פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטת הוועדה הרפואית העליונה, על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן: "החוק") מיום 2.12.04, אשר דחתה ערעור שהוגש על החלטת הוועדה הרפואית מהדרג הראשון שהעריכה את נכותו של המערער בשיעור 10% בגין פריקות חוזרות של כתף ימין. המערער יליד 1973 הוכר כנכה על פי החוק בגין פגיעה בכתפו. ועדה רפואית מהדרג הראשון קבעה את נכותו של המערער בשיעור 10% לפי פרט 35(4)ג לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל-1969 (להלן: "תקנות הנכים"). ועדה רפואית עליונה שכללה שלושה אורטופדים, נוירוכירורג ונוירולוג התכנסה בתאריך 4.10.04 וערכה למערער בדיקה יסודית תוך התייחסות מפורטת לכל תלונותיו. ממצאי הוועדה תוארו כדלקמן: "בבדיקה - בתצפית קדמית או אחורית לא ניתן לקבוע בוודאות הבדלים בין כתף ימין לשמ' (אין אטרופיה בשרירים בולטת לעין) הנ"ל מסוגל להניע באופן סימטרי את שתי הכתפיים, בכפיפה ובאבדיקציה בצורה מלאה. מוסר בסיבוב פנימי על הופעת כאב במעלות האחרונות. התנועות הסיבוביות גם כן סימטריות ומלאות. פרט להרגשת כאב שצויינה לעיל. יציבות המפרק בסימן שאלה אך ההבדלים בין שני הצדדים אינם חדים ולא ניתן להגדירם בצורה ברורה." (ההדגשה שלי - ש.ד.) מאחר שהמערער מסר כי נבדק לאחרונה ע"י פרופ' מוזס העוסק בהכנת חוות דעת ומכיוון שהוועדה התקשתה להגיע למסקנה חד משמעית בענין שכיחות הפריקות וצורתן (פריקות מלאות ורגוס תת פריקות) הוחלט להמתין לקבלת חוות הדעת בטרם תסכם הוועדה את מסקנותיה. בתאריך 2.12.04 לאחר קבלת חוות דעתו של פרופ' מוזס התכנסה הוועדה פעם נוספת, שבה ובדקה את המערער תוך שימת דגש על יציבות הכתף. לאחר שעיינה בחוות הדעת, קבעה הוועדה, בהסתמך על בדיקותיה הקליניות כי אינה מקבלת את מסקנותיו של פרופ' מוזס ומאשרת את מסקנותיה של הוועדה מהדרג הראשון. בערעור שהוגש לבית משפט זה טוען עו"ד יניב, כי לאור ממצאיה, שגתה הוועדה בכך שסיווגה את נכותו של המערער על פי פרט 35(4)(ג) שהינו מעין סעיף "סל" ולא על פי פרט 41(1)(א) שהינו סעיף ספציפי המתייחס לפריקות כתף. דיון פרט 41(1)(א) לתקנות הנכים מגדיר את הפגימה המוגדרת כנקיעה חוזרת של הכתף כדלקמן: "בקיעות שכיחות והכרח להיזהר מתנועות מעל גובה השכם." (ההדגשה שלי - ש.ד.). דהיינו, סיווגה של פגימה על פי פרט זה מותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים הראשון, נקיעות שכיחות והשני הכרח להיזהר מתנועות מעל גובה השכם. אין חולק כי הוועדה הכירה בעובדה שהמערער סובל מנקיעות חוזרות. אולם באשר לתדירות התופעה לא שוכנעה הוועדה שאכן מדובר בנקיעות שכיחות. יתרה מכך בבדיקה שחלקה תואר לעיל ציינה הוועדה, כי תנועות הכתף מלאות וחופשיות לכל הכיוונים ומכאן שלא התקיים התנאי השני. הוועדה לא הסתפקה בממצאי בדיקתה הקלינית והמתינה לקבלת חוות דעתו של פרופ' מוזס, אלא שעיון בחוות הדעת העלה כי המומחה לא בדק את כל תנועות הכתף של המערער בשל חרדה מפריקות והתנגדות תגובתית של הנבדק. הוועדה לעומת זאת ערכה את כל הבדיקות הרלוונטיות ואף ציינה בבדיקתה השניה כי כל המבחנים נמצאו שליליים. לנוכח ממצאי הבדיקה המתוארים לעיל ומכיוון שפרופ' מוזס סמך את חוות דעתו על בדיקת הדמיה, משנת 1998, שהממצאים שהודגמו בה לא מצאו ביטוייים בבדיקות הקליניות, החליטה הוועדה שלא לסווג את הפגימה על פי פרט41(1)(א) הנ"ל והעדיפה להגדיר הפגימה כמתאימה לפרט 35(4)(ג) המתייחס לחבלה בפרק גדול בגף, המתבטאת בהפרעה בצורה קלה עם ממצא אובייקטיבי. מקובלת עלי ההשקפה לפיה, יש להעדיף סיווג הפגימה על פי פרט ספציפי, המגדיר את הפגימה המסויימת. יחד עם זאת, כאשר הממצאים אינם עונים על כל הקריטריונים של הפרט הספציפי, עדיף לסווג את הפגימה על פי פרט מתואם שאחוזי הנכות שהוא מקנה תואמים את מידת המגבלה התפקודתית. אילו בחרה הוועדה לנהוג באופן דווקני, משלא נמצאו ממצאים לפיהם על המערער להיזהר מתנועות מעל גובה השכם, היה עליה לדחות מכל וכל את תביעתו לקביעת אחוזי נכות, אולם הוועדה אשר מצאה הגבלה תפקודית וקיבלה את גירסת המערער לפיה הוא סובל מפריקות חוזרות קבעה את שיעור הנכות על פי פרט שמאפייניו הם הקרובים ביותר לפגימה המתוארת. החלטתה זו תואמת את רוח התקנות. מאחר שבית המשפט מוגבל לביקורת משפטית של החלטות הוועדה ואינו מתערב בקביעת הממצאים הרפואיים, לא מצאתי מקום להתערבותי בהחלטת הוועדה. משהגעתי למסקנה כי לא נמצא משגה משפטי בהחלטה, דין הערעור להידחות. המערער ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כתפייםנכות