פסק דין 1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופט גדול) בתיקי תביעות מאוחדים 4085-6-6/96, בו נקבע כי אין קשר סיבתי בין המחלה שהשמידה את שתילי תות השדה שהמערערים רכשו לטענתם מהמשיבים, לבין השתילים שנמכרו להם. העובדות: 2. המערערים מגדלים תות שדה בתחומי קלנסאוה. באפריל 1995 רכשו המערערים שתילי אם של תות שדה. הם ריבו את השתילים במשתלה לקראת השתילה המסחרית ובסוף ספטמבר העבירו את השתילים לשתילה בשדות מסחריים. באוקטובר 1995 פרצה בשדותיהם המסחריים של המערערים מחלת האנטרקוז ובעקבותיה קמלו מרבית שדותיהם. 3. המערערים טענו כי השתילים היו נגועים במחלה כבר בעת רכישתם, וכי האחראים לנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתפשטות המחלה הינם המשיבים. לטענתם, הם רכשו מהמשיבים 1-3 שתילי אם של תות שדה מקווים נסיוניים שהגיעו לרשותם מאת המשיב 4 קודם שבריאותם נבדקה, ואשר היו נגועים במחלה במועד הרכישה. על פי טענותיהם, המשיבים 1-3 גידלו את שתילי האם בצורה המנוגדת לחוקי הגנת הצומח, ללא רישוי כדין וללא ביקורת מתאימה או אמצעי מניעה מינימלים, והפיצו את השתילים בשיווק מסחרי על אף שהתחייבו שלא לעשות כן. כנגד המשיב 4 טענו המערערים כי הלה התרשל בשליטה ובפיקוח על השתילים הנסיוניים. התנהלות רשלנית זו העומדת בניגוד לחובות חקוקות שונות, היא שהביאה לפריצתה של המחלה ולגרימת הנזק לשדותיהם של המערערים. בשל כל המפורט לעיל תבעו המערערים מאת המשיבים סך של 93,690 ₪. פסק הדין של בית משפט שלום 4. בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט ב- 31.5.99 נקבע כי הדיון בתביעה יפוצל, וכי קודם לקביעת גובה הנזק תידון שאלת החבות. בפני בית המשפט הונחו מספר חוות דעת מומחים. בראש ובראשונה חוות דעתו של מר דב סומפולינסקי, כמומחה מטעם בית המשפט. עוד היו מונחות לפניו חוות הדעת של ד"ר עודד שוסייב ושל שמאי המקרקעין והאגרונום מר דורון חבקין מטעם המערערים, ושל ד"ר סטנלי פרימן מטעם המשיבים. 5. השופט הנכבד קבע כי השאלה המרכזית העומדת לפתחו של בית המשפט הינה שאלת הוכחתו של קשר סיבתי בין התפרצות המחלה במועד שתילת השתילים המסחריים בשלהי ספטמבר 1995 לבין מועד הרכישה של שתילי האם כמה חודשים לפני מועד זה. השופט הנכבד קבע כי לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של חבקין וסמפולינסקי מאחר שאין הן נותנות את התשובה לשאלת הנתונה במחלוקת, ומשום שעיסוקם היומיומי של שני המומחים הינו בשאלות שמאיות בלבד. יתר על כן בית המשפט ציין כי אף העיסוק השמאי של שני המומחים אינו מתמקד בחקר תות שדה או במחלה הנדונה. על פי קביעותיו של בית המשפט, המומחים הללו חרגו מהנדרש מהם כאשר הכריעו בסוגיות שאין להם מומחיות בהן. בשלב זה דחה בית המשפט גם את עדויותיהם של המערערים. על פי פסק הדין, המערערים אינם מומחים לזיהוי מחלות, ולפיכך עדותם אינה יכולה לשפוך אור על שאלת הקשר הסיבתי. לאור זאת קבע השופט הנכבד כי כל אשר נותר הוא להכריע בין חוות הדעת של ד"ר שוסייב לזו של ד"ר פרימן. 6. לאחר שבחן את שתי חוות הדעת קבע כי המחלוקת היחידה הרלוונטית לשאלת הקשר הסיבתי בין שתי דעות המומחים, מתייחסת לסבירות ההנחה לפיה על אף שהשתילים היו נגועים במחלה לא פרצה המחלה במהלך החודשים הארוכים בהם הם היו שתולים במשתלה. בין שתי דעות המומחים ביכר בית המשפט את דעתו של ד"ר פרימן, אשר גרסה כי לו היו השתילים נגועים במחלה כבר בעת קנייתם מהמשיבים, הייתה המחלה חייבת להתפרץ בחודשים בהם היו השתילים במשתלה. זאת בגין התנאים הסביבתיים ששררו באותם חודשים אשר אופיינו בחום רב ובלחות. 7. השופט הנכבד נימק את מסקנתו במוניטין שיצא לד"ר פרימן בכל הנוגע לחקר תות השדה ובעיקר במעמדו המיוחד של ד"ר פרימן העולה אף מעדותו של ד"ר שוסיב. השופט סירב לקבל את הטענה כי יש להתייחס לעדותו של ד"ר פרימן בזהירות נוכח היותו עובד של המשיבה 4. ד"ר פרימן הינו מומחה בעל שם עולמי וקשה להניח כי יהא מוכן לסכן את יוקרתו רק על מנת לרצות את מעבידתו. בנוסף על כך, קבע בית המשפט כי נסיון החיים מלמד על הלחות הגבוהה השוררת בחודשים אפריל- ספטמבר. תנאי לחות אלו מתיישבים היטב עם חוות הדעת של ד"ר פרימן. לאור כל האמור לעיל דחה בית המשפט את תביעת המערערים וחייבם בהוצאות בסך 15,000 ₪ למשיבים 1-2, ו- 10,000 ₪ למשיבים 3 ו- 4 כ"א. טענות המערערים: 8. בראש ובראשונה טוענים המערערים כי הפלוגתאות המרכזיות בתיק נשוא הערעור לא נדונו על ידי בית המשפט וכי הפלוגתא שהוצבה כפלוגתא מרכזית בפסק הדין-שאלת הקש"ס-אינה זו הנמצאת במחלוקת. על פי המערערים, על בית המשפט היה להכריע בפלוגתאות נוספות כגון האם השתילים נמכרו למערערים על ידי המשיבים, האם מכר השתילים נעשה בניגוד להוראות החוק, האם העובדה שבחלק מהשתילים לא נצפתה פריצה קטלנית עד ספטמבר 95 שוללת את האפשרות שהמחלה קיננה בשתילים לפני כן, האם ההנחות התיאורטיות שהעלו המשיבים עדיפות על העדויות הנסיבתיות שהובאו על ידי המערערים והאם חבים המשיבים בחובת זהירות כלפי המערערים. 9. בא כוחם של המערערים טוען, כי בית המשפט שגה משלא נתן דעתו לשאלה אם המשיבים אכן מכרו את השתילים למערערים והפרו בכך את חוקי הגנת הצומח. לטענתו שאלת הפרת החובות על פי חוקי הגנת הצומח הינה אחת מעילות התביעה ולפיכך ראוי היה לדון בה. כן ראוי היה לטענת המערערים לדון בשאלת רשלנותו של המשיב 4 ואחריותו לנזקים שנגרמו למערערים. 10. עוד טוענים המערערים כי בית המשפט טעה משלא התיר חקירת עדותה של הגברת אייזק, עובדת המשיב 4 אשר הודתה בקלטת שנאסרה השמעתה, כי הפיצה את חומר הריבוי הנוגע למשתלות. כן טעה בית המשפט משלא התייחס לעדויות ד"ר בן זאב בדבר גילוי המחלה לראשונה בשנת 1994. 11. לעניין העדפת עדותו של ד"ר פרימן, נטען, כי בית המשפט פירש שלא כהלכה את עדות המומחה. אין ספק כי המחלה פרצה כבר בחודשים אפריל עד ספטמבר, אולם השאלה הנתונה במחלוקת הינה מהי דרגת פריצת המחלה והאם יתכן, כפי שסבורים המערערים, שדרגת פריצת המחלה באותם חודשים הייתה בלתי חמורה ומשכך סימני המחלה לא היו גלויים לעין. בעניין זה אף נטען, כי ראוי היה לקבל את עדות המומחה מטעם בית המשפט אשר על סמך הנתונים השונים המתייחסים לפרוץ המחלה במכון הוולקני, להפצת השתילים הנגועים למשתלת סעדיה ולהתפרצות שאירעה בשדות המערערים, קבע כי קיים קשר סיבתי בין המחלה לבין מכירת השתילים הנגועים. 12. המשיבים הגישו ערעור מטעמם כנגד פסיקת שכר טרחת עורך הדין שנקבע לזכותם. לטענתם, השכר הכולל שנפסק עומד על סך של 17.7% מהסכום המחושב על פי כללי לשכת עורכי הדין, ולפיכך יש להעמידו על סך של 120,000 ₪. דיון: 13. לאחר שקראנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בפסק הדין של בית משפט השלום. בהחלטתו של השופט הנכבד מיום 31.5.99 נקבע כי הדיון בתיק נשוא הערעור יפוצל וכי בראש ובראשונה תידון שאלת חבותם של המשיבים. בלשונו של השופט: "יש להפריד בין שאלת החבות לשאלת גובה הנזק. למען הסר ספק תשובותיו של המומחה תהיינה אך ורק לנושא של הקשר הסיבתי בתיק זה ולא לגבי השאלה האם נמכרו שתילים בניגוד לאיסור שהוטל על ידי מאן דהוא ומי הפר את האיסור הזה". משקבע בית המשפט, כי השאלה הראשונה בה יש לדון הינה שאלת החבות נפנה לבחון את הקשר הסיבתי בין רכישתם של השתילים מאת המשיבים 1-3 לבין הנזקים שהוסבו למערערים בעקבות פריצת המחלה. הלכה למעשה, השאלה המרכזית שנבחנה במסגרת הדיונית שהוצבה על ידי השופט הנכבד הייתה האם הגיעו השתילים לידיהם של המערערים כשהם כבר נגועים בפטריית הקולטוטריכם אקוטטום (להלן: המחלה). על עצם הצבתה של השאלה שלעיל כמרכז הדיון יש לבא כוח המערערים השגות רבות ושונות. דינן של ההשגות להידחות. 14. בראש ובראשונה נציין כי איננו מוצאים טעם לפגם בעובדה כי פלוגתא זו היא אשר הוצבה במרכז דיונו של פסק הדין של בית משפט השלום. זאת על אף שאיננו מסכימים עם המשיבים שהכרחי היה כי הדיון בשאלת זהות מוכרי השתילים ואחריותם של המשיבים יערך בשלב מאוחר יותר. אנו מוכנים לקבל את העמדה לפיה השאלה אם אכן נמכרו למערערים שתילים שלא נועדו להפצה מסחרית קשורה באופן ישיר לשאלת החבות ואמורה להוות נדבך מרכזי בבחינת אחריותם של המשיבים כלפי נזקי המערערים. יחד עם זאת, וכאמור לעיל, בחירתו של בית המשפט לדון בשאלת הקשר הסיבתי בראש ובראשונה אינה בלתי הגיונית, שכן ללא הוכחתו של קשר סיבתי עומדת תביעת המערערים על כרעי תרנגולת. תביעת המערערים נשענה על עוולת הרשלנות והפרת החובה החקוקה. לצורך הוכחתן של שתי עוולות אלו לא ניתן להסתפק בהוכחת התנהגותם הרשלנית או הבלתי חוקית של ה"מעוולים" אלא יש להמשיך ולהוכיח את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתנהגות זו ואת הקשר בין ההתנהגות לבין אותם נזקים. יפים לעניין זה הדברים האמורים בע"א 7375/02 - בי"ח כרמל - חיפה ואח' נ' עדן מלול ואח', תק-על 2005(1), 4239 ,עמ' 4247, ולפיהם: "הרגיל בדיני הנזיקין הוא כי על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין התנהגותו העוולתית של הנתבע (במונחי עוולת הרשלנות - ההתרשלות) כלפיו והנזק, וזאת לפי מאזן ההסתברות. עמד בנטל - יפוצה על מלוא הנזק; גם אם יוכיח התנהגות עוולתית ונזק ולא עלה בידו להוכיח, לפי מאזן ההסתברות, את הקשר הסיבתי - לא יזכה בשום פיצוי". מאחר שכך, גם אם היו המערערים מצליחים להוכיח כי השתילים גודלו והופצו בניגוד להוראות החוק, עדיין צריכים היו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין חוסר החוקיות לבין הנזק שהוסב להם. מן הרגע בו שללה הערכאה הראשונה את קיומו של אותו קשר סיבתי התייתרה גם שאלת רשלנותם של המשיבים, ומשכך לא נזדקק בית המשפט לתת דעתו על עדותה של הגברת אייזק, עובדת המשיב 4 לשעבר, ועל עדותו של ד"ר בן זאב. 15. בדברים המצוטטים לעיל יש די גם כדי לדחות את טענות המערערים לפיהן שאלת הקשר הסיבתי צריכה הייתה להיות מנוסחת באופן הבא: "האם העובדה שחלק מהשתילים...נשתלו במשתלות אם אצל המערערים בחודש 4/95 , ולא נצפתה בהם פריצה קטלנית של המחלה עד חודש 9/95 שוללת את האפשרות שהמחלה קיננה בשתילים עד פריצתה הקטלנית בחודש 9/95". (סעיף 6.3 להודעת הערעור- ההדגשה אינה במקור). הנושאים בנטל הוכחת הקשר הסיבתי הינם התובעים כמי שמבקשים להוציא דבר מחברם. אשר על כן מוטל היה על כתפי המערערים להוכיח באופן פוזיטיבי קיומו של קשר סיבתי. טענתם של המשיבים מבקשת למעשה להפוך את נטל הראיה הנדרש, ולפיכך אינה יכולה להתקבל. מכל האמור לעיל עולה כי לא נפל כל פגם בהחלטת הערכאה הדיונית לבחון בראשית הדברים את הקשר הסיבתי. חוות דעת המומחים 16. לאחר שנקבע, כי השאלה המרכזית לדיון הינה שאלת הקשר הסיבתי בין התנהגותם הרשלנית לכאורה של המשיבים לבין פריצת מחלה בשדות המערערים, נותר לבית המשפט לקבוע האם השתילים נמכרו למערערים כשהם כבר נגועים במחלה שהביאה להרס יבולם של המערערים. המחלוקת בעניין זה ניטשה על חוות דעת המומחים וביתר דיוק על בחירתו של בית המשפט לאמץ את חוות הדעת של המומחה ד"ר פרימן. ההבחנה בין חוות דעת המומחים הינה קריטית לקביעת קיומו של קשר סיבתי. על פי ד"ר פרימן, העובדה שהמחלה לא פרצה, כשהשתילים גודלו במשתלה, במהלך החודשים מאי- ספטמבר מצביעה על ניתוקו של הקשר הסיבתי, בעוד שעל פי ד"ר שוסיוב אופן התפשטות המחלה והתפרצותה בשדות נוספים מעידה על כי מקורה של הפטריה הינו במשתלות האם, דהיינו במשתלותיהם של המשיבים 1-3. איננו מקבלים את הנחתו של בא כח המערערים לפיה שני המומחים מסכימים על כך שהמחלה פרצה בחודשים אפריל -ספטמבר, והמחלוקת ביניהם הינה על דרגת פריצת המחלה באותם החודשים. דבריו של המומחה ד"ר פרימן בעניין זה היו ברורים ונחרצים, ובהם הוא שלל את האפשרות שהמחלה פרצה כבר במהלך החודשים אפריל-ספטמבר . ראו למשל את הדברים האמורים בעמוד 352 לפרטיכל הדיון בבית משפט השלום, מתוך חקירתו של ד"ר פרימן: "ת (ד"ר פרימן- לא במקור): "שוב הפטריה בדרך כלל עד שהיא גורמת לסימפטומים היא יכולה לעבור בין 10 ימים עד שבועות, וזאת אומרת שאפשר להגיד הנבג נובט עד שהיא חודרת ועד שהיא גורמת לסימפטום הויזואלי לעין. משהו עד שלוש שבועות. שופט:"זאת אומרת שמגדל סביר...אם זההתפרץ באוקטובר או לקראת סוף ספטמבר, במאי או באפריל הכל היה נקי, זה נכון או שהבנתי אותך לא נכון" ת: אתה יכול לחזור עוד פעם" ש: "אם אנחנו בתור נתון הרי ההתפרצות הנוראית לשיטתם הייתה בסוף ספטמבר תחילת אוקטובר. בוא נעשה את זה בעיגול חודש אחורה זאת אומרת באפריל מאי יוני המצב של המשתלה הייתה נקיה, היא לא הייתה נגועה, זה נכון?". ת. כן." מכאן שהמחלוקת בין הצדדים אכן מתיחסת לשאלה אם השתילים היו נגועים כבר בחודשי גידולם במשתלה, ותשובות שני המומחים בעניין זה מנוגדות. השופט הנכבד בחר לקבל את חוות דעתו של ד"ר פרימן ותמך בחירתו בשני נימוקים עיקריים- האחד נסיונו של המומחה ותחומי מומחיותו לעומת אלו של יתר המומחים, והשני מבחן ההגיון. בשני הנימוקים הללו לא מצאנו כל דופי. 18. מבין המומחים השונים שהציגו חוות דעת בתיק נשוא הערעור היה ד"ר פרימן המומחה היחיד לפטריית קולטוטריכם אקוטטום, ובמסגרת עבודתו כתב מספר פרסומים שהתייחסו באופן ספציפי לפטריה זו. אף המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר סומפולינסקי, ציין כי עובר לכתיבת חוות הדעת התייעץ עם ד"ר פרימן. מומחיות ייחודית זו אינה מנת חלקם של שאר המומחים שהציגו את חוות הדעת שלהם בין היתר של ד"ר שוסיוב אשר חוות דעתו הייתה חוות הדעת המרכזית עליה נשענו המערערים. ד"ר שוסיוב אינו מתמחה בפטריה הנדונה אלא בפטריה "קרובה", כפי שצוין מפורשות בפסק הדין על פי דבריו של ד"ר שוסיוב עצמו. ד"ר פרימן, כמו ד"ר שוסיוב, העיד באריכות ובפירוט בפני שופט הערכאה הדיונית, שיכול היה להתרשם ממומחיותם ומנסיונם של שני המומחים. יתר על כן, בית המשפט נימק את החלטתו לקבל את גירסת המומחה פרימן לא רק במקצועיותו ומומחיותו אלא במהימנותו ובאמינות הגבוהה של הדברים שציין (עמוד 532, מול שורה 25). נוכח האמור לעיל, בחירתו של השופט הנכבד להסתמך על מסקנותיו של ד"ר פרימן ולהעדיפן על אלו של ד"ר שוסיוב עולה בקנה אחד עם ההלכות השונות המתייחסות להכרעת בית המשפט באשר לקבלת חוות דעת מומחים, ואשר קובעות כי מקצועיותו של המומחה ואמינותו הינן הקריטריונים המרכזיים עליהם אמור בית המשפט להסתמך. ראו למשל את האמור בע"פ 1532 ,1839/92 עאטף אשקר נ' מדינת ישראל, תק-על 94(3), 431 ,עמ' 435: "ככלל, עדותו של מומחה נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית - במסגרתו נבחנת מהימנותו של המומחה ככל עד אחר; ומישור האמינות המקצועית - במסגרתו נבחנים רמתו המקצועית של המומחה, וטיב ואופי הבדיקה או הבירור האחר שערך ואשר מכוחם הגיע למסקנותיו. על פי שנים אלה - נקבעת בדרך כלל יכולתו של בית המשפט לאמץ את חוות דעתו ולסמוך עליה מימצאים לצרכי הכרעה בהליך המשפטי שבמסגרתו הוגשה חוות הדעת כראיה. (3) במקרה דנן הושם הדגש על האמינות המקצועית, ועל כן, נדרש בית המשפט: לבחון - ולהשוות - את רמתה המקצועית של כל אחת משתי המומחיות שהופיעו בפניו, לתת דעתו לטיב ואופי הבדיקה שנעשתה על ידי כל אחת מהן, ולהכריע בשאלה איזו משתי חוות הדעת מקובלת עליו כבסיס אמין במידה הדרושה לקביעת ממצאים בהליך שמתקיים בפניו...מרכיבים מרכזיים של רמה מקצועית של מומחה נעוצים בשנים: ראשית - בהכשרתו המקצועית הבסיסית; ושנית - בנסיונו המקצועי, ובהשתלמויות המעשירות את ידיעותיו" .(ההדגשה אינה במקור). 19. מסקנתו של בית המשפט נומקה גם במבחן ההגיון ובידיעתו האישית של השופט הנכבד. גם לעניין זה אנו רואים עין בעין עם הערכאה הראשונה. שני המומחים הסכימו ביניהם הלכה למעשה על התנאים בהם אמורה המחלה לפרוץ- צירוף של טמפרטורות גבוהות ולחות גבוהה. הטמפרטורה הגבוהה ששוררת בתקופת החודשים אפריל-ספטמבר נתמכה בנתונים שסיפק השירות המטראולוגי, ומשכך חילוקי הדעות נותרו באשר למידת הלחות ששררה. אל מול עדותו הנחרצת של ד"ר פרימן באשר למידת הלחות ששררה באותם חודשים הן נוכח תנאי האקלים והן נוכח שיטת ההשקיה שהייתה נהוגה במשתלות (עמוד 42 לפרטיכל הדיון בבית משפט שלום), הייתה עדותו של ד"ר שוסייב נחרצת פחות. כך למשל הוא לא יכול היה להעיד על שיטת ההשקיה שהייתה נהוגה באותה תקופה (עמוד 76 לפרטיכל הדיון בבית משפט שלום) , והודה כי לאור נתוני השירות המטראולוגי לא היה הבדל של ממש בין תנאי הלחות ששררו באיזור בחודשים אפריל-ספטמבר לעומת אלו ששררו בחודש ספטמבר עצמו (עמוד 78 לפרטיכל הדיון בבית משפט השלום). חוסר יכולתו של ד"ר שוסיב לשלול קיומם של תנאי לחות גבוהה בחודשים אפריל -ספטמבר מתיישב היטב גם עם מבחן ההגיון והידיעה האישית אליהם התייחס השופט הנכבד, אשר מורה לנו כי החודשים הללו מאופיינים במזג אויר חם ולח במיוחד, בודאי בהשוואה לחודשים ספטמבר- אוקטובר. הנה כי כן- בחירתו של השופט הנכבד לאמץ מסקנותיו של ד"ר פרימן, מבוססת היטב גם על בחינת העדויות השונות והעמדתן במבחן ההגיון. משמצטרפות נסיבות אלו להלכה הידועה בדבר הימנעות ערכאת הערעור מלהתערב בהתרשמות הערכאה הראשונה מעדויות המומחים (ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2006(2)), מסקנתנו הינה כי אין מקום להתערב בהכרעתו של בית משפט השלום. הערעור שכנגד: אין מקום לקבל גם את הערעור שכנגד אשר מכוון כלפי שיעור שכ"ט עו"ד אשר נפסק לזכות המשיבים. אין ספק כי הסכום שנפסק לטובת המשיבים (15,000 ש"ח למשיבים 1-2 ו- 10,000 ₪ למשיבים 3-4 כ"א) אינו גבוה במיוחד נוכח ריבוי הישיבות והעדויות הרבות שהושמעו במהלך המשפט. על אף זאת, איננו סבורים כי יש בכך די על מנת להצדיק את התערבותה החריגה של ערכאת הערעור בקביעת הוצאותיו של בעל הדין על ידי הערכאה הראשונה (ראה בעניין זה את האמור בע"א 10213/03 מרחבי השרון בע"מ ואח' נ' דוד מייזליק ואח' תק-על 2006(1), 1569, ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד לג(1) 509). לאור האמור לעיל דין שני הערעורים להידחות. בנסיבות העניין אין לפסוק צו להוצאות. הערבון יושב למערערים. רפואהשתילים