נפילה מפיגום באתר בנייה – עוזר טייח


פסק דין

מבוא

בפני תביעה כספית בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, ביום 23.9.1986 לאחר שנפל מפיגום בגובה של כ- 8 מטרים מעל פני הקרקע במהלך עבודתו כעוזר טייח באתר הבנייה בית אלון בצפת (להלן: "התאונה").


התובע, יליד 1969, הגיש תביעתו ביום 2.1.1990 נגד אחיו, סאמי מוהרה (להלן: "הנתבע 1") ונגד חברת בלייכר-זיכהולץ קבלני בניין בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"). הנתבעת 2 הגישה כתב הגנתה ביום 5.3.1990 וכן הודעת צד ג' נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ, אשר הגישה כתב הגנתה ביום 28.5.1990.


התיק עבר תחת ידיהם של שני שופטים לפני - כבוד השופט פיכמן וכבוד השופט גריל. מטעם התובע העידו התובע בעצמו, וכן מר נג'יד מוהרה, מר ברקוביץ ליקה דוד, מר חז'ו נאיף וסוכן הביטוח מר מאיר נווה. הנתבע 1 היה עד מטעם בית המשפט. התובע ביקש להעיד מחדש את עדיו, אשר כבר העידו בפני כבוד השופט פיכמן. דחיתי בקשה זו לאור הזמן הרב שחלף מיום אירוע התאונה ועד אותו מועד (כ- 12 שנה) והוריתי להמשיך במשפט בנקודה בה נפסק, ללא שמיעה מחדש של עדות העדים שהעידו בעבר.


יצוין כי העדים הנ"ל העידו על אופן אירוע התאונה, ובדיעבד התברר, לאור העמדת השאלה שבמחלוקת לעניין הכיסוי הביטוחי בלבד, כי עדותם של העדים האמורה אינה רלוונטית לשאלה הנ"ל.


ביום 14.5.1997 הצעתי לצדדים לסיים תיק זה בתשלום פיצוי כספי לתובע בסך 200,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה על סכום זה מיום 12.6.1996 ובהפחתת כל סכום שהתובע קיבל מהמל"ל כערכו ביום התשלום. בנוסף לסכום הנ"ל הצעתי כי ייפסק לתובע שכר טרחת עו"ד ואגרת בית משפט בשיעור של 15% על הסכום שיתקבל בתוספת מע"מ. הצדדים לא הסכימו להצעת בית המשפט, ואולם הסכימו ביניהם כי הנזק שנגרם לתובע מסתכם בסך 200,000 ש"ח כאמור לעיל. לאור זאת הוריתי ביום 8.7.1998 כי התיק ייקבע להוכחות בשאלת הכיסוי הביטוחי בלבד.


ביום 12.1.1998 הודיעה ב"כ הנתבעת 2 כי הנתבעת 2 מצויה בהליך של פירוק. ביום 4.9.2000 הודיע ב"כ התובע כי התובע לא קיבל אישור מבית המשפט להמשיך בהליכים נגד הנתבעת 2.


ביום 29.3.1998 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, ובה ביקש לצרף את אליהו חברה לביטוח בע"מ כנתבעת נוספת. נעתרתי לבקשה זו של התובע ואפשרתי לו להגיש כתב תביעה מתוקן לצורך צירופה של אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 3").


התובע הגיש כתב תביעה מתוקן ביום 18.5.1998. בעקבות זאת הוגשו כתבי הגנה מטעם הנתבע 1 (ביום 2.6.1998), ואילו הנתבעת 3 הגישה כתב הגנה ביום 5.11.1998.


ביום 23.11.1998 הוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם. התובע הודיע לבית המשפט כי אין לו שליטה על העדים, לדבריו, ואין הוא יכול להגיש תצהירי עדויות ראשיות של העדים מטעמו. אפשרתי לתובע לזמן את האנשים שאמורים להעיד על מנת למסור עדות בבית המשפט, וכן לחייבם להביא עמם מסמכים כפי שייראה לבא-כוחו לאור הרלוונטיות של מסמכים אלה.


ביום 4.9.2000 הוריתי לצדדים על הגשת סיכומי טענותיהם בכתב לעניין הכיסוי הביטוחי בלבד, זאת לאחר שהתובע הגיע למסקנה, ככל הנראה, כי אין לו חפץ בקבלת פסק דין נגד אחיו, נתבע מס' 1 , ואין באפשרותו להמשיך בהליכים נגד נתבעת 2. נגד נתבעת 3, תהיה לתובע עילה, רק אם יוכח כי היה כיסוי ביטוחי לנתבעת מס' 2, בגין האירוע נשוא תיק זה. התובע הגיש סיכומי טענותיו ביום 22.10.2000, ואילו הנתבעת 3 הגישה סיכומי טענותיה ביום 5.3.2001. הנתבע 1 לא הגיש כלל סיכומים בכתב.


טענות התובע

טוען התובע, כי הנתבעת 3 היתה בכל הזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה המבטחת של הנתבעת 2, לרבות אחריותו של הנתבע 1, מעבידו של התובע בעת קרות התאונה, כלפי התובע, על פי פוליסת ביטוח מעבידים שמספרה 5-4-03-00287 (להלן: "פוליסת ביטוח מעבידים"), ועל פי פוליסה לביטוח עבודות קבלניות שמספרה 5-4-09-00045 (להלן: "פוליסת ביטוח עבודות").


ממשיך וטוען התובע כי ביום קרות התאונה, עבד כעוזר טייח בשירות הנתבע 1 ועלה על פיגום בגובה של כ- 8 מטרים מעל פני הקרקע בהוראת הנתבע 1 ו/או הוראות מנהליו ו/או מי מטעמם ו/או שלוחם ו/או הממונים עליו.


לשיטת התובע, הפיגום יוצר ו/או הותקן ו/או נבנה ו/או הוקם ו/או סופק על ידי הנתבעת 2 ו/או מי מטעמה ו/או מי מעובדיה ו/או בהשגחתה ו/או בהוראתה. בדיעבד התברר כי הפיגום, אשר גרם לנפילתו של התובע ולפציעותיו, היה בלתי תקין.


יתר על כן, טוען התובע כי כתוצאה מהתאונה הועבר לבית חולים בו אושפז. כן מציג הוא חוות דעת אורטופדית לפיה נגרמו לו כתוצאה מהתאונה 20% אחוזי נכות צמיתה. כן הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין התאונה, והיא הוכרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכות צמיתה של 10% נכות רפואית לצמיתות, והיא הועלתה ל- 14.62% על ידי הפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל. בנוסף ניתנה חוות דעת נוירולוגית לפי נגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה נכות נוירו-פסיכיאטרית בשיעור של 10% לצמיתות.


טוען התובע, כי הוא תובע פיצוי בתור עובד שניזוק במסגרת עבודתו בשירות הנתבעת 2, ולא כמבוטח. כן ממשיך וטוען הוא, כי על קיומה של פוליסה, לרבות על תניות הכלולות בה, ניתן להסיק מתוך ראיות חיצוניות, לרבות מסמכים או עדויות בעל-פה (במקרה דנן, עדותו של מר נווה ומכתבו מיום 25.8.85). קיומו של חוזה ביטוח נלמד ממכלול הראיות. ייתכן קיומו של חוזה ביטוח ללא קיומו של מסמך בכתב. בנוסף, תניות הכלולות בפוליסה יכול ויושלמו על ידי ראיות חיצוניות, אף כאלה שאינן מתיישבות עם האמור בגוף המסמך בכתב.


יתרה מזו, לטענת התובע, תשלום פרמיה בשיעור של 1 פרומיל מעלות הפרוייקט, כאשר הצעת הנתבעת 3, באמצעות מר נווה, עמדה על 0.78 פרומיל, מצביעה על הרחבת הכיסוי להכללת קבלני המשנה ועובדיהם. מכך מסיק ב"כ התובע כי הפוליסה כיסתה את נזקי התובע, בהיותו עובד של קבלן משנה. כמו כן לו רצתה הנתבעת 3 להוציא קבלני משנה ועובדיהם ממסגרת הכיסוי הביטוחי, היה צורך בציון מפורש ובולט של דברים אלה במסגרת הפוליסה. בהעדר הבלטת הפטור ממתן כיסוי ביטוחי לקבלני משנה ועובדיהם, לתובע יש כיסוי ביטוחי במסגרת הפוליסה.


לשיטת התובע, משהנתבעת 3 לא הציגה מסמכים הרלוונטיים לתביעה דנן ואף לא העידה אף עד מטעמה, הרי שיש לזקוף זאת לחובתה, ולא זו אף זו אלא יש בכך כדי להקים חזקה בדבר אמיתות גרסת התובע.


טענות הנתבעת 3

טוענת הנתבעת 3 כי שתי הפוליסות אשר הוצאו על ידה לנתבעת 2 אינן מכסות את נזקי התאונה נשוא התביעה דנן מאחר והתובע היה עובד של קבלן משנה. יתר על כן, התובע לא הוכיח כי הוצאה פוליסה נוספת על ידי הנתבעת 3 המכסה את נזקי התאונה הנ"ל. הפוליסה ה"חסרה" לא אותרה במשך 14 השנים שחלפו מאז קרות התאונה, ומשמעות הדבר שהיא מעולם לא הונפקה.


על מכתבו של מר נווה מיום 25.8.1985, נאמר כי הוא מתייחס להרחבות שונות שאפשר ורצוי לבצע בפוליסות הביטוח ולא למצב הקיים. מר נווה אף ציין בעדותו כי מדובר בהמלצה בלבד להרחבת הכיסויים הביטוחיים.


הנתבעת 3 טוענת עוד, כי טענתו של התובע, לפיה העלאת דמי הפרמיה מצביעה על הרחבת הכיסויים הביטוחיים הינה טענת סרק, הואיל ולא עלה בידי התובע להוכיח כי הסיבה להעלאת דמי הפרמיה הינה הרחבת הכיסוי הביטוחי. יתרה מזו, לו היתה הרחבת הכיסוי הביטוחי הסיבה להעלאת דמי הפרמיה, היה הדבר צריך להירשם מפורשות ברשימה לפוליסה, דבר אשר לא נעשה.


אני קובע כי התובע לא הוכיח את תביעתו ודין התביעה להידחות, כפי שיפורט להלן.


דיון

אחריותם של הנתבע 1 והנתבעת 2



ב"כ התובע זנח בסיכומיו את טענותיו כלפי הנתבע 1, ונראה כי התובע חזר בו מטענותיו כלפי הנתבע 1, ואין הוא מבקש לחייבו בסכום התביעה. באשר לנתבעת 2, היות ונכנסה להליך של פירוק ולא אושר המשך ההליכים במסגרת תביעה זו נגדה, לא ניתן לפסוק לחובתה במקרה דנן.


אין חולק כי התובע עבד אצל אחיו, נתבע 1 שהיה מעבידו, ושהיה קבלן משנה אצל הנתבעת 2. לא נטען שלנתבע 1 היה כיסוי ביטוחי בזכות עצמו ועל כן מבקש התובע להיתלות בפוליסת ביטוח שהיתה, אם היתה, לנתבעת 2, אצל הנתבעת 3.


עילת התביעה של התובע - קיומה של פוליסת ביטוח:


פוליסת ביטוח, תהא אשר תהא, מטרתה להגן מפני סיכונים, וליתר דיוק מפני נזקים שהינם פרי התממשותם של הסיכונים המוגדרים במסגרתה.


על מבוטח המעונין בכספי הביטוח להוכיח ארבעה אלה: ראשית, קיומה של פוליסת ביטוח תקפה ליום האירוע; שנית, עליו להוכיח כי הסיכון אשר התממש הוא מן הסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה; שלישית, כי הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים המכוסים על ידי הפוליסה; רביעית, כי הנזק נגרם כתוצאה מהתממשות הסיכון המכוסה על ידי הפוליסה.


במקרה דנן, על התובע להוכיח כי הנזקים אשר נגרמו לו מכוסים על ידי הפוליסה, וכי הסיכון אשר התממש מכוסה על ידי הפוליסה.


התובע טען בכתב תביעתו ובסיכומיו כי הוא מבוטח במסגרת שתי הפוליסות שמספריהן הוזכרו הן בכתב התביעה והן בסיכומים. פוליסות אלה לא הוצגו כראיה על ידי התובע וגם לא על ידי הנתבעת 3 (אף כי צורפו על ידי הנתבעת 3 לכתב הגנתה ולסיכומיה).


נדון אפוא בשאלה אם הפוליסות הנ"ל "מכסות" את נזקיו של התובע. בהערת אגב אציין כי התובע גלש בסיכומיו לשאלת אפשרות קיומה של פוליסת ביטוח "נעלמה", והדבר חורג מהאמור בכתבי הטענות ומטענותיו של התובע עצמו.


פוליסת ביטוח חבות מעבידים:


האם נזקיו של התובע, שהינו עובד של קבלן משנה, מכוסים בפוליסת ביטוח חבות מעבידים?



הנתבעת 3 אמנם צירפה את הפוליסות הנ"ל לכתב הגנתה ולסיכומיה, אך לא הגישה פוליסות אלה כמוצג במהלך המשפט. ב"כ התובע מבקש להתעלם מהמסמך שצורף שלא הוגש כדין, ובצדק.


במכתבו של מר נווה ת/ 7 עולה בבירור כי קבלן משנה ו/או עובדיו אינם מוגדרים כ"עובדים" של המבוטח ופוליסת חבות מעבידים אינה חלה עליהם.


פוליסת ביטוח עבודות קבלניות:


התובע טוען כי יש כיסוי לנזקיו במסגרת פוליסת ביטוח עבודות קבלניות, אולם לטענה זו אין על מה לסמוך.


גם אם נתעלם מהפוליסה שצורפה לכתב ההגנה של נתבעת 3 ולסיכומיה, על התובע להתמודד עם עדותו של עד התביעה מטעמו, מר מאיר נווה, לרבות האמור במכתביו ת/ 7 ו- ת/ 8. ת/ 7 הוצא "בזמן אמת", לפני תחילת הביטוח. תאריך כתיבתו 25.8.1985. פוליסת הביטוח נכנסה לתוקפה ביום 29.8.1985. כפי שעולה מ- ת/ 9 (עמוד א' - אשר צורף לסיכומי התובע כמוצג ת/ 9 יחד עם רשימה לפוליסת ביטוח מעבידים, ואשר איננו מצוי בתיק המוצגים כדף מס. 2 למוצג הנ"ל), מכסה הפוליסה הנ"ל אחריות כלפי קבלנים, אם כי, מהאמור בת/ 7 עולה כי ניתן להרחיבה גם על קבלני משנה ועובדיהם אשר יהיו צד ג' כלפי בעל הפוליסה.


השאלה שעומדת להכרעה הינה, האם אמנם הורחבה הפוליסה הנ"ל וחלה על קבלני משנה ועובדיהם כפי שטוען ב"כ התובע, או כי לא היתה הרחבה של הפוליסה האמורה, כטענת הנתבעת 3.


מכתבו של מר נווה (ת/ 8):


התובע מסתמך על המכתב ת/ 8 מיום 12.7.1992, שבו כותב מר נווה לנתבעת 2 כדלקמן:


"הנדון: ביטוח קבלנים, צד ג' וחבות מעבידים.
הנני לאשר בזאת כי בתקופה בה שימשתי כסוכן של חברתכם, ביצענו עבור כל פרוייקט בנפרד את הביטוחים הבאים:
א. ביטוח כל הסיכונים (רכוש).
ב. ביטוח צד ג'.
ג. ביטוח חבות מעבידים.
ביטוח חבות מעבידים התייחס גם לקבלני משנה ועובדיהם והפרמיה שנלקחה, בגינה היה פרומיל שנקבע מסך הכל ערך הפרוייקט.
לשירותכם בכל עת.
בברכה, נווה מאיר."



על מכתב זה העיד מר נווה כי הוא נכתב "על סמך זכרונו", שכן מאז 1988 הפסיק לעבוד בסוכנות "בטח", ולא היתה לו נגישות למסמכים בסוכנות הנ"ל.


ההסבר הנ"ל של מר נווה לא נשא חן בעיניו של ב"כ התובע, שהזמין את מר נווה כעד מטעמו. ב"כ התובע ידע מראש כי מר נווה "עבד" עם הנתבעת 3 בתקופה הרלוונטית לאירוע נשוא התביעה דנן, ולפיכך צריך היה לקחת בחשבון כי העד יאמר במסגרת עדותו דברים שאינם בהכרח לטובת התובע. בכל מקרה, הן אם ידו של העד נווה היתה "קלה על המקלדת" בעת כתיבת המכתב ת/ 8 הנ"ל, שנכתב לכאורה "כלאחר יד", והן אם עדותו בבית המשפט באה לתת הסבר לתוכן המכתב האמור, אין בעדות זו כדי לשמש אבן יסוד בהוכחת תביעתו של התובע על קיום ממשי של פוליסת ביטוח ערטילאית.


יוצא אפוא, שהורתו ולידתו של המסמך הנ"ל, לרבות האמור בו, מפוקפקים למדי. העובדות מראות (ב-ת/ 9 - רשימה לפוליסת ביטוח חבות מעבידים) כי נלקחה פרמיה של 1% מערך החוזה, אולם יחד עם זאת הבהיר מר נווה בעדותו כי לא במסגרת פוליסה זו ניתן להרחיב את האחריות לקבלני משנה ועובדיהם, אלא במסגרת פוליסה של ביטוח עבודות קבלניות.


תוכן המכתב:


בעוכריו של התובע עומדת מצד אחד העובדה כי הפרמיה ששולמה עבור פוליסת ביטוח קבלנים היא 0.23%, כפי שעולה מהאמור ברשימה הנ"ל ("מיונים: 0 % 2.3"). גם חישוב הפרמיה: 4,192,082 שקל ישן מהווה 2.3 פרומיל מסכום הביטוח בסך 1,822,644,384.- שקל ישן, ומצד שני, עיון ברשימה לפוליסת ביטוח קבלנים מראה בתחתית הרשימה הנ"ל את התוספת: "בכפיפות לתוספות הבאות: פריצה וגניבה ותוספת צד ג' רכוש הרצ"ב".


ברור אפוא, כי למקרא האמור ברשימה הנ"ל, אילו היתה הרחבה נוספת של ביטוח קבלני משנה ועובדיהם, היה צורך לרשום הרחבה זו בהמשך לפיסקה האמורה לעיל.


על כן, גם פוליסת ביטוח עבודות קבלניות אינה מכסה את נזקי התובע נשוא תביעה זו.


המסקנה היא, כי אין הפוליסות האמורות מכסות את נזקיו של התובע.


אפשרות קיום ביטוח בחברות ביטוח אחרות:


גם אם פרשנותו/טענתו של ב"כ התובע כי הנתבעת 2 היתה מבוטחת בתקופה הרלוונטית גם בגין נזק שנגרם לעובדים של קבלני משנה היתה מתקבלת, באופן תיאורטי, עדיין אין הדבר אומר כי הביטוח נעשה דווקא אצל הנתבעת 3.


העד נווה העיד כי באותה תקופה סוכנות "בטח" שבה עבד, עבדה עם עוד שלוש חברות חוץ מהנתבעת 3. חברות אלה היו כלל חברה לביטוח, איילון חברה לביטוח, והשלישית, אולי, חברת הפניקס. אומר העד:


"כאשר ביטחנו חברה מסוימת, היינו עושים מכרז בין כל חברות הביטוח ועושים ביטוחים שונים לאותו לקוח בין חברות הביטוח השונות לפי ההצעות." (עמוד 78 לפרוטוקול, מול השורות 30-31).


בעמוד 79 לפרוטוקול, בשורות 5-9 אומר העד:


"...לאור ת/ 8 אני מניח שנפגשנו ועשינו פוליסה חבות מעבידים כללית... אני לא זוכר איפה עשינו זאת, אני לא זוכר באיזו חברה. אני רק זוכר שבתקופה שאני טיפלתי בחברת בלייכר מרבית הביטוחים לא נעשו בחברת אליהו."



עוד מבהיר העד בחקירה חוזרת, בעמוד 79 לפרוטוקול שורות 35-36, ובעמוד 80 לפרוטוקול, בשורה 2:


"בתקופה שאני טיפלתי בחברת בלייכר, 6 חודשים לא עשיתי ביטוחים בחברת אליהו עקב מערכת יחסים אישית שלי איתם. את היחסים העכורים שלי באותה תקופה עם חברת אליהו אני זוכר טוב. גם היום היחסים שלי עם החברה כך."



אפשרות הרחבת פוליסת ביטוח עבודות קבלניות:


בסעיף 12 לסיכומיו טוען ב"כ התובע כאילו הבין מדבריו של העד נווה כי זכאותו של התובע לפיצוי על פי פוליסת ביטוח מחייבת רישומו כמבוטח באופן אישי. אינני יודע מניין שאב ב"כ התובע דברים אלה, שכן בעמוד 79 לפרוטוקול בית המשפט אומר העד למול שורות 25-27 כי:


"אם היו רוצים להרחיב ולתת כיסוי ביטוחי גם לקבלני משנה ולעובדיהם, לא היה צורך בהוצאות פוליסה חדשה אלא רק לעשות הרחבה של הפוליסה הקיימת ברשימה. בשם המבוטח היו מוסיפים אחרי השם 'ו/או קבלני משנה ו/או עובדיהם'." (עמוד 79 לפרוטוקול).


הנה כי כן, כל מה שהיה צריך לעשות כדי לעשות הרחבה לקבלני משנה ו/או עובדיהם הוא הוספת המלים בתחתית הרשימה בפיסקה: "בכפיפות לתוספות הבאות ו/או קבלני משנה ו/או עובדיהם", ממש כשם שנעשה במסמך ת/ 9 ברשימה לפוליסת ביטוח קבלנים, שלה הוסף בסעיף הנ"ל (ראה שורה שלישית מלמטה):


"בכפיפות לתוספות הבאות: פריצה וגניבה ותוספת צד ג' רכוש הרצ"ב."



הפוליסה הוצאה ארבעה ימים אחרי שנכתב מכתבו של מר נווה מיום 25.8.1985, ואולם לא צוין מפורשות, כאמור לעיל, כי הפוליסה מכסה נזקים של קבלני משנה או עובדיהם, ועל אף שניתן היה לעשות כן לו חפצה הנתבעת 2, המבוטחת, בכך.


לאור האמור לעיל, נראה כי אין מקום לפרש באופן שונה את נוסחן הברור והנהיר של "הרשימות" של הפוליסות האמורות, לפיו לא קיימת חבות בגין נזקים אשר נגרמו לעובדיהם של קבלני משנה, ועל כן אין מתעוררת חבות בגין נזקי התובע.


החובה להבליט הגבלות במסגרת פוליסת הביטוח



ב"כ התובע התייחס בסיכומיו גם לסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"), לגבי האמור בפוליסות שלא הוצגו כראיה בתיק זה. התייחסותו נעשתה, כנראה, למען הזהירות בלבד.


סעיף 3 לחוק קובע כי:


"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם."



טוען התובע כי בהעדר הבלטה של ההחרגה או הפטור בדבר חבות בגין נזקים אשר נגרמו לעובדיהם של קבלני משנה, אין לקבל את טענת הנתבעת 3 לפיה אין היא חייבת בגין הנזקים אשר נגרמו לתובע. נראה לי כי הפרשנות הנכונה של הסעיף הנ"ל היא למנוע העלמת החרגה ב"אותיות קטנות" שבפוליסת הביטוח. בנוסף לכך נראה לי, כי הדברים אמורים בהחרגה שיש בה צמצום החבות המשתמעת מהפוליסה ולא בהפניה שמשמעותה: "למניעת ספק". מכיוון שהפוליסות עצמן לא הוצגו, לא ניתן להתייחס לטענה זו, מה גם, שאפילו היו הפוליסות הנ"ל מוצגות, היה צורך להוכיח קודם כי הפוליסה הנדונה חלה מעיקרה גם על קבלני משנה ועובדיהם וההחרגה באה לצמצם את החבות, ולא היא. במקרה הנדון התובע טען דבר והיפוכו. מחד, הוא מבקש לקבוע כי היתה הרחבה של הפוליסה לבטוח קבלנים כך שתחול גם על קבלני משנה ועובדיהם, ומאידך, הוא מבקש כי ההחרגה שהפוליסה הנ"ל לא תחול על קבלני משנה ועובדיהם תובא בהבלטה.


נחה דעתי כי הפוליסות הנ"ל, אשר צורפו לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 3, אינן מכסות נזקים אשר נגרמו לעובדיהם של קבלני משנה, ובכללם נזקיו של התובע בהיותו עובד של קבלן משנה.


האם ניתן להסיק על קיומה של פוליסת ביטוח בהעדר מסמך כתוב?



סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני קובע כי:


"יש להוכיח על-ידי כתב כל מיני התחייבויות והסכמים שנהוג לקבוע במסמכים וכן תביעות הנוגעות לשותפות, מוכסנות והלוואה העולות על אלף גרוש. טענה או תביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים לעיל, אף אם אינו עולה על אלף גרוש, צריך להוכיח במסמך בכתב או על ידי הודאתו או בפנקסו של הנתבע."



סעיף 2 לחוק קובע פוליסת ביטוח הינה חוזה אשר נהוג לערכו בכתב:


"(א) נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח

המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - פוליסה), זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה. (ההדגשות שלי - ר' צמח)."



בע"א 738/80 נתן נ' א' זגורי ואח', פ"ד לז(3) 387 נקבע כי:


"ייחוס הסכמה בין הצדדים על דבר שלא בא זכרו בגוף החוזה חייב, כידוע, לפי דיני הראיות, להתבסס על ראיה שבכתב... הטעם לכך נעוץ בהנחה החלוטה, שהחוזה מגלם בתוכו את כל מה שהוסכם." (שם, בעמוד 392).


לאור האמור בפסק הדין, בסעיף 80 לחוק הפרוצדורה עותומני ובסעיף 2 לחוק הנ"ל, נראה כי אין ב"כ התובע יכול להוכיח את טענתו בדבר הרחבת הכיסוי הביטוחי בפוליסות האמורות גם על קבלני משנה ועובדיהם (מבלי שהדבר מוזכר בפוליסות עצמן) באמצעות עדות עקיפה, בעל פה. הוכחת הרחבה כאמור טעונה ראיה בכתב המצביעה על כך שהצדדים הסכימו כי במסגרת התוספות לפוליסות יהיה כיסוי לקבלני משנה ועובדיהם, וראיה בכתב כאמור לא הציג ב"כ התובע.


טוען התובע, כי הנתבעת 3 לא הגישה לבית המשפט פוליסה נוספת, אשר לטענתו קיים במסגרתה כיסוי לנזקיו של התובע כעובד של קבלן משנה. פרט לכך שיש, לשיטתו של התובע, לזקוף מחדל זה של הנתבעת 3 לחובתה, אין באי הגשתה של הפוליסה "החסרה" כדי להוות מכשול בתהליך הסקת המסקנה לפיה הנתבעת 3 חבה בגין נזקי התובע.


אין בידי לקבל טענה זו של התובע. לא עלה בידי התובע להוכיח כי אכן קיימת פוליסה נוספת (פרט לשתי הפוליסות האמורות אשר הוגשו על ידי הנתבעת 3) אשר לא הוגשה לבית המשפט. נחה דעתי כי הנתבעת 2 היתה מבוטחת על ידי שתי הפוליסות הנ"ל בלבד, ועל כל פנים אין התובע יכול להסתמך על מקור אחר המקים חבות מבלי שיציג ראיות בפני בית המשפט המצביעות על כך. כלל ידוע הוא כי "המוציא מחברו - עליו הראיה", ובדרישה זו לא עמד התובע.


השאלה המהותית בליבה של תביעה זו הינה הוכחת קיומה של פוליסת ביטוח המכסה את נזקי התובע. התובע לא הביא ראיות פוזיטיביות לקיום פוליסה זו, למעט הנחה על אפשרות קיום הפוליסה, בהבדל מקיומה הממשי.


מעדותו של מר נווה בבית המשפט ניתן להסיק כי אם היו פוליסות אחרות, הן היו מוצגות בפני בית המשפט. זאת הואיל וכל פוליסה אשר הונפקה לטובת הנתבעת 2 נשלחה אליה. ההנחה היא כי לו היתה הנתבעת 2 מבוטחת בגין נזקיהם של עובדי קבלני משנה, היתה מוצאת לנכון להגישה לבית המשפט במהלך הדיון בתיק זה, ובכך היתה נפטרת מחבותה האישית. אומר העד נווה:


"כאשר ערכתי פוליסות לבלייכר שלחתי להם אותם. הפוליסות אמורות היו להיות בידיהם." (עמוד 79 לפרוטוקול).


סיכום

לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובע לא הוכיח תביעתו נגד הנתבעת 3 ולא הוכיח כי קיימת חבות לפיה על הנתבעת 3 לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו לטענתו, במהלך עבודתו כעובד של קבלן משנה באתר בניה בצפת.


כאמור, אין מקום לחייב את הנתבע 1, הואיל והתובע זנח טענותיו נגדו במסגרת סיכומיו בכתב, ואין מקום לחייב את הנתבעת 2, שהינה חברה בפירוק, הואיל ולא אושר לתובע להמשיך בהליכים נגדה.


אשר על כן, הריני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעת 3 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון