החלטה בקשה לחייב את המשיבה מס' 2, לחתום על טופס וס"ר על מנת שיתאפשר למבקשות לעיין בתיקה הרפואי. 1. מכח סמכותי עפ"י תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אני מחליט על יסוד הבקשה, תגובת המשיבים ותשובת המבקשות לתגובה. 2. המשיב 1 (להלן: "המשיב") נפגע בתאונת דרכים קשה ביום 6.10.2001. כתוצאה מהתאונה המשיב נמצא במצב המוגדר על ידי הרופאים המטפלים כ"מצב וגטטיבי אך עם תגובה מינימלית". מיום 6.2.2002 ועד היום, מזה למעלה משש שנים, המשיב שוהה במוסד הסיעודי "רעות". במסגרת התביעה שהוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, הודיעו המשיבים כי בדעתה של המשיבה 2, אמו של המשיב 1 (להלן: "המשיבה") להוציאו מהמוסד ולהעבירו לביתה על מנת שיתאפשר לה לטפל בו (נציין כי עד לאחרונה התנהל מו"מ בין הצדדים, מתוך הנחה שהמשיב יישאר במוסד). לטענת המבקשות, לצורך הכרעה בשאלה אם טובת המשיב היא להוציאו מהמוסד כדי שיטופל על ידי המשיבה בביתה, ראוי כי בפני בית המשפט יעמוד כל החומר הקשור למצבה הבריאותי של המשיבה. זאת, בהתחשב בכך שהעברת המשיב מהמוסד לבית תצריך הקמת "בית חולים פרטי" על כל הכרוך בכך. מכאן החשיבות לשאלת יכולתה של המשיבה לעמוד בנטל הטיפול במשיב, ולכן הרלוונטיות למצבה הרפואי של המשיבה. בהקשר זה, הפנו המבקשות לגילה של המשיבה ולכך שנפגעה בתאונת דרכים בחודש מאי 2007 או בסמוך לכך, ורופא תעסוקתי קבע כי אינה יכולה להמשיך בעבודתה. המשיבה התנגדה לבקשה, מן הטעם שהחומר המתבקש אינו רלוונטי ויש בו כדי לפגוע בפרטיותה. כן טענה המשיבה, כי לצורך השאלה אם יש מקום להעביר את הנפגע-הניזוק ממוסד לבית, אין נפקא מינה אם יש לניזוק קרוב משפחה שיטפל בו, ואפילו ניזוק ערירי זכאי לדרוש לעבור לביתו. מכל מקום, במקרה דנן, בנוסף לאמו-המשיבה, למשיב יש אחות שהביעה אף היא את נכונותה לטפל בו בעתיד. 3. אין בכוונתי להידרש לכל השאלות הכרוכות בנושא זכותו של הניזוק לקבל טיפול בביתו ולא במוסד. נושא זה יידון בסוף הדרך, לאחר שתונח בפני בית המשפט התשתית הראייתית הנדרשת. השאלה הצריכה לעניין היא, אם החומר הרפואי הנוגע למשיבה הוא רלוונטי, ובהנחה שהתשובה חיובית, אם יש באינטרס הפרטיות של המשיבה כדי לגבור על זכות המבקשות לקבל את החומר. ל"תרשים הזרימה" בבוא בית המשפט לדון בבקשה מעין זו, ראה, לשם הדוגמה, החלטותי בת.א. (מחוזי חי') 688/02 החסוי משה בן הרואה נ' טארק בדיר, דינים מחוזי לג(7) 385; ת.א. (מחוזי חי') 147/01 דן רודי נ' אי. די. בי. ליסינג בע"מ, דינים מחוזי לד(4) 382. לא אגלוש לדיסרטציה לגבי האיזון בין חובת הגילוי בדין האזרחי לבין האינטרס של הפרטיות ואומר אך זאת ובקצרה. 4. ככלל, הרלוונטיות מתפרשת על דרך ההרחבה והנטייה היא לקולא - ראה, לדוגמה, רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי פ"ד מט(4) 54 (1995); רע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ נ' דן רנט א-קאר בע"מ (ניתן ביום 22.8.2002); רע"א 7606/01 הראל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (ניתן ביום 31.7.2002); רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ (ניתן ביום 25.12.2007). הדברים נכונים במיוחד מקום בו התובע הוא שנדרש לגלות המסמך, וכפי שנאמר על ידי השופטת דורנר ברע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 102 (2000): "ככלל, תובע אינו יכול להישמע בטענה, כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות, שהן רלוואנטיות לבירור התובענה ונדרשות לנתבע לביסוס הגנתו....". אלא שאין מדובר בכלל מוחלט ובל-יעבור ועמדתי על כך בהחלטתי בת.א. 995/05 (מחוזי חי') ליפניצקי אלכסיי נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ (ניתן ביום 30.11.2006): "......כאשר בתובע עסקינן, נקודת האיזון, בין האינטרסים הנוגדים של גילוי האמת מול החסיון והפגיעה בפרטיות, קרובה מאוד לאינטרס של גילוי האמת, וידו של אינטרס זה תהא על פי רוב על העליונה. ברם, אין פירוש הדבר שהגשת תביעת נזיקין מבטלת מיניה וביה את החסיון הרפואי. גם התובע, יהא רשאי במקרה מתאים,להעלות את הטענה כי ראוי שלא לחשוף חומר מסויים, בשל חסיון או בשל פגיעה קשה בפרטיותו. בנקודה זו, אנו מסתייגים מהאמירה הגורפת של השופטת דורנר בפרשת אפרופים. עמדנו על כך, שברגיל, הגישה לנושא הרלוונטיות היא רחבה וכוללת כל מסמך שיש בו כדי לקדם עניינו של בעל דין. אולם, אם המסמך רלוונטי רק לפריפריה או לשולי התביעה, ומנגד, יש בו כדי לפגוע בפרטיותו של התובע, יש לנקוט בגישה מחמירה יותר במישור הרלוונטיות ולראות את המסמך כלא רלוונטי...". וראה גם י. עמית "קבילות, סודיות, חסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - נסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי (הוצאת נבו 2007) 247, עמ' 286-287. 5. ומהתם להכא. במקרה דנן, לא המשיב-התובע הוא שנדרש לחשוף מסמכיו, אלא המשיבה, שהיא צד שלישי להתדיינות, ולא בנקל יורה בית המשפט לצד שלישי לגלות מסמכים. ואפילו נראה את המשיבה כצד ישיר לתביעה, ולו מכוח תביעתה כמיטיבה, הרי שבמכלול השיקולים הנדרשים כדי להכריע אם יש להעביר את המשיב מהמוסד, המסמכים הרפואיים של המשיבה נמצאים בפריפריה של המחלוקת, ומשקלם לצורך הכרעה בסוגיה דלעיל הם שוליים. ובכלל, דרישת המבקשות לחשיפת מסמכים רפואיים הקשורים למשיבה, עשויה להוות פתח לדרישות נוספות שאין להם שיעור, כמו דרישה למינוי מומחה רפואי שיעריך את תוחלת חייה של המשיבה ואין לדבר סוף. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות. סודיותסודיות רפואיתמסמכיםרפואה