פסק דין המחלוקות: 1. ביום 31/1/95 לקה התובע באוטם בשריר הלב. אין מחלוקת, כי התובע חש ברע בהיותו במקום עבודתו ובסמוך לאחר מכן נלקח לבית החולים, שם אובחן, כי הוא לקה באוטם שריר הלב. המחלוקת היא בשאלות כדלקמן: א. האם התאונה ארעה כפי שהתובע תאר אותה: במהלך עבודתו ביקש התובע להעביר לרכבו מכונה לחריטה על צנורות. התובע העביר את המכונה לבדו, מאחר שעובד נוסף היה עסוק בעבודה אחרת. במהלך העברת המכונה לצורך הטענתה על הרכב, נטתה המוכנה על צידה, והתובע נאלץ לעוצרה בגופו. ארוע זה (להלן - "התאונה"), גרם לתובע, לטענתו, לאוטם. אם התשובה לשאלה זאת תהא, שהתובע לא עמד בנטל השכנוע להראות כי התאונה ארעה כך, יתייתר הדיון בשאלות הבאות. ב. האם היה קשר סיבתי רפואי ומשפטי בין התאונה, תזוזתה של המכונה ומעשיו של התובע כדי לעצרה, לבין האוטם. ג. האם הנתבעת מס' 1 התרשלה. ד. בהנחה שהנתבעת 1 התרשלה, האם היתה לתובע רשלנות תורמת. ה. מהם הפיצויים המגיעים לתובע. רקע עובדתי, שאינו שנוי במחלוקת: 2. התובע היה בעל הכשרה של שרברב ואיש תחזוקה. בעבר, הוא היה בעלים בשותפות עם העד עובדיה חן בעסקה של הנתבעת 1, "בית הבורג". את העסק יסדו שניהם, והעסק פעל מאז שנת 1989, כאשר שניהם שותפים בבעלות עליו ובניהולו. כשלושה חודשים לפני התאונה, ביום 16/10/94, העביר התובע את מניותיו ב"בית הבורג" לאשתו של עובדיה, אולם הוא המשיך לעבוד אצל הנתבעת מס' 1 כשכיר באותם תפקידים, כאיש תחזוקה, שרברבות ושיפוצים. הנתבעת מס' 2 היא חברה לביטוח, אשר ביטחה את הנתבעת 1 בביטוח מעבידים. בנפרד פוצה התובע על ידי הנתבעת 2 בגין אותה תאונה על פי פוליסת ביטוח החיים שלו, ככל הנראה בגין ניכותו ותקופת אי הכושר, שאושרה לו לאחר התאונה. 3. חוות הדעת שעמדו לפני היו אלה: חוות דעת של דר' שלמה עמיקם, מטעם התובע, אשר קבע, כי לתובע נותרו 25% לצמיתות על פי תקנה 9(1) גII לתקנות המל"ל. דר' עמיקם חיווה דעתו, כי הניכות התיפקודית היא בשיעור 50%. חוות דעת של דר' אהוד גרנדיר מטעם הנתבעת 2, אשר הסכים עם דר' עמיקם, כי לתובע נותרו 25% לפי אותה תקנה, אולם עם מוגבלות קלה ביותר, "שאיננה מפריעה כלל למקצועו של מר וקנין כאיש מכירות ואחזקה". עוד הוגשו לתיק חוות דעת של פרופ' שלמה קידר, אשר חיווה דעתו על מצבו של התובע (ככל הנראה כדי להגישה לחברת הביטוח בשלב הדיון בפוליסה של ביטוח החיים של התובע) וקבע, כי לתובע נותרה נכות של 50%. המומחים לא נחקרו על חוות הדעת שלהם. האם ארעה התאונה ובאיזה אופן: 4. עדותו של התובע: התובע מסר בעדותו, כי הוא הגיע לעבודה ב"בית הבורג" בשעה 08:00 לערך. שותפו לשעבר ומעבידו, העד עובדיה חן, ביקש ממנו לחתוך כמה צינורות ולעשות הברגות במחסן של העירייה בחוף שמן. לצורך כך, ביקש התובע להעמיס את מכונת החריטה (להלן - "המכונה") על הרכב, כדי לבצע את ההברגות בעסקו של הלקוח. משקלה של המכונה הוא כ110- ק"ג, והיא מוסעת על עגלה. התובע הסיע את הרכב אחרונית, כאשר תא המטען פונה אל עבר המכונה, וביקש להסיע את המכונה אל תא המטען. התובע טוען, כי הוא פנה אל עובדיה וביקש את עזרתו, אולם עובדיה היה עסוק עם לקוחות ואמר לו, שאינו יכול להתפנות באותו רגע וש"אם אני יכול להסתדר". התובע משך את העגלה, כשהמכונה עליה, לכיוון ארגז הטנדר, ואז המכונה נטתה על צידה והחלה להחליק מהעגלה. הוא ניסה להחזיק בה שלא תיפול לו על רגלו, ואיזן אותה. כשנשאל התובע "כשאתה אומר שהעגלה נטתה, מה חשת אז", תשובתו של התובע היתה "לא חשתי כלום באותה דקה, פשוט התאמצתי לאזן את המכונה שלא תיפול לי על הרגל. פתאום, אחרי 3-4 דקות, התחלתי להרגיש בחילות שאח"כ לוו בכאבי בטן..... המכונה שקלת משהו כמו 100-130 ק"ג, ברגע שהיא החליקה מהעגלה שלה, הפעלתי את כל הכוח כדי לאזנה בחזרה..." (עמ' 11 לפ' מש' 6). כאמור, לאחר מספר דקות החל להרגיש כאבים בבטנו. הוא לא ייחס לכך חשיבות. נח מעט. הכאבים עברו קמעה. הוא החליט לנסוע ללקוח, בלי לקחת את המכונה, במטרה לקחת את הצינורות ולחרוט עליהם בבית העסק. התובע נסע לכיוון חוף שמן, נסיעה של 8-10 דקות. בדרך שוב החלו הכאבים. במקום, אצל הלקוח, הרגיש רע מאוד. הלקוח, שאצלו היה צריך להבריג ועזר לו להעמיס את הצינורות. כשהגיע לבית הבורג חזרה, חש בצורך להקיא. הוא נסע לכיוון ביתו, אולם בדרך, משחש רע מאוד, נסע לבית החולים. 5. העד מושייב משה עבד באגף התברואה בעיריה. הוא הכיר את התובע עוד לפני האירוע, שכן בית הבורג היה מספק סחורה לעיריה. באותו יום הזמין מושייב עבודה של הברגת צנרת. "התובע הגיע אלי עם רכב וטען שהמכונה נפלה לו ונראה היה לי שמצבו לא טוב, הוא החזיק את היד על חזה" (עמ' 21 לפ' מש' 18). בהמשך, במהלך עדותו הנגדית, נשאל העד "לפי ידיעתך, על מכונה התובע לא דיבר איתך אלא שאכל משהו לא טוב. ת. נכון והוא החוויר והבאתי לו מים ושאלתי אם הוא רוצה אמבולנס" (עמ' 22 לפ' מש' 4). עוד הוסיף העד, כי התובע הגיע ללא המכונה, ולכן העמיס על רכבו את הצינורות, כדי לחרוט אותם בבית העסק. 6. העד רוחנא מוסא עבד בחנות סמוכה. הוא נכנס לבית הבורג ביום 31/1/95, והבחין שהתובע חש ברע. הוא שאל אותו מה קרה, והתובע אמר לו, שהוא חש ברע. זה היה בשעות הבוקר. בערך בשעה 10:00. 7. העד יוסף הרשקוביץ היה קונה סחורה מדי פעם בבית הבורג. ביום 31/1/95, הגיע לעסק, ראה כי התובע חש ברע, כמעט התנדנד ונפל על הכסא. כששאל אותו העד מה קרה לו, אמר לו התובע, שהוא חש שלא בטוב, יש לו סחרחורות. היה זה לאחר שהתובע הוריד כמה צינורות, שאינם כבדים במיוחד. 8. העד עובדיה חן: כאמור, עד לפני זמן קצר לפני התאונה היה עובדיה שותפו של התובע. בעדותו אמר עובדיה על נסיבות אירוע התאונה, כי התובע פנה אליו ובקש עזרתו להזיז את מכונת ההברגה. "אמרתי לו שאני עסוק עם אנשים ושינסה להסתדר עם עוד אנשים, לא לבד, שלא יעשה דברים שהוא לא יכול לעשות והמשכתי בעבודתי". לאחר כשעתיים קיבל טלפון ממושייב, לפיו התובע היה אצלו ולא חש בטוב. התובע חזר לעסק, ואחר כך נסע לכיוון ביתו. לאחר כשעתיים נודע לו שהתובע בבית החולים, במחלקת "טיפול נמרץ". העד הוסיף, כי "את הסיפור על המכונה שמעתי ממנו רק חודשיים אח"כ" (עמ' 23 מש' 9). 9. בהודעתו (נ5/) מיום 16/7/95 לפני חוקר מטעם המל"ל, מסר העד עובדיה גירסה השונה במקצת מעדותו: התובע היה צריך לבצע עבודה עבור העיריה בחוף שמן. "אני לא יכולתי לעזור לו להרים את המכונה, אז כנראה שהוא ניסה להרים אותה לבד והתאמץ, אח"כ הוא בא אלי ואמר שאינו מרגיש בטוב. לאחר שנח קצת הוא הלך לבית החולים". על פי גירסה זאת, הוא לא אמר לתובע, שיסתדר בעצמו. גם כאן אין אזכור שלאחר התאונה התובע הלך לחוף שמן אל העד מושייב. עובדיה סבור, שהתובע לא רצה לחכות שהוא יעזור לו, וניסה להרים את המכונה לבד. הם נהגו להוציא את המכונה לפחות פעם בשבועיים אולם תמיד עסקו בכך שני עובדים לפחות. 10. בהודעתו (נ6/) לפני חוקר מטעם הנתבעת 2, אמר עובדיה, כי בדרך כלל התובע נהג לבקש עזרה על מנת להסיע את המכונה, אולם באותו יום, ככל הנראה לא היה מי שיעזור לו. הוא כנראה התאמץ יתר על המידה. התובע החל לחוש ברע, וכאשר מצבו החמיר, הוא נשלח לבית החולים. דיון במהימנות גירסתו של התובע: 11. שמעתי את התובע מעיד. נטל השכנוע, שהתאונה התרחשה כפי שהתובע מתאר אותה, היא על התובע. אדגיש, כי התאונה ארעה מבלי שאיש ראה אותה. מכאן, שחיים אנו מפיו של התובע ומהתנהגותו לאחר התאונה הנטענת. האינטרס של התובע להצליח בגירסתו ברור. התובע לא הצליח לשכנע אותי בעדותו, במידה הדרושה במשפט אזרחי, כי גירסתו היא הנכונה. לפיכך מצאתי חשיבות רבה בבדיקת גירסאות העדים, או הנחות המתבססות על הגיון ונסיון החיים, ואלה אינם תומכים בגירסתו של התובע. לאחר ששקלתי את כל הנתונים שלפני לעניין אמינות גירסתו של התובע, אני קובעת, שהתובע לא שכנע אותי במידה הדרושה, שגירסתו היא הנכונה. 12. מעוררת חשד היא העובדה, שעובדיה, שהיה אתו במחסן, לא ראה ולא שמע כלל שארעה לו תאונה. הוא לא שמע, ותשומת לבו לא הופנתה, לא בזמן הארוע ולא לאחריו, לקשר בין התאונה לבין כאביו של התובע. התובע גם לא אמר לו שהוא חש ברע. בעדותו מסר עובדיה, כי רק לאחר כשעתיים קיבל טלפון ממושייב, שהתובע אינו חש בטוב. עוד מסר עובדיה בעדותו, כי נודע לו על התאונה רק לאחר כחודשיים: "את הסיפור על המכונה שמעתי ממנו רק חודשיים אח"כ" (עמ' 23 מש' 9). התובע לא נתן כל הסבר, כיצד זה שלעובדיה נמסר רק חודשיים אחרי ארוע האוטם, כי הגורם לו, היה תמיכתו במכונה, שנטתה ליפול. יצויין, כי בכתב ההגנה הראשון שעובדיה הגיש, כאשר בית הבורג נתבע לבדו, בלא חברת הביטוח, ועובדיה היה עדיין מיוצג על ידי עורך דין של חברת הביטוח, הוכחש על ידי "בית הבורג", דהיינו על ידי עובדיה, כי לתובע ארעה תאונה. גם בכתב ההגנה השני, עליו חתומה "בית הבורג" שהוגש שלא באמצעות עורך דין, אלא בידיעתו ובהסכמתו של עובדיה, נכתב כי "האירוע של התקף הלב לא ארע בזמן ההעמסה והובלת המכונה והדבר נודע לו רק לאחר שחזר מחוף שמן, שם אמור היה לפרוק את המכונה, ורק כשהוא חזר התלונן התובע על מיחושים בחזה ולאחר שהמחושים לא חלפו, למרות שהתובע נח, יעץ לו מנהל התובעת שיגש לבדיקה רפואית וכן יעץ לו שלא ינהג בעצמו" (סעיף 5 סיפא לכתב ההגנה). עוד נכתב בכתב ההגנה השני, כי "מנהלה לא ידע על הצורך להעביר את המכונה, אמנם התובע פנה אליו וביקש עזרה להעמיס את המכונה על הטנדר ונענה על ידי המנהל כי הוא עסוק עם לקוחות ונאמר לו לא לבצע את העברת המכונה לבד, אלא אם ידאג לעזרה על ידי אנשים אחרים והיתה לו הסמכות המלאה לגייס אנשים כאלה" (סעיף 5 רישא לכתב ההגנה). בסיכום המחלה מיום 8/2/95 מבית החולים רמב"ם, לא מוזכרת מלה על כך שהתובע עבר מאורע חריג כמו מאמץ או בהלה פתאומיים. נכתב שם, כי התובע סובל ממחלת לב איסכמית ומאוטם. נראה לכן, כי התובע "נזכר" בסיפור של נשיאת המכונה ומניעת נפילתה, רק בשלב מאוחר הרבה יותר. 13. בגירסאותיו של התובע נפלו סתירות: בהודעתו (נ3/), שניתנה ביום 16/7/95 לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי, מסר התובע גירסה שונה בפרטים מסויימים מזאת שמסר בבית המשפט: בהודעתו אמר, כי הוא ראה שעובדיה עסוק עם לקוח, הוא עצמו מיהר כיוון שהיה לו באותו יום אירוע משפחתי. התובע לא סיפר, כפי שמסר בעדותו, שעובדיה אמר לו להסתדר לבדו, אלא כי הוא החליט על דעת עצמו לנסות להעלות את המכונה לטנדר, על אף שהיו לו עוזרים מלבד עובדיה: "חזרתי רוורס למחסן וביקשתי מעובדיה לבוא ולעזור לי. אני זוכר שהיו לו לקוחות והוא התעכב. אז החלטתי להעמיס את המכונה לבד". עוד מסר התובע בהודעתו, כי הוא עלה על הטנדר ומשך את המכונה לעבר תא המטען. לפתע נשפך ממנה שמן, המכונה נתקעה, והוא התאמץ למשוך אותה, ואז החל להרגיש ברע, כאבים ולחץ בחזה. הוא נח ברכב, וכשראה, שהכאבים אינם חולפים נסע לבית החולים. כפי שאנו רואים, בעוד שבעדותו, לא טען שעלה לרכב, וכי במהלך הסעתה לעבר הרכב, המכונה התנדנדה והוא נאלץ לתמוך בה, הרי בהודעתו כן טען שהוא נמצא על הרכב ומשם משך את המכונה. כמו כן בהודעתו, התובע כלל לא הזכיר, שהיה אצל העד מושייב כדי לבצע עבורו עבודה, אלא הוא מסר, שהוא נסע מבית הבורג לבית החולים. גם עובדיה לא מסר בהודעותיו, שהתובע נסע לחוף שמן לאחר שהתלונן על כאבים, אלא שהתלונות היו במחסן בית הבורג, ואחר כך נסע התובע לבית החולים. אני מסכימה עם ב"כ הנתבעת 2 כי הן התובע והן עובדיה, נתנו הודעותיהם לחוקרי המל"ל ולחוקר מטעם הנתבעת 2 תוך כדי תיאור רצף עובדתי (ולא בתשובות לשאלות) ומבלי להזכיר נסיעה לחוף שמן. לעמדת הנתבעת, היה נסיון מצד התובע ועובדיה להעלים, שהתובע חש לראשונה ברע דווקא אצל מושייב בלא כל קשר לתאונה שכלל לא היתה. גם בפרטים שמסר התובע לדר' שפר, מומחה בקרדיאולוגיה, אשר בדק אותו ביום 19/11/97, וכן ולדר' עמיקם, התובע לא מסר, כי נסע לאחר התאונה ולאחר שחש בכאבים ללקוח ברח' בן שמן. בנסיבות אלה, כאשר אין עדים נוספים לארוע התאונה, והתובע מסר לגביה שתי גרסאות שונות, וכן מסר גרסאות שונות לגבי מה שאמר לו עובדיה, קשה לקבל את עדותו כעדות מהימנה. 14. בדיקה של תעודת חדר המיון מראה, כאמור, כי הרופא לא רשם, שהאוטם ארע לאחר או בסמוך לאחר שהתובע עצר את נפילתה של המכונה (בגופו, או בידיו?!). נרשם בתעודה כי התובע הגיע לבית החולים בערך בשעה 14:00 וכי התלונן על כאבים מזה כשעתיים. סביר להניח, שאם התובע עבר אירוע כזה, הוא היה מספר עליו לרופא בעת שנלקחה ממנו האנמנזה על מחלתו. 15. מאחר שאין מחלוקת, שהאוטם נגרם לתובע בעת שהיה בעבודה (בין במחסן של "בית הבורג" ובין אצל העד מושייב, שמשום מה התובע ועובדיה העדיפו להעלים את העובדה, שהתובע היה שם), הרי עדותם של העדים, רוחנא מוסא ויוסף הרשקוביץ, אשר העידו, כי ראו את התובע באותו בוקר והבחינו שהוא אינו חש בטוב, אינה מעלה ואינה מורידה. 16. בעדותו של העד מושייב, ישנה אמרה, התומכת לכאורה בגירסתו של התובע, לפיה התובע אמר למושייב, כי "המכונה נפלה". אולם בהמשך עדותו, בחקירה נגדית, סתר העד דברים אלה: "ש. לפי ידיעתך, על מכונה התובע לא דיבר איתך אלא שאכל משהו לא טוב. ת. נכון והוא החוויר והבאתי לו מים ושאלתי אם הוא רוצה אמבולנס" (עמ' 22 לפ' מש' 4). גם מסיבה זו, לא ראיתי את עדותו של מושייב כתומכת בגירסתו של התובע. 17. טענתו של התובע, כי הנתבעת עצמה הכירה בתאונה, כאשר שלמה לו על פי הפוליסה האישית שלו, אינה יכולה להועיל לו: ראשית, משום שאין ההכרה בנכותו שם מהווה מחסום לטעון כאן, כפי שאכן נטען, שבעניין הפוליסה לא נעשתה בדיקה של הנסיבות והן התבררו מאוחר יותר. כמו כן, לא הוצגה לפני הפוליסה ואינני יודעת עם התמלאותם של אלה תנאים זכאי התובע לתשלום (האמנם בשל אירוע תאונתי ולא בשל אובדן כושר עבודה עקב מחלה?). 18. עוד אציין, כי טענתו של התובע, שהוא הלך להביא את המכונה ולהעמיסה בעצמו על הרכב, איננה סבירה, בהתחשב בכך שהתובע עצמו טען, שהוא נכה ברגלו, ושהוא לא הרים משאות אלא של כ- 10-15 ק"ג. 19. לסיכום אני קובעת, כי התובע לא הצליח לעמוד בנטל השכנוע, שהתאונה ארעה באופן שהוא טען לו, ושהאוטם ממנו סבל אכן ארע כתוצאה מהאירוע נשוא התאונה. בהחלט יתכן שהאוטם ארע ללא כל השפעה חיצונית, אלא כתוצאה מטרשת עורקי הלב (וראה חוות דעתו של דר' גרנדיר) או משום שהתובע התאמץ במהלך עבודתו, כגון שהרים צנורות ללא קשר להעמסת המכונה. 20. עם קביעתי זאת, יכולתי לסיים את פסק דיני, אולם אוסיף, כי אפילו היה תיאורו של התובע נכון, והוא התאמץ כדי לייצב את המכונה, וזמן קצר אח"כ לקה באוטם, הרי הרשלנות שיש ליחס ל"בית הבורג" היא קטנה ביותר, והייתי מעמידה אותה על 50%, כאשר 50% הם תרומת רשלנות של התובע, ולפיכך, התשלומים, שהמל"ל שילם וישלם לתובע, גבוהים מסכום הפיצויים המגיעים לו מהנתבעות. אתייחס לכך בקצרה. הקשר הסיבתי: 21. לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לאוטם, אם היתה התאונה מתרחשת כפי שהתובע תיאר, הרי דר' שלמה עמיקם הניח לו את התשתית הראייתית הנחוצה. הוא כתב בחוות דעתו מיום 1/9/95, כי נתמלאו אצל התובע שני קריטריונים, אשר מקימים את הקשר הסיבתי הרפואי: אירוע חריג מבחינת המאמץ הגופני או מבחינת המעורבות הרגשית, כמו, בין היתר, בהלה או התרגשות, וקשר זמן סביר בין האירוע החריג לבין מועד הופעת האוטם. שני אלה התקיימו אצל התובע, בהנחה שהתאונה קרתה כפי שתיאר. לא הובאה חוות דעת נגדית לעניין הקשר הסיבתי. כך, שניתן לקבוע כי, בהנחה שהתאונה ארעה, כפי שטען לה התובע, הרי נתקיים הקשר הסיבתי הרפואי והמשפטי בין התאונה לבין האוטם. האם "בית הבורג" התרשלה כלפי התובע: 22. התובע טען, כי מעבידתו, "בית הבורג", אחראית לפצותו מכיוון שהוא קיבל הוראה ממנהלה עובדיה להוביל את המכונה בעגלה בלתי תקנית. אין מחלוקת כי העגלה שעליה היתה מונחת המכונה, לא היתה העגלה המקורית, כפי שהיא מופיעה בפרוספקט של העגלה (ת6/). דא-עקא, שהתובע לא הוכיח, כי העגלה לא היתה מתאימה למטרה לה יועדה. לעניין זה העיד עובדיה, כי הוא והתובע קיבלו על עצמם עבודה ברח' הגליל, כאשר התובע היה זה אשר ביצע את העבודה בפועל (עמ' 23 לפ', מש' 10-13). הם החליטו יחדיו לקנות מכונה משומשת, גדולה יותר ממכונה שהיתה להם בעסק, ואשר תתאים יותר לעבודה ברח' הגליל. הם הזמינו מסגר, אשר בנה למכונה עגלה, ולעגלה היו ברגים, אשר הצמידו את המכונה לעגלה: "ש. נכון שהמכונה לא היתה מחוברת לעגלה אלא היתה מונחת. ת. אני חושב, לא בטוח כי בד"כ היא עומדת בתוך בית המלאכה, אם אינני טועה, יש איזה בורג וכשרוצים להעמיס מוציאים את הברגים. ש. אבקשך להסתכל על התמונות. ת. קשה מאוד לראות זאת אבל הם היו צריכים להיות בקצוות המכונה היכן שאני מסמן ב-X על פני ת4/ב. למכונה יש חורים באותם מקומות וגם לעגלה צריך להיות מקום להכניס את הבורג. ש. לעגלה היה מקום להכניס את הבורג. ת. אני חושב שכן. חייב היה להיות מקום. כדי להוציא את העגלה חייבים היו להוציא את הברגים שמקבעים אותה במקום" (עמ' 27 לפ' מש' 25). התובע לא הביא חוות דעת מומחה להראות, כי העגלה לא התאימה להסעת המכונה בבטחה. בנסיבות אלה, כאשר כל מה שידוע לי שאין זאת העגלה המקורית, אינני סבורה, שהוכח לפני כי היה פגם בעגלה אשר יכול היה להביא להתנדנדות המכונה. אם ארעה התאונה כיוון שהתובע נתקל במהמורה ברצפת הבטון, טענה שנטענה על ידו בכתב התביעה והוא לא חזר עליה בעדותו, לא הוכח לפני כי הסעת המכונה בעגלה אחרת, אפילו בעגלה התקנית, היתה מונעת את התאונה. על כל פנים, במעמדו כעובד בכיר, המשתתף בהכרעות, ושיש לו ידע ומיומנות כפי שהיו לתובע, נושא התובע ברשלנות תורמת עקב בחירת העגלה ועקב השימוש הבלתי זהיר בה (את שיעור הרשלנות התורמת הכוללת אקבע בהמשך). 23. גם לפי גירסת התובע התאונה היתה נמנעת, אם התובע היה נעזר על ידי אדם או אנשים נוספים לסייע בידו, הן כדי להרים את המכונה והן כדי לשמור על יציבותה תוך כדי הסעתה לכוון הטנדר כדי להעמיסה. יש לזכור כי התובע היה מנהל ושותף בחברה עד כ3- חודשים לפני התאונה. הוא היה האיש הטכני, ואילו עובדיה היה האיש שטיפל בלקוחות. גם לאחר שהעביר את מניותיו (ולא הובאה לפני ראיה, אם הוא גם הפסיק להיות מנהל), אין מחלוקת כי הוא המשיך לעבוד באותן העבודות בדיוק. הוא היה זה שהכיר את המכונה טוב יותר מעובדיה. גם לגירסתו, הוא נהג להסיע את המכונה רק בעזרת אנשים אחרים. הוא בכלל נמנע מלשאת משאות שעולים על כ10- עד 15 ק"ג. היה עליו לדעת שאין הוא יכול להרים את המכונה לבדו וכי הסעתה ללא עזרה עלולה לסכנו. התובע החליט על דעת עצמו להרים את המכונה ללא עזרה משום שמיהר לארוע משפחתי. זאת ועוד, עבודתו של התובע היתה עצמאית, מבלי שקיבל הוראות מעובדיה כיצד לבצע אותה. 24. כמו כן, לא שוכנעתי, שעובדיה, אכן אמר לו שבאותו רגע אינו יכול לעזור לו ושיסתדר לבדו. עובדיה הכחיש שכך אמר לו, וטען שהוא אמר לתובע להיעזר באחרים. אינני מאמינה שעובדיה היה זוכר את פנייתו של התובע לעזרה, לאחר חודשיים ימים, שהרי עובדיה טען כי הוא כלל לא ידע שהיה ארוע הקשור למכונה ביום שהתובע קיבל אוטם. רק לאחר כחודשיים נודע לו מפי התובע, שהוא מייחס את האוטם לארוע עם התאונה. רשלנות תורמת: 25. בהנחה שהתאונה ארעה כפי שהתובע תאר, אולם מבלי שיקבל הוראה כלשהי להסיעה לבדו, בפועלו בניגוד לנהוג, ששני אנשים לכל הפחות הסיעו את העגלה, ובהתחשב בתפקידו בחברה ובמיומנותו הבלעדית בסוג העבודה בה ביצע, הרי אין רשלנות במעשיה או במחדליה של החברה, אלא בכך, שלא ניתנה הוראה מפורשת, קטגורית, האוסרת על הסעת המכונה ללא עזרה. קשה לקבוע שמחדל זה עולה על 50% של רשלנות מצדה של המעבידה, כאשר את יתר האחוזים יש לייחס לרשלנותו התורמת של התובע. אצטט לעניין תפקידיו של התובע, סמכויותיו ומיומניותיו, את דבריו של עובדיה בעדותו: "ברגע שהעברנו, למעשה התובע המשיך למלא את תפקידו כי לא אמרתי לו ללכת הביתה, אמרתי לו שהוא חופשי ויכול להישאר לעבוד אלא אם יחליט אחרת. הוא המשיך לנסוע עם הטנדר שהיה רשום על שם החברה, המשיך למלא את תפקידו כי לא אמרתי לו ללכת הביתה... המשיך לבצע כמעט את אותן עבודות שביצע לפני זה כי אפילו הלקוחות והספקים לא היו צריכים לדעת מהעברת המניות ואף אחד לא ידע". ובהמשך: "אני במקצועי יותר חשמל והתובע - אינסטלציה. בעבודות כגון אינסטלציה אני לא מתערב, כפי שהתובע לא התערב בעבודות חשמל. הוא מומחה להכל. הוא עבד על המכונה והיה יותר על המכונה" (עמ' 35 מש' 11). הנזק: 26. נכותו התפקודית: התובע הוא יליד 1957. הוא כיום כבן 44 שנים. בעת התאונה, היה כבן 38 שנים. בהכשרתו היה שרברב ואיש תחזוקה. המומחה מטעמו של התובע, דר' עמיקם קבע כי נכותו הרפואית של התובע היא 25%, אולם המליץ על נכות תפקודית של 50%. דר' גרנדיר, שנתן חוות דעת לנתבעת, קבע כי מוגבלותו של התובע היא חלקית וקלה, עקב הפגיעה הממוקמת של המחלה ותלונות שלא הפריעו לאופי חייו ולא גרמו למוגבלות בחיי היום יום. לעמדתו של דר' גרנדיר, נכותו של התובע, הן התפקודית והן הרפואית היא בשיעור של 25%. 27. לאחר שבדקתי את הנתונים שלפני, את העובדה שהתובע כן עובד מזה מספר שנים כנהג מונית על מונית שבבעלותו, ובהתחשב בכך שלתובע היו מוגבלויות פיזיות שהפריעו לו גם לפני התאונה (וראה בנ4/, שם אמר התובע, שהוא לא הרים משאות כבדים במשך 5 השנים האחרונות בגלל בעיה רפואית ברגלו השמאלית) דעתי היא שיש להעמיד את ניכותו התפקודית עקב התאונה על 30% ולפי אחוזים אלה אחשב את נזקו. 28. משכורתו ערב התאונה היתה, כ4,000- ש"ח לחודש. כן טען התובע כי הוא השתכר ערב התאונה כ2,000- עד 2,500 ₪ מעבודות נוספות, עליהן לא דווח לרשויות המס. התובע לא הביא כל ראיה לעניין זה. ההלכה לעניין ערכם הראייתי של דיווחי בעל דין למס הכנסה, צוינה ע"י השופטים ויתקון ומ"מ הנשיא ( כתוארו אז) אגרנט, בע"א 200/63 צוף נ' אושפיז, פ"ד יז 2400. חזר וסיכם את ההלכה השופט אור בע"א 5794/94 אררט חב' לביטוח בע"מ נ' רחל בן שבת, פ"ד נא(3) 489, בעמ' 495: "הדיווח שהגיש המנוח לשלטונות מס הכנסה או למוסד לביטוח לאומי יכולים לשמש ראיה להכנסתו האמיתית. דיווח כזה יכול לשמש הודאת בעל דין וראיה חזקה נגדו, אם לא יביא ראיות של ממש לסתירת הודאתו, או לסתירת החזקה שדיווחיו לשלטונות בזמן אמת משקפים את הכנסתו האמיתית. הצהרה של אדם בפני פקיד השומה על הכנסתו אינה עניין של מה בכך (ע"א 520/79 גולן נ' לב, לא פורסם), ובית המשפט יתן לה את המשקל המתאים. אך עדיין פתוחה בפני התובע הדרך להוכיח שהכנסתו האמיתית היתה גבוהה יותר." 29. בענייננו, לא הצליח התובע להוכיח, כי הכנסתו האמיתית היתה גבוהה מזו שדיווח עליה למס הכנסה אולם מוכנה אני להניח, בהתחשב בסוג עבודתו ובאופיה, כי היתה לו הכנסה נוספת, עליה לא דווח לרשויות המסים, בסכום של 1,000 ₪ לחודש. הכנסתו ערב התאונה, תעמוד אם כן על הסכום של 5,000 ₪. סכום זה משוערך להיום, יעמוד על סך של 6,700 ש"ח. 30. אובדן ההשתכרות: אינני מקבלת את טענתו של התובע, שהוא עמד להקים עסק חדש, ושהוא עמד להשתכר סכומים גבוהים הרבה יותר, אולם בשל מחלתו, הוא לא מסוגל לפתוח עסק כזה. התובע טוען, כי הוא משתכר למחייתו מעבודתו על מונית, שהיא בבעלותו, סכום של בין 2,000 עד 3,500 ש"ח לחודש. בהתחשב בכל הנסיבות, יש לדעתי להעמיד את אובדן השתכרויותיו על 30% מהסכום שהשתכר ערב התאונה, דהיינו על 2,250 ש"ח לחודש. 31. אובדן השתכרות לעבר: עבור 8 חודשים בהם נקבע לו אובדן כושר של 100%, סה"כ עבור התקופה מיום 01/10/95 ועד היום לפי 6,700 ₪ לחודש ובצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה: 115,369 ₪. 32. אובדן השתכרות לעתיד, עד מלאות לו 65 שנים ולפי היוון של 178.105771: 400,738 ₪. 33. הוצאות נסיעה מוגברות בגין הצורך בטיפולים רפואיים לעבר ולעתיד. לא קיבלתי את טענתו שיצטרך לנסיעה רבה יותר בגלל מוגבלותו להליכה ממושכת יותר. מוגבלות זאת לא הוכחה. לפיכך טענתו לפיצויים תחת ראש נזק זה, נדחית. 34. הוצאות רפואיות שאינן בסל הבריאות לעתיד: 10,000 ש"ח. 35. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: מסכימה אני כי התובע נזקק בסמוך לאחר התאונה, במשך כ2- חודשים לעזרה מוגברת של בני משפחתו. כן מסכימה אני כי התובע יזדקק לעזרה בעבודות שאינו יכול להמשיך ולבצעם, כמו נשיאת משאות כבדים, עשיית עבודות תחזוקה כבדות בבית (כמו צביעה וסיוד וכיוצ'). בנסיבות אלה, הפיצוי הגלובאלי ההולם לעבר ולעתיד הוא של 35,000 ₪. 36. כאב וסבל : הפיצוי הראוי הוא של 80,000 ₪. 37. ריכוז הפיצויים: א. אובדן השתכרות לעבר 115,369 ש"ח ב. אובדן השתכרות לעתיד 400,738 ש"ח ג. הוצאות נסיעה 0 ש"ח ד. הוצאות רפואיות שאינן בסל הבריאות לעתיד 10,000 ש"ח ה. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 35,000 ש"ח ו. כאב וסבל 80,000 ש"ח סה"כ הפיצויים: 641,107 ש"ח 38. הפיצויים לאחר הפחתה של רשלנות תורמת בשיעור של 50%: 320,553 ₪. 39. ניכויי מל"ל על פי חוות דעת אקוטארית מ7/ ועידכונה, שצורף לסיכומים ובתוספת הפרשי הצמדה: 585,856 ₪ 40. כעולה מהחישובים דלעיל, תביעתו של התובע "נבלעת" בתגמולי המל"ל, ומאחר שתביעתו היא נגד מעבידו, אין הוא זכאי ל25%- מהפיצויים לפני ניכוי תגמולי המל"ל ולאחר הפחתת הרשלנות התורמת שלו. 41. אשר על כן אני דוחה את התביעה. 42. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסכום של 6,000 ₪ + מע"מ. סכום זה ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום. רשלנות תורמתרשלנותהתקף לב / אוטם שריר הלב