פסק דין 1. התובעת נפצעה עקב היתקלותה במעקה ברזל אשר הונח על מדרכה, בסמוך לבית הכנסת "אור חדש" אשר ברח' הנטקה בחיפה (להלן: "בית הכנסת"). הצדדים הסכימו כי הפיצוי המגיע לתובעת בגין התאונה הנ"ל הינו סך של 48,750 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד אותו אני מעמידה על 20% בצירוף מע"מ כחוק, ובסך הכל - סך של 60,158 ₪, נכון ליום 17.10.04. לעניין חלוקת האחריות נשמעו ראיות והוגשו סיכומים, כאשר כל אחד מהנתבעים טוען כי אין הוא אחראי כלל וכי אם קיימת אחריות מוטלת היא על נתבעים אחרים ולא עליו. אומר מייד כי גרסתה של התובעת לגבי מיקומה של הגדר ואופן קרות התאונה מקובלת עלי במלואה. מדובר בגדר אשר בלטה אך מעט אל המדרכה ואשר התובעת לא צריכה היתה ולא יכלה לצפות כי תהיה במקום. אבחן, להלן, את אחריותו של כל אחד מהנתבעים לקרות התאונה. 2. אחריותו של הנתבע 5 ; אין חולק שהנתבע 5 הינו קבלן לעבודות שיפוצים אשר, בתקופת התאונה, ביצע שיפוצים בבית הכנסת. התובעת טוענת שהנתבע 5 היה זה אשר פירק את אותו חלק של הגדר אשר הושאר על המדרכה באופן אשר היווה מכשול ברשות הרבים וגרם לפציעתה של התובעת, וכי החלק פורק על ידו על מנת לאפשר גישה למקום בו הוא ביצע את השיפוצים, ואילו הנתבע 5 מכחיש זאת וטוען שהשיפוצים בוצעו על ידו בקומת העמודים הנמצאת בחלק המזרחי של בית הכנסת, כי הגישה לקומת העמודים נעשתה מכיוון אחר של בית הכנסת, וללא כל קשר לצד ממנו פורק אותו חלק של גדר. אינני מקבלת את גרסת הנתבע 5. עדותה של התובעת נותנת בסיס להנחה סבירה לפיה מדובר בגדר אשר פורקה ע"י פועליו של הנתבע 5. התובעת העידה שהיא היתה בענין זה בקשר עם אדם בשם סירקיס אשר היה מנהל העבודה במקום ואחראי על הפועלים אשר פרקו את הגדר וכי קבלן זה אף התנצל בפניה ואמר שהוא מצטער. כן העידה התובעת שהעבודה בוצעה ע"י הפועלים מאחורי בית הכנסת, בתוך הואדי. הנתבע 5 היה היחיד אשר העיד מטעמו, אולם התברר שהוא לא היה במקום בכל יום וכי אותו מר סירקיס עימו דיברה התובעת ואליו היפנה בא כוחה את מכתב הדרישה נ/1, אכן היה מנהל העבודה מטעמו. תשובותיו של הנתבע 5 לשאלה אם נעשו עבודות נוספות באזור בית הכנסת באותה תקופה היו מתחמקות ובלתי אמינות. אין לי ספק שאילו היו במקום פועלים אחרים מאלה של הנתבע 5 ואילו היו מבוצעות במקום, בו זמנית, עבודות אחרות, ע"י פועלים אחרים, היה הנתבע 5 יודע לאמר בדיוק מי הם היו ואיזה עבודות בוצעו על ידם. די בראיות אשר הובאו בפני כדי לקבוע כי הנתבע 5 היה היחיד אשר ביצע עבודות במקום, באותה תקופה. כן אינני מקבלת את גרסת הנתבע 5 אשר טען כי הפועלים מטעמו ניגשו למקום ביצוע העבודות מהצד השני של בית הכנסת. אין לי ספק שהנתבע 5 היה היחיד אשר ביצע במקום עבודות, באמצעות פועלים מטעמו, וכי פועליו הם אלה אשר פרקו את הגדר והניחוה במקום בו נתקלה בה התובעת, על מנת לאפשר גישה קלה יותר ומהירה יותר למקום ביצוע העבודות. הנתבע 5 גם לא הגיש את הסכם העבודה בינו לבין בית הכנסת ועדותו באשר לעבודות אשר בוצעו על ידו הינה עדות יחידה של בעל דין, אשר ניתן היה לתמכה במסמכים ובעדויות נוספת של מר סירקיס, אולם הנתבע 5 בחר שלא לעשות כך. טעמיו עימו, אולם אי הבאת ראיות אלה פועלת לרעתו. יצויין שהנתבע 5 העיד כי סירקיס עדיין עובד אצלו, דבר המחזק את התמיהה מדוע לא הובא סירקיס להעיד. לאור כל האמור לעיל אני רואה לנכון להטיל על הנתבע 5, 45% משיעור הפיצוי אשר נפסק לתובעת. 3. אחריותה של הנתבעת 1 - העירייה; העירייה טוענת שכתב התביעה אינו מגלה כלל עילת תביעה נגדה. אינני מקבלת טענה זו. בסעיף 1 לכתב התביעה נכתב שהעירייה היתה, בזמנים הרלבנטיים לתביעה,"הבעלים ו/או המחזיקה ו/או האחראית על הכבישים והמדרכות ... לרבות המדרכה עליה נפלה התובעת...", וסעיף 6 לכתב התביעה מפרט את פרטי הרשלנות המיוחסים, בין היתר, לנתבעת 1, היא העירייה. סעיף 7 מתייחס, אף הוא, להפרת חובות חקוקות אשר בפקודת העיריות. הימצאות חלק של גדר על המדרכה אינו מהווה סיכון רגיל וטבעי להולכים על המדרכה. נהפוך הוא. אין מדובר במפגע קל שבקלים, פגם כזה או אחר אשר נוצר, דרך טבע, ודרך קבע במדרכות וכבישים, כמצוי בפסקי הדין הרבים והידועים אליהם הפנה ב"כ העירייה בסיכומיו. מדובר במכשול אשר על העירייה למנוע הנחתו במקום ואם בכל זאת הונח - עליה לנקוט אמצעים סבירים על מנת לגלותו ולהסירו. העבודות אשר בוצעו במקום היו טעונות היתר. סעיף 235 לפקודת העיריות מטיל על העירייה חובה למנוע ולהסיר מכשולים ברחוב, ובמסגרת זו היה על העירייה לוודא שהפועלים המבצעים את העבודות לא יניחו מכשולים על המדרכה. העירייה לא הביאה כל ראיות ולא הבהירה מהם האמצעים אותם נקטה על מנת למלא את חובתה על פי הסעיף הנ"ל - מה עשתה על מנת למנוע הנחת המכשול מלכתחילה, ומה עשתה על מנת לאתר מכשולים כגון אלה ולדאוג להסרתם. לא הובאו כל ראיות אשר מהם ניתן לדעת באיזו תדירות ביקרה במקום, ומהם ההנחיות אשר ניתנו על ידה, אם בכלל ניתנו, באשר לדרכי הגישה למקום ביצוע העובודות, הנחת חומרים שונים וכיוצ"ב, ועל מנת לפקח ולוודא שבביצוע עבודות הבנייה לא נוצרים מכשולים ברחוב. אמנם, לא הוכח כמה זמן בדיוק לפני יום התאונה הונחה הגדר במקום, אולם משלא הובאו ע"י העיריה כל ראיות באשר למידת הפיקוח הננקטת על ידה, יש להניח שלא נעשה ע"י העירייה דבר וחצי דבר בעניין ודי בכך על מנת להטיל עליה אחריות חלקית לקיומו של המכשול, ואני מעריכה את חלקה באחריות בשיעור של 25%. 4. אחריותה של הנתבעת 2 - "מגדל"; הנתבעת 2 נתבעה כמבטחת של הנתבעת 1, אולם היא הכחישה את הכיסוי הביטוחי. מאחר שפוליסת הביטוח לא הוגשה כראיה, לא אוכל לקבוע כי אכן קיים כיסוי ביטוחי מטעם הנתבעת 2. גם התובעת וגם הנתבעת 1 לא טענו בעניין זה דבר בסיכומיהם, ולפיכך התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית, ובהוצאותיה תחוייב התובעת, אשר הגישה את התביעה גם כנגדה, מבלי שטרחה להביא ראיות כלשהן להוכחת חלק זה של תביעתה. 4. אחריותו של הנתבע 3 - בית הכנסת; הנתבעים 3 ו- 4 טוענים שהנתבע 3 שימש רק כיזם ולפיכך כל האחריות מוטלת על הנתבע 5 אשר עבד במקום כקבלן עצמאי (ככל שייקבע כי מי מפועליו הניח את הגדר במקום). הנתבעים 3 ו- 4 מפנים לתקנה 6(ב) לתקנות הבטיחות בעבודה וטוענים כי בהיות הנתבע 5 הקבלן המבצע הוא האחראי היחיד לבטיחות במקום. לטענתם לא מוטלת על הנתבעת 3, כמזמינת העבודה, כל חובה להתערב בעבודתו של הקבלן העצמאי ולדאוג לענייני הבטיחות. לא אוכל לקבל טענה זו. ראשית, איש מהנתבעים לא הגיש את ההסכם אשר בין הנתבעים 3 ו- 5 ושאלת היחסים ביניהם נשארה עלומה. כמו כן לא הוגש היתר הבניה ולא ניתן לקבוע כי הנתבע 3 העביר את כל ההאחריות אל הנתבע 5. נהפוך הוא - על פי עדותו של הנתבע 5, אשר לא נסתרה, העסיק הנתבע 3 מפקח מטעמו על העבודה. בנסיבות אלה חלה על הנתבע 3, כמי שהזמין את העבודה וכמי שהעבודה בוצעה מטעמו ובשטח המוחזק על ידו, לכלול בהסכם בין הצדדים הנחיות בטיחות ולוודא ביצוע העבודה ללא גרימת מטרדים ומכשולים. בנסיבות הענין יש מקום להטיל על הנתבעת 3 אחריות בשיעור של 30%. 4. סיכום; התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים כלהלן:- הנתבעת 1 תשלם לתובעת 25% מהסך של 60,158 ₪, דהיינו - 15,040 ₪. הנתבעות 3 ו- 4 תשלמנה לתובעת 30% מהסך של 60,158 ₪, דהיינו - 18,047 ₪, כאשר מתוך סכום זה תשלם הנתבעת 3 את סכום ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה ואילו הנתבעת 4 תשלם את ההפרש. הנתבע 5 ישלם לתובעת 45% מהסך של 60,158 ₪, דהיינו - 27,071 ₪. ברזל