החלטה 1. במסגרת תביעה שהגישו המשיבים כנגד המבקשת, בגין רשלנות רפואית נטענת בטיפול במשיבה 1 (להלן: המשיבה), מונה - לבקשת המשיבים - מומחה מטעם בית המשפט, בתחום הקרדיולוגיה (פרופ' אבינדר). זאת, לאור טענת המשיבים, כי לא עלה בידם לאתר מומחה בתחום זה, שיתמוך בתביעתם. פרופ' אבינדר נתן את חוות-דעתו, ובה קבע, בין היתר, כי למשיבה נכות קרדיולוגית בשיעור של 75%. עוד בטרם ניתנה חוות-דעתו של פרופ' אבינדר, הגישה המבקשת חוות-דעת בתחום הקרדיולוגי, של פרופ' מור. חוות-דעת אחרונה זו התייחסה לסוגיית האחריות, אך לא לעניין שיעור הנכות. שני הצדדים הוסיפו ופנו למומחים בתחום השיקום - פרופ' עורי מטעם המשיבים (אשר הגיש חוות-דעת), ופרופ' רינג מטעם המבקשת. זה האחרון ביקש כי תיערך בדיקה של המשיבה על-ידי קרדיולוג מומחה. או אז עתרה המבקשת בפני בית המשפט המחוזי, לחייב את המשיבה להיבדק על-ידי מומחה מטעמה (מטעם המבקשת) בתחום הקרדיולוגיה. 2. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. אמנם, כך פסק, משהגישו המשיבים-התובעים חוות-דעת בתחום השיקום, קמה למבקשת-הנתבעת זכות לדרוש כי המשיבה תעמוד לבדיקת מומחה מטעמה, ובמסגרת זו, על המשיבה לבצע את כל בדיקות העזר הדרושות למומחה מטעם המבקשת, לרבות קבלת הערכת מומחה בתחום אחר. אלא שבמקרה זה, כך קבע בית המשפט קמא, כבר קיימת הערכה של המשיבה על-ידי קרדיולוג מומחה, שמונה על-ידי בית המשפט (הוא פרופ' אבינדר), וזו לא הועברה לעיונו של פרופ' רינג, הגם שיתכן כי היתה מספקת אותו. לפיכך, נדחתה הבקשה, כאשר בית המשפט המחוזי הדגיש, כי אם לא יתברר שאין די בחוות-הדעת של פרופ' אבינדר, ניתן יהיה לשקול פנייה לזה האחרון לשם השלמת הפרטים החסרים, או להעמיד את המשיבה לבדיקת מומחה נוסף, מטעם המבקשת. המבקשת שבה ופנתה לבית המשפט המחוזי, בבקשה לשקול מחדש את החלטתו, וציינה כי חוות-דעתו של פרופ' אבינדר אכן הובאה בפני פרופ' רינג. בית המשפט קבע כי אין מקום לשנות מהחלטתו הקודמת, שכן אם דרושים לפרופ' רינג פרטים הקשורים לנכותה הקרדיולוגית של המשיבה, ניתן לפנות ולבקשם מפרופ' אבינדר. 3. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. עיינתי בבקשה ובתגובה לה, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי הבהיר בהחלטתו הראשונה, כי פרופ' רינג המליץ על "הערכה ע"י קרדיולוג מומחה", וכי זו נעשתה כבר על-ידי מומחה מטעם בית המשפט. לכן, כך קבע, יש להציג את חוות-הדעת בפני פרופ' רינג, ובמידת הצורך ניתן יהיה לבחור באחד משני מסלולים - לפנות לפרופ' אבינדר לצורך השלמת חסרים, או למנות מומחה נוסף. כאמור, התברר שחוות-דעת זו אכן הוצגה לפרופ' רינג, ובנסיבות אלה, השאלה היא מהו המסלול שראוי ללכת בו. במסגרת הבקשה השנייה שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, לשקול מחדש את החלטתו, היא צירפה מכתב של פרופ' רינג, המסביר מדוע, לדעתו, יש למנות מומחה נוסף בתחום הקרדיולוגי. שני טעמים מפורטים במכתב זה: האחד, סתירה נטענת בין אחוזי הנכות הגבוהים שקבע פרופ' אבינדר לבין קביעותיו בדבר מצבה התפקודי; והאחרת, סוגיית תוחלת החיים, אשר לא זכתה להתייחסות. בית המשפט המחוזי קבע, לאחר שהובא בפניו מכתב זה, כי ניתן לפנות לפרופ' אבינדר לשם השלמת הפרטים החסרים. בהחלטה זו אין עילה להתערב, במיוחד לנוכח הנימוקים למינוי המומחה, כפי שפורטו במכתב האמור של פרופ' רינג. על פניו, נראה כי ראוי שפרופ' אבינדר יתייחס לעניינים אלה, ואם גם בכך לא יהא די, נראה כי בית המשפט המחוזי הותיר בהחלטתו הראשונה פתח לבדיקה נוספת של העניין. הבקשה נדחית, אפוא. המבקשת תישא בשכר-טרחת עורך-הדין של המשיבים, בסכום של 5,000 ש"ח. מומחהרפואהתביעות רשלנות רפואיתמינוי מומחהמומחה מטעם בית המשפטרשלנות