סכסוך על חנייה של נכים

פסק דין 1. בפני סכסוך בין התובע, שהינו מנהל תחנת מוניות בשם "כפיר ודביר" (להלן: "התחנה") ובין הנתבע. עיקרו של הסכסוך נסב סביב שני מקומות חנייה לנכים (להלן: "חניות הנכים"), המסומנים בצמוד לחמישה מקומות חניה של התחנה. הנתבע הינו נכה, בעל תו חניה לנכים והוא נוהג להחנות את רכבו באחת מחניות הנכים, עובדה שהיא לצנינים בעיני התובע, אשר משתמש בחניות הנכים לחניה, הן עבור עצמו והן עבור מוניות העובדות בשירות התחנה. כפי שעולה מהנספחים אשר צורפו לתצהירו של הנתבע, הגיש הנתבע, בעבר, מספר תלונות כנגד התובע במשטרה ובמשרד התחבורה, בגין חנייה בחניות הנכים, תקיפה העלבה ועוד. 2. ענייננו, בתביעה זו, באירוע אשר אירע ביום 22.12.02 ואשר בו, על פי הנטען ע"י התובע, תקף אותו הנתבע ע"י כך שהוא בא, בהפתעה, מאחורי גבו, נתן לו אגרוף בעינו השמאלית וחבט את ראשו בקיר התחנה. התובע טוען בתצהירו שהוא לא הגיב כלל וישב באזור התחנה בתקווה שהכאב בעינו יעבור, כאשר סדרן התחנה הגיש לו מים וחצץ בינו לבין הנתבע. הנתבע מכחיש את טענות התובע מכל וכל. לטענתו, הוא החנה באותו בוקר את רכבו בחניית הנכים והיה בדרכו לסופרמרקט הנמצא מאחורי התחנה, כאשר התובע, אשר עמד במעבר החל לקלל אותו ולאחר מכן דחף אותו בעצמה והפילו. בגרסתו של הנתבע תמך מר מוני משיעל (להלן: "מוני") אשר עבד, בזמנו, כנהג בתחנה. בעת האירוע הוא ישב על ספסל ליד התחנה. לדבריו, הוא שמע ויכוח בין התובע והנתבע ולאחר מכן שמע צעקות ובא להפריד ביניהם. ממקום ישיבתו הוא לא ראה את האירוע (אשר התרחש בין מבנה התחנה לבין מבנה של מפעל הפיס הנמצא בסמוך) וכאשר קם והתקרב למקום ראה את התובע חובט בחזהו של הנתבע ומפילו על הקרקע. לדבריו, התובע אמר לו שהנתבע נתן לו אגרוף אולם הוא לא ראה כל סימן בעיניו של התובע, התובע התנהג כרגיל ואף לקח מיד לאחר מכן נוסע. 3. מעדיפה אני, בבירור, את גרסתו של הנתבע על פני גרסתו של התובע. בגרסתו של התובע והעד מטעמו התגלו פרכות וסתירות, אשר אינן מאפשרות לקבלן. בהודעתו במשטרה (נ/2) טען התובע שהנתבע בעט בו, טענה אשר אינה מופיעה בתצהירו. ב-נ/2 טען התובע שהנתבע חנה בחניית נכים ואילו בפני הוא טען שהנתבע חנה בחנייה כפולה. בהודעתו במשטרה אין כל זכר לגרסתו בפני לפיה הנתבע הפתיע אותו כשהוא בא מאחוריו, ואף אין זכר לכך שהנתבע חבט את ראשו בקיר התחנה. נהפוך הוא - שם הוא מתאר כיצד הנתבע גידף אותו לפני שהוא חבט באגרוף בעינו ובעט בו. בתצהירו טען התובע כי סדרן התחנה "לקח מונית אשר פינתה אותי לרמב"ם" ואילו בעדותו בפני העיד (לאחר שהוסבה תשומת ליבו להפרשי השעות) שהסדרן הציע לקחת אותו לרמב"ם אולם הוא הלך קודם למשטרה ולשוטר השכונתי, אחר כך הלך לביתו לאכול ולנוח ורק אחר כך נסע לבית החולים. בנוסף לכל הסתירות הנ"ל יש מקום לציין כי גם בעדותו של התובע לגבי פיטוריו של נהג בשם שפיק דיב (אשר בעבר היו בינו, ביחד עם התובע, ובין הנתבע תביעות הדדיות בגין נזק תאונתי לרכב התובע ורכב הנתבע), התגלתה סתירה מהותית. לא רק זאת אלא שתעודת חדר המיון ושאר התעודות הרפואיות אינן תומכות בגרסתו של התובע ולמעשה - הרשום בהן מפריך אותה. התובע טוען לפגיעה קשה בעינו, פגיעה המפריעה לו גם כיום, כי עינו התנפחה והאדימה מיד כאשר קיבל את האגרוף, ואף הסדרן מר שלמה אליאב (להלן: "אליאב") טען בעדותו בפניי שהיה לתובע סימן מעל העין, אולם בתעודת חדר המיון (נ/4) לא נמצאו כל ממצאים (למעט "ממצא" סוביקטיבי של "רגישות"), לא בעינו של התובע ולא בראשו. אין זה מתקבל על הדעת שאדם יקבל אגרוף בעינו, כפי שמתאר התובע, ולא יימצא בעינו כל סימן לפגיעה, למרות שהתובע נבדק בחדר המיון ע"י רופאת עיניים, מה גם שהעדר ממצא כלשהו בבדיקה בחדר המיון עומד בסתירה חזיתית לטענת התובע ועדו לפיה נראו בבירור סימני פגיעה בעין. אליאב העיד שכאשר הוא היה בתוך מבנה התחנה הוא שמע חבטה חזקה בקיר התחנה, יצא החוצה וראה את התובע מחזיק את עינו. הסברו של התובע לחבטה הוא, כזכור, הטחת ראשו בקיר ע"י הנתבע. קשה להבין הכיצד חבטה כה חזקה של ראשו של התובע בקיר התחנה, לא הותירה סימן כלשהו בראשו. לעומת האמור לעיל היו עדויות התובע ומוני סבירות, עקביות ותואמות את שאר הראיות אשר בפני. התמונה, המצורפת כנספח ט' לתצהירו של הנתבע, בה נראה הנתבע כשהוא חונה בחניית הנכים ומוציא "אצבע משולשת" כלפי הנתבע, מחזקת את דברי הנתבע, הן לגבי עובדת חניית התובע בחניות הנכים, והן לגבי יחסו המזלזל והמעליב של התובע כלפי הנתבע. אמנם, הנתבע הגיש מספר תלונות כנגד התובע, אולם אין בכך כדי ללמד, בהכרח, כי הנתבע אינו נוהג כשורה. אין כאן "התנהגות כפייתית" של הנתבע כלפי התובע, כטענת ב"כ התובע, אלא נסיון של הנתבע לפעול בדרכים חוקיות על מנת למנוע התנהגות בלתי חוקית של התובע כלפיו. התרשמתי כי התובע הוא זה אשר כועס על כך שהנתבע "תופס" את חניות הנכים ו"מפריע" לשימושו של הנתבע ונהגי המוניות בחניות אלה, ואף מגיש כנגדו תלונות, וכי בגין כעס זה הוא התנהג כלפי הנתבע, לפחות במקרה דנן, כמתואר ע"י הנתבע. 4. התוצאה היא שאני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, נכון להיום. נכותחניית נכים / תו נכהחניהסכסוך