החלטה 1. לפני בקשה מטעם התובע לפוטרו מהגשת חוות דעת רפואיות ובקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, הנוירולוגי והפסיכיאטרי. ואלה עיקרי הטענות הנדרשות לענייננו 2. ביום 8.1.06 הגיש התובע, יליד 1981, תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר אירעו לו לטענתו ביום 3.5.96, עת רכב על אופניו על מדרכת אבן משתלבת אשר עובר לאירוע התאונה הוכן תוואי להתקין בה עמוד תאורת רחוב ו/או נעשו בה שיפוצים ו/או נעשו בה עבודת בניה מטעם הנתבעת, כך לדברי התובע, נחבל קשות בגפיים ובכל גופו. 3. לטענת התובע, "לצורך הפנייה למומחים התובע עשה כל מאמץ לנסות ולגייס אמצעים שיאפשרו לו לפנות למומחים מיוזמתו ולקבל חוות דעתם, בצד איסוף החומר, אך הדבר לא עלה בידו ולפיכך הינו נאלץ לפנות לעזרת ביהמ"ש...אף אם היה התובע מצליח לגייס אמצעים ולממן חוו"ד מומחה מטעמו, היו הנתבעות פועלות להשגת חוו"ד נגדית, כפי שזכותם לעשות והפרקטיקה מלמדת כי לישוב פערים בין שתי חוות הדעת, היה גם כך צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט". בתמיכה בטענותיו, צירף התובע תצהיר, לפיו "הנני אדם צעיר, המתגורר בבית הורי ותומך בכלכלת הבית בשיעור 1,500 ₪ לחודש לפחות וכן הוצאתי לכלכלה, ביגוד, טלפונים ונסיעות מגיעות לסך 1,500 ₪ נוספים כאשר השתכרותי הכוללת הינה בסך 3,200 ₪ נטו לחודש כעולה מתלושים המצורפים לתצהיר זה. כמו כן יש לי חובות לחברת הסלולר 'מירס'". 4. הנתבעות מתנגדות לבקשה. לשיטתן, "... אין כל אחריות בתיק זה ולפיכך מן הראוי לפצל הדיון באופן שבשלב ראשון תידון שאלת האחריות, ורק במידת הצורך תיבחן שאלת גובה הנזק". בהמשך טוענות הנתבעות כי "... אין מקום לעשות לתובע הנחות ולפסוח על תקנת סדר הדין המחייבות את התובע להגיש חוות דעת מטעמו שעה שהוא מבקש להוכיח דברים שברפואה". עוד טוענות הנתבעות כי "... אין הצדקה בנסיבות העניין למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. על מנת שביהמ"ש יסטה מתקנות סדר הדין צריך להיות טעם חריג". כן טוענות הנתבעות כי "התובע אומנם צירף התצהיר אך בתצהיר אין דבר וחצי דבר שיכול להיות רלוונטי לבקשה. התובע, כיום בן 25 שנים, לא טורח לפרט במה הוא עוסק, לא טורח לצרף תלושי שכר ו/או הוכחות כלשהן על עיסוקיו". 5. התובע הגיש תשובתו המפורטת לתגובת הנתבעות. לטענת התובע, "... אין הנתבעות מוסמכות לקבוע קביעות רפואיות כפי שהן מתיימרות לקבוע בסעיף ובדיוק לשם כך מתבקש המינוי המומחה הרפואי, קרי לקבוע אם התובע החלים או נותרה לו נכות". כן טוען התובע כי "המקרה אף דווח לנתבעת 1 בסמוך לקרותו ואף היו אליה פניות בעבר, כאשר אף טרחה ודיווחה לנתבעת 2 אודותיו, כך שקשה לקבל ברצינות טענה כי אינה יודעת במה דברים אמורים. הנתבעת 2 מודעת אף היא לאירוע ונסיבותיו ואף חקרה אותו באמצעות חוקר ביטוח מטעמה-ואף בהמשך ניהלה מו"מ שלא צלח". התובע, בהמשך להחלטתי מיום 25.9.06 ומיום 21.8.06, צירף תדפיס חשבונות בנק וכן תצהיר מטעם אחותו אשר ממנו עולה כי "הנני אישה נשואה... אחי ... ובקיא יותר ממני בענייני רכבים. לפיכך העברתי לו סכום כסף כדי שיחפש ושיקנה בעבורי רכב המתאים לצרכי. אני מצהירה בזאת כי תחילה העברתי לו סך של 17,000 ₪, וזאת בחודש 5.06 ובהמשך העברתי לו עוד סכומים קטנים יותר, כאשר טרם הצליח למצוא רכב מתאים". עוד ממשיכה ומצהירה אחות התובע כי "...ידוע לי, מידיעתי האישית כי אחי שנפגע בשנת 1996 בתאונה, סובל מבעיות רפואיות שונות עקב פגיעתו, שבגללן הינו עובד חלקית בעבודות ללא מאמץ גופני והשתכרותו נמוכה. ידוע לי גם שאחי מתגורר עם ההורים ועוזר ככל יכולתו בכלכלת הבית, כאשר אבי, בני, עובד לסירוגין כצבע ואימי ציפי, עובדת כמנהלת משק בית והשתכרותם נמוכה". דיון 6. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אני סבור שיש לדון תחילה בטענת הנתבעת בדבר העדר חבות. במידה ויקבע כי הנתבעת חבה בנזקו של התובע, יוכל האחרון לחדש בקשתו לפטור אותו מהגשת חוות דעת, ולהשית על הנתבעת את שכ"ט המומחים. רפואהפטור מהגשת חוות דעתחוות דעת