרקש, עת כיהן באותו בית משפט) ביקש את תגובת הצד שכנגד. הצד שכנגד התנגד לבקשה, תוך ציון העובדה, כי התובעת הינה פרסונל בבית החולים וכי אין תיעוד מספיק לגבי עצם המחלה והקשר בינה לבין התאונה (לעניין אחרון זה אף צורף פסק דין של בית משפט השלום בחיפה באותו עניין; ת.א. 18498/98 כהן אילנה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, שניתן ביום יז אלול תשס"א (5.9.01), על ידי הנשיא, כב' השופט א' קיטאי). 7. על גבי התגובה נכתבה החלטתו של כב' השופט ר' יעקבי, הנושאת תאריך 11.5.03, וזו לשונה: "בשלב הנוכחי יש להוציא לפועל את מינוי האורטופד, אשר התבקש לחוות דעתו גם בשאלת הצורך במינוי ראמוטולוג. לאחר קבלת חוות הדעת ניתן יהיה לשקול כל הנחוץ להמשך". 8. פרופ' רמי מושיוב, מומחה לכירורגיה אורתופדית בבית חולים הדסה עין כרם, ירושלים (שמונה על ידי השופטת כהנא כמומחה; ראה פיסקה 4 לעיל), הגיש לבית המשפט השלום חוות דעת מפורטת ( המשתרעת על פני שבעה עמודים), נושא תאריך 9.8.04. הוא מתאר את הטיפולים שעברה, את הבדיקות שערך לה , ומסקנתו , ככל שנוגע הדבר לתחום האורטופדי, היא כי התובעת נפגעה במנגנון צליפת שוט וכי הנזק שנגרם לה לצמיתות הוא 5% (עמ' 6 לחוות הדעת). אשר לנכות זמנית מיום התאונה, 19.2.01, ועד ליום סיום חופשת המחלה שלה, ביום 9.9.01, נאמר בעמוד 7 לחוות הדעת כי "סביר לקבוע שבמהלך תקופה זו היתה נכותה התפקודית הזמנית בגובה 100%". כן יש התייחסות בחוות הדעת למצב הגב התחתון של התובעת, ולגבי נושא זה קובע המומחה כי "על סמך כל הנתונים שבידי אני סבור כי מצב הגב התחתון של התובעת, אשר בעטיו אף עברה ניתוח בארצות הברית, אינו נובע מהתאונה הנדונה" (עמ' 6 לחוות הדעת). 9. הנושא אשר עומד במוקד הבר"ע שבפנינו, זכה אף הוא להתייחסות מפורטת בחוות דעתו הנ"ל של פרופ' רמי מושיוב. וכך נאמר בה (עמ' 6 פיסקה אחרונה): ”במהלך המעקב אחר התובעת העלה ד"ר חרץ ביום 10.10.01 אבחנה של פיברומילגיה, והחל טיפול בקלונקס ובהזרקות לנקודות טריגר. בבדיקה העדכנית לא התרשמתי מרגישות אופיינית בנקודת לחיצה או מממצאים פתולוגיים אחרים באיזורי המפרקים השונים. כמו כן יש לציין שבעברה סבלה התובעת מכאבי מפרקים, אשר צויינו הן ע"י ד"ר רווה והן ע"י ד"ר ניומן. על סמך כל הנתונים שפירטתי, מתקבל הרושם שהתובעת אינה סובלת כיום מפיברומילגיה אשר נגרמה בתאונה הנידונה". 10. התובעת פנתה לבית משפט השלום פעם נוספת ביום 16.1.05 וביקשה מינוי מומחה בתחום הראמטולוגיה. היא צירפה חומר רפואי, כולל בדיקת המומחה לרפואה תעסוקתית, ד"ר פורט, אשר מציין כי התובעת לא סבלה ממחלת הפיברומילגיה לפני התאונה וכי לדבריו "לאור הקשר הקיים בין חבלות, ביניהם תאונת דרכים למחלה זו, יש בסיס לקשר את הופעת המחלה אצל התובעת עם המחלה שעברה, נשוא תיק זה". בהמשך הבקשה מסביר ב"כ התובעת, עו"ד יראון פסטינגר, את הייחודיות של תחום הראמוטולגיה, השייך לקבוצת המחלות הפנימיות. הוא מסיים טיעונו בכך שאם לא יאפשר בית המשפט לקבל חוות דעת מומחה באותו תחום, עלול להיגרם עוול למרשתו. העתירה בסיום הבקשה היא למנות מומחה בתחום הראמוטלוגיה, אשר בקיא במחלת הפיברומיאלגיה, ורק לאחר חוות דעת זו, שתקבע את נכותה הרפואית של התובעת יהיה מקום לדון בתחשיבי הנזק. 11. על גבי הבקשה הנ"ל ניתנה החלטה של כב' השופט רם וינוגרד מיום 17.1.05, שבה נכתב כי "המעט שניתן לומר על בקשה זו הוא כי היא עומדת בסתירה מוחלטת לבקשות שהגיש ב"כ התובעת עד היום. בנסיבות אלה ניתן היה לצפות, לכל הפחות, לניסוח שונה של הבקשה". בנוסף לכך, הורה השופט כי הנתבעות יגיבו לבקשה למינוי המומחה הנ"ל. הנתבעות התנגדו לבקשה למינוי המומחה וטענו כי התיעוד הרפואי שצורף לבקשה אינו מצדיק מינוי מומחה נוסף. יתרה מזו, מחוות דעתו של פרופ' מושיוב עולה כי אין מקום למינוי מומחה בתחום הזה, שכן הוא כתב שהתובעת אינה סובלת ממחלה זו, ולא כל שכן כתוצאה מהתאונה. כן נטען על ידי ב"כ הנתבעות, עו"ד חיות, כי מדובר בתאונת עבודה ועל המבקשת היה להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, ענף נפגעי תאונת עבודה, אך לא עשתה כן. 12. במחלוקת זו שבין ב"כ הצדדים, הכריע בית משפט קמא (כב' השופט רם וינוגרד), בהחלטתו מיום 31.1.05, לטובת המשיבות, ודחה את הבקשה למינוי המומחה. בהחלטתו, מובאים שלושה נימוקים, אותם אצטט במלואם: "1. לנוכח ההחלטה בעבר, התבקש האורטופד לחוות דעתו בעניין הצורך במינוי ראומטולוג. עיון בחוות הדעת מגלה כי המומחה נתן דעתו לכל אותם מסמכים אליהם מפנה התובעת (שוב) בבקשה זו, ושלל קיומה של המחלה לנוכח בדיקתו. 2. בנסיבות אלה אין מקום להעתר לבקשה, שעה שזו לא התקבלה מלכתחילה, ולנוכח דיונו של המומחה (שבוודאי אינו נופל מתשובות לשאלות הבהרה). 3. אוסיף ואציג כי עיון בפסק הדין שצירפו הנתבעות, שבו דיון מקיף בסוגיה, מלמדנו כי גם לגופו של עניין ספק רב אם יש בבקשה טעות. מכל מקום, היריעה העובדתית שנפרסה בפני מצומצמת יותר, ואיני מוצא לנכון להכריע בעניין זה בשלב כה מקדמי". 13. התובעת לא השלימה עם החלטה זו של השופט וינוגרד מיום 31.1.05, והגישה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור. הן בבקשתה בכתב, והן בטיעון בעל פה, מפי עו"ד ליאת שולמן- רוקח, חזרה ועלתה הטענה כי אם לא תינתן האפשרות למינוי המומחה, לא תוכל התובעת להוכיח את תביעתה. התובעת מתארת בהרחבה את ההבדל בין צורת האבחון של מחלת הפיברומיאלגיה , לבין המיומנות של אורטופד, ומדגישה כי רק ראמוטלוג, יוכל לאבחן את מחלת התובעת. בתגובה לתשובה אף צורפו צילומים של מאמרים מדעיים בעניין זה. כן נטען, כי המומחה פרופ' מושיוב, חרג מתפקידו, ובמקום להתייחס לשאלה האם יש למנות מומחה נוסף בתחום הראמטולוגיה, הוא דן בנושא לגופו וקבע מה שקבע, כאשר גם קביעה זו מנוסחת בצורה שאינה חד משמעית, לשיטת התובעת. 14. המשיבות תומכות בהחלטת בית משפט קמא. ב"כ המשיבות אף הוסיף בטיעון בעל פה כי התאונה אינה רק תאונת דרכים אלא גם תאונת עבודה, והתובעת פנתה למל"ל אך הפסיקה שם את התביעה. 15. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי באיזונים שבין טענות הצדדים, הכף נוטה לעבר המבקשת, וזאת בגלל המבנה המשפטי של התביעות על פי הפלת"ד, האוסרות הגשת חוות דעת רפואית מטעם צד (כנהוג בתביעות רשלנות רפואית, דרך משל). לפיכך, מן הראוי לאמץ, ככלל, את דבריו של השופט - כתוארו אז - ת' אור בר"ע 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216, בעמ' 220-219: "על-פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז­1986 - , אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על-ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחיית בקשתו למינוי כזה יש בה, על ­כן, כדי לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל עניין אחר רפואי. בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה". יישום עקרונות אלה על הפרשה שלפנינו, יביא לכך כי בקשת המבקשת תתקבל. ואכן, על פי מדיניות שיפוטית זו נהגתי ופסקתי במספר מקרים בהם עלתה שאלה זו בפניי כערכאת ערעור (ראה: בר"ע 3259/01 כלימי נ' הכשרת היישוב חברה לבטוח בע"מ; בר"ע 4131/02 חארוף ואליד נ' איברהים; בר"ע 825/03 המגן נ' נסים; בש"א 5662/04 ביטון נ' טל יואב; בר"ע 139/04 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טל שחף; בש"א 6961/04 ברוכיאן גד נ' ברגר מנדל). בנוסף לכך, אוכל להעיד על עצמי, כי בכל מקרה שבו מתעוררת שאלה דומה לזו בפניי, בשבתי כערכאה דיונית, שכנעתי את בעלי הדין ובאי כוחם, על פי אותו קו של הפסיקה, להסכים למינוי המומחה הרפואי, וכך הווה. לכן, אין באמתחתי החלטות שניתנו על ידי בסוגייה זו, כאשר אני דנתי בתיקי הפלת"ד לגופם, ולא במסגרת ערעור. 16. ער אני לכך כי באותה נשימה, ומיד לאחר הדברים שצוטטו לעיל בפיסקה הקודמת, הציב השופט אור מעין חריג או שסתום ביטחון למניעת מינוי מומחים רפואיים בכל מקרה ומקרה. וכך הוא כותב (שם, בעמ' 220, בין האותיות א-ב): "אין בדברי אלה כדי לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט. ואולם כשהדברים אינם כה ברורים, ייזהר בית המשפט לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על-ידי מניעת מינוי מומחה רפואי כבקשתו." 17. על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות בתחום הרפואי, המחלה עליה הצביעו ב"כ המבקשת כי היא סובלת ממנה (מחלת הפיברומיאלגיה), אינה שייכת ל"משפחת" האורטופדיה, העוסקת בעיקר בשלד עצמו, אלא היא בתחום הראמטולוגיה השייך ל"משפחת" הרפואה הפנימית, העוסקת ברקמות השונות. אמנם, קיימת חפיפה מסוימת בין תחומי הרפואה השונים וניתן להעלות על הדעת שתחום הראמטולוגיה נושק לתחום אורטופדיה, אולם, דומני, כי במקרה זה אין הדבר כך ואף המשיבים אינם טוענים זאת. לפיכך, אין לראות בדבריו של פרופ' מושיוב, אשר הינו מומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית, חוות דעת בתחום הספציפי, ועל כן גם לפי אותו סייג שנקבע על ידי השופט אור, אין מדובר בבקשת המבקשת למנות מומחה ללא כל בסיס רפואי, אלא, לכל היותר, מצויים אנו בסיפא של החריג, דהיינו במצב בו "הדברים אינם כה ברורים", ועל כן יש לנהוג על פי סוף דבריו של השופט אור, דהיינו כי במקרים אלה "ייזהר בית המשפט לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על-ידי מניעת מינוי מומחה רפואי כבקשתו." 18. מעבר לצורך, אוסיף כי גם טענותיה הנוספות של עו"ד רוקח מקובלות עלי. ד"ר מושיוב התבקש על ידי בית המשפט (כב' השופט יעקבי) " לחוות דעתו גם בשאלת הצורך במינוי ראמוטולוג" (ראה פיסקה 7 לעיל). ד"ר מושיוב, לא עשה כן, ובמקום זאת התייחס למחלת התובעת לגופה, ובכך חרג מן המשימה אשר הוטלה עליו על ידי בית המשפט השלום. על כל פנים, ניסוחו של ד"ר מושיוב אינו כה חד משמעי, כפי שמנסה ב"כ הנתבעות לטעון. המילים המדויקות בחוות דעתו הן: "על סמך כל הנתונים שפירטתי, מתקבל הרושם שהתובעת אינה סובלת כיום מפיברומילגיה אשר נגרמה בתאונה הנידונה". לא הרי דחייה מוחלטת של המחלה או של הסיבתיות, כהרי ניסוח הכולל בחובו את המילים "מתקבל הרושם". 19. גם אם הגעתי למסקנה כי מבחינה מהותית, יש להיענות לבקשת המבקשת ולמנות מומחה בתחום הראמוטלוגיה, ראוי לציין כי ב"כ המבקשת, הם שגרמו למצב הדיוני שנוצר. אם אכן ידעו ב"כ המבקשת , עוד בתחילת התיק, כי מחלת הפיברומילגיה, ממנה סובלת התובעת, שייכת לתחום הראמטולוגיה (והרי ביקשו הם עם הגשת כתב התביעה מינוי מומחים וביניהם בתחום זה של ראמטולוגיה; ראה פיסקה 3 לעיל), ולהערכתם זו המחלה המרכזית של התובעת, המשפיעה על גובה הפיצוי המגיע לה, כי אז, לשיטתם, לא מובן מדוע לא הוגשה בר"ע על החלטות קודמות בדבר מינוי מומחה בתחום האורטופדיה (החלטת השופטת כהנא; ראה פיסקה 4 לעיל) ובדבר הסמכת מומחה זה לחוות דעה האם יש צורך במומחה בתחום הראמוטלוגיה (החלטת השופט יעקבי; ראה פיסקה 7 לעיל). כאשר נשאלה השאלה בדיון בעל פה , הודתה עו"ד רוקח, ברוב הגינותה, כי ייתכן והיתה זו טעות מטעם המבקשת. דבר זה יבוא לידי ביטוי בחיוב המבקשת בתשלום הוצאות המומחה, ובאי פסיקת הוצאות בהליך שבפניי. 20. לפני סיום אציין כי אחת מטענות המשיבות - מקובלת עלי. המבקשת צירפה לבקשתה בבית משפט השלום חוות דעת של ד"ר מנחם פורט, מומחה לרפואה תעסוקתית, אשר התיימר - מעבר לתחום מומחיותו זו - להתייחס לקשר הסיבתי שבין המחלה הנ"ל של התובעת לבין תאונת הדרכים. חומר זה לא היה צריך להגיש ואין הוא בגדר חומר הרפואי המותר, הן לצורך הוכחת "ראשית ראיה" למינוי מומחה רפואי, והן - ובקל וחומר - שאין להביאו לידיעת המומחה בתחום הראמטולוגיה, אשר מן הראוי כי ישקול את כל הסוגיה בעצמו, ללא "השפעה זרה" של רופא אחר. אין צורך להאריך והדברים ידועים, כי מומחה שמונה על פי חוק הפלת"ד אינו רשאי לקבל לעיונו חוות דעת אחרות אלא רק חומר רפואי "גולמי", שניתן על ידי הרופאים המטפלים, תוך כדי הטיפול. 21. התוצאה היא זו: א. הערעור מתקבל. ב. בית המשפט השלום ימנה מומחה בתחום הראמטולוגיה, מחוץ לירושלים, אשר יחווה דעתו, הן בדבר מחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת התובעת, אם בכלל, וממתי היא סובלת ממחלה זו, הן בדבר הקשר הסיבתי בין אותה מחלה לבין התאונה, והן בדבר אחוזי הנכות הרפואית אותם הוא ממליץ ליתן בשל מחלה זו. ג. התובעת (המבקשת) היא שתישא במלוא העלות של חוות דעת המומחה. ד. בהליך זה - כל צד ישא בהוצאותיו. צירוף חוות דעתמומחהרפואהשאלות משפטיותרופא תעסוקתיחוות דעת מומחהחוות דעת