פסק דין 1. התובעת, ילידת 29.7.54, נפגעה בתאריך 31.5.01 לאחר שנפלה מסולם. התובעת היתה במועד ההוא עובדת של הנתבע 1, המשביר לצרכן סניף קריית ביאליק, והועסקה כמוכרת. 2. התובעת נפגעה בברכה. המ.ל.ל הכיר בארוע כתאונת עבודה וקבע לה נכות צמיתה בגובה 20% החל מיום 30.11.01. 3. ב"כ הצדדים הסמיכוני לדון על פי סעיף 79 א'. ב"כ התובעת הסתמך על קביעת הנכות על פי המ.ל.ל והנתבעים הגישו חוו"ד מומחה מטעמם. עקב הפער הגדול בנכות מונה מומחה מוסכם מטעם בית המשפט - בתחום האורתופדי, אשר קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 20% בניכוי 1/3 מתאונה קודמת. הצדדים הגישו סיכומים. 4. ב"כ התובעת טוען כי הנתבע 1 חב באחריות לתאונה לאחר שהעמיד לרשות התובעת סולם לא יציב או לא בטיחותי ולא דאג לכוח עזר שיסייע לה בעבודתה על הסולם. באשר לגובה הנזק טוען הוא כי יש לפצותה בסך 49.550 ₪ בגין כאב וסבל, 28,290 ₪ בגין הפסדי עבר, 89,055 ₪ הפסדי עתיד, הפסדי פנסיה בסך 23,469 ₪ וכן 10,000 ₪ בגין נסיעות ועזרת צד ג' גלובלי. על פי ב"כ התובעת, על הנתבעות לפצות את התובעת בסך של 200,364 ₪ מהם יש לנכות תגמולי מ.ל.ל בסך 64,847 ש"ח. 5. ב"כ הנתבעים טוען כי לא נפל פגם בסולם וכי התובעת נפלה כתוצאה מאיבוד שווי משקל מתוך חוסר זהירות. לטעמו יש לדחות על כן את התביעה בהעדר אחריות הנתבע 1. לעניין הנזק טוען ב"כ הנתבעים כי מומחה ביהמ"ש אמד את נכותה בסך 13.3% על דרך "בית הלל" וכי על פי הבדיקות והצילומים קבע המומחה מטעם הנתבעים כי לא נותרה כל נכות אורתופדית או תפקודית. לטעמו יש להעדיף חוות דעת זו, בין היתר לאור פגיעתה הקודמת של התובעת בשנת 1986. לטענתו היה על מומחה ביהמ"ש לייחס את מרבית הנכות לפגיעה הקודמת. אשר לנזק, טוען ב"כ הנתבעים כי התובעת שבה לעבודתה ולא נותרה לה נכות תפקודית. על פי תחשיבו נבלע הנזק בתגמולי המ.ל.ל אשר על פי חישוב האקטואר מגיעים כדי סך 74,447 ש"ח. 6. חבות: גם אם בסולם כלשעצמו אין פגם הרי בנסיבות מקרה זה בו התובעת אשר הועסקה כמוכרת, נאלצה לעלות על סולם על מנת להגיע לסחורה המאוחסנת בגובה רב, אין לקבוע כי אין חבות. קיימת אמנם בעיית חבות מסויימת אשר תלקח בחשבון בפסיקת סכום הפיצוי. נזק: המ.ל.ל קבע כאמור לתובעת 20% נכות, מומחה הנתבעים קבע 0%. המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש קבע כי לתובעת נותרה נכות בשעור 20%, וכי 1/3 מהנכות יש לייחס לתאונה קודמת שארעה לתובעת ב-1986. המומחה ציין כי הנכות שנותרה הינה 15%, יש לקבל את טענת הנתבעים כי גם על פי קביעת המומחה מדובר בנכות רפואית של 13.5%, ולא כפי שקבע בטעות 15%. אשר לנכותה התפקודית של התובעת, בתאונה שארעה ב-1986 לא צולמה התובעת מכיוון שהיתה בהריון, האבחון היה חשד לשבר בראש הפיבולה. המומחה מייחס את השינויים הניווניים אשר נמצאו בארתרוסקופיה שנערכה לאחר התאונה נשואת התביעה, לאותה תאונה משנת 1986. מחד ניתן לטעון כי יש על כן לייחס משקל רב יותר לפגיעה זו ביחס לנכות התפקודית, אולם המומחה מציין כי התובעת תפקדה באופן תקין משנת 1987 ועד מועד התאונה השנייה. מאידך, גם לגבי התאונה השנייה בה נגרם לתובעת קרע ברצועה הצולבת הקידמית, מציין המומחה כי אין עדות קלינית לקרע זה וכי לא קיימת אי יציבות צדדית קשה או אחורית קדמית. לכך יש להוסיף את טענת הנתבעים, בהתבסס על תלושי שכרה של התובעת, כי שכרה של התובעת לא נפגע לאחר התאונה, וכן כי התובעת אינה סובלת ממגבלות תפקודיות ואינה מקבלת טיפולים רפואיים או אחרים בגין הפגיעה, מזה כשנתיים. התובעת ילידת שנת 1954, זכאית לתקבולי מל"ל. סכום הפיצוי נטו לתשלום הינו 47,000 ₪. אציין כי סכום זה הינו הסכום שהתקבל לאחר ניכוי תגמולי המ.ל.ל המגיעים לתובעת, ולאחר לקיחה בחשבון של בעיית חבות מסויימת. 7. הנתבעים ישלמו לתובעת 47,000 ₪ בתוספת 16% שכ"ט עו"ד + מ.ע.מ והחזר אגרה ששולמה בסך 600 ₪. הנתבעים ישלמו הסכומים לעיל עד ליום 18.6.05. ברכייםנפילה