פסק דין התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע, שהינו עורך דין במקצועו, בדרישה להשבת הסך 13,500 ש"ח אשר שילמה לו על חשבון שכר טרחה אשר היה צפוי , להערכתם, להגיע לו. ביום 11.4.97, חתמה התובעת על הסכם שכר טרחה עם הנתבע. ההסכם נחתם על טופס סטנדרטי ופרטי ההסכמה וזהות התובעת מולאו על ידי הנתבע בכתב ידו ונחתמו על ידי שני הצדדים. בהתאם למוסכם ייצג הנתבע את התובעת בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות רשלנות רפואית ,לה טענה התובעת. הוסכם בין הצדדים כי ישולם לנתבע שכר טרחה בשיעור של 20% בתוספת מע"מ, מסכום הפיצויים שיפסקו בפסק דין או בפשרה . על חשבון שכר הטרחה נדרשה התובעת לשלם לנתבע 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ וזאת בשמונה תשלומים. התובעת שילמה לנתבע סך של 13,500 ש"ח . בנוסף נשאה התובעת, כמקובל, בהוצאות בגין חוות דעת המומחים הרפואיים וכן הוצאות נוספות שנדרשו בנסיבות הענין. הדיון בתביעה התנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים ולאחר מספר רב של ישיבות בהם נשמעו עדים רבים לרבות מומחים, נדחתה תביעת התובעת. אין ספק כי הנתבע השקיע ימים ושעות מרובים בטיפול בתביעה ולא נטען ע"י התובעת דבר באשר למומחיותו של הנתבע. לאחר מתן פסק הדין פנתה התובעת לנתבע וביקשה שישיב לה את הכספים ששילמה לו וזאת מאחר והתביעה נדחתה ועל כן ,לטענתה ,לא מגיע לו כל שכר. לטענת התובעת, מוסכם היה כי הנתבע יהיה זכאי לקבלת שכר טרחה אך ורק באם תזכה בתביעתה . מאחר והצדדים העריכו כי התובעת תזכה בתביעתה - היא הייתה אמורה לשלם לנתבע סך של 15,000 ש"ח כמקדמה על חשבון שכר הטרחה הצפוי להתקבל. הנתבע דחה את דרישת התובעת להשבת הסך הנ"ל ולכן הוגשה תביעה זו. בכתב ההגנה ובעדותו בפני פרט הנתבע את העבודה הרבה שהושקעה על ידיו בטיפול תביעתה של התובעת וזאת במשך כשלוש שנים. הנתבע טען כי הסך של 15,000 ש"ח שולם על חשבון שכר טרחה והוצאות וכי השכר הראוי המגיע לו עולה באופן ניכר על שכר הטרחה ששולם לו על ידי התובעת. לשאלותיי, אישר הנתבע כי בכל התקופה שחלפה ממועד חתימת ההסכם ועד למתן פסק הדין לא נחתם בין הצדדים הסכם נוסף ולא דובר בשום שלב על שינוי הסכם שכר הטרחה. הנתבע הוסיף וטען כי לא היה לו כל ספק כי בסופו של יום תזכה התובעת בתביעתה , אם כי לא יכול היה לדעת מהו שיעור הפיצוי שישולם לה. כמי שעסק בתחום הנזיקין במשך 22 שנה מוכרים לו הסכמים מהסוג שנחתם בין הצדדים. הסכם זה מדבר בעד עצמו והוא אכן תואם את מרבית ההסכמים הנחתמים בתחום הנזיקין בין באי כוח התובעים ללקוחותיהם. בהסכמים אלו מקובל, בדרך כלל, לשלם שכר טרחה מתוך הסכום שישולם לתובע בסופו של יום. במקרים אלו, נוטל על עצמו עורך הדין את הסיכון כי בסופו של יום, למרות העבודה הרבה שהשקיע ,לא יקבל כל תמורה. קיימים הסכמים בהם מובטח לעורך הדין שכר טרחה מינימלי וזאת גם למקרה והתביעה תדחה, או יפסק סכום נמוך מהצפוי. כן נהוג לקבוע כי בנוסף לשכר הטרחה יושבו לעורך הדין הוצאותיו בגין הטיפול בתביעה. לא נטען ולא הוכח בפני מהו סכום ההוצאות בהם נשא הנתבע מכיסו והאם הנתבעת לא השיבה לו את הוצאותיו. בנסיבות הענין ולאור נוסחו הברור של ההסכם בין הצדדים הגעתי למסקנה כי הנתבע היה זכאי לקבלת שכר טרחה אך ורק באם התובעת הייתה זוכה בתביעתה וגם במקרה זה הוא היה אמור לקבל 20% בתוספת מע"מ מהסכום שישולם לתובעת. מאחר ושני הצדדים הניחו כי התובעת תזכה בתביעתה הוסכם ביניהם על תשלום סך של 15,000 ש"ח על חשבון שכרו של הנתבע. משהנתבע לא הביא בחשבון את האפשרות כי התביעה תדחה אין לו אלא להלין על עצמו בלבד על כי לא דאג לנסות ולהבטיח לעצמו ולו גם שכר ראוי מינימלי. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת שילמה לנתבע סך של 13,500 ש"ח .משתביעה זו הוגשה ביום 26.11.2001, לא אוכל להיענות לבקשת התובעת ולהוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה בגין התקופה שקדמה למועד הגשת התביעה. באשר לאגרה שנדרשה התובעת לשלם לאוצר המדינה בגין דחיית התביעה- על התובעת לבדה לשאת בסכום זה. אשר על כן, אני מחייב לשלם לתובעת סך של 13,500 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מיום 26.11.2001 ועד התשלום המלא בפועל והוצאות משפט, לרבות אגרה, בסך כולל של 1,500 ₪ כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עורך דיןחוזהשכר טרחת עורך דיןתביעה נגד עורך דיןשכר טרחההסכם שכר טרחה