פסק דין 1. המערער יליד 1979, הגיש למשיב תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (להלן "החוק") בקשר הפרעה נפשית, ממנה החל לסבול לטענתו, במהלך ועקב שירותו הצבאי (להלן: "המחלה"). בהחלטתו מיום 23/12/98 קבע המשיב כי: "בהסתמך על תוצאות הבדיקות וחוות הדעת הרפואיות מ21/10/98- ומה19/11/98- לפיהן הגעתי למסקנה כי מדובר באפיזודה חולפת ואינה קיימת נכות הקשורה בתנאי שירותך". על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו. 2. המערער התגייס לצה"ל בפרופיל 97, ביום 29/7/97 והוצב בגייסות השיריון, כשבמהלך הטירונות בביה"ס לשריון נחשף המערער לטענתו לסדרת אירועים המהווים ארועים טראומטיים חריגים וביניהם: במהלך אחד המטווחים הוא חש ברע ועיניו התנפחו. הוא סבל מתחושת יובש ועייפות בעקבותיהם פרץ בבכי וביקש להשתחרר משיריון, בעקבות כך הפנו אותו מפקדיו לקב"נית. בעקבות הבדיקה לטענתו, הפך למושא לעג וזלזול מצד החיילים והמפקדים ועל-כן נאלץ לומר כי חל שיפור במצבו ולהמשיך באימונים. אירוע חריג נוסף, לטענת המערער, הוא כאשר נאלץ לעקור שן ולקבל חופשת מחלה עקב כך ולכן הואשם ע"י מפקד המחלקה באיחור של יום אחד בחזרה מהחופשה. בעקבות כך רותק למחנה לסוף שבוע, דבר שהרע את מצבו. לקראת סיום הטירונות אחד החיילים בהוראת מפקדו הוציא את הנוקר מרובהו של המערער וזאת "על מנת לבדוק את עירנותו" כך לטענת המערער אמר לו המפקד כאשר שאל אותו המערער מדוע הוא עשה זאת. ארוע נוסף לו טוען המערער הוא כי בעת מסדר היציאה לחופשת סוף שבוע אחרונה לפני טקס ההשבעה, לאחר שאמר למפקדו כי יבקש מאמו לכבס את בגדיו המזוהמים לקראת הטקס, הוסע בתגובה בליווי אחד המפקדים לביה"ח "שיבא" בתל השומר ואושפז במחלקה הפסיכיאטרית. בהמשך אושפז המערער בתקופה שבין 21/9/97 - 20/9/97 בבי"ח "גהה" ומשם הועבר לבי"ח "רבקה זיו" בצפת, שם אושפז בתקופה שבין 21/9/97 - 12/10/97. בעקבות מצבו הורד ביום 13/10/97 הפרופיל הרפואי שלו ל21- קבוע וביום 14/10/97 שוחרר המערער משירות הבטחון כשלטענתו הוא נכה ונזקק לטיפול רפואי שוטף. העובדות שלעיל מופיעות בתצהירו של המערער אשר לא נחקר עליו ועד כמה שהעובדות הללו אינן סותרות מסמכים שבכתב, יש לקבלן. טענות המערער 3. לטענת המערער גוייס לאחר שסיים 12 שנות לימוד כשהוא בריא עם מוטיבציה עזה לשרת כלוחם עוד מוסיף המערער כי תנאי שירותו היו קשים וזאת הוא מבסס על החומר הרפואי שהוגש על ידו לרבות הכתוב בסיכום המחלה מביה"ח "גהה" שם צוין: "... נמצא במצב פסיכוטי אקוטי המאופיין במחשבות שווא של יחס ורדיפה... מדווח שמפקדו מחפשים אותו, מסרב לפרט מעבר לכך". ובאבחנה של ביה"ח "רבקה זיו" בצפת: BRIEF PSYCHOTIC DISORDER WITH MARKED STRESSORS ׁ(מצב פסיכוטי חריף כתוצאה מגורמי דחק ניכרים). 4. המשיב דחה את תביעת המערער ביום 23/12/98 בנימוק ש"מדובר באפיזודה חולפת ואינה קיימת נכות הקשורה בתנאי שירותך". לטענת המערער הנמקת המשיב לדחיית התביעה מוטעית ממס' סיבות: א. מועד השחרור מצה"ל הוא המועד לקביעת נכות המערער. ב. במועד שחרורו הפרופיל הרפואי שנקבע לו היה 21 קבוע וזו הוכחה לליקוי במצבו הבריאותי. ג. בסיכום המחלה של ביה"ח "רבקה-זיו" בצפת נכתב: "... למרות שמצבו השתפר בהרבה הוא עדיין לא עבר את המשבר שקרה לו, ויש מקום להמשך טיפול ושיקום". ד. בנוסף מסתמך המערער על חוות דעתו של ד"ר הידש מיום 20/3/00 בה הוא קובע למערער נכות צמיתה בשיעור 10%. ה. נכה זכאי לקבל החלטה על קיום קש"ס בין תנאי שירותו הצבאי לבין מחלתו גם אם טרם קיימת נכות בנוסף לכך שסוגיית הנכות תוכרע ע"י ועדות רפואיות בדונן בקביעת דרגת נכותו של המערער עקב מחלתו הנפשית. ו. דרגת הנכות המינימאלית בגין הפרעות פסיכוטיות אף כאשר כשר התפקוד הינו תקין מגעת ל- 5% מבחני הנכות אינם מכירים במושג "אין נכות". עוד טוען המערער כי מסקנתו של ד"ר אמיר בן אפרים ששימשה יסוד לקביעתו של קצין התגמולים מיום 4/5/01 נוגדת את קביעותיו הקודמות. לטענתו, קצין התגמולים ביסס את דחייתו על הקביעה שלא נותרה נכות אך לא שלל את הקשר הסיבתי. המערער מבסס טענתו על האבחנה בסיכום המחלה של ביה"ח "גהה" לפיה: קרטריון B מתוך 5 הקרטריונים המאפיינים את מחלת הסכיזופרניה מופיע אצלו: "ACUTE SCHIZOPHRENIA-LIKE PSICHOTIC DISORDER" ועל כן טוען המערער כי שגה ד"ר בן אפרים שחלק על קביעתו של ד"ר הידש בקובעו שלא מדובר במחלת הסכיזופרניה. 5. בנוסף טוען המערער כי על מנת לזכות בהכרה אין צורך להגדיר במדויק את טיב המחלה אלא די בכך שעקב הפגם או הליקוי הבריאותי איבד החייל את כשרו לפעול פעולה רגילה או חלה הפחתה בכשרו זה, כאמור בהגדרת המושג "נכות" בס' 1 בחוק הנכים (תגמולים ושיקום). על מנת לבסס טענתו זו מקביל המערער את חוק הנכים לחוק נכי רדיפות הנאצים לעניין תנאי הזכאות ומבסס טענתו זו על ע"א 328/76 פ"ד לא(1) 160: "(א) ואולם דווקא מפני שההפרעות הנוירוטיות כולן או מקצתן, אינן נחשבות בעיני מקצת הרופאים כמחלות, יש להקפיד על כך שהנכות המזכה בתגמולים בגינן אינה צריכה להיות בגדר מחלה ואף אינה צריכה לבוא כתוצאה ממחלה. אלא דייה שתהא הפחתת כושר הפעולה כלומר: "הפרעה" הבאה כתוצאה מחלה. (ב) הפחתת הכושר לפעול פעולה רגילה, גופנית או שכלית - הגדרה כה רחבה היא שקשה להעלות על הדעת הפרעה גופנית או שכלית כלשהי שאינה במשמע. ואין צריך לומר שהשינה למשל, היא בגדר פעולה רגילה של הגוף ואם חוסר השינה בא כתוצאה מחבלה, הרי הוא בגדר נכות כמשמעותה בחוק. הוא הדין בכל ההפרעות המונעות תפקוד רגיל, כמו חולשה כללית, אין כאבים פסיכוסומטים שאין להם הסבר אורגני. כפי שהועדה כבר הדגישה, יכול ודרגת הנכות בשל ההפרעות האלה תהא אפסית אך אין בכך בלבד כדי לשלול מן ההפרעות הללו את אפיין הנכות... כבר אמרנו שיש מבין הרופאים הגורסים שהפרעות נוירוטיות אינן בגדר מחלה, והם מחווים דעתם שבדיקות התובע לא גילתה כל סימני מחלה. הרשות המוסכמת תקפוץ על המציאה של "חוסר ממצא פתולוגי" ותדחה את התביעה והוא למרות שלפי החוק אין כל צורך בממצא פתולוגי או במחלה, כל עוד יש נכות". ועל כן מבקש המערער לקבל את הערעור. טענות המשיב 6. מנגד טוען המשיב כי המדובר באפיזודה חולפת וכי לא קיימת נכות הקשורה לתנאי השירות של המערער. עוד מוסיף המשיב כי לא נמצא מתצהירו של המערער כי תנאי שירותו היו חריגים או בעלי פוטנציאל לדחק נפשי, שיש בהם להוות תשתית לגרימת או החמרת מחלה או פגימה. עובדה לכך היא כי המערער כיום אינו זקוק לטיפול נפשי או רפואי כלשהו ואינו מקבל טיפול תרופתי, רפואי, נפשי או אחר, והינו עובד ויוצר קשרים חברתיים ואף יוצא עם חברה קבועה. מאחר וכיום המערער לא ציין ולא הזהיר על כל ליקוי, פגם או ירידה בכושר, ומשלא נמצא כל פגימה או ליקוי נפשי כיום טוען המשיב כי לא ניתן לדבר על קשר סיבתי בין תנאי שירותו ובין מה שאירע למערער שהרי על מנת לקבוע קיומו של קש"ס בין תנאי השירות ובין מצב רפואי יש לשאול תחילה מהו המצב הבריאותי-רפואי אליו מבקשים לבדוק קיומו של קש"ס. ללא קשר לקיומה של נכות, מידתה או שיעורה יש להצביע על פגם, ליקוי או ירידה בכושר אצל המערער. לעניין הורדת הפרופיל של המערער טוען המשיב כי הפרופיל הצבאי אינו מהווה אינדיקציה למצבו הרפואי של המערער. פרופיל צבאי מציין דרגת כשירות תפקודית לתפקידים צבאיים ואינו מגדיר מצב רפואי. המשיב מפנה לצורך ביסוס טענתו זו לת"א 4847/86 קראוס נ' כלל. המשיב מסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעמו מיום 4/5/01 לפיה המערער עבר אפיזודה פסיכוטית תגובתית קצרת טווח אשר הימנה לא נותר דבר. כנגד חוו"ד של המומחה מטעם המערער טוען המשיב כי המומחה אינו מתרכז בחוות דעתו לא במחלה הנפשית וביטוייה אצל המערער, אלא מתרכז בהתפתחות המערער לעומת מה שהיה מצופה ממנו. סוגיית התפתחותו של המערער נבחנה בבדיקה בלתי תלוייה, שנערכה ע"י פסיכולוגית בביה"ח בצפת לפיה נקשרה רמת התפתחותו של המערער לילדותו ודרך גידולו ולא לשירותו הקצרצר בצבא. היבט רפואי-חוות דעת מומחים 7. מטעם המערער הוגשה חוו"ד של ד"ר הידש. מטעם המשיב הוגשה חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר אמיר בן אפריים. מטעם המערער הוגשה חוות דעתו של ד"ר הידש גיורא מיום 20/3/00. בחוות דעתו מצטט המומחה קטע מהספר: "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" (מהדורה חדשה) בעריכת ח.מיוניץ בע"מ 164: בפרק העוסק בגורמים המאיצים להתפתחות מחלת הסכיזופרניה או מצב פסיכוטי חריף, נאמר: "גורמי דחק כאלה יכולים להיות קשורים להתפתחות כגון, מוות של קרוב משפחה מדרגה ראשונה, פרידה, נישואין, הריון ולידה, גיוס לצבא, גירושין, משבר כלכלי, הגירה וכדומה". לטענת המומחה הגיוס לצה"ל ובמיוחד החלפת היחידות בטירונות יצרו מצב בו יניב היה חסר קבוצת השתייכות ותמיכה ולכן נגרמה מצוקה נפשית חמורה אשר ביחד עם יחס בוטה והריחוק היו גורמי הדק להתפרצות מחלתו הנפשית. ד"ר הידש מבסס קביעתו זו על סיכום המחלה מהמחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח בצפת שבו צויין כי: "המצב הפסיכוטי פרץ על רקע גורמי הדחק ושירותו הצבאי". ואף על דבריו של ד"ר בן אפריים שקבע כי: "נראה שסבל מאפיזודה קצרת טווח שלא השאירה נכות. האפיזודה היתה תגובתית לשירותו". משמע המומחה מטעם המערער קובע שהמומחים שבדקו את יניב מסכימים שהתפרצות המחלה הפסיכוטית נגרמה עקב תנאי השירות, כלומר: קיים קשר סיבתי של גרימה בין תנאי שירותו הצבאי והתפרצות מחלתו הנפשית. ושוב מצטט מהספר שצויין לעיל, שם בעמוד 140, כי: "הפרוגנוזה מהפרעה פסיכוטית קצרה בדרך כלל טובה אבל תיתכן גם נכות אחרי מצב פסיכוטי קצר". ומכך הוא מסיק כי יניב מתפקד ברמה נמוכה יותר מבני גילו וקיימת פגיעה באישיותו ובכושר תיפקודו. תפקודו לטווח הארוך וסיכון למשבר חוזר עדיין לא ברורים. ובסופו של דבר קובע כי דרגת נכותו מתאימה להגדרה של הפרעה נפשית עם הגבלה קלה בכושר התיפקודי ומגעת לכדי 10% לפי ס' 33ב' של תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות). 8. מטעם המשיב הוגשו חוות הדעת של ד"ר אמיר בן אפרים מיום 21/10/98, מיום 12/6/00 ומיום 4/5/01. בחוות דעתו מיום 21/10/98 כותב ד"ר בן אפרים: "נראה שסבל מאפיזודה קצרת טווח שלא השאירה נכות. האפיזודה הייתה תגובתית לשירותו". על חוות דעת זו חזר ד"ר בן אפריים בחוות דעתו הנוספת מיום 12/6/00 ומיום4/5/01- בהן הוא מציין כי: "התרשמתי שהנבדק סבל: מאפיזודה פסיכוטית תגובתית". ד"ר אמיר בן אפריים בחוות דעתו מיום 12/6/00 בין ממצאי הבדיקה מציין כי המערער: "ער, מתמצא שומר קשר עין... מאז ששוחרר עובד מרגיש היטב מחשבתו מאורגנת. ללא מחשבות שווא... שולל הפרעות בתפיסה החושית. תגובה רגשית מלאה...". מבדיקה זו התרשם שהמערער סבל מאפיזודה פסיכוטית תגובתית. ובחוות דעתו של הלה מיום 4/5/01 נקבע כי: "כיום אין סימנים שליליים (כרוניים) של מחלת הסכיזופרניה. המערער שירת שירות קצר ללא גורמי דחק ולכן אינו מוצא קשר בין השירות למחלה". עוד בחוות דעתו מציין כי ממצאיה של הפסיכולוגית אינם עולים בקנה אחד עם הערכתו של ד"ר הידש לגבי יכולתיו של הנבדק טרם גיוסו. ובנוסף מציג ד"ר אמיר בן אפריים את הקריטריונים לאבחון הסכיזופרניה, כפי שהוגדרו ע"י האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית לפסיכיאטריה ומקובלים בעולם, לאבחון המחלה וקובע שהמערער אינו עונה על קריטריון B הדרוש לאבחנה ולכן נשללת האפשרות על קיום סכיזופרניה וע"י כך שולל את הדיון שערך ד"ר הידש לגבי האטיולוגיה של הסכיזופרניה וטוען שדיון זה כלל אינו רלוונטי. ההיבט המשפטי 9. כידוע בהתאם לפסיקה ולשם בדיקה אם אירוע חיצוני גרם להתפרצות מחלת הנפש, על התובע להוכיח שני גורמים באופן מצטבר והם: א. אירוע יוצא דופן. ב. קיום קשר זמני הדוק מין האירוע ובין התפרצות המחלה. (ראה רע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' דפנה בן עד פ"ד מז(2) 471 וכן ע"א 802/77 שושן נ' אוטוקרס פ"ד לד(2) 385). כאשר מדובר בחייל המשרת שירות קצר, הקלה הפסיקה בנוגע לתנאי הראשון וקבעה כי אין צורך להוכיח אירוע חריג דווקא אלא די בכך שהמערער יוכיח "אופי מיוחד" של השירות הצבאי שבו לקה המערער במחלתו (ראה לעניין זה ע"א 472/89 רוט נ' קצין התגמולים פ"ד מה (5) 203). אופי מיוחד של השירות הודגם בפסקי דין לגבי חייל ששהה במסגרת אימונים מפרכים בחיל הצנחנים ובמהלך מסע רגלי פרצה מחלתו או כאשר חייל השתתף בפעילות צבאית במלחמת ששת הימים וקשיי הסתגלותו החמירו עד לפריצת מחלת הנפש (ע"א 201/71 נוייפלד נ' קצין התגמולים, פ"ד כו(1) 650). ברע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' בן עד, פ"ד מז(2) 471 נאמר: "אומנם נכון הדבר, שנקבע בפסיקה שבכדי לשכנע בדבר קיום הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי ופרוץ המחלה אין התובע צריך להוכיח כי אירע לו בעת שירותו הצבאי מקרה טראומטי חריג יוצא דופן, אך בכל זאת הוכח באותם מקרים בהם נקבע קיומו של אותו קשר סיבתי שהחייל הנוגע בדבר השתתף בפעולות קרביות או בפעילות אחרת ורוויית מתח, או שהשירות היה קשור בפחדים או מתחים ממקור אחר ובית המשפט לקח זאת בחשבון בהסקת מסקנותיו". במקרה של דפנה בן עד לא הוכח שעברה חוויות כאלה ועל כן ערעורה נדחה. בע"א 612/74 סעדי נ' קצין התגמולים פ"ד כט("2) 794 נקבע על ידי השופט לנדוי בע"מ 796 מול האות ה': "אומנם הקלה הפסיקה על תובע התגמולים בשל מחלת הסכיזופרניה את חובת ההוכחה של היסוד הסיבתי אבל לפי הדעה הנראית לי אין אנו רשאים לפטור את התובע כליל מחובה זו. אין הוא חייב להוכיח אירוע יוצא דופן דווקא בעת השירות הצבאי, אבל הוא חייב להוכיח שבעת השירות היה נתון עקב השירות במצבים קשים יוצרי מתח ודאגה למעלה ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחיים האזרחיים ולשם כך צריך לקבוע מה היו נסיבות השירות בעת הופעת המחלה לפני הופעתה". אומנם בע"א 550/70 זלץ נ' קצין התגמולים פ"ד כה(1) 533, הייתה גם התייחסות לעניין נטל ההוכחה, כאשר נאמר כי אין צורך באירוע יוצא דופן בשירות שיגרום להופעת התקף המחלה וכי בתנאי השירות של זמננו די בהופעת התקף של מחלת הסכיזופרניה בזמן השירות כדי שהמחלה תוכח בקשר של החמרה עקב השירות אלא אם המדינה מוכיחה אחרת, אולם יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. עוד נקבע כי מחלת הסכיזופרניה היא מחלה קונסטיטציונלית המקננת בנפשו של אדם עד לפריצתה. מסיבה זו נטו קצהת"ג ומומחים מטעמו לשלול את תנאי השירות כגורם לפריצתה או, לכל היותר, להכיר בהחמרתה עקב תנאי השירות. בע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל פ"ד לז(1) 70 נקבע: "עצם היותה של המחלה קונסטיטוציונלית או תורשתית אינו שולל ואינו גורע מההכרה המלאה בכך שהיא נגרמה על ידי השירות, ובלבד שפרצה והתהוותה עקב תנאי השירות. אין צורך באירוע יוצא דופן בעת השירות כדי לשחרר את המחלה ולהביא לפריצתה ודי לכך בתנאי השירות הצבאי הקשורים במתח ובפחד ובלבד שהמחלה פרצה לראשונה בעת השירות ועד אז הייתה במצב רדום ולא נתגלו לה כל סימנים או ניצנים טרם השירות". בע"נ 296/90 שטיינברג שלום נ' קצין התגמולים (לא פורסם), המערער טען כי הסיבה לפרוץ הסכיזופרניה בה לקה היא הלחץ הנפשי בו היה נתון עקב הריחוק מהבית ודחיית בקשתו להתקבל לקורס מחשבים ושיבוצו לקורס אחר. הועדה שללה את המתח בשל אי קבלה לקורס כגורם לפרוץ המחלה שכן לא ראתה במתח זה גורם אפשרי לפריצתה, מה גם שקשר כזה לא הוכח ועל כן הערעור נחחה. בע"נ 652/69 בוסאני נ' קצין התגמולים פ"ד כד(1) 217 קצין התגמולים דחה את תביעת התובע ווועדת הערעור אישרה את החלטתו כיוון שמחלת הסכיזופרניה הינה מחלה קונסטיטוציונלית שהיתה טבועה בנפשו מאז ומתמיד. ביהמ"ש דחה את הקביעה הזו ופסק כי יש מקום להכיר בהחמרת המחלה אף שלא אירע כל אירוע חריג בשירות הצבאי וזאת משום שהמתח והלחצים בהם נתונים חיילים בשירות הצבאי המודרני, דיים כדי להשפיע על נפשו של החייל ולחשוף את המחלה הקונסטיטוציונאלית בה לקה. עניין זה הועלה לדיון נוסף בביהמ"ש העליון אך ההכרעה נותרה על כנה. אולם, בע"א 612/74 סעדי נ' קצין התגמולים פ"ד כט (2) 794 ביהמ"ש העליון קבע כי: "... אמנם הקלה הפסיקה על תובע התגמולים של מחלת הסכיזופרניה את חובת ההוכחה של היסוד הסיבתי, אבל לפי הדעה הנראית לי אין אנו רשאים לפטור את התובע כליל מחובה זו. אין הוא חייב להוכיח אירוע יוצא דופן דווקא בעת השירות הצבאי, אבל הוא חייב להוכיח שבעת השירות היה נתון עקב השירות במצבים קשים יוצרי מתח ודאגה למעלה ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחיים האזרחיים ולשם כך צריך לבדוק מה היו נסיבות השירות בעת הופעת המחלה או לפני הופעתה". דיון ומסקנות 10. ומן הכלל אל הפרט, במקרה שלפנינו מדובר במערער אשר התגייס ביום 29.7.97 ושוחרר ביום 14.10.97 דהיינו, לאחר כחודשיים וחצי של שירות צבאי שבמסגרתו החל טירונות בביה"ס לשיריון. לא התרשמנו כי האירועים עליהם התלונן המערער ואשר הוזכרו לעיל, הם בגדר ארועים חריגים המלווים מתח או דאגה כנדרש בפסיקה. בשלב שבו נמצא המערער בבית הספר לשריון נמצא המערער במסגרת צבאית רגילה ואין בעצם המצאותו שם משום גורם שיכול להביא לפריצת המחלה (ראה: ע"א 642/76 רוחמה עזרא נג' ק. התגמולים פ"ד לא (1) 642 ע"א 503/76 אשר נ' ק. התגמולים פ"ד לא (2) 38, ופרשת דפנה בן עד שהוזכרה לעיל). ממכלול הנסיבות התרשמנו כי תנאי שירותו של המערער היו תנאי שירות רגילים לא מלווים בתנאי מתח או מאמץ חריגים. עול ההוכחה בנוגע להוכחת תנאי השירות או להוכחת השפעתם של הארועים הנטענים כגורמים מלחיצים או חריגים הוא על המערער. במקרה זה לא שוכנענו כי המערער זכה ליחס משפיל או בזוי מצד מפקדיו, או כי הארועים הנ"ל הם בגדר תנאי שירות חריגים היוצרים תנאי מתח או דאגה. אנו ערים לכך כי במבחן תנאי השירות יכול ומאמצים פיזיים או "ארועים" היוצרים תנאי מתח ודאגה ישפיעו על אדם אחד יותר מאשר על אחרים, אולם כל זאת כאשר התנאי הוא כי "תנאי מתח ודאגה" או "מאמצים חריגים" יוכחו בתשתית העובדתית. דבר שלא הוכח במקרה שלפנינו. 11. יחד עם זאת, בנושא המחלוקת הרפואית בשאלה מאיזו מחלה סובל המערער, אנו מעדיפים את חוות דעתו של ד"ר בן אפרים על פני חוות דעתו של ד"ר הידש ולפיה הופיעו אצל המערער הפרעות פסיכוטיות שאינן מגיעות כדי מחלת הסכיזופרניה. אין להתעלם מהעובדה כי ההפרעות הפסיכוטיות הופיעו אצלו בעת השירות הצבאי. בפרשת זלץ הנ"ל שבה נדונה מחלת סכיזופרניה צויין כי די בכך שגל של המחלה הופיע בתוך השירות כדי לזכות את המערער שם בקשר החמרה חלקית בין המחלה לבין השירות וזאת גם כאשר מדובר בתנאי שירות רגילים. במקרה שלפנינו, הגם שמדובר בגל פסיכוטי שאיננו בגדר המחלה הנ"ל, אין להוציא מכלל אפשרות כי על רקע אישיותו החלשה של המערער, המפגש בין המסגרת הצבאית, המאופיינת, מעצם טיבה וטבעה, עם נוקשות, פקודות, דרישות ומשמעת יכולה להשפיע במידה כזו או אחרת עליו. לעניין אישיותו של המערער, אנו למדים מהדו"ח הפסיכודיאגנוסטי שערכה הפסיכולוגית הקלינית אמירה ישראלית (נמצא בתיקו הרפואי של המערער) ובסיכומיה היא קובעת: "יניב הוא בחור בן 18+ החש ומתפקד כמו ילד קטן. אישיותו ילדותית ותלותית והוא חש את עצמו קטן וחלש מול עולם מסוכן וחזק. נראה שגדל במשפחה שראתה את חולשותיו והגנה עליו מאוד אך גם הכחישה את הצורך לטפל בחולשות ולעשות מאמצים על מנת לשנות התנהגות ולגדול...". בין המלצותיה מציעה הפסיכולוגית לא להחזיר את המערער לצבא משום שמבנה אישיותו חלש ובנוסף ממליצה שיניב ומשפחתו יקבלו פסיכותרפיה משפחתית : "משום שנראה שעל מנת לטפל בבעיותיו של יניב מוכרח להתרחש שינוי במערך המשפחתי במנגנוני ההגנה המשפחתיים ובחלוקת התפקידים במשפחה. נראה שטיפול משפחתי מומלץ יותר מטיפול אינדיבידואלי". משום כך, הגענו למסקנה כי יש להנות את המערער מן הספק ולהכיר בקשר של החמרה בין המחלה-הגל הפסיכוטי- שהופיעה בעת השירות ואשר ככל הנראה, התפתחה באופן טבעי ללא קשר לתנאי השירות, לבין השירות עצמו. באשר למידת ההחמרה נראה לנו כי בהתחשב בכל האמור לעיל כאשר מדובר במחלה קונסטיטוציונאלית ועל רקע העדר תנאי שירות מיוחדים וחריגים, יש לקבוע כי המחלה הוחמרה בשליש בלבד בקשר עם השירות. באשר למחלוקת שבין הצדדים בנוגע למועד שבו יש לבחון אם המערער סובל מהמחלה, הדין עם המערער ויש לבחון את המחלה, אם קיימת, אם לאו, בתום השירות ובמועד הגשת התביעה למשיב. כל זאת, על רקע תיקון החוק הקובע כי גם במקרים שבהם לא נותרה נכות וקיים קשר (לרבות קשר של החמרה) בין המחלה לבין השירות דרגת הנכות תהיה בשיעור של 1% או חלק ממנו. 12. אשר על כן, אנו קובעים כי המחלה הוחמרה בשיעור של שליש בקשר עם השירות. הנכות תקבע על ידי ועדה רפואית. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך של 2,500.- ש"ח בצירוף מע"מ, וכן שליש מעלות חוות הדעת כנגד המצאת קבלה מתאימה. צבאשירות צבאי