החלטה 1. בפני בקשה מטעם התובעת (להלן: "המבקשת"), למינוי מומחה רפואי נוסף, בתחום הפסיכיאטריה. המבקשת, ילידת 16.1.1987, נפגעה לטענתה ביום 10.1.2005, בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. ממקום התאונה, הובהלה המבקשת לחדר המיון בבית החולים "גליל מערבי" בנהריה, שם התלוננה על כאבי ראש חזקים ועל איבוד הכרה לזמן קצר מיד לאחר התאונה כאמור. בבדיקה, לא אובחנו ממצאים משמעותיים והמבקשת שוחררה לביתה במצב כללי טוב. בבקשה למינוי מומחים רפואיים, שצורפה לכתב התביעה, עתרה התובעת למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה, נוירולוגיה, א.א.ג ופסיכיאטריה. 2. בהחלטתי מיום 27.4.2006, מונה ד"ר פרידמן בצלאל, כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, בכדי שיחווה דעתו בדבר מצבה הרפואי של המבקשת, הנוגע לתחום האורטופדי, בגין תאונת הדרכים. בחוות דעתו ציין המומחה כי ממצאי בדיקתו את המבקשת תואמים הפרעה מדרגה קלה מאוד בעמוד השדרה המותני, המזכה בנכות בשיעור 5%, אך בשל הפרעה קודמת, עובר לתאונה, בגבה התחתון, ראה להעריך נכותה של המבקשת, בשיעור של 2%. כעת, עותרת המבקשת בבקשה זו, למינוי מומחה רפואי נוסף, בתחום הפסיכיאטריה. 3. טענות הצדדים לטענת המבקשת, יש בתיעוד הרפואי אשר צורף לבקשה הראשונית למינוי מומחים רפואיים וכן בחומר אשר צורף לבקשה זו, ראשית ראיה לקיומה של נכות רפואית בתחום הפסיכיאטריה, ועל כן, יש למנות מומחה רפואי בתחום זה. הנתבעת (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה, לכתב התביעה לא צורף ולו מסמך אחד המעיד על טיפול רפואי במישור הנפשי. לטענתה, המבקשת הגישה רק לאחרונה, ולמעלה מחצי שנה לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר פרידמן, בקשה זו למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, אשר המסמכים המצורפים לה מגלים כי המבקשת פנתה בתלונות הנוגעות לתחום הנפשי, רק ביום 18.9.2006, דהיינו למעלה משנה וחצי לאחר התאונה, ביקשה מיוזמתה הפניה לקב"ן, איתו נפגשה רק ביום 30.10.2006 והתלוננה על חרדה. לטענת המשיבה, המבקשת נפגשה עם גורמים העוסקים בבריאות הנפש רק 3 פעמים נוספות ועד מועד שחרורה מצה"ל, בפברואר 2007, וכי מאז לא טופלה נפשית שכן אין מסמכים המעידים על כך. לטענתה, פניה לטיפול נפשי, כשנה ועשרה חודשים לאחר מועד אירוע התאונה, מלמד על העדר קשר בין תלונותיה לבין תאונת הדרכים הנדונה וכי אין לקבל הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, לאור העדר ראשית ראיה נכוח העדר רצף טיפולי ותיעוד דל בלבד. 4. דיון ומסקנות חוק הפיצויים אינו מציע כללים להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהחלטתו אם למנות מומחה רפואי, לבקשת הנפגע, אם לאו. תקנות פיצויים לנפגע תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז - 1986 (להלן: "התקנות") קובעות כי: "7. מינוי מומחה בידי בית המשפט (1) בית המשפט או הרשם יחליט בבקשה למינוי מומחה לאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם בעניין שטרם הוסכם אליו;" (ראה - ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת, עמ' 553). כאמור בברע"א 1338/90 שיק נ' מטלון ואח', פד"י מד(ד) 216, בעניין מינוי מומחים רפואיים: "משהדרך היחידה להוכחת עניין שברפואה על פי חוק הפיצויים היא באמצעות מינוי מומחה רפואי, יש למנות מומחה כל אימת שקיימת ראשית ראייה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. וכאשר הדברים אינם ברורים ייזהר ביהמ"ש לבל תקופחנה זכויות הנפגע" (רע"א 349/98 רזין נ' המגן חב' לבטוח ואח', דינים עליון, נה, 86; ראה גם - בר"ע (מחוזי-ת"א), כב' הש' גרסטל 1768/01 פינטו אורית נ' סהר חב' לבטוח בע"מ ואח', טרם פורסם). 5. הפסיקה גילתה גמישות מיוחדת, שעה שדובר במינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. ברע"א 6626/99 עזבון המנוח גלעד צסטה ז"ל נ' הררי (מיום 22.12.99), נקבע, כי חרף שיהוי בהגשת הבקשה למינוי, יש להסתמך על התיעוד של הפסיכיאטר אשר טיפל בתובע לצורך בירור שאלת קיומה של נכות נפשית. ברע"א 8048/99 קופלה נ' סהר חב' לביטוח בע"מ (מיום 28.5.00), בית המשפט העליון ציין, כי לא אחת לא מתפתחות בעיות פסיכיאטריות מיד לאחר קרות התאונה, אלא רק כעבור זמן; לעיתים נובע הדבר כתוצאה מטיפולים רפואיים עקב התאונה, בעיקר כשמדובר בפגיעה קשה ועל כן בעובדה שאין מסמכים ממועד סמוך לתאונה, המעידים על בעיות פסיכיאטריות, כדי להצדיק דחיית הבקשה. ברע"א 1738/00 סהר חב' לביטוח בע"מ נ' כהן (מיום 31.5.00), נפסק, כי החומר הרפואי אשר כולל ראיה המלמדת על כך שהתובעת מצויה בטיפול נפשי אצל פסיכולוג קליני וכי הוענקו לה עשרות טיפולים פסיכותרפיים, מצדיק מינוי מומחה בתחום זה. גם ברע"א 911/03 סעאת נ' סעאת, תק-על 2003 (1) 709 - מונה פסיכיאטר חרף העדרם של מסמכים אודות טיפול רפואי רצוף וריחוקו של הטיפול המסוים שניתן מן התאונה. 6. עיון בתיעוד הרפואי אשר צורף לבקשה זו, מלמד כי המבקשת בהיותה חיילת, פנתה לקצין בריאות הנפש בצה"ל ביום 18.9.2006, כמעט שנתיים לאחר התאונה שכן טענה כי לא הוסבר לה כיצד לפנות לקצין בריאות הנפש עד אותו שלב. במסגרת תיאור רקע הבעיה, פרטה המבקשת את מעורבותה בתאונת הדרכים, עובר לגיוסה לצה"ל, והתלוננה כי מאז התאונה ובגינה סובלת משלל הגבלות פיזיות, חוששת מהמשפט כנגד הנהג הפוגע ותיארה כי הינה סובלת מסיוטי לילה וניסיונות לשחזר האירוע, כן ציינה כי סובלת מלחץ בחזה. הומלץ על טיפול שיחתי. במפגש עוקב עם קצין בריאות נפש, אובחנה מצוקה הסתגלותית בעלת מאפיינים דיכאוניים. התיעוד הרפואי, הנוגע למישור הנפשי, אשר צורף לכתב התביעה ולבקשה דנן, הינו מועט. מאידך, התלונות הינן עקביות, בהן מציינת המבקשת את תאונת הדרכים, נשוא התובענה, כמקור לתלונותיה בדבר מצבה הנפשי. פנייתה של המבקשת אל קצין בריאות הנפש וכן המפגשים אשר התקיימו לאחר מכן, מעידים על מצוקה נפשית שאין לשלול כי יתכן ועולה כדי נכות פסיכיאטרית, בגין התאונה. כאמור, לא אחת מתפתחת בעיה פסיכיאטרית אצל נפגע בתאונת דרכים, כעבור זמן, לפיכך לא ראיתי בזמן אשר חלף ממועד אירוע התאונה ועד פנייתה של המבקשת לקצין בריאות הנפש בצה"ל, כסיבה לדחיית הבקשה. אשר על כן, הנני מקבלת הבקשה ומורה על מינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, כדי שיחווה דעתו בדבר מצבה הרפואי הפסיכיאטרי של המבקשת, בקשר לתאונת הדרכים, נשוא התביעה. כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, הנני ממנה את ד"ר אור. בשכר טרחת המומחה תישא הנתבעת. התחום הנפשיפסיכיאטריהמומחהמינוי מומחהמומחה מטעם בית המשפט