תביעה על תקיפה של שומר סניף ביטוח לאומי

פסק דין 1. ביום 22.7.01 תקף הנתבע את התובע וגרם לו נזק גוף. על כן הגיש את התובענה דנן לפיצוי בעד נזקים אלה. הצדדים הסכימו כי אכריע בתובענה בדרך הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 בהסתמך על חומר הראיות אשר הוגש על ידם וטיעוניהם בעל פה. 2. במועד הרלוונטי לתובענה עבד הנתבע כשומר בסניף המוסד לביטוח לאומי בחיפה (להלן: סניף המל"ל או הסניף). במסגרת תפקידו עמד בפתח הבניין. ביום 22.7.01 בשעות הבוקר הגיע הנתבע יחד עם בן משפחה וצעירה שהצטרפה אליהם (להלן: הצעירה) לסניף המל"ל ברכב מסוג מרצדס (להלן: המרצדס או הרכב) שהיה נהוג על ידי קרוב המשפחה של התובע. בהגיעם לסניף החנה הנהג את הרכב תוך שהוא חוסם את הכניסה לחנייה, ירד ממנו יחד עם הצעירה וניגש עמה לסניף. 3. התובע, שאינו בעל רשיון נהיגה, נותר בתוך הרכב. בעוד נמצא התובע לבדו הגיעה מכונית אשר חפצה להכנס לתוך החנייה ברם נבצר ממנה לעשות כן בשל חסימת החנייה על ידי המרצדס. נהג המכונית צפר, או אז התקרב הנתבע אל הרכב, ביקש מהתובע להזיזו ומשנענה כי אינו יודע לנהוג ביקש ממנו לקרוא לנהג, והוא אכן עשה כן. משהתמהמה הנהג ולא הגיע התקרב שוב הנתבע אל המכונית ותקף את התובע במכת אגרוף בפניו. אירוע זה ייקרא להלן: התקיפה. לגרסת הנתבע כאשר ניגש לרכב התפתח דין ודברים בינו לבין התובע. האחרון יצא מהרכב וניסה לתקפו ועל כן התגונן והיכה בפניו. 4. כתוצאה מהתקיפה הועמד הנתבע לדין פלילי והודה בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן. לפי עובדות אלו "בהיותו [התובע] יושב בתוך רכב..הפתיעו [הנתבע] במכת אגרוף שפגעה בפניו וגרמה לו לחבלות גופניות של ממש: שריטה ונפיחות בשפה התחתונה". מכתב האישום המקורי נמחקו העובדות אשר ייחסו לנתבע גרימת נזק לשיניים הקדמיות של התובע שחייבו את עקירתן. 5. ביחס לאחריות לאירוע התקיפה טוען הנתבע לאשם תורם מצד התובע. מעיון בעדויות שנמסרו במשטרה וכן בעובדות בהן הודה הנתבע לא מצאתי כי יש ממש בטענה זו. התובע ישב בתוך הרכב, שאמנם חנה במקום אסור וגרם להפרעה בתנועה, ברם מלבד העובדה שהתובע ישב בתוכו ולא יכול היה להזיזו בשל העדר רשיון נהיגה אין למצוא פסול בהתנהגותו. גם העובדה שסגר את דלת המכונית שעה שהנתבע פתחה (תוך הסגת גבול) אין בה כדי להוות התגרות כלשהי. הנתבע הודה כי תקף את התובע תוך שהוא יושב בתוך הרכב כך שלא תשמע טענתו כעת כי עשה כן לאחר שהתובע יצא ממנו. אני קובעת אפוא כי מלוא האחריות רובצת על הנתבע. 6. המחלוקת האמיתית בין בעלי הדין נעוצה בשאלת הנזק. לטענת התובע עקב התקיפה נגרם נזק חמור לשיניו והיה צורך לעקור ארבע שיניים. הנתבע לעומת זאת גורס כי אין קשר סיבתי בין התקיפה לבין המצב הירוד של שיני התובע. 7. מחומר הראיות עולה כי מצב שיני התובע היה בכי רע, וכבר לפני התקיפה החל בטיפול מקיף אשר נמשך גם לאחר מכן. הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין התקיפה לבין מצב שיניו, כולו או חלקו. ראשית, אף כי התקיפה אירעה בשעות הבוקר (בסביבות השעה 10.45) פנייתו הראשונה לרופא משפחה (ולא לרופא שיניים) היתה בשעה 16.50, אז אבחנה רופאת המשפחה בשן קדמית מתנדנדת. מי שנפגע קשה בשיניו יפנה לרופא שיניים ללא דחוי, לא כל שכן מי שנמצא בעיצומו של טיפול מקיף בשיניו. שנית, התובע פנה לרופא שיניים המטפל רק ביום 1.8.01 קרי תשעה ימים לאחר התקיפה, אז ציין הרופא כי הלה הגיע עם שן אחת בידו. העובדה שרופא השיניים ציין כי מצבו נובע מאירוע התקיפה אין בה ולא כלום, שהרי המדובר בתעודה מוזמנת שנכתבה בהסתמך על דברי התובע עצמו. לא מן הנמנע כי בפרק הזמן שחלף נפגע התובע שוב בשיניו או שמצבן שהיה בכי רע ממילא, החריף. שלישית, התובע לא הציג תיעוד רפואי מינימלי, ולו פירוט הטיפול שקיבל לאחר התקיפה. כמו כן נמנע מלהציג צילומי רנטגן מתקופה זו, כך שלא ניתן לדעת מהו לאמיתו של דבר הטיפול שניתן לו. 8. די באמור לעיל כדי לקבוע כי לא הוכח קשר סיבתי בין התקיפה לבין הנזק בשיני התובע. 9. התובע זכאי אפוא לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני. בפסיקת הפיצוי בגין ראש נזק זה יש להביא בחשבון את חומרת התנהגות הנתבע, המעידה על בריונות לשמה. גובה הסכום שייפסק חייב לתת ביטוי לסלידת החברה מהתנהגות כגון זו והצורך להרתיע את הנתבע לבל יחזור על התנהגות מעין זו בעתיד. כן יש להביא בחשבון את העובדה שלמזלו הרב של התובע לא נגרם לו נזק גוף של ממש. 10. בהתחשב באמור לעיל סכום של 20,000 ₪ הולם בנסיבות. 11. אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 20,000 ₪ נכון ליום פסק הדין וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 15% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין. כן יישא הנתבע באגרת התביעה. פרט לכך יישא כל צד בהוצאותיו. משפט פליליאלימותשומריםתקיפהביטוח לאומי