מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום גריאטריה

החלטה 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) בת.א 10429/04, למנות מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום הגריאטריה ובתחום כלי הדם (להלן - ההחלטה). 2. המשיב, יליד שנת 1922, נפגע ביום 25.5.03 על ידי אופנוע, בהיותו הולך רגל. בעקבות הפגיעה, ביום 8.9.04, הגיש המשיב לבית משפט קמא תביעה נגד המבקשים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. עם הגשת התביעה ביקש המשיב מבית משפט קמא מינוים של מומחים רפואיים בתחום האורטופדי, הנוירולוגי והכירורגי. המבקשים התנגדו לבקשה וביום 30.1.05 החליט בית המשפט למנות מומחית בתחום האורטופדי בלבד, במימון המבקשים. מן הראוי לציין כבר עתה, כי ביום 12.7.04 נותח המשיב להחלפה של ברך שמאל. כעבור חמישה ימים חש חולשה וקוצר נשימה. הוא הועבר לטיפול נמרץ ובסיכום המחלה נרשם, בין השאר, כי המשיב סובל מ"אוטם קטן לאחר ניתוח אורטופדי". מומחית בתחום האורתופדי קבעה כי למשיב נכות צמיתה בשיעור של 30% בגין מצבה של בירכו השמאלית, כאשר 10% מנכות זו יוחסה לתאונה והשאר למצבו לפני התאונה ולהתפתחות והתקדמות שינויים ניווניים. לדברי המומחית, ברקע ישנה גם בעיה בכלי דם המוסיפה על ההגבלה. לאחר שנתקבלה חוות דעת המומחית האורטופדית ביקש המשיב מינוים של שני מומחים נוספים, בתחום הקרדיולוגיה ובתחום הגריאטריה. בית משפט קמא דחה "בשלב זה" את הבקשה למינוי מומחה בתחום הגריאטרי, אך נעתר לבקשה למינוי המומחה בתחום הקרדיולוגיה. מומחה אחרון זה חיווה דעתו כי למשיב ישנה נכות לבבית צמיתה בשיעור של 25%, אשר מחצית ממנה נזקף על ידו לניתוח האורטופדי שעבר המשיב. ביום 30.11.06, לאחר שהמשיב והמומחית האורטופדית נחקרו על תצהיריהם, ביקש המשיב מבית המשפט למנות מומחים רפואיים נוספים, בתחום הגריאטריה ובתחום כלי הדם. בית משפט קמא נעתר לבקשה. אשר למינוי המומחה בתחום הגריאטרי קבע בית משפט קמא, כי משנתברר לכאורה קשר סיבתי בין התאונה לבין הניתוח האורטופדי ובין האוטם, יש מקום לטענה כי התאונה הביאה לא רק להחמרה במצב האורטופדי של התובע, אלא השפיעה על אספקט נוסף של מצבו הגופני, רקעו הלבבי. בנסיבות אלה והואיל ואין בידי התובע כל דרך אחרת להוכיח את טענותיו בעניין זה, החליט בית משפט קמא כי אין לחוסמו מהוכחת תביעתו. אשר למינוי המומחה בתחום כלי הדם, בית משפט קמא קבע, כי זה מבוסס על דברי המומחית בתחום האורטופדיה ועל מכתב נוירולוג מיום 7.10.03. בית משפט קמא ציין כי המומחית האורטופדית ציינה כי בבדיקה משנת 1998, לפני התאונה, לא נמצאה חסימה בכלי הדם בגפיים התחתונות אצל המשיב (המחמירה, כאמור, את המגבלה האורטופדית ממנה סובל המשיב), וכי חסימה זו נמצאה בבדיקה משנת 2003, אחרי התאונה. בית משפט קמא היה מודע לכך שבחוות דעתו של המומחה הקרדיולוג נמצא רישום, על בסיס מסמך שלא הוצג לבית המשפט, לפיו כבר בשנת 2000, לפני מועד התאונה, נמצאה אצל המשיב חסימת כלי דם עם איסכמיה בגפיים התחתונות, דבר שמחליש את הקשר הסיבתי בין התאונה לחסימת כלי הדם בגפיים התחתונות. עם זאת, מדברי בית משפט קמא עולה כי לשיטתו לא ניתן ללמוד מרישום זה האם חסימת כלי הדם שנמצאה לפני מועד התאונה הייתה בגפיים התחתונות דווקא. לאור זאת החליט בית משפט קמא למנות מומחה בתחום כלי הדם, אך להשית את שכר טרחתו על התובע. המבקשים, שהתנגדו למינוי המומחים, לא השלימו עם החלטה זו והגישו את הבקשה הנוכחית. 3. לטענת המבקשים, המשיב לא הצביע על תשתית ראייתית מינימלית להצדקת מינוי המומחים הנוספים. אשר למומחה בתחום הגריאטרי, המבקשים מציינים כי המומחית בתחום האורטופדיה שנשאלה על כך אמרה כי אינה חושבת כי במקרה הנוכחי הייתה ירידה מנטלית בתפקוד המשיב שהיא המצדיקה, ככלל, מינוי מומחה גריאטרי. אשר למומחה בתחום כלי הדם, לטענת המבקשים, המסמך אליו מתייחס המומחה הקרדיולוג באשר לחסימות כלי דם שנמצאו אצל המבקש בשנת 2000, לפני מועד התאונה, מנתק לחלוטין כל קשר סיבתי אפשרי בין התאונה לחסימות בכלי הדם בגפיים התחתונות מהם סובל המשיב. 4. לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית משפט קמא, אני מחליטה להימנע מלהתערב בהחלטת בית משפט קמא. ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא מקום בו החליט למנות מומחה רפואי (ר' ריבלין תאונות הדרכים, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה חדשה ומעודכנת)(1999), בעמ' 560). על פי ההלכה, "ראוי שבקשות ערעור על ההחלטה למנות מומחה תוגשנה במשורה, ורק בנסיבות של טעות ברורה בהחלטת בית המשפט" (ר' רע"א 3674/97 לביא נ' ישי תק-על 97(3), 376 (1997)) נסיבות אלו אינן מתקיימות במקרה הנוכחי. 5. אשר למינוי המומחה בתחום כלי הדם, הרי שמינויו בוסס על העובדה, שמצאה ביטוי בחוות דעת המומחית האורטופדית, לפיה המשיב סבל בשנת 2003 (אחרי מועד התאונה) מחסימת כלי דם בגפיים התחתונות שהחמירה את מוגבלותו האורטופדית, ממנה לא סבל עדיין בשנת 1998 (לפני מועד התאונה). אמנם מחוות דעתו של הקרדיולוג עולה קיומו של מסמך רפואי נוסף, המחליש לכאורה את הטענה בדבר קשר סיבתי בין התאונה לחסימות כלי הדם בגפיים התחתונות. עם זאת, האמור בחוות דעת המומחית האורטופדית, אף אם קיים מסמך הסותר הנחיה זו, די בו כדי להוות ראיה מספיקה לצורך מינוי מומחה רפואי בתחום כלי הדם, שיבחן את חומרת החסימות האמורות וגם את השאלה האם ועד כמה נגרמו בגין התאונה. יצוין כי שכר טרחת המומחה בתחום כלי הדם, הוטל, כפי שראוי היה בנסיבות אלה, על המשיב. 6. אשר למינוי המומחה הגריאטרי, לפני בית משפט קמא עמד תצהירו של המשיב, שהנו כאמור אדם קשיש, יליד שנת 1922. על פי האמור בתצהיר, בעקבות התאונה והטיפולים שנאלץ לעבור בגינה, סובל המשיב מבעיות תפקודיות שונות, כולל ירידה בתפקוד הכללי ובשמחת החיים ואף הפרעות בזכרון ובהתמצאות. אמנם, המומחית האורטופדית התרשמה כי המבקש אינו סובל מפגיעה מנטלית, אולם, פגיעות מסוג זה ובתחום הגיריאטרי בכלל אינן תחום מומחיותה ואף אינן קרובות לכך (לעניין הצורך בהתייחסות זהירה להמלצתו של מומחה בהתייחס למינוי מומחה נוסף בתחום שאינו קרוב לתחום מומחיותו ר' ריבלין, לעיל, עמ' 558-559). כפי שציין בית משפט קמא, דחיית הבקשה למינוי מומחה גריאטרי הייתה חוסמת בפני המשיב באופן מוחלט את הדרך להוכיח כי נגרם לו נזק מסוג הנזקים הנבחנים על ידי מומחה בתחום גריאטרי. בנסיבות אלו, ובשים לב גם לכך שבשלב בו מצוי הליך התביעה שהגיש המשיב סביר לכאורה כי בסופו של יום יפסק למשיב פיצוי מסוים, ממנו ניתן יהיה לקזז את ההוצאות הכרוכות במינוי המומחה באם יתברר בדיעבד כי המשיב אינו סובל מנזק שלצורך אבחונו מונה המומחה הגריאטרי, לא ראיתי לנכון להתערב החלטת בית משפט קמא גם לעניין מינוי מומחה בתחום זה. 7. הבקשה נדחית. 8. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. מומחהמינוי מומחהמומחה מטעם בית המשפט