מכונות הימורים בתוך מועדון ביליארד / סנוקר - תביעה

פסק דין 1. ביום 15/2/1999 נערך חיפוש ב"מועדון הביליארד" ברחוב טלר 30, רחובות. בחיפוש נתפסו 7 מכונות משחק השייכות לתובעת. ביום 1/3/1999 הגישה המשטרה בקשה שענינה "השמדת המכונות אשר ישנה חות דעת שמדובר במכונות מזל (הימורים) האסורה באחזקה על פי החוק" (כלשון הבקשה). בית המשפט נעתר לבקשה, ועוד באותו יום הושמדו המכונות. למחרת, 2/3/1999, הגישה התובעת בקשה להחזרת תפוסים, אך נענתה כי המכונות כבר הושמדו. 2. התובעת היא הבעלים של המכונות, והשכירה אותן לעסק שנוהל על ידי מר צומן. לטענת התובעת, המשטרה הטעתה את בית המשפט בקשר לשמוש שנעשה במכונות, באופן שהשיגה את השמדתן שלא כדין. לפיכך, מבוקש להשית על המדינה תשלום פצוי שגובהו כערך המכונות וההכנסה שנמנעה מן התובעת בגין השמדתן. המדינה טוענת כי אין המדובר בהטעיה, וכי כיוון שהמכונות שמשו למשחקים אסורים, לבית המשפט היתה הסמכות להורות על חילוטן ועל השמדתן. יצויין, כי בעקבות השמדתן התכופה של המכונות, מבלי שניתנה האפשרות הטכנית להתנגד לה, ובעקבות עתירת התובעת לבג"ץ (בג"ץ 8912/99 עוז שגיא בע"מ נ' מפכ"ל משטרת ישראל ואח', תק-על 2000(3) 1490) הוצאה הנחיה של מחלקת התביעות במשטרה, לפיה בעת הגשת בקשה לחילוט מכונות משחק לבית המשפט יש להודיע על כך לבעל המכונות, ולבקש דיון במעמד שני הצדדים (נ/3/ה מיום 2/11/2000) - וכך נמנע, מאז ואילך, המצב שהיה בבסיס תביעה זו. 3. לפני כניסה לגוף הטענות אדגיש, כי הצדדים דלגו למעשה על השלב שבין פעולת המשטרה לבין הצו שניתן על ידי בית המשפט, באופן שלא הצו שניתן הוא העומד לדיון, אלא פעולת המשטרה שהובילה למתן הצו. הסכמת הצדדים בענינים דיוניים, ואף לענין אחריות, מקובלת עלי. 4. אמנם בענין אזרחי עסקינן, אך לשם הבנתו, יש לפרש החוק הפלילי הרלוונטי. טענות התובעת הן, כי המכונות כשלעצמן אינן "מכונות אסורות", ואין בהן כל רע כשלעצמן. רק שמוש שלא כדין עלול להפוך את המכונות לכאלו הניתנות לחילוט ולהשמדה. המדינה טוענת, כי לאחר שניתנה חוות דעת מומחה מטעמה, המראה כי המכונות שמשו למשחקי מזל אסורים, שוב אין לבחון את אופן השמוש בהן, שכן ברי שניתן להשתמש בהן לשם משחקי מזל אסורים, ועל כן קיימת סמכות לחלטן ולהשמידן. 5. שני מקורות שבחוק יכולים להוות הבסיס לדיוננו: (א) סעיף 235 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שזו לשונו: "חילוט מכשירי עבירה 235. (א) היה לשוטר יסוד סביר להניח כי כלים או מכשירים, כרטיסים או כל דבר אחר שימשו לארגונם או לעריכתם של משחק, הגרלה או הימור אסורים, רשאי הוא לתפסם, ורשאי הוא לתפוס כספים, או דבר אחר, שהיה לו יסוד סביר להניח שנתקבלו כתוצאה מארגון המשחק, ההגרלה או ההימור האסורים או מעריכתם. (ב) שר המשפטים רשאי להתקין תקנון לענין סעיף קטן (א). (ג) נוכח בית המשפט כי דברים שנתפסו כאמור בסעיף קטן (א), למעט כספים, שימשו לארגונם או לעריכתם של משחק, הגרלה או הימור אסורים, או שנתקבלו כתוצאה מארגונם או מעריכתם, רשאי הוא לצוות, על פי בקשת שוטר או תובע, כמשמעו בחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965, על חילוטם לאוצר המדינה, אף אם לא הורשע אדם בעבירה בשל המשחק, ההגרלה או ההימור האסורים". (ההדגשות שלי - א"ש). (ב) סעיפים 32-34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969: "32. סמכות לתפוש חפצים [תיקון: תש"ל, תשנ"ה] (א) רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה. ... 34. מסירת התפוס לפי צו על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסויים (להלן - שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו". 6. האם המכונות מהוות "משחק אסור"? הגדרת "משחק אסור" בסעיף 224 לחוק העונשין היא: "משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף, או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת;" כלומר, יש להניח יסוד עובדתי לשני מרכיבים: הזכיה לפי תוצאות המשחק, והתלות בגורל. המדינה הציגה חוות דעת מומחה של נעם יונגמן (נ/2), שבחן את המכונות נשוא כתב התביעה, והגיע למסקנה כי כל אחת מהן עלולה לשמש למשחק אסור, על פי שני המרכיבים: שלוש המכונות 1-3 בדו"ח התפיסה הן מכונות למשחק בינגו. לפי נתוחו של מר יונגמן, לאחר "יריית" ששה כדורים, ואם אלו יצרו רצף של 3 מספרים על הלוח, זוכה אותו משתתף בנקודות משחק המזכות אותו באפשרות הימור נוסף על רצף גדול יותר על פני הלוח. אם נוצר הפסד - יפסיד השחקן נקודות מאלו שזכה בהן. קיימים מונים מכניים לנקודות וקיים כפתור לאיפוס נקודות, המונע הצטברות נקודות של שחקנים שונים. הזכיה אקראית, ואינה תלויה במיומנותו של המשחק. מר יונגמן העיד על השימוש המסחרי במכונות להימורים. כמו כן העיד, כי קיימת תצוגה של אופציות הזכייה. המכונות 4 ו- 5 הן מסוג "מכונת בינגו יפנית", ודומות מבחינת מתכונת ההפעלה למכונות בינגו. גם כאן אין משמעות למיומנות של המשחק, וגם בהן מונים מכניים לנקודות, וכפתור לאיפוס הנקודות, וכן תצוגת אפשרויות הזכיה. מכונה 6 - "רולטת פרצופים יפנית" היא גלגל המסתובב על ידי מנוע חשמלי. ההפעלה על ידי המשַֹחק היא על ידי לחיצה על מקש. 7 מקשים הם גזרות פעולה, שבכל אחת מהן ניתן להמר על עד 4 נקודות. הזכיה היא אסימונים הנפלטים מן המכונה (ראה הסברו גם בעמוד 23 לפרוטוקול). לא הובאה כל ראיה בדבר אופן פדיון האסימונים וערכם. מכונה 7 - Pierrot - זכיה במשחק בה, בצורה מסויימת (Lucky chance) מאפשרת הפעלת משחק בונוס. המשחק בה אינו מצריך מיומנות או חשיבה. בחקירתו בבית המשפט הבהיר מר יונגמן, שאין די בצמד מונים כדי להוכיח כי מכונה נועדה להימורים אסורים (פרוטוקול, עמוד 25, שורה 14 ואילך). אל מול עדותו של מר יונגמן הוצגה עדותו של מר עוז סיני, מנהלה של התובעת. תצהירו של מר עוז סיני אינו מתמודד עם פרטי עדותו של יונגמן, אלא קובע את המובן מאליו על פי החוק, והוא כי מכונת הימורים או משחק אינה אסורה על פי טיבה (סעיף 18 לתצהירו). על פי עת"מ (חיפה) 455/02 תשעים הכדורים נ' עיריית חיפה, תק-מח 2002(2) 1327בסעיפים 8-11 לפסק הדין, משחק בינגו במועדון, ככזה, מקום שלא הוכחו כל רכיבי סעיף 230 לחוק העונשין (העוסק בנסיבות מיוחדות בהן לא יראו משחקים כאסורים) - מהווה משחק אסור. ראה גם התייחסות בית משפט שלערעור לנקודה זו בסעיף 28 לפסק הדין בעע"ם 4436/02 תשעים הכדורים נ' עיריית חיפה ואח', תק-על 2004(1) 2104. המדינה מסתמכת על קביעת הרוב ברע"פ 9140/99 עמוס רומנו ואח' נ' מ"י פ"ד נד(4)349, לפיה גם אם הזכיה במשחק הביאה לזכיה בנקודות משחק בלבד, שלעולם לא ניתן להמירן בכסף, אלא באפשרויות משחק נוספות - יש לראות בכך משום "שווה כסף" ו"טובת הנאה", ההופכים את השמוש במכונת מזל למשחק אסור. במילים אחרות, העולה מעדותו של מר יונגמן - ולא נסתר - הוא, כי לגבי כל המכונות, למעט מכונה 6 "רולטת פרצופים יפנית", מתקיימים המרכיבים העיקריים לסווגן כמכונות "משחק אסור": הזכייה היא לפי תוצאות המשחק והתוצאות תלויות בגורל. לגבי מכונה 6 ספק אם ב"זכיה" המדובר (משום שנעדר הסבר לגבי משמעותם הכלכלית או האחרת של האסימונים המתקבלים כתוצאה מן הזכיה). בהעדר עדות או ראיה כלשהיא לסתירת האמור, יש לקבוע כי המכונות 1-5 ו- 7 הן מכונות "משחק אסור". 7. ב"כ התובעים מבקש ללמוד מכך שלא נתפס במכונות כסף, שהמכונות לא היו מיועדות לזכייה בכסף. אין בכך מאומה, שכן אין לדעת באיזה שלב נתפסו המכונות, ומדוע לא היה בהן כסף. איש מן הצדדים לא העיד על כך. הצדדים גם לא העידו את בעלי העסק, להוכחת איזו מן הגרסאות. 8. מנהל התובעת ביקש לראות בכך שהמכונות יובאו כדין לישראל משום "הכשר" חוקי שניתן להן, ולא היא: עובדתית, מנהל התובעת לא הצליח ליצור קשר הכרחי בין כל אחת מן המכונות לבין רשימון יבוא רלוונטי (עמוד 15 שורה 24). לא ניתן להסתמך על טענה כללית, שכן במכונות ספציפיות עסקינן, ואם לא ניתן לשייך מכונה מסויימת לרשימון יבוא, שוב אין לראות בהצגת הרשימונים משום הוכחה כלשהיא. ב"כ הנתבעת טוענת, כי כיון שאין עדות כי רשימוני היבוא נבדקו ונמצאו נכונים, אין להסתמך על רשימוני היבוא. אני סבורה שאין לקבל גם טענה נגדית זו: אם החליטו רשויות המכס שלא לבדוק כל מוצר, אין הן יכולות להסתמך על אי הבדיקה, ולטעון כי לא היתה הסכמה ליבוא של אותו מוצר. משקיבלה רשות המכס את הרשימון ללא סייג, אין היא רשאית לטעון כנגדו. ואולם, כאמור, כיוון שלא ניתן ליחס איזו מן המכונות לאיזה מן הרשימונים, אין לקבל את הטענה, כי יבוא כדין משליך על כשרות המכונות. גם מבחינה משפטית לא ברור שהצדק עם התובעת: שהרי יתכן בהחלט שמכונות שיובאו כדין שונתה מטרתן או שהוצבו במקום המשמש עריכת משחקים אסורים, וכך הפכו לכאלה, למרות שלכתחילה יובאו כדין. 9. בענין קודם הנוגע למכונות מזל שנתפסו באותו בית עסק, לאחר שהתובעת כאן עתרה לבית המשפט להחזיר אותן מכונות לבית העסק, נעתר לכך בית המשפט. ב"כ התובעת סבור כי יש בכך כדי ללמד על כך שלא היה מקום לחלט גם מכונות אלו. אני סבורה שהמסקנה מרחיקת לכת עד מאוד, שהרי כאמור, אם במכונות מזל עסקינן, השאלה אם השמוש בהן מותר או אסור תלוי באופן השמוש. אופן השמוש יכול להשתנות, ועל כן יתכן שמכונות שבעבר הוחזרו לבעליהן, יחולטו בפעם אחרת, כאשר השמוש שנעשה בהן היה בלתי חוקי (ראה לענין זה ההיתר להשתמש במכונות בנסיבות סעיף 230, והחזקה כי הן אסורות בסעיף 233(2) לחוק העונשין). 10. האם המדובר במכונות שהוחזרו לתובעת בעבר? לפי דו"ח התפיסה נשוא התביעה נתפסו המכונות הבאות: 3 מכונות "דיקסילנד" שתי מכונות "בונוס", מכונה אחת בשם CAPCOM, ומכונה אחת בשם LUCKY CHANCE. שנתיים קודם לכן, לאחר שהמשטרה תפסה באותו אופן מכונות המשמשות למשחקי מזל, באותו עסק עצמו, והתובעת בקשה החזרתם, ניתנה החלטת כבוד השופט הרטל, ס"נ, בתיק ב"ש 13/97, לפיה הוחזרו לתובעת 5 מכונות מבין אלו שנתפסו אצלה: שתי מכונות מסוג "טיירו" (כנראה Pierrot) ושלוש מכונות מסוג "סטריטפייטר". על פי דו"ח פעולה מיום 23/10/1996, המכונות שנתפסו באותו חיפוש היו: 3 מכונות מסוג סטריטפייטר II, 2 מכונות פיירו, מכונה 1 - גולדן פלוס, 5 מכונות ריטקס, מכונה מסוג לא ידוע, ו- 5 מכונות אקצ'ואלי (ת/5). [אגב יצויין, כי כחלק מהחלטת השופט הרטל "במידה והמכונות הללו תועברנה לחזקתם של צדדים שלישיים, יחתמו חוזים מתאימים על מנת למנוע מאותם צדדים שלישיים מלהשתמש במכונות נשוא הבקשה כמכונות מזל, וכך הינני עושה". כלומר, התייחסות מפורשת לכך שהשימוש במכונות יכול להיות מותר וחוקי, או אסור]. השאלה הנשאלת היא, האם 2 מכונות "בונוס", מכונת "קאפקום" ומכונת "לאקי צ'אנס" שנתפסו עתה מנויות בין מכונות פיירו, סטריט פייטר, גולדן פלוס, ריטקס, ואקצ'ואלי? כבר עם הגשת הבקשה להחזרת תפוסים, ביום 2/3/1999 (ת/1/6) טענה התובעת כי המכונות מס' 4-7 בתפיסה הנוכחית הן במכונות שהוחזרו בתפיסה הקודמת. מר רפאל נח, ראש משרד החקירות בתחנת רחובות הצהיר, כי אין המדובר באותן מכונות (סעיף 22 לתצהירו נ/3), אולם בחקירתו הבהיר (עמ/ 35 שורה 9 ושורה 29), כי ההצהרה נובעת מהשוואת שמותיהן של המכונות. אין חולק כי השמות נרשמו אחרת בשני הדו"חות, ומכיוון שלא נעשתה על ידי העד בדיקת השוואה ממש, אלא בדיקה על פי המסמכים, אין לקבוע אלא כי מחוסר ידע אמר את שאמר. לאחר קריאת חוות הדעת של מר יונגמן, והבהרתו בפרוטוקול כי המכונה פיירו היא מכונת "לאקי צ'אנס", תתכן זהות בסוג מכונה זה בין מכונה שהוחזרה לפי החלטת כבוד השופט הרטל, לבין אחת המכונות שנתפסה בהליך נשוא התביעה. מבלי להקהות משיני הטענה, כי אותה מכונת משחק יכולה להחשב בנסיבות שונות כאסורה או כמותרת, לגבי מכונה זו - עצם הטענה שנטענה על ידי המשטרה בבקשת ההשמדה כי מכונה ספציפית זו היא בגדר "משחק אסור", לאחר שהותרה לשימוש על ידי החלטה שפוטית אחרת, מבלי להפנות לאותה החלטה קודמת, יש בה משום הטעייה של בית המשפט. ואולם, אין די בזהות השם של המכונה. כזכור, בין החזרת המכונות בתפיסה הקודמת לבין תפיסת עתה חלפו שנתיים וחצי. מר עוז סיני עצמו לא ידע אלו מכונות הוחזרו, ועל כן קשה לקבל דבריו בקשר לזהות המכונות (עמוד 16 שורה 26 ואילך). למעט הטענה הכללית בתצהיר, לא ניתן ללמוד על זהות המכונות. אני סבורה שנדרש הרבה יותר מכך, מבחינה ראייתית, כדי להראות כי באותן מכונות עסקינן. בחקירתו הנגדית של מר עוז סיני הוא נשאל מפורשות לענין זהות המכונות. מר עוז סיני נמנע מלהבהיר מהן המכונות הזהות. אדרבא, העד מסר כי לא ניתן להשוות את השמות השונים שבדו"ח התפיסה עם השמות שבהחלטת כב' השופט הרטל, כיוון שהשוטרים שרשמו את דו"ח התפיסה טעו ברישום, משום חוסר ידיעה (עמוד 14 שורה 21 ואילך). אם כך, לא ניתן לבחון את טענת זהות המכונות. התובעת לא הביאה לעדות את המחזיק במועדון, מר צומן, שיעיד על כלל נסיבות הענין. בודאי ראוי היה לשמוע עמדתו אודות זהות המכונות. בהעדר ראיה פוזיטיבית בדבר זהות המכונות, אני דוחה את טענת התובעת כי 4 מתוך 7 המכונות נתפסו בעבר והוחזרו לאחר שניתנה החלטה שיפוטית בענינן. 11. מה ניתן ללמוד מכך שחלק מן המכונות לא היה בשימוש? התובעת טוענת כי המכונות שהוחזרו על פי צו השופט הרטל מיום 5/2/1997 לא היו בשמוש, וכי מכאן ניתן ללמוד כי לא שימשו לעריכת משחקי מזל. בתצהירו של מר עוז סיני נטען כי אותן 4 מכונות "לא היו פעילות ואוחסנו בקומה ב' של בית העסק, כשהן מכוסות, לא נגישות למשחק ומנותקות ממקור חשמל" (סעיף 10 לתצהירו ת/1). לא ניתן לתת אמון בדבריו של מר עוז סיני לענין זה הן בשל חוסר ההגיון הכלכלי, שהעד נמנע מלהסבירו, והן משום שהעמדת המכונות עומדת בנגוד להסכם השכירות בינו לבין בעל המועדון. לכך הוסיף הסברו, כי "בעל המקום... מסכים שמכונה לא עובדת אני יכול לאכסן אותה ובינתיים אני לא צריך מכונה חלופית. לא נתתי לו מכונה חלופית" (עמוד 17 שורה 13 ואילך). לא אוכל לקבל מסקנה עובדתית לפיה בעל המועדון ויתר על זכותו למכונה חלופית על פ ההסכם, ועוד הסכים לשמש מחסן למכונה בלתי שמושית, מבלי שבעל המועדון הובא לעדות, וכאשר הטענה חסרת הגיון כלכלי. 12. בנוסף להגדרת "משחק אסור" בסעיף 224 לחוק העונשין, קובע סעיף 233(2) לחוק, כי נטל ההוכחה להראות כי המכונות לא שימשו למשחקים אסורים מוטל על התובעת: "233. לענין סימן זה - ומבלי למעט מכל דרך הוכחה אחרת - ... (2) רואים משחק בקלפים, בקוביות או במכונת משחק כמשחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווי כסף או בטובת הנאה, כל עוד לא הוכח ההיפך;" משהובהר כי בכל אחת מן המכונות מנגנון הימורים אקראי, שאינו תלוי ביכולת, וכי בכולן, למעט מכונה 6, הזכיה מתבטאת במתן זכות למשחק נוסף - מולאו דרישות החוק והפסיקה להוכחה כי כל המכונות, למעט מכונה 6, הן מכונות ל"משחק אסור". לגבי מכונה 6, מאחר שהתובעת לא הביאה כל ראיה להיפוכם של דברים, כאמור בסעיף 233(2) - גם היא בגדר "משחק אסור". מכאן נובעת המסקנה כי המדינה עמדה בהוכחת היות כל המכונות בבחינת "משחק אסור". 13. סעיף 235(ד) לחוק העונשין תשל"ז-1977 חוק העונשין מאפשר חילוטן של מכונות ל"משחק אסור" לא רק כאשר הורשע מבצע העברה בדין, והוכח הקשר בין בצוע העבירה לבין המכונות, אלא גם כאשר לא הורשע אדם בבצוע עבירה. זהו הבסיס לעמדת המדינה, הגורסת כי הסמכות לחילוט עומדת גם בהעדר הרשעה. אני מתקשה לקבל עמדה זו. בעניננו לא הועמד איש לדין, לא הוגשו כתבי אישום, וודאי שלא הורשע איש באיזו מן העברות המנויות בסימן יב לחוק העונשין, העוסק במשחקים אסורים, הגרלות והימורים. היתכן שלמרות העובדה שאין עבירה, אין הרשעה, ואין מבצע עבירה - קיימים הפריטים שבהם נעברה העברה, ודינם חילוט והשמדה? השאלה מתחדדת כאשר מובהר כי אין המדובר בפריטים שמעצם טיבם מקורם בעבירה, כגון סמים מסוכנים, כי אם במשחקים שיתכן להם גם שמוש חוקי (ראה למשל סעיף 230 לחוק). הגם שלכאורה מאפשרת הסיפא לסעיף 235(ג) השמדת מכונות "אף אם לא הורשע אדם בעבירה בשל המשחק...", נדרש על פי מילות הסעיף, כי בית המשפט יווכח כי התפוסים "שימשו לארגונם או לעריכתם של משחק, הגרלה או הימור אסורים". וכיצד יווכח, אם אין בפניו ראיה כלשהי לכך? שהרי יש לזכור שבעניננו לא הובאו כלל ראיות בדבר שימוש שנעשה במכונות אלו ממש לעריכת משחקים אסורים. לכאורה הסעיף דורש לצורך החילוט כי המכונות תשמשנה בפועל לעריכת משחקים אסורים, ואינו מסתפק בפוטנציאל קיים לקיום הימורים בהן (שדי בו לצורך הגדרת "משחק אסור" כאמור לעיל, אך לא לשם חילוטו, כאמור כאן). בבש"פ 6686/99 אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 464 נדון מקרה בו נתפסו פריטים המשמשים למשחקי מזל, בלא שהוכח כי נעשה בהם שמוש למשחקים אסורים. וכך נאמר על ידי כב' השופטת שטרסברג-כהן: "...(ו)לכאורה אין הוראות חוק העונשין חלות על ענייננו. סעיפים 234, 235 לחוק העונשין דנים בתפיסה על ידי שוטר של פריטים ששימשו למשחקי מזל ובסמכות בית משפט לחלטם לאוצר המדינה, לפי סעיף 234, אם הורשע אדם בעבירה של משחק מזל, ולפי סעיף 235, גם אם לא הורשע". במלים אחרות, רק אם נוכח בית המשפט כי הפריטים שמשו למשחקי מזל אסורים. שם, כיוון שהפריטים נתפסו ברכבו של המבקש, אשר טען כי הם מיועדים ליצוא לחו"ל, לא היה מדובר בפריטים ששמשו למשחקי מזל אסורים. ראה גם דברי השופט דרורי בב"ש (מחוזי ירושלים) 1153/02 מדינת ישראל נ' מיכאל אברג'יל, תק-מח 2002(2) 3784, הסבור כי "בכל מקרה, גם סעיף 235(ג) חל רק כאשר מתקיים היסוד העובדתי כי אותם חפצים שימשו לארגונם או לעריכתם של משחקי מזל, ודבר זה ניתן לקבוע רק בסיום שמיעת הראיות בתיק העיקרי, בין אם יורשע הנאשם (ואז יחולו הוראות סעיף 234 לחוק) ובין אם לא יורשע הנאשם (ואז רשאי בית המשפט לפעול על פי סעיף 235(ג) לחוק" (בסעיף 54 לפסק הדין). (ראה גם פסיקת כבוד השופט פלפל בע"פ (באר-שבע) 7155/01 צמרת מועדוני ביליארד בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-מח 2002(3) 3605, שם נקבע כי העבירה נעברה, והושת עונש על חלק מן הנאשמים, ובית המשפט מוצא לנכון לאבחן זאת מן העובדות שבענין עובדיה). אזכיר, כי בעניננו לא התקיים הליך משפטי לברור האשמה כלל. בענין עובדיה קובע בית המשפט כי הסמכות לחילוט מכונות שלא הובאו ראיות בדבר השימוש שנעשה בהן היא על פי סעיפים 32-35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט-1964. בעניננו, כבענין עובדיה ובענין אברג'יל, כיוון שלא הוגש כתב אישום, אין להחיל את סעיף 235 לחוק העונשין. 15. סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1996 עם זאת, ברור כי לבית המשפט היתה הסמכות להורות על השמדת המכונות לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) שצוטט לעיל. לפיכך, משהוכח כי במכונות "משחק אסור" עסקינן, ומשניתנה לבית המשפט הסמכות בסעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) להורות על חילוטן - דין התביעה להידחות. 16. למקרה שיקבע כי טעיתי בפסיקתי, וכי על המדינה לשאת בנזקי התובעת, כיצד יוערכו נזקים אלו? לדעתי, התובעת לא עמדה בחובתה להוכיח את נזקיה. מחד גיסא הסתמכה התובעת על הערכת מחיר שהגישה לפיה נמסרו מחירי המכונות. מאידך גיסא הבהירה כי לפחות 4 מתוך 7 מכונות בהן מדובר לא הופעלו במשך למעלה משנה. יתרה מזו, הובהר כי התובעת לא החליפה את המכונות שהושמדו ולא הציבה במקומן אחרות, ומשכך, לא פעלה להקטנת נזקיה. התובעת לא טענה, ובודאי לא הוכיחה, כי נזקי אבדן המכונות נשוא התביעה גרמו לחסרון כיס שלא איפשר רכישת מכונות אחרות. כל שאמר מר עוז-סיני מטעמה היה כי לא רצה לסכן שוב את כספו (עמוד 18 לפרוטוקול למטה). יתרה מכך: הוכחת רווחי המכונות ראוי היה שתעשה באמצעות ספרי התקבולים של התובעת או לפחות באמצעות בעל העסק: מר צומן. כאמור, האחרון לא זומן כלל לעדות, לא לענין זהות המכונות, ולא לענין חישוב הנזק. עדות פקיד מס הכנסה לא הועילה מאומה להערכת הכנסות עסק דומה. יצויין כי תחשיב הנזק שערכה התובעת אינו מתייחס כלל לחלקו של מר צומן ברווחי המכונות, על פי ההסכם בין הצדדים. התוצאה היא, שללא קשר להוכחת חובתה של המדינה לשאת בנזקי התובעת, התובעת לא השכילה להוכיח את נזקיה. 17. פסיקת הוצאות אני נדרשת לנושא זה באופן מיוחד, לבקשת ב"כ הנתבעים לפרוטוקול (עמוד 4): לגופו של ענין יש לדחות את התביעה, כפי שהבהרתי לעיל. עם זאת, התנהלות המשטרה בענין זה בוודאי אינה ראויה לשבח: השמדת מכונה שיתכן כי בהתדיינות קודמת הוכרזה כמכונה שאינה משמשת למשחקים אסורים; הוצאה לפועל של צו ההשמדה שהוצא למכונה עוד באותו יום, כאשר התובעת הודיעה שברצונה לבחון את הדרישה בבית המשפט; ואי העדת השוטר יצחק חמד בתיק זה, דבר המאשש את דברי מנהל התובעת כי מר חמד ידע היטב אודות הכוונה לבקש התערבות בית המשפט, והזדרז למנוע זאת באמצעים מעשיים - כל אלו מטילים צל כבד על התנהגות הנתבעת. על כן, למרות שהתובעת לא הוכיחה תביעתה, ראוי היה למנוע מאת הנתבעת פסיקת הוצאות. ואולם, התנהלות התובעת הכבידה מאוד על שמיעת התביעה, ואין לה הצדקה. ב"כ התובעת לא התייצב לשתי ישיבות ראשונות של המשפט. בשתיהן נפסקו הוצאות, אך ב"כ המדינה ויתרה על תשלומן, ובקשה התייחסות לכך בפסק הדין. ב"כ התובעת שוב נמנע מלהתייצב לדיון שהתקיים ביום 25/12/2002, ושוב הוטלו על התובעת הוצאות. התובעת נמנעה מלשלם גם הוצאות שהוטלו עליה לטובת אוצר המדינה (ראה החלטתי מיום 24/3/2003). התובעת לא עמדה במועדים שנקצבו, ובקשה להאריך את המועד. משלא הוגשו הסכומים מטעם התובעת במועד, וגם לאחר תזכורות - נמחקה התביעה. הדיון בה חודש רק ביום 21/3/2004, לאחר בקשת ב"כ התובעת. מצאתי לנכון לפרט כל אלו, כיוון שאני סבורה שיש להשית על התובעת את הוצאות ההתדיינות בשים לב לדחיות המיותרות, לאי ההתיצבות לישיבות בית משפט, ולאי עמידה בלוחות זמנים שנקבעו על ידי בית המשפט. התוצאה היא, שאני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת, בסכום של -.10,000 ₪ בצרוף מע"מ. הימורים