ירי של חיילים בגלל זריקת אבנים - אחריות צה"ל

פסק דין עניינה של התובענה דנן הינה פגיעה נטענת בידו של המנוח מועמר חוסין מוחמד ז"ל (להלן - "המנוח"), וזאת ביום 21/12/1993 (להלן - "האירוע") במחנה הפליטים "ברזיל". המנוח היה יליד שנת 1977, כלומר בן 16 במועד האירוע. בתמצית יאמר כי גרסת התובעים הינה שהפגיעה נגרמה עקב ירי של כוחות צה"ל לעבר המנוח, בשעה 12:00 באותו היום. לטענתם מספר תלמידים יידו אבנים לעבר סיור של צה"ל אשר עבר בסמוך לבית הספר שלהם והמנוח הרים את ידיו על מנת להראות לכח צה"ל שהוא איננו מיידה אבנים. גרסתם היא כי למרות שהרים את ידיו, כח צה"ל ירה לעבר המנוח וגרם לפגיעה בידו. טענת הנתבעת הינה כי לא ניתן לדעת כי אכן אלו היו נסיבות הפציעה, היות ומחוות הדעת הרפואיות עולה כי הפציעה היתה פציעת מעיכה שאינה קשורה לירי כנטען. עוד טוענת הנתבעת, כי לא קמה אחריות מצד הנתבעת לפיצוי התובעים. המנוח נפטר בשנת 2002 בלי כל קשר לאירוע נשוא תובענה זו, ובהתאם כתב התביעה תוקן והתובעים כיום הינם עזבונו של המנוח ושני הוריו. 6. הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בהתאם לסעיף 79א לחוק בית המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בהמלצת בהמ"ש, וזאת בין היתר לאור פרק הזמן הממושך שעבר בין האירוע לבין מועד בירור התובענה ולאור שיקולים נוספים. לאחר בחינת כתבי הטענות על צרופותיהם ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להתקבל, וכי על הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סכום של 25,000 ₪. בכל הנוגע למחלוקת באשר לנסיבות הפציעה, נתתי משקל, בין היתר, לראיות הבאות : (א) התעודות הרפואיות מהימים 21/12/1993 (יום האירוע) ו-23/12/1993 (יומיים לאחר האירוע) אם כי לא ברור לי מדוע לא מצאו לנכון התובעים לתרגם את התעודות לשפה העברית והגישו כנספחים שלל תעודות רפואיות בשפה הערבית. (ב) אישור רפואי באנגלית שם מצוין כי המנוח נפגע ב-EXPLOSIVE INJURY ושוחרר מבה"ח ביום 23/12/1993. לכאורה תאריך הפגיעה המצוין שם הינו 15/12/1993 (כלומר, לפני האירוע הנטען) אם כי עיון קפדני במסמך מראה כי קיימות מחיקות לגבי תאריך הפגיעה וכמו כן לא ברור כלל אם כוונת הכותב היתה לרשום את הספרות בערבית או באנגלית ולכן לא ניתן להבין בוודאות שאכן המועד של הפגיעה הינו 15/12/1993 (להבדיל ממועד השחרור מבה"ח שהינו בבירור 23/12/2003). (ג) חוות דעתו של דר' שרביט מטעם התובעים משנת 1999 אשר בה אין התייחסות מפורשת לסיבת הפציעה, אלא רק נטען כי בהתאם לדברי המנוח המדובר בירי. (ד) חוות דעתו של דר' פעילן מטעם הנתבעת משנת 1999 אשר בה טוען המומחה שאינו סבור שהפגיעה נגרמה עקב ירי אלא שהמדובר בפגיעה מעיכה. (ה) חוות דעתו של דר' קוגל מטעם הנתבעת משנת 2002 אשר מסכם כי מכלול החומר הקיים אינו ברור ואינו חד משמעי וכי נראה לו יותר שהפציעה נגרמה עקב מעיכה אך אינו יכול לשלול את האפשרות שנגרמה מירי. (ו) חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בהמ"ש, דר' שטהל משנת 1999. מחוות הדעת עולה כי הפגיעה ארעה לידו הימנית של המנוח, שהינה ידו השולטנית, כי בפציעה נקטעו שני גלילים בשתי אצבעות וכן נגרם נזק לאגודל ולפיכך נכותו הצמיתה של המנוח נקבעה בשיעור של 25%. באשר לסיבה לפציעה, דהיינו - פציעת ירי או פציעת מעיכה, אין מסקנה חד משמעית בחוות הדעת, ועם זאת - בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו, עונה דר' שטהל כי יש לקבל את הגרסה שהפגיעה היא תוצאה של ירי אם כי אין לשלול את האפשרות שהיא פציעת מעיכה. (ז) קטעים מתוך "יומן מבצעים / ארועים" של כוחות צה"ל במקום - אם כי אדגיש שהמסמכים כמעט בלתי קריאים ולא מסודרים ברצף הגיוני כלשהו. מכל מקום, מתוך העמודים הרבים מצאתי שני רישומים שאולי רלבנטיים לפרשה- (1) ביומן המתייחס ליום 21/12 (ואני רק משערת שהמדובר בשנת 1993) נכתב ליד השעה 11:00 כדלקמן : "כח ... ביצע צ.ח.י. באויר עקב י.א. של תלמידי לעברו. א.נ.א.נ. סיור של נאצר במקום. ליד החט'." (2) בעמוד אחר אשר גם כותרתו הינה "21/12" נכתב ליד השעה 12:50 כך : "י.א. של קב' נערים בכניסה ל... לכיון האוגדה לעבר רכבי ... א.נ.א.נ.". בנוגע לשאלת האחריות מצד הנתבעת לפיצוי התובעים, גם בהנחה שהפציעה אכן היתה עקב ירי של כוחות צה"ל - נלקחו בחשבון טעוני באי כוחם המלומדים של שני הצדדים אשר אף הפנו לפסיקה הענפה הרלבנטית הקיימת לגבי מקרים דומים. עוד לקחתי בחשבון את גילו של המנוח בעת הפגיעה, את טיעוני באי כוחו באשר להפסדים שנגרמו עקב הפגיעה ואת העובדה כי לא צורפה כל אסמכתא שהיא בתמיכה לנזק הנטען לעבר (לרבות השתכרות המנוח בתקופה שבין הפציעה לבין פטירתו). כמו כן, נתתי משקל לטענות הנתבעת באשר לנסיבות מותו של המנוח (סעיפים 22 עד 29 לסיכומים) אשר יש בהן כדי להשליך הן על המהימנות שניתן היה ליחס למנוח עצמו והן על המהימנות שניתן ליחס להוריו, התובעים כיום. לפיכך, לאור סימני השאלה הקיימים באשר לסיבת הפציעה (והעובדה כי הנטל בהקשר זה רובץ על שכם התובעים), לאור שאלת האחריות הקיימת גם אם הפגיעה היתה אכן פגיעת ירי, לאור העובדה כי המנוח עצמו נפטר ללא כל קשר לפגיעה כתשע שנים אחריה והמשמעות הראייתית שיש לכך, לאור העדר תיעוד בנוגע לנזקים הממוניים הנתבעים, לאור חלוף הזמן ולאור מהות ההליך בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט - מסקנתי הינה כפי שפורט לעיל. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סכום של 25,000 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בגין החזר אגרת בהמ"ש ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד היום ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. צבאזריקת אבניםצה"לחייליםמקרי ירי