פסק דין 1. וועדה רפואית עליונה שהתכנסה ביום 18.12.05 לא קיבלה את טענה המערער לפיה הוא סובל מפריקות חוזרות ונשנות של הכתף ולא מצאה לנכון לקבוע לו נכות בגין פגימה זו. על כך הערעור. 2. בערעור נטען, כי הוועדה שגתה בכך שלא התייחסה למסמכים רפואיים שעמדו לנגד עיניה, המצביעים על כך שהוא סובל מנקיעות חוזרות של הכתף. מדובר בשלושה מסמכים: האחד, מסמך רפואי מיום 1.5.01, שנרשם על ידי רופא צבאי במהלך שירותו הצבאי של המערער ובו נאמר: " ... פריקת כתף ימין חוזרת, לאחרונה - לפני כשבוע, חזר עצמאית למקום". השני, מסמך רפואי שנחתם על ידי רופא צבאי מיום 10/12, ללא ציון שנה, ובו נאמר כי למערער היו "מספר פריקות כתף בעבר". השלישי, מכתבו של ד"ר בלאט מיום 1.4.04, שבו נרשם "... נקעים חוזרים קדמיים, מודגם בצילום. הופנה לניתוח". 3. בעת הדיון בוועדה הרפואית העליונה הצהיר המערער, כי מאז "הפריקה המתועדת" הוא סבל משש פריקות, האחרונה מהן לפני כחצי שנה. המערער אישר שפרט לאותן שתי פריקות המתועדות במסמכים הרפואיים הצבאיים, אין בידו תיעוד רפואי, שכן כאשר מתרחשת פריקה הוא מצליח להחזיר את הכתף למקומה בכוחות עצמו. המערער טען, כי הוא נמנע מלבצע תנועות מסוימות כדי לא להביא לפריקת הכתף. 4. הוועדה בדקה את המערער ולא מצאה כל ממצא חריג. בהחלטתה של הוועדה נאמר, כי: "טענותיו על כי סובל מפריקות חוזרות צריכות להיות או מתועדות על ידי תיעוד רפואי או בעלות מאפייני בדיקה כאלו אשר יאשרו את טענותיו. גם אלו וגם אלו לא באו לידי ביטוי בוועדה זו ולכן טענותיו על פריקות חוזרות לא מתקבלות". יצוין, כי לכאורה עולה מדברי הוועדה כי מצב של פריקות חוזרות אמור להתבטא בבדיקה קלינית, דבר שלא קרה. הוועדה לא התייחסה ישירות להצהרת המערער לפיה הוא סבל משש פריקות פרט לאותן שתי פריקות המתועדות במסמכים ולא קבעה ממצא בנדון. 5. על פי המבחן הקבוע בסעיף 41(1) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969, הפגימה מתוארת כ"נקיעה חוזרת של הכתף", והנכות בדרגה הנמוכה במבחן זה מוענקת כאשר מדובר ב"נקיעות שכיחות והכרח להיזהר מתנועות מעל גובה השכם". כאמור, הוועדה קבעה, כי לא שוכנעה שלפניה מצב שעונה אחר המבחן האמור. עם זאת, לא ברור מהחלטת הוועדה האם בכל מקרה שבו מתקיימות אצל הנכה נקיעות חוזרות ושכיחות, אמורה התופעה להתבטא ב"מאפייני בדיקה כאלו אשר יאשרו את טענותיו". הוועדה התייחסה לחלופה נוספת אפשרית והיא קיומו של תיעוד, שאז, לכאורה, יתכן וטענותיו של המערער היו מתקבלות גם ללא קיום אותם "מאפייני בדיקה". מכאן עולה, לכאורה, שאין הכרח שמצב הפריקות החוזרות והשכיחות ימצא ביטוי בממצאי בדיקה, אם הפריקות היו מתועדות. זאת ועוד, לא ברור האם לדעת הוועדה מצב של שמונה פריקות שהתרחשו, לטענת המערער, מאז ינואר 2001 ועד מועד הבדיקה בוועדה, יכול בכלל להיות מוגדר כמצב של נקיעות חוזרות ושכיחות; או שמא הוועדה לא היתה מוכנה לאמץ את גירסת המערער, שאכן התרחשו שמונה נקיעות, בהעדר מסמכים רפואיים או ממצאים בבדיקה. נמצא, כי קיים ספק מסוים באשר להחלטת הוועדה ואין בה כדי לענות באופן מלא על חובת ההנמקה הנדרשת בנסיבות המקרה דנן. ההחלטה מותירה סימני שאלה אחדים שהיה צריך להבהירם. אם שמונה נקיעות בתדירות האמורה אינן כלל בגדר מצב המזכה בקביעת הנכות, כי אז די היה בכך כדי לדחות את טענותיו של המערער. ואולם, הוועדה לא ציינה עניין זה וביססה את החלטתה על הנמקה שונה. כדי להסיר קיומו של ספק ולמנוע אפשרות של קיפוח המערער, סברתי כי יהיה זה נכון לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו של המערער לוועדה כדי שתבהיר את עמדתה. על הוועדה להבהיר, איפוא, את עמדתה בעניינים אלה: א. האם, בהנחה שמתקבלת גירסתו העובדתית של המערער, מצב של שמונה נקיעות במהלך התקופה שממאי 2001 ועד 18.12.05 עונה על דרישת המבחן שבסעיף 41(1)(א) לתקנות, לפיו על הנקיעות להיות חוזרות ושכיחות. ב. בהנחה שהתשובה לשאלה הנ"ל היא בחיוב, האם מבחינה רפואית אמור המצב בהכרח למצוא ביטוי בממצאי בדיקות, או שמא תיתכן אפשרות שלא יהיה כל ביטוי לאותן נקיעות למרות שהן אירעו. אם תיתכן אפשרות כזו, על הוועדה להוסיף ולציין, האם היא מאמינה למערער כי אירעו לו שש פריקות שלא תועדו. 6. הערעור מתקבל, איפוא, והוועדה העליונה תקיים דיון נוסף בעניינו של המערער, כששני הצדדים יהיו רשאים להשלים את טענותיהם לפניה ואף להציג ראיות חדשות. המשיב ישא בהוצאות המערער, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 2,500 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. כתפיים