החלטה מונחת בפני בקשה כפולה: 1. בקשה לפסילת חוות הדעת של המומחה המוסכם על הצדדים בתחום האורטופדי. 2. בקשה למינוי מומחה בתחום הרפואה הקלינית לבדיקת התובע וקביעת שיעור נכותו בגלל ממצאים רפואיים שאינם קשורים לתאונה. המדובר בתובע, יליד 1935, אשר על פי כתב התביעה, נפגע באירוע המהווה תאונת דרכים, ביום 2.4.02, שנהג ברכבו ברחוב קרן קיימת בתל אביב. רכבו של התובע היה מבוטח אצל הנתבעת 1, ומכאן, תביעתו, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975. טרם הגשת התביעה הגיעו הצדדים להסכם, לפיו מונה מומחה אורטופד, ד"ר קובי לידור, אשר בדק את התובע ביום 5.8.03, ומסר חוות דעת ביום 23.11.03, בה קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10%. התובע באמצעות ב"כ לא היו כנראה מרוצים מהקביעה, ועל כן, שלחו למומחה, שאלות הבהרה. הפנייה הראשונה בעניין שאלות הבהרה, נעשתה ביום 27.11.03, המומחה נשאל מספר שאלות וענה עליהן. פניה נוספת בעניין שאלות הבהרה, היתה ביום 24.6.04 וגם באו שאלות יותר מפורטות ולשאלות צורפו אף מסמכים רפואיים חדשים. בסעיף 2 י"ג צויין: "רצוב בזה ממצאי בדיקת הדמיה מיום 8.6.04 והמומחה נשאל האם נכון כי לאור ממצאי הבדיקה יש לקבוע נכותו של התובע בשיעור של 20% אם לא נכון, נא הסבר מדוע לא. לשאלות הבהרה נוספות אלה, ענה המומחה בפירוט רב, ובתשובה לשאלה 2 י"ג הוא כותב כך: "בהתאם לתוצאות בדיקותיו הגופניות על ידי עמיתי ד"ר ערן לין בתאריך 27.6.04, וד"ר דייויד יפה, בתאריך 6.7.04, חלה החמרה במצב של כתפו השמאלית וזאת לעומת תוצאות בדיקתי אותו כשנה קודם לכן, בתאריך 5.8.03. ההחמרה מתבטאת בדילדול של שרירי הדלטואיד והסופרספנטוס, ובהגבלה ניכרת בתנועות הכתף. לאור ממצאי בדיקות אלו, נכותו הצמיתה הינה בשיעור של 20%. המסמכים הרפואיים אליהם מתייחס המומחה, פרי עטו של ד"ר ערן לין, הינם שני מסמכים רפואיים מיום 27.6.04, כאשר האחד מותר בכותרת : "התייעצות מומחה, הפניה ליעוץ טיפול בכאב". ושם מציין ד"ר לין, בפרק "ממצאים" : "כתף שמאל ללא ... דילדול קל של השרירים דלטואיד והסופראסקפולריס ללא פסיקולציות, התנגדות לבדיקה הסבירה עקב הכאבים". המסמך השני, מצביע על אותם ממצאים, אך הוא מפנה את התובע למומחה אורטופד ליעוץ. המסמך של ד"ר יפה הינו מסמך מיום 6.7.04, שם מציין המומחה בפרק: "ממצאים" " בדיקת כתף שמאל - דילדול של שרירי הכתף, הגבלה משמעותית בטווחי תנועה מלווים בכאב. קושי בבדיקת כח שרירים בשל הכאב ללא חסר נוירווסקולארי". עם קבלת התשובות לשאלות ההבהרה של המומחה, הזדעקו הנתבעות וטענו שיש לפסול את חוות הדעת של המומחה, אשר למעשה, איננה פרי בדיקה או ממצאים של המומחה עליו הסכימו הצדדים, אלא, כתוצאה מבדיקות של רופאים אחרים עליהם הסתמך המומחה, מבלי לבדוק את התובע ולקבוע את ממצאיו על סמך בדיקתו שלו את התובע, אלא, בדיקות של שני רופאים אחרים. מכאן, הבקשה שבפני, בחלקה הראשון. הצדק עם המבקשים, הנתבעים. הצדדים הסכימו על מינוי של ד"ר לידור. ד"ר לידור בדק את התובע וקבע על סמך בדיקה שלו, ביום 5.8.03, כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 10% בגלל הפגיעה בגיד הסופרספנטוס בהתאם לסעיף 42 (1) (ד) (1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) 1956. התובע השתמש בזכותו הקבועה בסעיף 6 א' (ב') (2) לשלוח למומחה שאלות הבהרה. הפסיקה קבעה ששאלות ההבהרה הינן שאלות שאחד הצדדים למשפט שולח למומחה המוסכם, או מומחה מטעם בית המשפט, על מנת להבהיר אמירה או קביעה שאיננה ברורה על פני חוות הדעת כפי שנכתבה, אך איננה חקירה נגדית, או באה במקום חקירה נגדית. ראה: לעניין זה, ריבלין , תאונות הדרכים, סדרי דין בחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, עמוד 594 ואילך, והפסיקה המצוטטת שם. התובע, במקרה שבפני, שלח למומחה פעם ראשונה, שאלות הבהרה, ובין היתר, המומחה נשאל, : " האם נכון כי התובע יזדקק לטיפולים נוספים בעתיד". המומחה השיב: "יתכן ויהושע נוימן יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד, אין באפשרותי לחזות לאילו סוג של טיפולים הוא יזדקק, בכל אופן, הטיפולים יכולים להיות שמרניים כגון: טיפולי פיזיוטרפיה, ו/או טיפול תרופתי, כולל הזרקה מקומית של סטרואידים עד לטיפול ניתוחי לתיקון הקרע, אם בדרך ארטרוסקופית או באופן פתוח". בתשובות אלה לשאלות הבהרה ראשונות, אין המומחה מש מדעתו, כי לתובע נכות של 10%. שבעה חודשים לאחר משלוח השאלות הראשונות נשלחה אל המומחה סדרה נוספת של שאלות והפעם בצירוף חומר רפואי נוסף. כאמור, המומחה, בהסתמך על החומר הנוסף וללא בדיקת התובע פעם נוספת, קבע הפעם, כי יש לתובע 20% נכות. יצויין, שאין מדובר בבדיקות עזר שהתובע עבר לבקשת המומחה או בלעדיה, כגון: בדיקת סי.טי. , צילום רנטגן, בדיקת EMG, או כל בדיקה אחרת אותה עושה הרופא כדי לעמוד על מצבו האמיתי של הנבדק ולגבש את עמדתו ודעתו, אלא, ששני המסמכים שצורפו הינם חוות דעת של שני רופאים נוספים שכתבו את אשר כתבו. אסור היה למומחה להסתמך על ממצאים או מסקנות של רופאים אחרים והיה עליו לאור אותם מסמכים, לזמן את התובע לבדיקה נוספת, ועל סמך בדיקתו שלו, לגבש את חוות דעתו. מן הראוי היה, כמובן, לבקש את הסכמת הצד שכנגד, כדי שהתובע יעמוד לבדיקה נוספת אצל המומחה, כאשר למומחה הועברו מסמכים רפואיים שנערכו לאחר חוות דעתו. ראה בעניין הזה : את רע"א 7714/05 אלגרה כהן, נ. רשות הנמלים ואח' (טרם פורסם). ושם אומר כבוד השופט ריבלין: "המומחה חיווה כאמור דעתו מבלי לבדוק שוב את המבקשת לאחר הטיפול הפסיכולוגי, כפי שסבר הוא עצמו שראוי היה לעשות, בית המשפט קמא ראה בכך, פגם המצדיק את פסילת חוות הדעת, ובמסקנה זו, אין עילה להתערב. תקנה 9 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים (מומחים ) התשמ"ז 1986 מעניקה אומנם בידי המומחה את הסמכות להורות על בדיקת עזר אך אין בסמכות זו כדי להעניק למומחה היתר לאצול מן הסמכות שהעניק לו בית המשפט, לאחר. אכן, מומחה שמינה בית המשפט אינו רשאי לפתור את עצמו מלתת חוות דעת עצמאית משלו, שתהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון, ושיקול הדעת שלו לבדו". כמו כן, ראה לעניין זה: רע"א 7265/95 גלדשטיין נ. בראל , פד"י נ (3) עמוד 214, עמודים 219 ו - 220 . המומחה רשאי לעשות שימוש בממצאיו של מומחה אחר, אולם אין הוא רשאי לאמץ את חוות דעתו מבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי. הפרת חובות אלה עשויה להביא לאחת משתי תוצאות - פסילת חוות דעתו של המומחה ומינוי מומחה אחר תעיב תחתיו, או מינוי מומחה נוסף, ושיקלול הפגמים שנפלו בחוות דעתו של המומחה הראשון במסגרת המשקל שיוחס לו. יצויין, שבר"ע 6116/97 שוחט נ. ציון, תק- על - 97 (3) עמ' 1052, נקבע, שהכלל הוא שאין לפסול את חוות דעתו של המומחה, אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של העניין, שיש בו לגרום עיוות דין, וכי בין יתר שיקוליו בהקשר זה, על בית המשפט להביא בחשבון, את תום ליבו של המומחה, ואת האפשרות לתקן את השגגה. מבלי לייחס למומחה חוסר תום לב, ומבלי לפגום במומחיותו, בתחומו, אני סבור, שהפגם, שבחוות הדעת, אשר הנכות בה הוכפלה על סמך מכתבו הרפואי של ד"ר דיוויד יפה, אשר אומצה ללא עוררין על ידי המומחה, ולמען אובייקטיביות מלאה, מצאתי לנכון, להחליף את המומחה ולמנות מומחה אחר, במקומו. על כן, בחלקה הראשון של הבקשה, אני קובע שאין לקבל את חוות הדעת של ד"ר לידור ואני ממנה במקומו את המומחה עליו הסכימו באי כח הצדדים למקרה ואכן, בקשת הפסילה תתקבל, הוא , ד"ר מריו אייכנבלט. על המינוי יחולו תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, 1986. הצדדים ימציאו למומחה את החומר הרפואי העומד בתנאי התקנות והפסיקה והמותר בהגשה למומחה, למעט חוות דעת למיניהן. מאחר ומשוכנע אני, כי אין להטיל את ה"אשם" שבתיקון חוות הדעת כפי שנעשה, בתובע, אני מחליט ששכרו של המומחה, החדש, ישולם על ידי הנתבעות בשלב זה. באשר לחלקה השני של הבקשה ומאחר ויש הסכמה בין בעלי הדין למינוי מומחה בתחום הרפואה הפנימית, הריני ממנה בזה: פרופ' ארדון רובינשטיין ביה"ח איכילוב תל אביב. בשכרו של המומחה הפנימאי תישא הנתבעת. מומחהמומחה מוסכםחוות דעת