הצפה של דירה בגלל אי סגירת ברז כיבוי אש


החלטה

רכוש ניזוק בהצפה. תביעת אחד הניזוקים אוחדה עם תביעת השיבוב של מבטחת ניזוק אחר. הדיון פוצל וראיות לענין האחריות נשמעו ביום 22.6.05. זוהי ההחלטה לענין האחריות.


בבנין 3 קומות. ברובו, עסק של פרוגילקס. בחלק מהקומה השלישית שוכן דפוס "כחול לבן". שטח הגג 670 מ"ר בערך. אלי שמיר הוזמן לזפת את הגג, כמדי שנה במשך כ - 15 שנים ולפני הזיפות שטף אותו בזרם עז שהופק מצינור שהוזן בברז כיבוי אש. למחרת סיום העבודה התגלתה הצפה שיוחסה להותרת הברז פתוח. הניזוקים טוענים ששמיר השתמש בברז בלי רשות, לא סגרו - וגרם להצפה. שמיר טוען שהשתמש בברז בהיתר.


ארול דרמן מנהל את העסק שבבעלות פרוגילקס, ו"מנהל" הבנין. הוא רו"ח במקצועו וע"פ נוהגו בבית-המשפט הוא אדם זהיר המקפיד בדבריו. הוא לא ידע אם היה בבנין (או בישראל) בעת ששמיר עבד בבנין, אך כמעט היה בטוח שהיה שם חלק מהזמן. הוא לא התיר לשמיר להשתמש בברז הכיבוי לשטיפת הגג, לא ידע ששמיר עושה כן, ומעולם לא טרד עצמו בשאלה מהיכן נוטל שמיר מים לביצוע העבודה. לדעתו אסור השימוש בברז הכיבוי שלא לכיבוי אש. בעבר, כשנודע לו שהשתמשו בצינור כיבוי להשקיה הוא אסר זאת. הוא לא עלה אל גג הבנין במהלך העבודה וגם לא אחרי ההצפה. מתקני הכיבוי היו תקינים והוא קיבל מדי שנה – וגם שבועות אחדים לפני ההצפה - מסמך המאשר זאת ע"פ דרישת הביטוח.


ניר דוידסון הוא חתנו של דרמן ועובד בעסקו. לדבריו, עבודתו לא נוגעת בניהול הבניין, ואין כל סיבה ששמיר יבקש דווקא ממנו היתר לשימוש בברז הכיבוי – והיתר כזה לא זכור לו. אין כל סיבה שהוא יעלה לגג בעת הזיפות ויתלכלך שם.


אפרים מסר, ממנהלי "כחול לבן", לא מכיר מקום בבנין שבו ניתן להתחבר לצינורות חוץ מברז הכיבוי. הוא לא יודע אם כשדרמן אינו נמצא במקום, ממלא חתנו (ניר דוידסון) את מקומו, אך אם היתה מתעוררת בעיה דחופה בניהול הבית בהעדרו של דרמן הוא היה פונה לניר.


אלי שמיר העיד, שאכן השתמש בברז הכיבוי לשטיפת הגג ממש לפני גילוי ההצפה (ביום הראשון לעבודה שוטפים את הגג, בימים השני והשלישי מזפתים. ביום שישי – מיד אחרי סיום העבודה – התגלתה ההצפה), אך הוא סגרו בסוף העבודה. בתצהירו נכתב, שבכל פעם שבא לעבוד על גג הבנין הופנה ליטול מים מברז הכיבוי. רשות זו ניתנה לו במרוצת השנים ע"י מסר וע"י דרמן. כמו כן ציין שדוידסון ראה את השימוש בברז, כשעלה על הגג ואף הפנה אותו לנקז את המים למרזב ספציפי דווקא. העד ציין שבמרוצת השנים היה ליקוי בפיית הזרנוק. הוא סיפר שניסה ליטול מים מברז בקומת הקרקע ש"לשם כיוונו" אותו (אך הדבר לא הסתייע), אך לא הסביר כיצד מתיישבת אמירה זו עם טענתו ש"הופנה" לשימוש בברז כיבוי האש דווקא.


קרבת הזמן בין השימוש בברז ע"י שמיר לבין גילוי ההצפה, היא הנתון החשוב ביותר. דווקא אז - ולא בשום מועד אחד - הוצף המבנה. שמיר טען שבפיית הזרנוק היה ליקוי שלא תוקן במשך שנים. דרמן הציג מסמך של "רוברט" על תקינות ציוד כיבוי אש שנחזה להיות ממועד סמוך להצפה. ככל שבכלל הובאו ראיות על דרך גרימת הנזק, נראה שהוא נגרם מכך שברז הכיבוי נותר פתוח – ולא מליקוי בפיית הצינור שבקצהו. לכן נראה ששאלת תקינותם של אבזרי הכיבוי אינה נוגעת כלל לענין שבמחלוקת. אף שטכנית הדבר אפשרי, לא נראה סברי ביותר שאדם זר שב ופתח את הברז אחרי ששמיר סגרו. הברז ממוקם במקום שרק מעט אנשים מגיעים אליו (להבדיל ממבנה ציבור הפתוח לקהל).


דרמן, אדם נבון, משכיל וסמכותי הוא "בעל הבית" - האיש שעל פיו ישק דבר. כשהעיד דוידסון חיפשו עיניו כל העת את אישורו של דרמן - וזה "תיקן" את שגיאותיו, גם בדקויות של תואר ("מנכ"ל – ולא "בעלים"). לא התיקונים חשובים, אלא הביטוי ההיררכי: דרמן הוא בעל הסמכות. אם כך הוא לחתנו המרשים דוידסון – על אחת כמה וכמה שכך הוא לשמיר, בעל-מלאכה לא מתוחכם. קשה לדמיין שאדם כדרמן יניח לאדם כשמיר להסתובב בבניין "שלו" בלי שישגיח עליו שאינו גורם נזק כלשהו וקשה להאמין שהוא ישלם לו כסף בלי לוודא שביצע את עבודתו כראוי. שטיפת גג בשטח 670 מ"ר נמשכת יום עבודה שלם וכרוכה בשפיכת הרבה מים. איני מאמין שאדם כדרמן יחמיץ זרימת מים רבים במרזבים באמצע הקיץ, או שיגלה זרימה כזו ולא יחוש לבדוק מה מקורה (והרי גם מים עולים כסף). מדובר בפרקטיקה שנמשכה שנים ולפחות בחלק מהמקרים היה דרמן במקום. סביר מאוד שבהעדרו השאיר למישהו אחר הוראות ברורות ותקיפות כיצד לטפל בשמיר ובבקשותיו. איני מאמין ששמיר שטף את הגג ומי שהזמינו לעבוד לא ידע זאת. לכל המעורבים אינטרס בזיפות הגג– לא רק לשמיר. אם רצה דרמן בזיפות הגג היה עליו לספק לשמיר מקור מים. אין בבנין מקור מים זמין אחר המתאים לחיבור צינור. האינטרס של דרמן ושל שמיר כאחד היה "להעלים עין" משיקולים אחרים ולהשתמש בברז הכיבוי. השימוש בברז נעשה כדבר שבשגרה ומזמיני שמיר לעבודה ידעו אודותיו – בין אם אישרוהו במפורש, ובין אם אישרוהו במשתמע, על ידי העלמת עין.


המסקנה: שמיר, או עובדיו הסינים, לא סגרו כראוי את הברז לאחר השימוש, שנעשה בהסכמה מפורשת או משתמעת של מזמיני העבודה. איני רואה להפריד בין אחריות המעורבים: נושאים הם באחריות שווה לגרימת הנזק. אחריותם של אנשי פרוגילקס מיוחסת כמובן גם לחברת המגן שתובעת בנעלי פרוגילקס.


שחרור החלטה זו התעכב בשל קושי באיתור מומחים שיחוו דעתם בשאלות שנותרו במחלוקת לענין הנזק. הצדדים מוזמנים לבוא בדברים בדחיפות ולהציע לבית המשפט אנשים המתאימים לשמש במומחים מטעמו – ולאור הודעותיהם תנתן בהקדם החלטה נוספת לענין זה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הצפה בחניה

  2. הצפה במשרד

  3. ביטוח הצפה מרתף

  4. תביעת תחלוף הצפה

  5. הצפה בחממות

  6. הצפה בדירה בגלל גשם

  7. הצפה בבית בזמן חופשה

  8. נזקי הצפת ביוב

  9. השארת ברז פתוח - הצפה

  10. תביעת שיבוב - הצפה

  11. נזק לתיבת הילוכים עקב הצפה

  12. תביעה בגין הצפה בעסק

  13. הצפה של רכב בגלל גשם – ביטוח

  14. הצפת מחסנים בבית משותף

  15. התפוצצות צינור מים ראשי

  16. הצפה באזור המיועד למרתף

  17. הצפה של חניון – ביטוח נזקי מים

  18. תביעה לפיצויים בגין הצפות

  19. הצפה בגלל כשל מערכת ניקוז

  20. הצפת מים מעלית בבית משותף

  21. הצפה של דירה בגלל אי סגירת ברז כיבוי אש

  22. אחריות נציגות הבית המשותף על הצפה

  23. נזקים לרכוש של שוכנים לחוף ים כנרת – הצפות

  24. תביעת שיבוב עבור נזקי הצפה שנגרמו בבית העסק

  25. נטען כי אי ניקוי פתחי הניקוז גרם לכך שהגשמים העזים הפכו לשיטפון

  26. תביעה לפיצוי מהעירייה בגין נזקים עקב הצפה שנגרמה בשל שבר בצנרת המים

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון