פסק דין כללי 1. ביום 30.8.98 בשעות הלילה אירעה גניבה באתר עבודה בו ביצעה הנתבעת (להלן גם: חברת פרידמן את הרשקוביץ) עבודות תשתית. נגנבו פרטי ציוד אשר היו בבעלות חברת באומל בע"מ (להלן: חברת באומל) אותם השכירה לנתבעת. חברת באומל ביטחה את הציוד אצל התובעת (להלן גם: מנורה) לפי פוליסה בת תוקף מספר 0409001534978 (להלן: הפוליסה). ביום 25.2.99 שלמה מנורה לחברת באומל תגמולי ביטוח בסך 23,775 ₪ וביום 19.4.99 שלמה לה סך של 4,253 ₪. 2. בתובענה דנן תובעת מנורה מחברת פרידמן את הרשקוביץ שיפוי בגין מה ששילמה כתגמולי ביטוח וכן בגין ההוצאות הנלוות שהוציאה לצורך בירור חבותה. חברת פרידמן את הרשקוביץ, מצדה, שלחה הודעה לצד שלישי נגד חברת השמירה שנשכרה על ידה לשמירה באתר העבודה (להלן גם: חברת שחף). הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ובשאלת הנזק. העובדות 3. חברת פרידמן את הרשקוביץ ביצעה עבודות תשתית אשר כללו חפירת תעלה באחד הכבישים באזור בתי הזיקוק במפרץ חיפה. לשם ביצוע העבודה נזקקה לציוד, בין היתר ציוד מכני וכן גנרטור ורתכת. חברת באומל עוסקת בין היתר בהשכרת ציוד מהסוג האמור. 4. ביום 20.8.98 נכרת חוזה שכירות בין חברת באומל לבין חברת פרידמן את הרשקוביץ לפיו שכרה האחרונה מהראשונה גנרטור 27 KVA ורתכת 500 SV תמורת 260 ₪ בגין כל יום בו הוחזקו המושכרים על ידה. לגרסת חברת באומל נכללה במושכרים גם עגלה תוצרת עצמית אשר נועדה להעברת הגנרטור ממקום למקום בתוך אתר העבודה. הנתבעת והצד השלישי כופרים כיום כי בין המושכרים נכללה גם העגלה. כבר עתה ייאמר כי המושכרים כללו גם עגלה ועל כך יורחב בהמשך (הציוד כולל העגלה ייקראו להלן: המושכרים). 5. בלילה של יום 30.8.98 נגנבו המושכרים מהאתר שעה שנמצא בו שומר אחד מטעם חברת שחף. לגרסת הנתבעת סוכם תחילה עם הצד השלישי כי במקום יוצבו שני שומרים בכל זמן השמירה ברם בהמשך הושגה הסכמה חדשה לפיה במהלך ימות השבוע יוצב שומר אחד בלבד ואילו בסופי שבוע יהיו במקום שני שומרים. חברת שחף לעומת זאת טוענת כי על פי המוסכם התחייבה להציב שומר אחד בלבד כאשר רק במקרים מסוימים נתבקשו שני שומרים. בזמן המקרה לא נתבקשו שני שומרים ועל כן הוצב שומר אחד בלבד. גם מחלוקת עובדתית זו תוכרע בהמשך. 6. אירוע הגניבה דווח למשטרה. אין חולק כי הגנבים לא אותרו עד עצם היום הזה. חברת באומל פנתה לנתבעת בדרישה לפצותה בגין אבדן המושכרים ומשלא הגיעו השתיים לעמק השווה הגישה הראשונה תביעה למנורה לתשלום תגמולי ביטוח, אשר שולמו לה כאמור. 7. אתר העבודה בו אירעה הגניבה מצוי בכביש המוביל לכיוון כפר חסידים סמוך לבתי זיקוק במפרץ חיפה. עבודת הנתבעת היתה כאמור חפירת תעלה לאורך הכביש. לא הותקנה תאורה מיוחדת במקום לצורך ביצוע העבודה. עם זאת, לטענת מנהל הנתבעת בשל תאורת רחוב המותקנת בכביש עצמו לא היה האתר חשוך לחלוטין. גרסת הצד השלישי הנה לעומת זאת כי המקום היה חשוך לחלוטין. מחלוקת זו תוכרע בהמשך. 8. שאלה נוספת הטעונה הכרעה הנה האם הציוד שנמצא באתר היה מרוכז בנקודה אחת, כטענת חברת פרידמן את הרשקוביץ, או שמא היה מפוזר לאורך כל שטח העבודה, כטענת חברת שחף. 9. המושכרים היו מבוטחים כאמור במנורה. לטענתה הביטוח שניתן לחברת באומל מבוסס על שיטת "הנזק הראשון", המהווה חריג לכלל של ביטוח חסר. לפי שיטה זו אם מצוי הנזק בגבולות האחריות הקבועים בפוליסה זכאי המבוטח לפיצוי מלא בגינו, ללא התחשבות בחלקיות הביטוח. הנתבעת והצד השלישי גורסים לעומת זאת, כי בנסיבות קיים ביטוח חסר כך שביחס לסכום הביטוח שילמה מנורה לחברת באומל תגמולי ביטוח ביתר. פיצוי על בסיס שיטת "הנזק הראשון" מחייב תניה מפורשת בפוליסה שאינה קיימת במקרה דנן. לפיכך, גם אם תתקבל התובענה יש להפחית מסכום הפיצוי באופן יחסי לביטוח החסר. הרכוש שנגנב 10. לגרסת מנורה בעת הגניבה נגנבו גנרטור, רתכת ועגלה עליה עמד הגנרטור (להלן: הציוד). אף כי בכתב ההגנה הודתה הנתבעת בגניבת הציוד (ראה סעיף 3 לכתב ההגנה) העלתה בהמשך, ללא התנגדות, טענה לפיה נגנבו גנרטור ורתכת בלבד. לביסוס טענה זו מפנה לאמור בחוזה השכירות שם צוינו שני פריטים אלה בלבד. 11. אמנם אין בחוזה השכירות התייחסות לעגלה ברם מעדות מנהל חברת באומל (ראה פרוטוקול מיום 13.7.04 עמ' 2 ש' 9 ואילך ) כמו גם מעדות מנהל חברת פרידמן (ראה פרוטוקול מיום 13.7.04 עמ' 7 ש' 1 - 4) עולה כי הגנרטור הותקן על מתקן תוצרת עצמית אשר נועד לניוד הגנרטור באתר. שמאי מטעם מנורה אשר בדק את הנזק ובירר את פרטי הציוד שנגנב אישר אף הוא כי נכללה בתוכו עגלה. 12. בנסיבות אלו לא היה מקום שהנתבעת תחזור בה מהודאתה בנוגע לפרטי הציוד שנגנב. אני קובעת אפוא כי הציוד אשר נגנב כלל גנרטור, עגלה ורתכת. מספר השומרים 13. לפי החוזה בין הנתבעת לצד השלישי התחייבה חברת שחף להציב באתר מידי יום בתום כל יום עבודה ובסופי שבוע שני שומרים. בתצהיר עדות ראשית טען מנהל הנתבעת כי בניגוד למוסכם הציבה חברת שחף שומר אחד בלבד. לעומת זאת מלכתחילה טענה חברת שחף כי החוזה שונה לבקשת הנתבעת, אשר היתה מעונינת לחסוך בעלויות. לכן הוסכם כי במקום שני שומרים יוצב באופן קבוע שומר אחד בלבד ואילו מידי פעם לפי סיכום מיוחד יוצבו באתר שני שומרים. לדעתה, נתמכת גרסתה ביומן העבודה ובחשבוניות שהונפקו לפיהן שולם תשלום קבוע השווה למחצית מהסכום המוסכם בחוזה המקורי, כשבנוסף שולמו סכומים משתנים בעבור הצבת שומר נוסף. 14. בעדותו לפניי שינה מנהל הנתבעת את גרסתו. הוא אישר כי החוזה שונה ברם טען כי לפי הסיכום החדש היה על חברת שחף להציב שומר אחד בימי חול ואילו בסופי שבוע היה עליה להציב שני שומרים. מאחר שאירוע הגניבה היה בסוף שבוע אזי הופר החוזה על ידי חברת שחף. 15. חוסר העקביות בעדות מנהל הנתבעת פוגעת במשקלה. לא זו אף זו, מעיון בסיכום הפגישה בין חברת שחף לבין הנתבעת (נספח א' לתצהיר צג/1) כמו גם מעדויות עדי הנתבעת והצד השלישי עולה, כי בכריתת החוזה המקורי והחוזה המאוחר נטלו חלק מנהל הצד השלישי ונציג חברת פרידמן את הרשקוביץ ליוס פואד ולא מנהלה, כך שלעומת מנהל חברת שחף העיד מנהל הנתבעת מכלי שני. כטענת הצד השלישי, חשבוניות המס ויומן עבודה תומכים אף הם בגרסת האחרון. 16. לפיכך אני קובעת כי לפי המוסכם בין חברת פרידמן את הרשקוביץ לבין חברת שחף היה על האחרונה להציב שומר אחד בלבד באתר העבודה. הצבת שני שומרים דרשה הזמנה מיוחדת, ולא הוכח כי במקרה דנן אכן הוזמנו שני שומרים. מצב התאורה 17. גם בעניין זה לא עמדה חברת פרידמן את הרשקוביץ בנטל המוטל עליה. מנהל הנתבעת העיד כי "..לא התקנו תאורה. יש תאורה טבעית. בחלקו הקטע קרוב לכביש כפר חסידים. לא היה חשוך לחלוטין" (פרוטוקול מיום 13.7.04 עמ' 8 ש' 24 - 25). ברי כי בשעות החשיכה לא בתאורה טבעית עסקינן אלא בתאורת רחוב שהמרחק בינה לבין מקום העמדת המושכרים לא הוכח. ממילא לא הוכחו גם כמות התאורה ועצמתה. 18. לפי עדותו מקום העבודה היה "נייד", שהרי חפירת התעלה התקדמה ובהתאם לכך הוזזו הכלים. משלא הוכחו המקום המדויק בו אירעה הגניבה ומיקום תאורת הרחוב, לא ניתן לקבוע כי מקום עמידת המושכרים היה מואר. 19. לפיכך, אני קובעת כי המושכרים הוחזקו בכביש ללא תאורה כלל או ללא תאורה מספקת. העמדת המושכרים בשטח 20. לפי עדות מנהל הנתבעת מידי יום בסיום העבודה היה על העובדים לתדלק את הכלים ולרכזם בסמוך למקום העבודה המיועד למחרת היום. העד לא נכח כאמור באתר במועד הרלוונטי כך שניתן ללמוד מעדותו כי ניתנה הוראה כאמור, אך אין יסוד למסקנה כי בפועל כך נהגו. זאת ועוד, העובדה שהיה על השומר לפטרל בשטח אינה מתיישבת עם המסקנה שהכלים, ובכללם המושכרים, רוכזו בנקודה אחת. 21. לא זו אף זו, הנתבעת יכולה היתה להוכיח על נקלה כיצד נהגו בפועל על ידי הזמנת מנהל העבודה באתר או מי שהעמיד בפועל את המושכרים במקום הריכוז הנטען. המנעות זאת פועלת לרעתה, ואין אלא להסיק כי לו הוזמנו עדים אלה היתה עדותם תומכת דווקא בגרסת היריב. 22. אני קובעת אפוא כי הנתבעת לא הוכיחה כי המושכרים רוכזו במקום אחד. היקף הכיסוי הביטוחי 23. שווי המושכרים הוערך על ידי שמאי מטעם מנורה בסך של 29,850 ₪. לאחר ניכוי השתתפות עצמית שלמה מנורה לחברת באומל סך 28,028 ₪ בשני תשלומים. סך של 23,775 ₪ ביום 25.2.99 וסך של 4,253 ₪ ביום 19.4.99. 24. כאמור, טוענות הנתבעת והצד השלישי כי מנורה שילמה תגמולי ביטוח ביתר, שכן לפי תנאי הביטוח היה לחברת באומל ביטוח חסר. גם בהנחה שניתן היה לפרש את פוליסת הביטוח לא כפי שפירשה אותה מנורה וניתן היה להגיע למסקנה שבנסיבות קיים ביטוח חסר, דין הטענה להדחות. 25. בהתאם להלכה הפסוקה לא יתערב בית המשפט בדרך כלל בסכום הנתבע בתביעת תחלוף, שכן סכום זה מבוסס על תגמולי הביטוח ששולמו בפועל למבוטח על ידי המבטח. גישה אחרת תביא לתוצאה הבלתי רצויה לפיה מבטחים ימאנו מלשלם תגמולי ביטוח למבוטחיהם שמא לאחר מכן יוערך הנזק בסכום נמוך יותר ועל כן לא יזכו במלוא ההשבה (ראה ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ פ"ד נ(4), 567). 26. מעבר לכך, אם שילמה המבטחת ביתר תוך התעלמות מקיומו של ביטוח חסר ייצא המזיק נשכר שכן על אף שהיה אחראי לנזק שנגרם יישא בפיצוי חלקי בלבד בעוד המבטחת תנזק משום שלא תוכל להפרע על מלוא הסכום ששילמה. למותר לציין שלו שילם מבטח תגמולי ביטוח חלקיים בהסתמך על ביטוח חסר אזי יכול היה המבוטח לתבוע את ההפרש בין הנזק שנגרם לו לבין תגמולי הביטוח שקיבל מאת המזיק. 27. לפיכך אני קובעת, כי התובעת זכאית לשיפוי על מלוא תגמולי הביטוח ששילמה לחברת באומל. מקור החבות של הנתבעת 28. הנתבעת גורסת כי אין להטיל עליה אחריות כלשהי לקרות הגניבה שכן לא התרשלה בשמירת המושכרים ויצאה ידי חובתה שעה שהתקשרה עם חברת שמירה מקצועית ובעלת מוניטין אשר היתה מופקדת על שמירה באתר לרבות המושכרים. לדעתה חברת שחף הנה בבחינת שומר משנה ולכן היה על התובעת לנהוג בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק השומרים תשכ"ז-1967 (להלן: חוק השומרים) ולהגיש תובענה ישירות נגדה. משלא עשתה כן אם תדחה תביעתה משום שלא הוכיחה את חבות הנתבעת כלפיה אין לה אלא להלין על עצמה. 29. אחריות הנתבעת אינה נובעת רק ממעמדה כשומר שכר שהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. הנתבעת נושאת גם בחבות חוזית. בסעיף 3.1 לחוזה בינה לבין חברת באומל נקבע "השוכר יהיה אחראי באופן בלעדי כלפי המשכיר לכל נזק שייגרם לציוד פרט לבלאי רגיל הנובע מהשימוש, הן כתוצאה משמושו של השוכר בו, הן מפעולת צד שלישי כלשהו, והן כתוצאה מגניבה, אבדן, שריפה וכיוצא באלה, בין אם נגרמו כתוצאה מרשלנותו של השוכר ובין אם לאו או אחרת". 30. בכתב ההגנה אמנם טענה הנתבעת כי תניה זו מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד ברם זנחה טענה זו בסיכומיה. הצד השלישי התייחס לטענה ולכן יש להכריע בה, שהרי צד שלישי יכול להתגונן מפני כל טענה שהיתה לשולח ההודעה כלפי התובע. 31. דין הטענה להדחות מכמה טעמים. ראשית, בעל חוזה הטוען כי תנאי מסוים בחוזה אחיד מהווה תנאי מקפח אינו יכול להסתמך על אמירה סתמית. עליו להראות במה הוא קופח עקב התנאי, ודבר זה לא נעשה כאן. שנית, חיוב השוכר (חברת פרידמן את הרשקוביץ) נובע בראש ובראשונה מהחובה המוטלת עליו להחזיר את הציוד לידי המשכיר. חובה זו נקבעה מפורשות בסעיף 6 לחוזה וגם עולה מהוראת סעיף 20 (א) לחוק השכירות והשאילה תשל"א-1971 (להלן: חוק השכירות והשאילה). 32. אי-החזרת הציוד מהווה הפרת החוזה. הנפגע, חברת באומל, זכאית לתרופות לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1971 (להלן: חוק התרופות), בין היתר לפיצויים. לפי סעיף 10 לחוק התרופות "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". 33. גניבת ציוד המוחזק בשטח פתוח ולא מגודר, צפויה. הצדדים ראו את הנזק שעלול להגרם כתוצאה מאי-החזרת המושכרים עקב גניבה וניתן לכך ביטוי מפורש בחוזה, בין היתר בסעיפים 3 ו-5. מכאן, משנגנבו המושכרים קמה חובת חברת פרידמן את הרשקוביץ לפצות את המשכירה, חברת באומל, על הנזק שנגרם לה כתוצאה מהגניבה. תניה המטילה אחריות הנובעת מהפרת החוזה על ידי השוכרת אינה בבחינת תנאי מקפח בחוזה אחיד. 34. חבות חברת פרידמן את הרשקוביץ נובעת אפוא בראש ובראשונה מהפרת החיוב החוזי להחזיר לידי חברת באומל את המושכרים. כן היא נובעת מהתחייבותה המפורשת לפצותה במקרה של גניבתם. 35. מעבר לכך, גם בהסתמך על הוראות חוק השומרים חבה הנתבעת בהיותה שומר שכר שהמטרה של שמירת הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו (ראה סעיף 20 לחוק השכירות והשאילה). 36. הנתבעת אינה יכולה לצאת ידי חובה בכך ששכרה את שירותיה של חברת שמירה, יהא המוניטין שלה אשר יהא. המושכרים וכלים אחרים הוחזקו בשעות החשכה בשטח פתוח כשהם מפוזרים על פני שטח אליו גישה קלה לכל דיכפין. בנסיבות אלו בהפקדת השמירה בידי שומר אחד הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה וכתוצאה, נגרם נזק לחברת באומל. מקור החבות של חברת השמירה 37. לטענת חברת שחף יש לפטור אותה מחבות שכן בנסיבות המקרה אין תחולה לחוק השומרים ביחסים בינה לבין חברת פרידמן את הרשקוביץ. אין חולק, כי חרף עיסוקה של חברת שחף במתן שירותי שמירה בשכר, אין הכרח להטיל עליה אחריות מכח חוק השומרים. נוכח הגדרת המונח "שמירה" בחוק השומרים לפיה "שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכח בעלות" המשמעות אינה של שמירה במובן הרגיל אלא של החזקה במובן של שליטה בנכס. ראה ניתוח הסוגיה ברע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכח אדם (1993) בע"מ נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ פ"ד נז (2), 817, אשר צורף על ידי בא כח הצד השלישי לסיכומיו. 38. השאלה הנה אפוא האם הוכח שלחברת שחף היתה שליטה במושכרים. התשובה על כך שלילית. כפי שנקבע לעיל, אין ראיה כי המושכרים יחד עם יתר הכלים המכניים היו מרוכזים במקום אחד. כאמור, העובדה שהשומר או השומרים נאלצו לבצע פטרולים מתיישבת יותר עם המסקנה שהיו מפוזרים על פני שטח אשר השתרע על פני קילומטר בערך. 39. כלל הכלים הוחזקו באתר העבודה שהיה ממוקם על כביש בו תנועת אדם מועטה אם כי בהיותו בלתי מגודר הגישה אליו נגישה לכל. המקום חשוך ולא הוכח כי קיימת תאורת רחוב בקרבת מקום העמדתם. חברת שחף הופקדה על שמירת כלל הציוד, לרבות המושכרים. בין היתר היו במקום כלים מכניים כבדים שהם בעלי יכולת התנעה עצמית ומסוגלים לנוע בשטח. סביר להניח כי ערכם היה גבוה יותר. 40. בנסיבות אלו, יכולת השליטה של השומרים היתה מוגבלת למדיי, הן בשל תנאי השטח אשר לא אפשרו קיום קשר עין רציף לכל הציוד, הן בשל מספר הכלים והן בשל היכולת המוגבלת להשתלט על גנב בכח. אמנם השומרים חויבו להחזיק מכשיר קשר ובנוסף התחייבה חברת שחף לדאוג כי רכב מטעמה יסייר באתר מידי פעם אך אין בשני אלה כדי להבטיח יכולת למנוע גניבה. 41. לא הוכח אפוא כי חברת שחף היתה בעלת השליטה בשטח על שמירתו הופקדה. מכאן, שאין תחולה לחוק השומרים. אין בכך כדי לפטור אותה מחבות אם התרשלה בקיום חיוביה על פי חוזה השמירה. 42. לטענת חברת שחף התריעה בפני הנתבעת כי אין די בשומר אחד בשטח. בשים לב לתנאי העבודה אין חברת השמירה יכולה לצאת ידי חובה על ידי התרעה כאמור. בהיותה חברה מנוסה היתה צריכה להיות מודעת לחוסר התועלת בהעמדת שומר אחד בלבד בסופי שבוע והיה עליה להבהיר לחברת פרידמן את הרשקוביץ כי דווקא אז יש להעמיד שני שומרים, הקבוע והנוסף, אך היא לא עשתה כן. מעבר לכך, משהתברר לה שעל השומר להמצא במקום חשוך יכולה היתה, על ידי אספקת אמצעי תאורה פשוט ולא יקר כמו פנס, לאפשר לו שליטה טובה יותר בשטח. לא מן הנמנע כי גנב בכח היה נרתע לו הבחין בשומר העומד על משמרתו ומאיר בפנסו לכיוון המצאם של הכלים השונים. 43. אשר על כן יש לייחס לחברת שחף אחריות לקרות הגניבה בשל רשלנותה בקיום השמירה. בנסיבות ראוי לחלק את האחריות בינה לבין חברת פרידמן את הרשקוביץ בחלקים שווים. זכות התובעת לשיפוי 44. בהתאם לסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח) "היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם". 45. כאמור, שילמה מנורה לחברת באומל תגמולי ביטוח בסך 28,028 ₪ בשני תשלומים. כן שילמה שכר טרחה לשמאי שבדק את הנזק בסך 1,397 ₪ וסך של 2,457 ₪ לחוקר מטעמה שבדק את נסיבות אירוע הגניבה. שני סכומים אחרונים אלה ייקראו להלן: ההוצאות הנלוות. 46. בתובענה דנן נתבעים תגמולי הביטוח ששילמה התובעת וההוצאות הנלוות. סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח מסדיר זכות מבטח אשר שילם תגמולי ביטוח לתבוע במקומו של המבוטח את מי שגרם לאבדן או לנזק "..כשיעור התגמולים ששילם". 47. לפי לשון סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח רשאי מבטח לתבוע במקומו של המבוטח את תגמולי הביטוח ששילם, ותו לא. פרשנות זו מתיישבת עם הוראת סעיף 62(ב) לפיה אין המבטח רשאי להשתמש בזכות זו תוך פגיעה בזכות המבוטח לתבוע את הנזקים העולים על תגמולי הביטוח שקיבל. אם ישלם הצד השלישי למבטח גם הוצאות שהוציא לבירור החבות תפגע על ידי כך זכות המבוטח לתבוע מהצד השלישי את מה שחויב לשלם בגין השתתפות עצמית. 48. מעבר לכך, המבוטח משלם למבטח דמי ביטוח תמורת כיסוי ביטוחי. בקביעת גובהם מביא המבטח בחשבון מן הסתם גם עלויות בירור החבות למקרה של קרות מקרה ביטוח. למותר להניח כי גם ההשתתפות העצמית (שעה שחלה) נועדה בין היתר לכסות הוצאות אלו. 49. לפיכך, זכאית התובעת לשיפוי תגמולי הביטוח ששילמה בלבד. סוף דבר 50. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 23,775 ₪ נכון ליום 25.2.99 וסך של 4,253 ₪ נכון ליום 19.4.99. סכומים אלה יישאו ריבית והפרשי הצמדה החל מהמועדים הנ"ל ועד לתשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת את אגרת התביעה ושכר טרחת עורך דין בשיעור 10% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין. 51. הצד השלישי ישפה את הנתבעת ב- 50% מהסכום הפסוק. כן יישא הצד השלישי באגרת ההודעה לצד שלישי ובשכר טרחת עורך דין של הנתבעת/ שולחת ההודעה בשיעור 10% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין. 52. פרט לאמור לעיל יישא כל צד בהוצאותיו. בניהאתר בניהשאלות משפטיות