נזק נפשי פגיעת אוזניים - בגלל פיגוע פיצוץ במסעדה

פסק דין 1. העורר היה נוכח בפיצוץ במסעדה ברחוב סוקולוב בהרצליה ביום 11.6.02. הוא הגיש בקשה לרשות המאשרת במוסד לביטוח לאומי, סניף ת"א, על מנת שזו תכיר בו כנפגע פעולת איבה. טענותיו היו נזק באוזניים שגרם להגברת הטנטון שממנו הוא סבל קודם לכן. עוד הוא טוען כי הוא לקה בחרדה כתוצאה מהפיגוע. הרשות המאשרת דחתה את בקשתו, לאחר שהגיעה למסקנה כי על אף זאת שהאירוע היה אירוע חבלני, ועל אף זאת שהעורר היה נוכח במקום, לא נגרם לו נזק כלשהו נוסף - לא באוזניים ולא נזק נפשי חרדתי - PTSD. 2. אין העורר מכחיש כי הוא סבל עוד קודם בשנות ה- 90 של המאה הקודמת מחבלות באוזניים כתוצאה מחשיפה לרעש שבו היה שרוי בעבודתו, פיצוץ שארע בשנת 1996 בעבודה וחבלת ראש בשנת 1997. הוגשו התיקים הרפואיים השייכים לעורר ואנחנו עיינו בהם ארוכות. החבלות והרעש גרמו לו לעורר נזקים בשמיעה והדבר מתבטא בעקומות שנרשמו בבדיקות האוזניים הרבות שהוא עבר. נמצאה גם עדות לפתולוגיה וסטיבולרית. אנו מפנים לעקומות של הבדיקות האודיולוגיות מיום 20.4.98 ו- 19.6.00 וגו'. העורר התלונן על טנטונים קבועים המפריעים לו לישון, וראה בקשה לקביעת דרגת נכות בעבודה ולתשלום גמלת נכות מהעבודה מיום 24.4.94. לעורר ניתנה תעודה ביום 19.12.93 שבה היתה אבחנה של איבוד שמיעה בשתי האוזניים וטנטון, וראה התעודה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מאותו תאריך. 3. כאמור לעיל, העורר משתית את הערר על הטענה כי תלונותיו ביחס לאיבוד השמיעה והטנטון הן בבחינת החמרה של מצבו שמלפני הפיגוע בהרצליה. ביום 11.6.02 הוא הגיע למרכז רפואי של שירותי הבריאות הכללית למיון. נרשם בגיליונו מאותו יום כי לא היתה עדות למצוקה נפשית והופנה לבדיקת א.א.ג. לאחר שהתלונן על צפצופים באוזניים. לאותו גיליון מצורפות גם תוצאות בדיקת השמיעה מיום 20.6.02. הרופא המומחה שהתמנה מטעם בית המשפט, ד"ר מ. קלמנוביץ, התייחס לכל החומר הרפואי הזה וכמובן גם לתלונותיו של העורר. 4. העורר טוען כי חלה החמרה במצב השמיעה שלו והחמרת הטנטון שמהם סבל עוד לפני האירוע. מאחר שכך, ומכיוון שרצינו לבדוק לעומק את נכונות טענותיו, מינינו מומחה מטעם בית המשפט שנתן חוות דעתו ביום 18.11.04. בחלק הדיוני של החוות הדעת התייחס ד"ר קלמנוביץ לבדיקת השמיעה במכון השמיעה בבית החולים מאיר בכפר-סבא מיום 20.6.02. הוא אומר עליה כי היא איננה אמינה לחלוטין. העורר שלח שאלות הבהרה אל המומחה, ושאל אותו, בשאלה מס' 3, על ממצאי הבדיקה האמורה מיום20.6.02. ד"ר קלמנוביץ עונה לו שוב כי אין הבדיקה אמינה כלל. העורר עבר בדיקה אודיולוגית גם בחודש פברואר 2004 במכון שמיעה ודיבור, ועוד קודם לכן ביום 5.2.03. בשתי הבדיקות הנ"ל נמצאו ירידות בתדרים הגבוהים ואסימטריה בין שתי האוזניים, אלא שאין ברור אם הדבר נגרם כתוצאה מהפיצוץ, והרי כל תלונותיו העכשויות היו לו עוד לפני הפיצוץ, וכן גם הממצאים האלה. 5. אנו חוזרים לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט . בחלק הדיוני, בעמ' 2 למטה מחוות הדעת אומר ד"ר קלמנוביץ כי ידוע שהשמיעה אחרי חשיפה לרעש ואחרי חבלה אקוסטית מתייצבת תוך שנה. הוא גם מציין כי אין הבדל בין בדיקות השמיעה בתאריכים 20.4.98, 19.6.00 ו- 8.3.01 לבין הבדיקה מיום 10.2.03 שבוצעה 8 חודשים אחרי האירוע החבלני. ד"ר קלמנוביץ גם איננו מוצא הבדל בין תוצאות הבדיקות האלה לבין תוצאת הבדיקה מיום 1.7.04. אנו סבורים כי אף אם אין מתעלמים מן הבדיקה הבלתי אמינה שבוצעה 9 ימים אחרי הפיצוץ, הרי אפשר לקבוע על סמך חוות דעתו של המומחה שחשיפה לרעש גורמת לירידה בשמיעה וזו נעלמת ומתייצבת כעבור זמן. אנו קובעים כי קרוב לודאי זה היה מהלך העניינים גם ביחס לפגיעה בשמיעה של העורר. בתשובה לשאלות ההבהרה של העורר ד"ר קלמנוביץ עונה במפורש כי העורר עבר בדיקות שמיעה לפני ואחרי האירוע והתמונה האודיומטרית כמעט זהה בכל הבדיקות הללו. לא היתה העמקת חבלה אקוסטית ממנה סבל העורר בעבר. 6. העורר גם טוען כי הוא סובל מסחרחורת. המומחה ד"ר קלמנוביץ אומר בחוות דעתו כי הבדיקה מסוג E.N.G. לא הצביעה על נזק והוועדות הרפואיות בעבר לא קבעו לו לעורר אחוזי נכות בגין סחרחורת. 7. ביחס לתלונתו של העורר על נזק ביציבה שלו, הרי ד"ר קלמנוביץ התייחס לבדיקה הממוחשבת שפוענחה על ידי ד"ר הימלפר. שם נמצא תיפקוד לקוי של המערכת הוסטיבולרית הקשורה בהפרעה מרכזית ולא באוזן הפנימית. בעבר ניתנו לו לעורר אחוזי נכות מתאימים בגין חשיפה לרעש וירידה בשמיעה. אין החמרה כלשהי כתוצאה מהחשיפה לפיצוץ שבו נכח העורר. 8. העורר העלה גם טענה שהוא נפגע פגיעה נפשית. הוא פנה לביטוח הלאומי אחרי האירוע החבלני והתלונן על חוסר שינה, חרדה וגו' ונשלח לקבוצות תמיכה. ברישומים של ביקוריו בקופת החולים הכללית, נמצאו גם תלונות מהסוג הנ"ל. ביום הפיגוע, כאשר הוא הגיע למיון נרשם כי אין עדות לנזק נפשי. ניתנו לו מספר ימי מנוחה על רקע תלונותיו אלה. מעבר לכך אין תיעוד לטיפול נפשי או להמשך תלונות בנושא הזה. אנחנו מודעים לכך שבדרך כלל כל אדם הנוכח בפיגוע חבלני עובר חוויה טראומטית המתעמעמת במשך הזמן ונעלמת. רק כאשר עובר זמן רב והתלונות אינן נחלשות, והטיפול התרופתי איננו מועיל, רק אז אפשר להתייחס לפגיעה נפשית. דברים אלה לא קרו לו, למרבית המזל, לעורר. תיפקודו לא ניזוק ולא נחלש ואיננו סבורים כי אפשר לקבוע שהוא סובל מפגיעה גופנית כלשהי כתוצאה מהפיגוע. 9. העורר איננו מקבל את המסקנות הכלולות בחוות הדעת של ד"ר קלמנוביץ שהתמנה מטעם בית המשפט, ולא את התשובות לשאלות ההבהרה שהוא שלח אליו. אנחנו סבורים שהמומחה התייחס לכל החומר הרפואי הרב הנמצא בתיק, בדק בעצמו את העורר והגיע למסקנות הנראות לנו נכונות. כב' השופטת שטרסברג-כהן אמרה בע.א. 1156/92 סגל נגד סגל (לא פורסם) כי "אם אין בחוות הדעת מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההגיון, לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא יטה להתערב במסקנותיו של המומחה". 10. התוצאה היא, שאנחנו דוחים את הערר. נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשישמיעהנפגעי פעולות איבהאוזניים