פסק דין 1. בפני תביעה להחזר שכ"ט עורך דין שהתובע טוען כי הנתבע גבה ממנו ביתר ובניגוד למוסכם בין הצדדים . הנתבע, עורך דין במקצועו, טיפל בתביעה בגין רשלנות רפואית שהוגשה על ידי התובע, סלהוב עמוס, כנגד משרד הבריאות ובי"ח וולפסון . התובע, יוצג בתביעה שבפני על ידי בנו, מר דני סלהוב, אשר טיפל גם בניהול התביעה בגין הרשלנות הרפואית (להלן: התביעה) שהוגשה על ידי אביו. יפוי כוח מטעם התובע המייפה את כוחו של מר דני סלהוב (להלן: "התובע") לייצגו, הוגש לתיק בית המשפט. 2. התובע טען כי הוסכם בין הצדדים כי שכר טרחתו של הנתבע עבור הטיפול בתביעה, יעמוד על סך של 17.5% מסכום התביעה במידה והתביעה תידון בבית המשפט ולא תסתיים בפשרה. לטענת התובע במסגרת פגישה שנערכה במשרד ב"כ משרד הבריאות בנוכחותו ובנוכחות שני אחיו, שיוביץ איריס (להלן: "איריס") וסלהוב נוריאל (להלן: "נוריאל"), הוצעה פשרה בסכום כולל של 165,000 ₪ וכי הנתבע שלחץ לסיים את התיק בפשרה המוצעת, אמר כי יסתפק בשכר טרחה בסך של 15,000 ₪ כך שלתובע יישאר בסופו דבר סך של 150,000 ₪. התובע טוען כי לאחר התלבטויות ומכבש לחצים שהופעל על ידי הנתבע, הסכים התובע לפשרה המוצעת ולאחר שחתם על הסכם הפשרה, הופתע לגלות כי הנתבע גבה שכ"ט בשיעור של 24,337.50 ₪ ולא 15,000 ₪ כפי שהוסכם. התובע טען כי ניסה ליצור קשר עם הנתבע אך זה התחמק ממנו ולבסוף כשדיבר עימו לא קיבל תשובה מספקת לענין שכר הטרחה. התובע עותר בתביעתו לחייב את הנתבע להשיב 9,337 ₪ שלטענתו נגבו על ידי הנתבע ביתר ובניגוד למוסכם בין הצדדים. 3. הנתבע טען בכתב הגנתו כי הוסכם בין הצדדים על שכ"ט בשיעור של 17.5% ואילו בפועל שולם שכ"ט בשיעור של 12.5% בלבד. הנתבע טען כי מעולם לא הובטח ולא סוכם כי שכרו יעמוד על סך של 15,000 ₪, המהווים סך של 7.7% מסכום הפשרה בלבד. 4. התובע העיד כי לא נערך בין הצדדים הסכם בכתב בנוגע לשכר טרחתו של הנתבע. התובע העיד כי בפגישה שנערכה בתחנת רכבת צפון נדונה הצעת הפשרה בסך של 165,000 ₪ וכי הנתבע אמר כי לפנים משורת הדין יגבה שכ"ט בסך של 15,000 ₪ כך שלאביו ישאר הסך של 150,000 ₪ . התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הפגישה נערכה בקפטריה של תחנת הרכבת וכי אמר לנתבע שהקליט אותו אך בפועל לא עשה כן. איריס, שנכחה אף היא בפגישה במשרד ב"כ משרד הבריאות ובפגישה בתחנת הרכבת, העידה אף היא כי הנתבע לחץ לקבל את הפשרה ואמר שיגבה שכ"ט בשיעור של 15,000 ₪ כך שיישאר להם סך של 150,000 ₪ . איריס אישרה כי הפגישה עם התובע נערכה בתחנת הרכבת וכי המקום היה רועש והיה קשה לנהל שיחה שקטה . כן העידו נוריאל ויוסי סלהוב כי הנתבע התחייב באותה פגישה בתחנת הרכבת כי יגבה שכר טרחה בשיעור של 15,000 ₪ כך שלאביהם ייוותר סכום של 150,000 ₪. 5. הנתבע העיד כי סוכם מלכתחילה על שכ"ט בשיעור של 17.5% וכי במסגרת הליכי המו"מ ובכדי לעודד פשרה, אמר כי ייקח שכ"ט בשיעור של 15%. הנתבע העיד כי הציע לקחת שכ"ט בשיעור של 15% ולדעתו מכאן נובעת טעותם של התובע ואחיו שהבינו כי מדובר ב - 15,000 ₪. כן העיד הנתבע כי לבסוף עשה הנחה נוספת שכן רצה לסיים את התיק בפשרה ולקח שכ"ט בשיעור של 12.5% בצרוף מע"מ. עוד טען הנתבע כי בין הפגישה בתחנת הרכבת לבין קבלת הצעת הפשרה, חלפו כחמישה חודשים והתקיים דיון נוסף בבית המשפט כפי שעולה מפרוטוקול הדיון (נ/2), כך שגם אם הייתה "הצעה" דבר המוכחש לכשעצמו הרי לא היה קיבול להצעה במועד בו ניתנה או בזמן סביר שלאחר מכן, לפיכך פקעה ההצעה. 6. לאחר הדיון הוגשה על ידי התובע בקשה לתיקון פרוטוקול וכן מסמך שכונה "פניה לבית המשפט". לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, לא מצאתי מקום לתקן הפרוטוקול שכן הפרוטוקול, הגם שנכתב בקיצור, משקף את מהלך הדיון. כן נדחית עתירתו של התובע לסעדים נוספים, מעבר לנטען בתביעה שכן מעבר להיות הנטען חורג מגדר כתבי הטענות הרי הסעדים המבוקשים אינם במסגרת סמכותו של בית משפט זה. 7. לאחר ששמעתי ושקלתי עדויות הצדדים וטענותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע כי במסגרת הדיון בהצעת הפשרה אמר הנתבע לתובע ולאחיו, כי לפנים משורת הדין יגבה שכ"ט בשיעור של 15,000 ₪ כך שלתובע יישאר סכום של 150,000 ₪. בעדותם של התובע ואחיו, לא התגלו סתירות וכולם העידו כי הנתבע נקב בשכר טרחתו בסך של 15,000 ₪ וכן בסכום שישאר לאביהם בסך של 150,000 ₪. כן נתמכת עדותם של התובע ואחיו, בענין זה, בפנייתם המיידית לנתבע כפי שעולה ממכתבם מיום 29.9.02 שצורף לתביעה. עדותם של התובע ואחיו כי דובר על כך שלאביהם יישאר סכום של 150,000 ₪ הינה סבירה והגיונית שכן ברור שבסופו של דבר היו התובע ואחיו מעוניינים לדעת לצורך שקילת הצעת הפשרה, מה הסכום שישאר בידיהם לאחר ניכוי שכר הטרחה. טענתו של הנתבע כי הפגישה נערכה בתחנת הרכבת ולפיכך סביר כי מפאת תנאי הרעש וההמולה ששררו במקום, הבינו התובע ואחיו כי נאמר ששכר הטרחה יעמוד על 15,000 ₪ ולא 15% כדבריו, מוטב היה לה שלא תטען. אכן ראוי היה כי פגישה בענין זה, תיערך במקום שקט וכי סיכום הדברים באשר לגובה שכר הטרחה, ימצא ביטוי בהסכם בכתב כך שהתובע יבין המצב לאשורו ולא תיווצרנה אי הבנות בנוגע לגובה שכר הטרחה שינוכה מסכום הפשרה. זאת ועוד, עדותו של הנתבע כי באותה פגישה בתחנת הרכבת הסכים להפחית את שכר טרחתו לשיעור של 15%, נסתרת לאור העובדה שבפועל גבה הנתבע שכר בשיעור של 12.5%, לטענתו, בכדי לעודד פשרה. אלא שאף הנתבע עצמו לא טען ולא העיד כי הציע הנחה נוספת בגובה שכר הטרחה, לאחר אותה פגישה בתחנת הרכבת, בכדי לעודד את התובע, בשלב מאוחר יותר, להסכים להסדר הפשרה. שכר הטרחה נגבה על ידי הנתבע מתוך הסכום שנתקבל על פי הסכם הפשרה. בהעדר עדות או טענה כי הנתבע הציע להעמיד את שכר טרחתו על 12.5% במקום על 15%, בטרם הודיע לו התובע על ההסכמה לפשרה, הרי שאין הגיון בטענה כי שכר הטרחה הופחת בכדי לעודד הפשרה וזאת לאחר שכבר נתקבלה ההסכמה לפשרה. כן איני מקבלת את טענתו החילופית של הנתבע כי ההצעה להעמיד את שכרו על סך של 15,000 ₪, פקעה בהעדר קיבול תוך זמן סביר שכן הנתבע לא העיד ולא טען כי נקבע מועד לקיבול ההצעה או כי הודיע לתובע בעת קבלת ההסכמה לפשרה, שניתנה בין היתר על סמך ההבטחה בענין גובה שכר הטרחה, כי ההצעה אינה עומדת עוד. 8. בשולי הדברים אני מוצאת להדגיש ולציין כי שכר הטרחה שגבה הנתבע אינו חורג משכר מקובל ובוודאי שאינו חורג משכר ראוי, אלא שכאמור מקובלת עלי עדותם של התובע ואחיו כי במסגרת המו"מ לפשרה ובכדי לעודד הפשרה, הסכים הנתבע להעמיד שכר טרחתו על סך של 15,000 ₪ כך שיוותר בידי התובע סך של 150,000 ₪. 9. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובע את הסכום שגבה כשכר טרחה מעבר לסך של 15,000 ₪ וזאת בסך של 9,337 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 24.11.02 ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. 1. בפני תביעה להחזר שכ"ט עורך דין שהתובע טוען כי הנתבע גבה ממנו ביתר ובניגוד למוסכם בין הצדדים . הנתבע, עורך דין במקצועו, טיפל בתביעה בגין רשלנות רפואית שהוגשה על ידי התובע, סלהוב עמוס, כנגד משרד הבריאות ובי"ח וולפסון . התובע, יוצג בתביעה שבפני על ידי בנו, מר דני סלהוב, אשר טיפל גם בניהול התביעה בגין הרשלנות הרפואית (להלן: התביעה) שהוגשה על ידי אביו. יפוי כוח מטעם התובע המייפה את כוחו של מר דני סלהוב (להלן: "התובע") לייצגו, הוגש לתיק בית המשפט. 2. התובע טען כי הוסכם בין הצדדים כי שכר טרחתו של הנתבע עבור הטיפול בתביעה, יעמוד על סך של 17.5% מסכום התביעה במידה והתביעה תידון בבית המשפט ולא תסתיים בפשרה. לטענת התובע במסגרת פגישה שנערכה במשרד ב"כ משרד הבריאות בנוכחותו ובנוכחות שני אחיו, שיוביץ איריס (להלן: "איריס") וסלהוב נוריאל (להלן: "נוריאל"), הוצעה פשרה בסכום כולל של 165,000 ₪ וכי הנתבע שלחץ לסיים את התיק בפשרה המוצעת, אמר כי יסתפק בשכר טרחה בסך של 15,000 ₪ כך שלתובע יישאר בסופו דבר סך של 150,000 ₪. התובע טוען כי לאחר התלבטויות ומכבש לחצים שהופעל על ידי הנתבע, הסכים התובע לפשרה המוצעת ולאחר שחתם על הסכם הפשרה, הופתע לגלות כי הנתבע גבה שכ"ט בשיעור של 24,337.50 ₪ ולא 15,000 ₪ כפי שהוסכם. התובע טען כי ניסה ליצור קשר עם הנתבע אך זה התחמק ממנו ולבסוף כשדיבר עימו לא קיבל תשובה מספקת לענין שכר הטרחה. התובע עותר בתביעתו לחייב את הנתבע להשיב 9,337 ₪ שלטענתו נגבו על ידי הנתבע ביתר ובניגוד למוסכם בין הצדדים. 3. הנתבע טען בכתב הגנתו כי הוסכם בין הצדדים על שכ"ט בשיעור של 17.5% ואילו בפועל שולם שכ"ט בשיעור של 12.5% בלבד. הנתבע טען כי מעולם לא הובטח ולא סוכם כי שכרו יעמוד על סך של 15,000 ₪, המהווים סך של 7.7% מסכום הפשרה בלבד. 4. התובע העיד כי לא נערך בין הצדדים הסכם בכתב בנוגע לשכר טרחתו של הנתבע. התובע העיד כי בפגישה שנערכה בתחנת רכבת צפון נדונה הצעת הפשרה בסך של 165,000 ₪ וכי הנתבע אמר כי לפנים משורת הדין יגבה שכ"ט בסך של 15,000 ₪ כך שלאביו ישאר הסך של 150,000 ₪ . התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הפגישה נערכה בקפטריה של תחנת הרכבת וכי אמר לנתבע שהקליט אותו אך בפועל לא עשה כן. איריס, שנכחה אף היא בפגישה במשרד ב"כ משרד הבריאות ובפגישה בתחנת הרכבת, העידה אף היא כי הנתבע לחץ לקבל את הפשרה ואמר שיגבה שכ"ט בשיעור של 15,000 ₪ כך שיישאר להם סך של 150,000 ₪ . איריס אישרה כי הפגישה עם התובע נערכה בתחנת הרכבת וכי המקום היה רועש והיה קשה לנהל שיחה שקטה . כן העידו נוריאל ויוסי סלהוב כי הנתבע התחייב באותה פגישה בתחנת הרכבת כי יגבה שכר טרחה בשיעור של 15,000 ₪ כך שלאביהם ייוותר סכום של 150,000 ₪. 5. הנתבע העיד כי סוכם מלכתחילה על שכ"ט בשיעור של 17.5% וכי במסגרת הליכי המו"מ ובכדי לעודד פשרה, אמר כי ייקח שכ"ט בשיעור של 15%. הנתבע העיד כי הציע לקחת שכ"ט בשיעור של 15% ולדעתו מכאן נובעת טעותם של התובע ואחיו שהבינו כי מדובר ב - 15,000 ₪. כן העיד הנתבע כי לבסוף עשה הנחה נוספת שכן רצה לסיים את התיק בפשרה ולקח שכ"ט בשיעור של 12.5% בצרוף מע"מ. עוד טען הנתבע כי בין הפגישה בתחנת הרכבת לבין קבלת הצעת הפשרה, חלפו כחמישה חודשים והתקיים דיון נוסף בבית המשפט כפי שעולה מפרוטוקול הדיון (נ/2), כך שגם אם הייתה "הצעה" דבר המוכחש לכשעצמו הרי לא היה קיבול להצעה במועד בו ניתנה או בזמן סביר שלאחר מכן, לפיכך פקעה ההצעה. 6. לאחר הדיון הוגשה על ידי התובע בקשה לתיקון פרוטוקול וכן מסמך שכונה "פניה לבית המשפט". לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, לא מצאתי מקום לתקן הפרוטוקול שכן הפרוטוקול, הגם שנכתב בקיצור, משקף את מהלך הדיון. כן נדחית עתירתו של התובע לסעדים נוספים, מעבר לנטען בתביעה שכן מעבר להיות הנטען חורג מגדר כתבי הטענות הרי הסעדים המבוקשים אינם במסגרת סמכותו של בית משפט זה. 7. לאחר ששמעתי ושקלתי עדויות הצדדים וטענותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע כי במסגרת הדיון בהצעת הפשרה אמר הנתבע לתובע ולאחיו, כי לפנים משורת הדין יגבה שכ"ט בשיעור של 15,000 ₪ כך שלתובע יישאר סכום של 150,000 ₪. בעדותם של התובע ואחיו, לא התגלו סתירות וכולם העידו כי הנתבע נקב בשכר טרחתו בסך של 15,000 ₪ וכן בסכום שישאר לאביהם בסך של 150,000 ₪. כן נתמכת עדותם של התובע ואחיו, בענין זה, בפנייתם המיידית לנתבע כפי שעולה ממכתבם מיום 29.9.02 שצורף לתביעה. עדותם של התובע ואחיו כי דובר על כך שלאביהם יישאר סכום של 150,000 ₪ הינה סבירה והגיונית שכן ברור שבסופו של דבר היו התובע ואחיו מעוניינים לדעת לצורך שקילת הצעת הפשרה, מה הסכום שישאר בידיהם לאחר ניכוי שכר הטרחה. טענתו של הנתבע כי הפגישה נערכה בתחנת הרכבת ולפיכך סביר כי מפאת תנאי הרעש וההמולה ששררו במקום, הבינו התובע ואחיו כי נאמר ששכר הטרחה יעמוד על 15,000 ₪ ולא 15% כדבריו, מוטב היה לה שלא תטען. אכן ראוי היה כי פגישה בענין זה, תיערך במקום שקט וכי סיכום הדברים באשר לגובה שכר הטרחה, ימצא ביטוי בהסכם בכתב כך שהתובע יבין המצב לאשורו ולא תיווצרנה אי הבנות בנוגע לגובה שכר הטרחה שינוכה מסכום הפשרה. זאת ועוד, עדותו של הנתבע כי באותה פגישה בתחנת הרכבת הסכים להפחית את שכר טרחתו לשיעור של 15%, נסתרת לאור העובדה שבפועל גבה הנתבע שכר בשיעור של 12.5%, לטענתו, בכדי לעודד פשרה. אלא שאף הנתבע עצמו לא טען ולא העיד כי הציע הנחה נוספת בגובה שכר הטרחה, לאחר אותה פגישה בתחנת הרכבת, בכדי לעודד את התובע, בשלב מאוחר יותר, להסכים להסדר הפשרה. שכר הטרחה נגבה על ידי הנתבע מתוך הסכום שנתקבל על פי הסכם הפשרה. בהעדר עדות או טענה כי הנתבע הציע להעמיד את שכר טרחתו על 12.5% במקום על 15%, בטרם הודיע לו התובע על ההסכמה לפשרה, הרי שאין הגיון בטענה כי שכר הטרחה הופחת בכדי לעודד הפשרה וזאת לאחר שכבר נתקבלה ההסכמה לפשרה. כן איני מקבלת את טענתו החילופית של הנתבע כי ההצעה להעמיד את שכרו על סך של 15,000 ₪, פקעה בהעדר קיבול תוך זמן סביר שכן הנתבע לא העיד ולא טען כי נקבע מועד לקיבול ההצעה או כי הודיע לתובע בעת קבלת ההסכמה לפשרה, שניתנה בין היתר על סמך ההבטחה בענין גובה שכר הטרחה, כי ההצעה אינה עומדת עוד. 8. בשולי הדברים אני מוצאת להדגיש ולציין כי שכר הטרחה שגבה הנתבע אינו חורג משכר מקובל ובוודאי שאינו חורג משכר ראוי, אלא שכאמור מקובלת עלי עדותם של התובע ואחיו כי במסגרת המו"מ לפשרה ובכדי לעודד הפשרה, הסכים הנתבע להעמיד שכר טרחתו על סך של 15,000 ₪ כך שיוותר בידי התובע סך של 150,000 ₪. 9. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובע את הסכום שגבה כשכר טרחה מעבר לסך של 15,000 ₪ וזאת בסך של 9,337 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 24.11.02 ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. ניתן היום 24 באפריל, 2003 (כ"ב בניסן תשס"ג) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים. בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק-הדין. בלהה טולקובסקי, שופטת שכר טרחת עורך דיןעורך דין