פסק דין בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בשבתו כוועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), בראשות כב' השופט מר א. גנון, בע"נ 203/01, מיום 2.9.04. הוועדה קבעה שחלה החמרה על חשבון השירות הצבאי בנכותו של המערער בשיעור של 40%, וכן חייבה את המשיבה להחזיר למערער את הוצאותיו בגין שכר טרחת הרופא מטעמו בשיעור של 75%, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. שני הצדדים מיאנו להשלים עם פסק דינה של הוועדה. המערער מלין על כך שהוועדה שגתה בכך שהכירה בהחמרה בלבד ולא בגרימה כשלטענתו השירות הצבאי הוא אשר גרם להופעת הפגימה בגבו, ולחילופין הפגימה הוחמרה במלואה עקב השירות הצבאי, ואילו המשיבה בערעור שכנגד טוענת שהוועדה שגתה כאשר הכירה בכך שהשירות הצבאי הביא להחמרה בשיעור של כ-40%, זאת במיוחד בשים לב לקביעתה של הוועדה שאין כל יסוד רפואי או משפטי לקבוע כי תנאי השירות גרמו לבעיות הדיסקליות בגבו של המערער וכן קבעה הוועדה שהמערער הפריז מאד בתיאור הקשיים שהיו כרוכים בשירותו. עוד טוענת המשיבה בערעור שכנגד שלא נמצאו אירועים מיוחדים או חריגים בתנאי שירותו הצבאי שיש בהם כדי להסביר את הופעת הבעיות בגבו של המערער. המערער, יליד 1953, התגייס לשירות הצבאי בשנת 1972 בפרופיל 97 והוצב בחיל הים בספינת טילים. בפני הוועדה היה מונח תצהיר מטעם המערער והמערער נחקר בחקירה שכנגד על תצהירו. בנוסף היו מונחים בפני הוועדה שני תצהירים נוספים שלגביהם נמנע ב"כ המשיבה מלחקור את מצהיריהם. הוועדה הגיעה למסקנה שהמערער הפריז מאד בתיאור הקשיים שהיו כרוכים בשירותו ובכל מקרה קבעה הוועדה שלא נמצאו אירועים מיוחדים או חריגים בתנאי שירותו הצבאי הארוך. בפני הוועדה היו מונחות שתי חוות דעת רפואיות, האחת של האורתופד ד"ר י. גוטפריד מטעמו של המערער, שהגיע למסקנה שהמערער נחשף למאמצים פיזיים ניכרים בשירותו הצבאי, וכתוצאה מכך נפגע בגבו התחתון וממצאי בדיקת I.R.M מדגימים את היקף הפגיעה, כשד"ר גוטפריד מוסיף שהמומחה מטעם המשיבה פרופ' ביאליק, לא הביא בחשבון את השפעת תנאי השירות על היווצרות הפתולוגיה בגבו התחתון של המערער והחמרתה של פתולוגיה זו. כמו כן מוסיף ד"ר גוטפריד שלנגד עיני פרופ' ביאליק לא עמדו ממצאי בדיקת I.R.M כפי שעמדו לרשותו של ד"ר גוטפריד. פרופ' ביאליק הגיע בחוות דעתו למסקנה שאין קשר סיבתי לא של גרימה ולא של החמרה בין נכותו של המערער לבין תנאי שירותו הצבאי. לדעת פרופ' ביאליק אין הסבר מדוע עיסוקו של המערער השפיע על הדיסק הרביעי בעיקר, ובצורה קלה על הדיסק החמישי, ולא על יתר הדיסקים הבין חוליתיים המותניים או הגביים, וכן אין הסבר מדוע השינויים בדיסקים אלה מחמירים בשנים האחרונות. לדברי פרופ' ביאליק בחוות דעתו "אין ספק שלכל חיילי צה"ל המבצעים עבודות מאמצות (ורוב החיילים חשופים למאמצים) היתה צריכה להיגרם נכות". הוועדה הגיעה למסקנה שההסבר הראשוני שנתן פרופ' ביאליק לדחיית התביעה היה מוטעה משהו. פרופ' ביאליק תלה את הכאב שממנו סובל המערער בשינויים ניווניים קלים התואמים את גילו של המערער, אך הוא התעלם מממצאי בדיקת C.T. שהדגימו בעיה בחוליות, שלימים אובחנה בבדיקת I.R.M . הוועדה הגיעה למסקנה, בסופו של דבר, לאחר שלקחה בחשבון את שירותו הארוך של המערער, והעדר אירועים מיוחדים טראומטיים או קשים, ובשים לב לתנאי השירות, שאין יסוד רפואי או משפטי לקבוע שתנאי השירות גרמו לבעיות הדיסקליות בגבו של המערער. לדעת הוועדה התהליכים הניווניים היוו רקע להופעת הבעיה, והמאמצים הגופניים פעלו יחדיו את פעולתם ולכן לדעת הוועדה, יש לקבוע קשר של החמרת המחלה בלבד. הוועדה ציינה שהמערער שירת שנים רבות, ואפשר להניח שבלטי הדיסק, ופריצת הדיסק, לא אירעו באירוע אחד וטראומטי, שאילו כך היה כי אז היה המערער פונה בדחיפות לעזרה. הכאבים, כך קבעה הוועדה, התפתחו במשך הזמן והשפיעו על המערער במהלך השנים, ובסיכום סברה הוועדה שיש לקבוע שיעור החמרה על חשבון השירות בשיעור של 40% והוסיפה: "גם זאת על דרך ההקלה עם העורר". נתנו דעתנו לטיעונים המפורטים שהעלו ב"כ המערער מחד גיסא וב"כ המשיבה מאידך גיסא, הן בהודעת הערעור (וערעור שכנגד), ובעיקרי הטיעון, והן במהלך הטיעון בפנינו בישיבת היום, וסבורים אנו לאחר ששקלנו טענות אלה, שאין מקום להתערבותנו בפסק דינה של הוועדה. נראה לנו שפסק דינה של הוועדה מבוסס כראוי הן על התשתית הראייתית כפי שהוצגה בפניה, והן על פסיקתו של בית המשפט העליון, ובמיוחד ראוי ליתן את הדעת על כך ששירותו הצבאי של המערער היה שירות ארוך שנמשך על פני תקופה שקרובה ל-30 שנה (ע.א. 472/89 קצין התגמולים נגד רוט, פ"ד מ"ה (5) 203). לאור האמור לעיל סבורים אנו שלא נפל כל פגם בקביעותיה ובמסקנותיה של הוועדה, ובשים לב לכך מחליטים אנו לאשר את פסק דינה של הוועדה, בהתאם להוראת תקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ולפיכך אנו מורים על דחיית הערעור והערעור שכנגד. בנסיבות הענין לא יהא צו להוצאות. עמוד השדרהצבאכאבי גב / בעיות גבשירות צבאי