פסק דין בקליפת אגוז: סכסוך בין עורך דין לבין לקוחו על רקע רשלנות בביצוע הייצוג שנתן ללקוחו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 7.7.94. כללי: 1. התובע עבד כמנהל עבודה בחברת לבניין וביום 7.7.94 נפגע בת"ד בדרכו לעבודה ונחבל. מל"ל הכירה בתאונה כתאונת עבודה וקבעה כי לתובע 0% נכות. בעקבות התאונה פנה התובע לעורך דין נאסר ויפה את כוחו לפעול בשמו לשם קבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה . במהלך הטיפול הופנה התובע ע"י בא כוחו לבדיקה אצל שני מומחים רפואיים: פרופ' יואכימיס מומחה א.א.גרון קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין ליקוי שמיעה ו- 10% בגין טינטון תמידי. וד"ר שוורץ מיגל נוירולוג קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20%. 2. שתי חוות הדעת של המומחים הוצגו בפני הוועדה הרפואית לעררים והאחרונה קבעה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה הנ"ל. הוגש ערעור לבית הדין לעבודה אולם עם הגשת הסיכומים ב"כ התובע עורך דין נאסר מונה לשופט ובמקומו הטיפול הועבר לעורך דין ג'ארח אשר הוא הנתבע נשוא תביעה זו. 3. ביום 29.9.97 הופיע עורך דין ג'ראח לישיבה המקדמית בערעור בפני בית הדין האזורי וחזר על נימוקי הערר. בית הדין האזורי לעבודה הורה על הגשת סיכומים. משלא הוגשו סיכומים מטעם עורך דין ג'ארח , נתן בית הדין האזורי לעבודה אורכה נוספת של 30 יום להגשת הסיכומים. ביום 16.2.98 נתן בית הדין האזורי לעבודה החלטה לפיה הוא מוחק את הערעור של התובע בשל אי הגשת הסיכומים ע"י ב"כ התובע, עורך דין ג'ארח. 4. הנתבע הגיש כתב תביעה ביום 19.10.98 בפני בית המשפט השלום נהרייה, בעניין נזקי הגוף של התובע בתאונה. הנתונים שהיו בפני ביהמ"ש בין השאר הם: קביעת המל"ל בשיעור של 0% אשר נקבעה על פי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. כב' השופטת בית-הנר פסקה לטובת התובע מעבר לתקבולי המל"ל 7000 ₪ לסילוק תביעתו . 5. בישיבה מיום 17.11.04 העידו התובע הנתבע ועורך דין מוזס אשר ייצג את חברת הביטוח בתביעת התובע. כמו כן ניתנה החלטה כי על הצדדים להגיש סיכומים למתן פסק דין. ביום 28.2.05 הוגשו סיכומי ב"כ התובע וביום 3.5.05 הוגשו סיכומי ב"כ הנתבע , אשר עליהם נתקבלה תגובה מטעם התובע. טענות ב"כ התובע: 6. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי הנתבע לא הגיש סיכומים בערעור ולא טרח ליידע את התובע בעובדה זו, אלא העלים את העניין מהתובע בטענות שווא כי העניין בטיפול ויהיה בסדר. בנוסף טוען ב"כ התובע כי הנתבע הטעה את התובע במזיד בכך שהבטיח לו כי שווי התיק שלו עומד על כ- 130,000 ₪ לפחות וזאת במטרה להחזיק בלקוח ולמנוע את נשירת הלקוחות עם עזיבתו של עורך דין נאסר. 7. כמו כן טוען ב"כ התובע כי הנתבע התעלם גם מהחלטות בית המשפט השלום בנהרייה מיום 29.3.99, לפיה היה עליו להודיע לביהמ"ש את עמדתו בנושא מינוי מומחה בתיק . לטענת ב"כ התובע התנהגותו של הנתבע מלמדת על זלזול בטיפול התיק ואי נאמנות ומסירות לטובת שולחו כחובתו לפי סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין. בנוסף טוען ב"כ התובע שהתובע פתח בהליך החמרת מצב באופן עצמאי ולא ע"י הנתבע וכי לנתבע אין שום קשר לעניין החמרת המצב, התובע פנה להחמרת מצב כעבור שנתיים מיום מחיקת הערעור וכשלוש שנים מיום הגשת הערר בבית הדין. עוד אתייחס בעניין זה במסקנותיי. 8. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי הנתבע התעלם מבקשת התובע להמשיך ולנהל את המשפט כנגד המבטחת של הרכב , וכי הנתבע הסכים לקבלת סכום נמוך מדיי שאינו משקף נכונה את נזקי התובע. 9. כמו כן טוען ב"כ התובע כי אין הגיון בטענת הנתבע כי לא הגיש סיכומים בערעור בהסכמת התובע, כדי לחסוך לתובע הוצאות משפט מאחר ודין הערעור להידחות. לטענת ב"כ התובע באם טענה זו אכן נכונה מדוע לא בחר הנתבע להגיש בקשה מוסכמת יחד עם הצד שכנגד למחיקת הערעור ללא צו הוצאות? וכן מדוע לא טרח הנתבע להחתים את התובע על מסמך אשר מאשר כי הדבר נעשה בתיאום עמו? 10. עוד טוען ב"כ התובע כי הנתבע התרשל במילוי תפקידו כעורך דין כלפי לקוחו והפר את חובת הנאמנות הן במישור הנזיקי והן במישור החוזי. לאור האמור לעיל טוען ב"כ התובע כי בשל רשלנותו של הנתבע נגרמו לו הפסדים רבים כגון מימון שתי חוות הדעת, הוצאות ביהמ"ש , וכן עוגמת נפש והפסד פיצוי הולם מחברת הביטוח המבטחת את הרכב לאור דרגת הנכות שנקבעה לו מאוחר יותר ע"י המל"ל 14.5% לצמיתות. טענות ב"כ הנתבע: 11. לטענת ב"כ הנתבע התובע זכה בפיצוי בגין התאונה הנ"ל מעל ומעבר למגיע לו והתביעה נשוא תיק זה טורדנית וקנטרנית ויש לדחותה תוך חיוב התובע בהוצאות. לטענתו אלמלא נקט הנתבע ברמת זהירות ומקצועיות יתרה אזי הייתה תביעתו של התובע נבלעת בתקבולי המל"ל ונדחית תוך חיוב התובע בהוצאות. 12. לטענת ב"כ הנתבע התובע מנסה בדרך לא דרך ליצור עילה לתביעה כנגדו ולכן , הוא מוכן לשקר ולסלף עובדות ובלבד שתצמח לו תועלת כספית כלשהי. לדוגמא לטענת ב"כ הנתבע התובע מנסה לייחס את הנכות שנקבעה לו ע"י המל"ל בשיעור של 14.5% בגין ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מתמשך בעבודה לתאונה הנדונה. לטענת ב"כ הנתבע התובע מנסה לייחס את מחלותיו ותחלואיו לתאונה הנדונה. 13. לטענת ב"כ הנתבע לתובע שולמו ע"י המל"ל דמי פגיעה בסך נומינלי של 7953 ₪ וכן סך נוסף של 13,742 ₪ בגין קצבאות נכות מעבודה לתקופה בה נקבעו נכויות זמניות לתובע. בהתחשב בתקופת אי הכושר שאושרה ע"י המל"ל , בכך שלא אושרה ע"י המל"ל כל נכות צמיתה ובהתחשב בכך שהתובע קיבל קצבאות גמלאות נכות גם לאחר שחזר לעבודה ושכרו לא נפגע, היה ברור לטענת ב"כ הנתבע כי על פי חישוב שיעשה קיים סיכון ממשי כי נזקיו של התובע יבלעו בתקבולי המל"ל. למרות זאת לטענת ב"כ הנתבע סולקה תביעתו של התובע במסגרת תביעה שהגיש הנתבע בשמו לביהמ"ש השלום בקריות, על פי הצעת ביהמ"ש בסך של 7000 ₪ מעבר לתקבולי המל"ל. דהיינו לטענת ב"כ הנתבע התובע פוצה בסכום כולל של 39,976 ₪ נכון למועד פסה"ד , בגין פגיעה בת"ד שלא הותירה בו נכות צמיתה. 14. כמו כן טוען ב"כ הנתבע כי הצעתה של כב' השופטת בית-נר לסלק את תביעת התובע בפשרה , זכתה להסכמתו המיידית של התובע. ( מפנה לעדות הנתבע ולסעיף 5 לתצהירו של עורך דין מוזס). בנוסף טוען ב"כ הנתבע כי התובע מספר ימים לאחר מתן פסה"ד חזר בו מההסכמה הנ"ל וטען כי על פי חישוביו מגיע לו פיצוי בסך של 16,000 ₪ ולא של 7000 ₪. התובע ביקש לידיו את התיק ואכן התיק נימסר לו, אולם לא לפני שהושגה הסכמת ב"כ מבטחת הרכב לביטול פסה"ד הנ"ל . לטענת ב"כ הנתבע התובע חזר בו והסכים להצעה ולפסק הדין. 15. לאור ההסכמה הנ"ל ב"כ הנתבע טוען כי התובע מנוע ומושתק כיום לטעון כי סכום הפשרה אינו משקף את הנזקים שנגרמו לו בפועל או כי הנכות בשיעור של 0% שנקבעה ע"י המל"ל אינה משקפת את מצבו של התובע. 16. ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו כי התובע אינו מסביר ואינו מפרט מדוע הוא זכאי לפיצוי כלשהו מהנתבע והכיצד צמחה ותפחה דרישתו הראשונית לפיצוי כולל בסך של 16,000 ₪ לסכום של 150,000 ₪. 17. בנוסף טוען ב"כ הנתבע כי אין חולק שהתובע לא היה רשאי לעשות שימוש כלשהו בחוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעמו. חוק הפיצויים והתקנות שהותקנו על פיו אוסרים בפירוש הגשתן של חוות דעת רפואיות פרטיות מטעם הצדדים וזאת מאחר והנכות הרפואית שנקבעה ע"י המל"ל הנה נכות המחייבת על פי דין מכוח סעיף 6ב' לחוק הפיצויים. לטענת ב"כ הנתבע אין התובע או הנתבע יכולים היו לבסס בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל על סמך חוות הדעת. השימוש היחיד שהתובע היה רשאי לעשות בחוות הדעת הפרטיות מטעמו הוא הבאתן בפני הוועדות הרפואיות שבדקו אותו מטעם המל"ל וששימוש כזה אכן גם נעשה, הוועדות הרפואיות שבדקו את התובע התייחסו לחוות הדעת הפרטיות מטעמו ודחו את מסקנותיהם. 18. מכאן, טוען ב"כ הנתבע כי הוחלט בהסכמת התובע לזנוח את הערעור ולנקוט בעתיד בהליך של החמרת מצב. לטענת ב"כ הנתבע על פי הערכתו המקצועית לא היו לתובע כל סיכויים לזכות בערעור בבית הדין באזורי לעבודה מאחר וכל טענותיו היו במישור העובדתי והרפואי ולא במישור המשפטי. 19. בנוסף טוען ב"כ הנתבע כי פרופ' יואכימיס ביסס את חוות דעתו על טענת התובע לפיה לא היה חשוף בעבודתו לרעש מיוחד. הנחה זו לטענת ב"כ הנתבע התבררה כבלתי נכונה , וזאת מאחר ומצב שמיעתו של התובע קשור לחשיפתו לרעש מזיק בעבודה, כפי שקבעה הוועדה הרפואית לערערים. כמו כן לטענת ב"כ הנתבע הנכות שקבע ד"ר שוורץ גם כן אינה מוצדקת שכן התובע נפגע בתאונה הנדונה בצוואר ותו לא. התובע לא איבד את הכרתו ולא הקיא. כמו כן טוען ב"כ הנתבע כי לא הוצעו לתובע הצעות כספיות כלשהן מלבד הצעה אחת בסך של 4500 ₪. 20. לאור האמור לעיל טוען ב"כ הנתבע כי לא הוכחה כל רשלנות מצדו של הנתבע ולא הוכח כי ניהול התיק הסב לתובע נזק כלשהו. הנתבע ייצג את התובע בנאמנות ואף נקט בזהירות ובמקצועיות יתרה. ראיות , היבט נורמטיבי ומסקנות: סבור אני כי במקרה שדנן לא הוכח כי הנתבע התרשל בביצוע הייצוג שנתן ללקוחו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 7.7.94. וזאת מן הטעמים הבאים: 21. בישיבת הוכחות מיום 17.11.04 נשמעות עדותם של התובע , הנתבע וכן עדותו של עורך דין מוזס אשר ייצג את חברת הביטוח בתביעת התובע. הנתבע ציין בסעיף 7 לתצהירו כי " התובע ביקש לקבל לידיו את תיקו ואכן התיק נמסר לתובע, לא לפני שהושגה הסכמת ב"כ המבטחת הרכב לביטול פסה"ד הנ"ל וניתנה האופציה להודיע על ביטול פסה"ד ". בנוסף מציין הנתבע בתצהירו כי "מספר ימים לאחר שקיבל התובע את התיק לידיו התקשר התובע למשרדי והודיע למזכירתו כי הוא מסכים להצעה ולפסק הדין ומבקש ליצור עמו קשר עם קבלת הכספים מחברת הביטוח." עורך דין מוזס ציין בסעיף 3 לתצהירו כי מאחר והתביעה נבלעה בתקבולי המל"ל חברת הביטוח הייתה מוכנה לפנים משורת הדין לסלק את התביעה בסכום כולל של 4500 ₪, וכי הטענה כי לפיה ניתנה הצעה לעורך דין ג'ארח בסך של 12,000 ₪ אינה נכונה. כמו כן מציין עורך דין מוזס בסעיף 6 לתצהירו כי הסכום שהוצע ע"י כב' השופטת בית נר בסך של 7000 ₪ היה מעבר למגיע לתובע וכי הוא ביקש כי תינתן לו זכות לבטל את פסה"ד עד ליום 15.12.01 במידה ולא יושג אישור המבטחת. בנוסף ציין עורך דין מוזס בתצהירו כי עורך דין הודיע לו כי מרשו מסכים להצעה. נוטה אני להאמין לעדותם של הנתבע ושל עורך דין מוזס כי התובע הסכים להצעת הפשרה וזאת מהטעמים הבאים: אכן לא ניתן היה במסגרת התביעה הנזיקית שהתקיימה בפני כב' השופטת בית נר להגיש את חוות הדעת הפרטיות מטעם התובע , מאחר שזוהי קביעה על פי דין . וכן לאור העובדה שהתביעה נבלעה בתקבולי המל"ל. 22. ולעניין הטעמים למתן היתר הבאת ראיות לסתור, יודגש כי הלכה ידועה זו מכבר היא, שהליך של בקשה להבאת ראיות לסתור אינו מהווה ערעור על החלטת הועדה הרפואית של המל"ל. להתיר הבאת ראיות לסתור יינתן רק אם יוכח כי עסקינן במקרה חריג ובנסיבות יוצאות דופן, ובפרט בשני מקרים: האחד, כאשר הבקשה כוללת בחובה טעמים משפטיים (הליך פגום, תרמית, בטלות מעיקרא) , האחר, כאשר עסקינו בטעמים עובדתיים משמעותיים (שינוי ניכר במצב המבקש וכד'). כלל זה נוסח בר"ע 634/85 - אבו עליון עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ . פ"ד לט(4), 505 ,עמ' 508-509. ע"י המשנה לנשיא מ. בן פורת (תואר דאז) לאמור כי : "בהקשר זה הכלל הוא שהקביעה הקודמת מחייבת , אך בית המשפט מוסמך לסטות מכלל זה ולהתיר הבאת ראיות לסתור במקרה חריג, היינו בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. מן הראוי שהחריגים לכלל יעוצבו בדרך האינדוקציה תוך בדיקת כל מקרה נתון על פי נסיבותיו ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. אולם בקוים כלליים ניתן לדעתי להצביע על שני סוגי טעמים: (א) טעמים משפטיים כגון, אם נראה לבית המשפט כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון, תרמית), קל וחומר - מדעיקרא (כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי). (ב) טעמים עובדתיים ברי משקל וחדשים, כגון אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת. נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ כמובן לפתחו של הטוען לקיומן." כמו כן סבור אני במקרה שדנן לא עסקינן במקרים חריגים או בנסיבות יוצאות דופן, כמו כן סבור אני כי פער בין הקביעה שעל פי דין לבין הקביעה בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע , ויהיה זה אף פער ניכר, אינו משמש טעם המצדיק הבאת ראיות לסתור. ראה : בר"ע 641/85 ציון חב' לביטוח בע"מ נ' סיסו, פ"ד מ(3) 199, המשנה לנשיא מ' בן פורת. כמו כן ראה בספרו של ריבלין תאונת דרכים מהדורה תשנ"ו בעמ' 309: " מקום בו הוצגו חוות דעת שכאלה והועדה הרפואית של המל"ל סמכה את החלטתה גם עליהן עשוי הדבר לשמש נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור. אמנם, הוראות חוק הביטוח הלאומי והתקנות שהותקנו על פיו אינן שוללות , מפורשות, את האפשרות שהוועדה הרפואית תקבל לידיה גם חוות דעת של מומחים מטעם הנפגע, אך ברגיל נוהגת הוועדה לסמוך את ממצאיה , במידת הצורך, על חוות דעתו של רופא מומחה מטעמה. כמו כן ראה המ' 534/93 חסון נ' רטנר ואח', צלטנר 1055 שם נקבע: כי אולם מקום בו בדקה הוועדה הרפואית של המל"ל את הנפגע בעצמה וסמכה את החלטתה לא רק על חוות הדעת שהמציא לה הנפגע מטעמו, כי אם על שורה של מסמכים אחרים וממצאים רפואיים, לא תינתן הרשות להבאת ראיות לסתור. 23. בנוסף , סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 קובע: "החלטות של ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים וועדה לעררים לשירותים מיוחדים, ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה;פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא." מכאן, מסכים אני עם טענת ב"כ הנתבע כי הערעור לבית הדין האזורי לעבודה הוגש על מנת לשפר את מצבו של התובע במשא ומתן אל מול מבטחת הרכב בו נפגע התובע , וכן מסכים אני כי בהתאם להערכתו המקצועית של הנתבע לא היו לתובע כל סיכויים לזכות בערעור בבית הדין האזורי לעבודה, וזאת מאחר וכל טענותיו של התובע היו במישור העובדתי והרפואי לא במישור המשפטי. יתרה מזו, מסכים אני עם טענת ב"כ הנתבע כי השימוש היחיד שהתובע היה רשאי לעשות בחוות הדעת הפרטיות מטעמו הוא הבאתן בפני הוועדות הרפואיות שבדקו אותו מטעם המל"ל , ואכן שימוש כזה נעשה. אולם במקרה שדנן חוות הדעת של המומחים הרפואיים הפרטיים לא שיקפו את מצבו האמיתי של התובע ולפיכך גם מסקנותיהם נדחו ע"י הועדה הרפואית לעררים. יודגש כי מצבו השמיעתי של התובע קשור גם לחשיפתו לרעש מזיק בשל היותו מנהל עבודה בבניין, התובע נפגע בצוואר בלבד וללא ממצאים נוירולוגים כגון: איבוד הכרה או הקאה. יודגש גם כי התובע הגיש מאוחר יותר תביעה למל"ל בגין מחלת מקצוע ואף פוצה ע"י המל"ל . 24. לעניין התרשלות, יסוד ההתרשלות מוגדר בסעיף 35 לפקודה: עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות. התרשלות היא סטייה מרמת ההתנהגות של האדם הסביר. האדם הסביר יימנע מהתנהגות הכרוכה בסיכונים שהם צפויים מחד, ואשר הופכים את ההתנהגות לבלתי סבירה מאידך. אך טבעי הוא שהאדם הסביר לא נזהר מליצור סיכונים שאין הוא יכול לצפותם. לפיכך, טרם שנאמר כי אדם התרשל, נבחן אם, כאדם סביר, או כבעל מקצוע סביר, יכול היה לצפות את התממשות הסיכון או הסיכונים הכרוכים בהתנהגותו. אלא שבכך, בעצם היכולת לצפות התממשות סיכון, אין די - האדם הסביר צופה סיכונים רבים, והחיים יהפכו לבלתי אפשריים אם הוא ינסה לנקוט באמצעי מנע כנגד כל אחד מן הסיכונים האלה (ראו דבריו של הלורד Oakseyב- H.L.]] Bolton v. Stone [1951] 1 All E.R. 1078, 1083). האדם הסביר ימנע מהתנהגות כאשר הסיכונים הצפויים, אותם יוצרת ההתנהגות, הופכים אותה לבלתי סבירה, לאמור, להתנהגות ממנה ראוי להימנע. התנהגות תהא בלתי סבירה כאשר התועלת החברתית הגלומה בהתנהגות פחותה ממחירה החברתי של אותה התנהגות (להרחבה ראו: ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). ובענייננו, סבור אני כי מאחר והטענות הנן טענות עובדתיות רפואיות ולא משפטיות , והן מאחר והתובע עמד בפני שתי וועדות רפואיות של המל"ל אשר אישרו את קביעת הועדה הרפואית לעררים, הרי כל המכלול הנ"ל מצדיק את טענת ב"כ הנתבע כי לא היה סיכוי לתובע בערעורו לבית הדין האזורי לעבודה, ועל כן סבור אני כי אי הגשת הסיכומים בערעור לבית הדין האזורי לעבודה אינם מצביעים על כך שהתובע התרשל בשיקוליו המשפטיים ובצעדיו. כמו כן יודגש כי הנתבע זוכה ע"י בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין מכל האשמות אשר ניסה התובע לייחס לו בתיק זה. לאור האמור לעיל סבור אני כי הנתבע מילא את תפקידו נאמנה, על כן אני דוחה את התביעה. כל צד ישא בהוצאותיו. לקוחותעורך דיןסכסוך