החלטה א. מבוא בהמשך להחלטת ביהמ"ש מיום 23.3.05, ולאחר שהצדדים הגישו סיכומיהם לגבי חלוקת החבות בין הנתבעים, בעקבות הסכמת הצדדים בדבר גובה הנזק, להלן הצעת ביהמ"ש לענין חלוקת אחריות בין הנתבעים. ב. רקע התובעת טוענת, כי ב - 16.6.96, בעת שהתיישבה על כסא בחדר המחשבים בבית הספר בו לימדה, בי"ס שמואל הנגיד בהרצליה, נשבר לפתע מושב הכסא והיא נפלה ארצה על עכוזה. כתוצאה מהפגיעה, קיבלה התובעת אישור מחלה למשך 77 ימים, בנוסף, נקבעה נכותה ע"י ד"ר שטרן - מומחה ביהמ"ש, בשיעור של 10%. לאחר הגשת תחשיבי נזק, הסכימו הצדדים על גובה נזק בשיעור של 35,000 ₪ ועתה, נתבקשתי להציע חלוקת האחריות בין הנתבעים, וזאת עפ"י סיכומים קצרים שערכו הצדדים, על מנת לאפשר להם להגיע להסכמות מחוץ לכותלי ביהמ"ש. ג. דיון אין חולק, כי הכסא המדובר, כמו כל הציוד בביה"ס, נרכש וסופק ע"י נת' 2, עיריית הרצליה. האחריות על תחזוקת הציוד והמבנים בביה"ס במועד הרלוונטי היתה מוטלת על עיריית הרצליה בשיתוף עם מנהל וצוות בית הספר, וזאת עפ"י תצהיר תשובות לשאלון של מר רוני גאון, מנהל המחלקה לשירותים כלליים בעיריית הרצליה. בבית הספר הועסק עובד תחזוקה, אב הבית, שתפקידו כולל, בין היתר, עריכת תיקונים בהתאם לבקשות מנהל בית הספר. נת' 1, טוענת כי אינה אחראית לכסאות המסופקים ע"י העירייה. לטענתה, האחריות לטיב ולתחזוקת הכסאות נותרה של העירייה, משכסא כלשהו מדווח כמקולקל - ניתנת הוראה ע"י מנהל ביה"ס להוציאו משימוש, ועפ"י תצהירה של גב' שושנה ברליה, ששימשה כלבורנטית מחשבים בביה"ס בעת האירוע, לא דווח על כל כסא מקולקל ולפיכך, לטענת נת' 1, על העירייה לשאת במלוא האחריות. הנתבעת 1 מוסיפה וטוענת, כי אין למדינה אחריות לנזק שנגרם לעובדי הוראה תוך כדי פעילות הוראה בבתי ספר. לעומתה, טוענת נתב' 2, כי התובעת הינה עובדת של נת' 1 ולפיכך, היה על נת' 1 לספק לתובעת סביבת עבודה בטוחה. נת' 2 טוענת, כי היה על מנהל ביה"ס לקבוע נהלים ברורים על מנת להבטיח את שלום עובדיו. מנהל ביה"ס הצהיר, כי הכסא שממנו נפלה התובעת לא דווח כמקולקל ולכן, בהעדר דיווח, טוענת העירייה, כי לא רובצת לפתחה כל אחריות ועל המדינה מוטלת החובה לנקוט באמצעים סבירים לזיהוי ומניעה של אירועים מסוג זה. ד. להלן הצעת ביהמ"ש: אין ספק, כי הכסא המדובר נרכש ע"י העירייה. אין אף חולק, כי הכסא לא הוכרז עובר לאירוע כשבור או כמקולקל, ולפיכך לא פעלו מי מהצדדים לתיקונו או להשבתתו. בבית הספר מועסק אב בית מדי יום בין השעות 07:00-15:00, שתפקידו, עריכת תיקונים כנדרש, וזאת עפ"י תצהירו של מר גאון, וכך מתקיים בכל בתי הספר. חלק מרכזי מתפקידו של אב בית, הינו בטיחותם של הכסאות המיועדים לשימוש של מורים ותלמידים כאחד. לא יעלה על הדעת, שאב בית או כל עובד תחזוקה יפעל רק כשהינו מקבל דיווח על תקלה כלשהי. מן הראוי, שבית הספר והעירייה ינחו את עובדי התחזוקה שלהם לערוך גם בדיקות תקופתיות ושגרתיות לכל ציוד וציוד, למרות שזה מסופק ע"י העירייה ולא ע"י משרד החינוך. אב הבית הינו עובד בשכר ולמרות שהעירייה היתה מעסיקתו הרשמית, מתברר שאת הוראות התחזוקה ההדרכה והבטיחות, קיבל אב הבית ממנהל בית הספר בלבד. מנהל בית הספר וציוותו אמונים על שלומם ובטחונם של מורים ותלמידים כאחד. אחריותו הראשונית של בית הספר הינה לשוהים בו ולבטיחותם ובטחונם, ולא נראית לי בשלב זה הטענה של גלגול האחריות לפיתחה של העירייה, אך ורק בשל כך שהיא זו שסיפקה את הכסאות. בנוגע לעירייה, היא, ללא ספק, המחזיקה והבעלים של כל הציוד בביה"ס. אל-לה לספק את הציוד ולהתנער מכל אחריות. אמנם, העירייה אינה יכולה לעקוב מדי יום אחרי כל כסא ושולחן, אולם, טוב היתה עושה לו היתה מפעילה פיקוח תקופתי כלשהו, באמצעות אב הבית שהינו למעשה עובד שלה. לפיכך, הצעת ביהמ"ש, הינה כדלקמן: משרד החינוך ישלם 70% מהסכום שסוכם ע"י הצדדים, ועיריית הרצליה תשלם את 30% הנותרים. נפילה